| מאת: | נועה | תאריך: | 3/4/2005 19:11 |
נושא: |
שלום רב | | תוכן: | קראתי את מכתבה של ד"ר פטרישה שחייה בארצות הברית, מאוד הזדהתי עימה, כמאובחנת ע"י פסיכיאטרים, אך עדיין לא נכנעת לרישומים אודותי, כיום מוצאת את עצמי בין הפטיש ובין הסדן, בין מאות מאמרים, על פסיכולוגיה, ועל תורת נפש האדם, רואה אני כי, לכולנו ישנם חלקים הדומים זה מזה, וכולנו שונים, האם הפתרון האחרון, הינו ללמוד, להשיג תואר, או להישאר אדם שלם, עם תכונות למידה?
כאשר אני רואה הבדלים קיימים בין בני האדם, מבעד למשקפת של המקצוע, כלומר האובייקט החיצוני, לבין האובייקט הפנימי איני רואה שום הבדלים, ההבדלים היחידים הם הקובעים הינם ההבדלים, בין היותינו מתוייגים, בין היתר, כבעלי מחלה, כך העולם רואה את הצד האחר, החולה, כאשר בצד החולה, בעצם מופיע, קושי, קושי, עם דברים חיצוניים, קושי עם תיוג, קושי עם מיניפולציה, קושי עם הבדלה, ועוד ועוד קשיים.
גם אני כאשה החייה ברוחניות אם קוראים לזה כך, מגיע המצב ל - מה נכון, ומה לא נכון, הידע הבסיסי קיים, הידע התאורטי אינו קיים, אולם מקריאה, אפשר להגיב, להבין, לחוש, לטעום, ולהגיב על הנושאים במין מרדף צללים, כמה מאיתנו לא היו רוצים חיים שלוים, שבו נקיים את העצמיות האמיתית שלנו, וכמה מאיתנו, איבדו אותה, במרוץ אחרי העולם החיצוני.
הכותבת אינה פסיכולוגית, לתיאור המקרה. |
|
כניסת חברים
מנהלי הפורום
משה אלון
לאשכול הקודם
לאשכול הבא
חזרה לארכיון