פסיכולוגיה עבריתפסיכולוגיה עברית

×Avatar
זכור אותי
The road not taken

The road not taken

פרופ. עמיה ליבליך | 3/7/2010 | הרשמו כמנויים

בשבוע האחרון נתקלתי פעמיים בעניינים הנוגעים לכותרת שלמעלה - על צמתים משמעותיים בחיים והפנטזיה הנמשכת לעד אודות אותה דרך שפסלנו דווקא.
זה התחיל בספר קריאה שנתן לי בהשאלה ידידי הצלם שמואל בינשטוק (אפשר לראות דגם של עבודתו על כריכות הספרים האחרונים שלי). הספר נקרא "העולם שאחרי יום ההולדת" מאת ליונל שרייבר. הוא אמר שהספר ריתק אותו, אף כי אינו יודע אם לסווג אותו כספרות מובחרת, מעין זו שהוא מוכן להמליץ עליה בפני. אבל לקחתי ממנו את הכרך העבה בשמחה, חשבתי - הרי בילוי קל לימי הקיץ הארוכים.
ובכן, זה איננו 'ספר טוב' שאני ממליצה עליו לקוראי הבלוג שלנו, אולי אפילו נכון לסווג אותו כ'ספרות זולה', אבל הסבטקסט שלו נכון ומעניין. העלילה מתחילה בצומת של בחירה, בו נמצאת הגיבורה במהלך חגיגת יום הולדת. בחברת בן זוגה הקבוע, היא פוגשת ידיד נשוי (עם אשתו), ומרגישה בקרבה משיכה פיזית חזקה כלפיו. מכאן מתפצל הספר לשתי עלילות מקבילות, פרק אחרי פרק: בעלילה אחת, היא שומרת על נאמנותה לבן זוגה, ובשנייה היא בוגדת בו ובסופו של דבר מחליפה אותו באובייקט המשיכה החדש. בצורה קצת ארוכה, טרחנית ובוטה מדי לטעמי, מספרת שרייבר על מה שיתרחש בכל אחת מפרשיות החיים-שאחרי הצומת עבור הגיבורה. אפשר להגיד בקיצור כי היא מגלמת בספרה את הרעיון כי הדרך שלא נבחרה נשארת תמיד כמחוז לגעגוע - ארץ חלומות נפלאה, בבחינת הדשא של השכן. ומנגד, המציאות תמיד מנחילה אכזבות לחלומות, והחיים שבשיגרה שוחקים בהדרגה גם את היפה שבחלומות - אם אכן הגשמנו אותו. זוהי כנראה הרומנטיקה בתמציתה, האגדה אודות הנסיך הנפלא שאין לה המשך בחיי המלוכה המשעממים והבוגדניים שיבואו ודאי אחרי החתונה המפוארת.
מה שאני לומדת מהספר - שוב! - הוא על ההכרח לזהות את הצמתים החשובים בחיינו, לעצור שם לרגע ולשאול: האם אני עושה בחירה נכונה? ואיך ארגיש עם הדרך בה בחרתי בעוד שנתיים או חמש שנים? ומה ארגיש אם אבחר בשניה, ב-road not taken ? הלוואי וידענו להשתמש בחוכמה שחוקה זו. אך גם לחכמים שבינינו - חרטות והחמצות הן כנראה בלתי נמנעות בחיים.
בצורה הרבה יותר עדינה מצאתי את אותו רעיון אמש באופרה 'פיק דאם', המבוססת על סיפור של פושקין עם מוסיקה נפלאה של צ'ייקובסקי - מומלץ מאוד מאוד! שם לא מציגים לנו עלילות מקבילות אלא אך ורק את הבחירה המוטעית שעושה ליזה הנערה, כשהיא הולכת בעקבות התשוקה הפתאומית לגבר זר ודוחה את החיים הבטוחים והיציבים שמציע לה הנסיך שנועד להיות בעלה. ובאופרה כמו באופרה, הבחירה השגוייה נותנת אך רגעים אחדים של אושר, וסופה אומללות, פשע ומוות...
גם בחיי האישיים, כשאני פוגשת באדם שאומר לי: "אבל הייתי חסר שליטה, זה היה חזק ממני, הלכתי בעקבות הלב". אני אומרת לו: אולי, בחירה בעקבות הלב היא חשובה. אבל היה רגע על הצומת שבו יכולת לעצור ולבחור, רגע של איזון עדין שבו יש לכל אחד מאיתנו את הבחירה. אז אל תגיד "חוסר שליטה"...
ללמדנו שאפשר לדבר על צמתים בחיים בכל כך הרבה צורות, כמו שעשו, כידוע, הפסיכולוגים האקסיסטנציאליסטים שבינינו.

עוד בבלוג של פרופ. עמיה ליבליך

ערב ראש השנה, עם ריח של עוגות דבש שאני מתעקשת לאפות בעצמי, לפי מרשם ישן (דומני של עמירם רביב ידידנו), ובטלויזיה...

תגובות

הוספת תגובה לפוסט

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

ניצן אלוןניצן אלון6/7/2010

שלי יחימוביץ'. כנראה אעשה לשלי יחימוביץ' עוול כשאנסה לצטט אותה מהזכרון, אבל אנסה לשחזר קצת את רוח הדברים ואני מקווה שהיא תסלח אם לא אדייק...
אני זוכרת ריאיון שהתקיים איתה בשלבים בהם בחרה לעבור מעולם התקשורת והעיתונאות לעולם הפוליטיקה; מצידה האחד של עדשת הצילום לצידה האחר.
היא אמרה שהיא לא יודעת אם היא לא עושה טעות, אבל היא מרגישה שיש טעויות שאי אפשר להימנע מלעשות.

המשפט הזה משמש אותי מאש בתקופות שונות ...
הוא אומר לי משהו על מקומו של הלהט בחיים, גם לאנשים מחושבים קצת, כמוני..
על מקומות שהם חלק ממני ודורשים את מימושם, גם אם זה יתגלו כטעות.
אולי יש טעויות ששווה לעשות... שאם לא נעשה, כאילו בגדנו קצת במי שאנחנו.
ואולי זה קצת כמו מה שירון כותב, על ההבדל בין שיקולים של משמעות לשיקולים של תועלת.

אהבתי את השימוש במילים "מחוז לגעגוע"..
משהו בביטוי הזה מיד מצייר צבעי בין-ערביים ומרחקים בדמיון.
אני מניחה שלכולנו יש מחוזות לגעגוע בתקופות מסויימות, ולעיתים מחוזות מתחלפים...
אולי ה"חכמה" היא לא לטפח את המחוזות הללו ולהיות גננים מסורים; לא לשתול בהן פרחים ולסדר ערוגות באופן מאורגן, להתאים צבעים ולהשקות באופן קבוע, אלא להשאירן כך- כמות שהן. קצת פראיות, ללא סדר או ארגון..
אולי רק כך אפשר להמשיך ללכת בנתיב שלבסוף בחרנו, בלי לחיות על הגדר שבין גינתנו לגינת השכן..

תודה על פוסט מעורר מחשבות :-)

ירון אבניירון אבני4/7/2010

הרפתקאות אליס בארץ הפלאות - לואיס קרול. "התואיל להגיד לי, בבקשה באיזו דרך עלי ללכת מכאן? " שאלה אליס.
"זה תלוי במידה רבה לאן את רוצה להגיע" אמר החתול.
"לא איכפת לי כל כך לאן" אמרה אליס.
"אם כך, לא משנה באיזו דרך תלכי" אמר החתול.
"בתנאי שאגיע לאנשהו", הוסיפה אליס כהסבר.
"בטוח שתגיעי" אמר החתול, "אם רק תתמידי בהליכה" ..

הפרשנות כפי שמופיעה בספר המוער היא
שיש הבדל בין לבחור את הכיוון לבין לבחור את הדרך:
בלבחור את הדרך מדובר בשיקולים פרקטיים ומדידים של יעילות (מדע)
אולם בלבחור את הכיוון מדובר בשיקולים של משמעות (מוסר)

שוב חזרנו לאזיסטנציאליסטים :)