לרגל יום השואה: על אוכל בכלל, ועל אוכל בטיפול במחוננים

ד"ר חנה דויד | 18/4/2023 | הרשמו כמנויים

לא.ר. שבשל התעניינותה ב"סיפור השואה המשפחתי" העזתי לגעת בפצע

לרגל יום השואה: על אוכל בכלל, ועל אוכל בטיפול במחוננים

בטיפול במבוגרים – בעיקר במבוגרות – יש לאוכל מקום חשוב עד-מאוד, אפילו מרכזי. ההקשר הוא המראה החיצוני, והאוכל נתפס כמשמש כלי לשליטה במשקל, ולכן גם במראה, שנתפס כנאה יותר, ראוי יותר, יפה יותר – ככל שהמשקל נמוך יותר. אין מישהי שלא שמעה, אם לא חוותה בעצמה, היגדים כמו: "לא פגשתי אשה שמרוצה מהמשקל שלה" (ישראל, 2006), או " הכרתי נשים רבות במהלך חיי. רובן ככולן מרשימות, יצירתיות, מורכבות, עמוקות ומרתקות. אבל אף לא אחת מהן היתה מרוצה מהגוף שלה" (מתיה, 2015). לדאבון הלב, נטייה שלילית זו, של תפיסת האוכל כדבר שלילי, משהו שמצריך שליטה עצמית, פיתוי שיש לעמוד בפניו, תופסת מקום גדל והולך גם בטיפול בילדים. עם המן מתחזק מקומו של האוכל כאויב אצל ילדים ובעיקר אצל בני נוער, ובעקבות זאת גם תחושת אי שביעות הרצון, בעיקר של בנות אבל גם של בנים, מעודף משקל. אצל בנים קיים גורם נוסף לאי שביעות הרצון – בנים רבים, גם צעירים, רוצים לשנות את גופם הילדי ל"גברי", שרירי, גבוה ורחב.

בקרב ילדים מחוננים ניתן לראות את אותן בעיות שרואים אצל ילדים "רגילים" – כאלה שלא אותרו כמחוננים. אבל כפי שקורה כמעט בכל התופעות שמצריכות התערבות – פעמים רבות הבעיות הללו מופיעות בגיל צעיר יותר מזה שהיה צפוי, או מזה שאנו רגילים לו בקרב ילדים בכלל. כך הדבר בבעיות חמורות ביותר כמו פגיעה עצמית, איומי התאבדות ואף נסיונות התאבדות, וכך הדבר בתופעות פחותות בחומרתן, כמו פרפקציוניזם משתק, סירוב ללכת למסגרת הלימודית או בידוד חברתי – שאף אם אינן מסכנות חיים הן דורשות טיפול ויפה שעה אחת קודם.

לפיכך גם בעיית הדימוי העצמי הגופני, זו שבדרך כלל גורמת לאכילה סלקטיבית, הימנעות ממאכלים מסוימים ואף אנורקסיה, בעיות שהוגדרו כאופייניות לבנות, אבל עם הזמן ניתן לראות עלייה משמעותית בהופעתן גם בקרב בנים, עלולה להופיע אצל בנות מחוננות בגיל צעיר ביותר. כך, לדוגמה, אמרה לי ילדה בת שש שהיא "לובשת שחור כי בשחור לא רואים לי את הבטן", ואילו הוריה של ילדה בת שבע אמרו שהם לא מעוניינים שבתם תיחשף לוופלים כי "הם משמינים".

נמשכת ההרשמה למחזור לימודים חדש (מחזור שמיני)
של תוכנית הכשרה בפסיכותרפיה ברוח פסיכולוגיית העצמי

כבת "הדור השני", קיימת אצלי מודעות לבעיות שלי עם אוכל.  לפיכך, כאשר הורים אומרים לי שהם זקוקים לתהליך התערבות בשל אנורקסיה, אני מסבירה להם שאין טעם להגיע אלי לפגישת ייעוץ, כי הם זקוקים גם לפסיכיאטרית ולדיאטנית, דבר שאני לא יכולה לספק. אבל, שוב ושוב אני נתקלת במצבים, בהם ילד התחיל אצלי בתהליך התערבות בשל בדידות חברתית, לדוגמה, ואז נחשפת העובדה שיש לו גם בעיות אכילה. מאחר שכמעט תמיד בשלב החשיפה כבר נכרתה ברית טיפולית בינינו (ראה  (David, 2021, אני לא יכולה "להתפטר". מצד שני, אף על פי שאני לא חושפת את ההיסטוריה שלי – בוודאי לא בפני ילדים או בני נוער (ראו על חשיפה-עצמית של המטפל בילדים מחוננים, ראו דויד, 2021א, ב, David, 2022), אין קורות חיי יכולים להישאר בגדר סוד.

כל שנה ביום השואה עולה נושא האוכל וצף אצלי, וכל שנה אני מרגישה שיותר קשה לי להיאבק בו. זה החל בילדותי המוקדמת, עת הפסקתי לאכול כמעט כליל סביב גיל 4. ההנחה היתה, שלא ראיתי בברכה את הולדתה של אחותי, אבל מזמן כבר ברור לי, שהסיבה היתה כניסתו לבית הספר של אחי ז"ל, שהיה גדול ממני בשנה, שמהולדתי עד אותה עת גדלנו כתאומים. אולם,  בעוד שהוא נכנס לבית הספר בגיל 5 אני הייתי צריכה להיכנס לגן טרום חובה, לשנה הרביעית בגן, דבר שסירבתי לעשות. אצל ניצולי שואה, ילדה שסירבה לאכול "זכתה" לכינויים כמו "פיינשמקרין" (Feinschmeckerin), כינוי שאף כי במקור הוא נייטרלי, בפיהם של ניצולי שואה משמעותו היתה: "במקום להגיד תודה על האוכל שאת מקבלת, שבגטו או במחנה יכלו רק לחלום עליו, את מעקמת את הפרצוף כי זה לא מספיק טוב בשבילך". התוצאה היתה  התעלמות מהאלרגיה שלי לחלב, ומהבעיה האקוטית שלי בעיכול שומן מהחי. גם הצנע לא תרם ל"רומאן" שלי עם האוכל; אף לא העובדה, שמשפחתי החרדית שמרה על שנת השמיטה באדיקות. עד היום זכורה לי שנת השמיטה הראשונה בחיי, שבה לא אכלתי ירקות במשך כשנה, ובשנה שאחריה לא עלו על שולחננו פירות – וזאת כאשר מזוני כלל בנוסף לפחמימות רק ירקות ופירות.

אחד הכלים שאני משתמשת בהם בעבודתי הוא כתיבה: ביבליותרפיה היא תורה שלומדים אותה שנים ארוכות, אבל מנסיוני נוכחתי לדעת, שילדים רבים, אינטליגנטיים ו/או יצירתיים, מצליחים, פעמים רבות, להיפתח בתחומי חיים שונים על ידי אמצעים שונים. כך, לדוגמה, ילדים עם בעיות שונות משתמשים בציור, בפיסול, בכתיבה, לעיתים גם בריקוד ובדרמה כדי לספר על מה שמציק להם (ראו, למשל, דויד, 2022). לי היתה הכתיבה מאז ומתמיד כלי חשוב בטיפול בעצמי, החל מבית בספר היסודי בו נהגתי לכתוב שירים "לפי הזמנה", כדי להיות "ילדה טובה" ולמלא את ציפיות המורות שידעו על כישורי החריזה שלי, דרך הבמה הקבועה של "מעריב לנוער" שניתנה לי ככתבת נוער של עיתון זה מגיל 15 ועד 18, ועד ימינו, שבהם אני מתבקשת להתראיין בבמות שונות לא רק על עשייתי בתחום המחוננות אלא גם על חיי (לדוגמה: Senior, & Shaughnessy, 2022; te Nijenhuis, 2013; Thortrop, 2022). לפיכך, הדרך שלי בטיפול בבעיות אכילה ש"עולות על פני השטח" תוך כדי האינטראקציה עם הילד, כפי שקורה בתדירות לא פחות גבוהה – בפגישות הדרכת ההורים, שמעלים את "בעיית האוכל" של הילד או הילדה, היא בקשה מההורים להימנע מהסברים ושיחות עם הילד על אוכל, על החשיבות של האכילה, על הימנעות מאכילה, על "אורח חיים בריא". כל אלה נתפסים, בעיקר אצל ילדים אינטליגנטיים, כ"חפירה". מצד שני, כאשר אני מבקשת מילד לתאר, למשל, את מה שהוא אוהב במסעדה מסוימת, כמעט תמיד הוא נענה בשמחה, כותב, מצייר, מפסל בפלסטלינה או יוצר קולאז' מפיסות עיתונים וכתבי עת – ובמהלך היצירה גם מדבר...

יום השואה הוא יום קשה לבני דורי. אנחנו הדור שעכשיו צריך "לשאת את הלפיד"; כמעט כולנו, בני השורדים, כבר יתומים. זה תמיד קשה, וזה קשה עוד יותר כאשר המטפל זקוק גם הוא למטפל, בפרט בימים כמו היום. אבל אנחנו לא יכולים לברוח מהקושי הכפול; עלינו להשתמש בכל מה שיש לנו כדי להתמודד אתו. ההכרה בקושי שלנו, והשימוש באמצעי עזר – כאלה שהזכרתי ועוד רבים אחרים – תביא אותנו למצב של "כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל" (בראשית, לב, כט).

מבקש.ת לעצמך טיפול?
כאן תוכל.י לשלוח פניה לטיפול ולקבל התייחסויות ממטפלות.ים חברי פסיכולוגיה עברית

מקורות

דויד, ח. (2021א). על סיכומי מאמרים באנגלית המיועדים ל"מורשים בלבד": המאמר של רניק על חשיפה עצמית של המטפל כדוגמה. נדלה מאתר פסיכולוגיה עברית https://www.hebpsy.net/blog_Post.asp?id=5327

דויד, ח. (2021ב). חשיפה-עצמית של המטפל: על התועלת שבשיתוף המטופל ביציאה מאזור הנוחות של המטפל. נדלה מאתר פסיכולוגיה עברית https://www.hebpsy.net/blog_Post.asp?id=5655

דויד, ח. (2022). על רב-גוניות וריבוי יכולות של המטפלת: וינייטות על משחק בבובות, במכוניות ובחיות. נדלה מאתר פסיכולוגיה עברית https://www.hebpsy.net/blog_Post.asp?id=5763

ישראל , י. (5.11.2006). לא פגשתי אשה שמרוצה מהמשקל שלה. בבלוג:  יעל ישראל עושה רוח. נדלה מ- https://yaelisrael.wordpress.com/2006/11/05

מתיה, א. (21.1.2015). אין דבר כזה שמנה! זו רק דעה ולא עובדה. נדלה מאתר ynet https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4617448,00.html

David, H. (2021). The conditions for a therapeutic alliance between the counselor and the gifted client. Journal of Gifted Education and Creativity, 8(1), 23-33.

David, H. (2022). Self-disclosure in treatment of gifted children and adolescents. Journal for the Child Development, Exceptionality and Education, 3(2), 49-58.

Senior, J., & Michael F. Shaughnessy, M. F. (2022). An interview with Hanna David: reflections on counselling gifted children. Journal of Gifted Education and Creativity, 9(1), 116-127.

te Nijenhuis, J. (June 2013). Terman's Termites als jonge volwassenen [Terman's Termites as young adults]. Interview with Dr. Hanna David. Talent, 15(4), 25-27. Retrieved: https://www.academia.ed..._Hanna_DAVID

Thortrop, H. S. (2022). Interview with Dr. Hanna David on: Being the Educator and Counselor of a Gifted Child Post-Pandemic. Tortop, H. S. (2022). Interview with Hanna David on being the educator and family of a gifted child post-pandemic. Journal of Gifted Education and Creativity, 9(4), 433-439.