סיכום פגישה עם יו"ר ההסתדרות ארנון בר דוד
יו"ר חטיבת הפסיכולוגים בהסתדרות | 2/9/2020 | הרשמו כמנויים
אז אחרי דחיות וביטולים, בלת"מים וחמסינים. היום זה סופסוף קרה והפגישה המדוברת עם יו"ר ההסתדרות - ארנון בר דוד - אכן קרתה.
אזכיר לכם, שמטרת הפגישה הייתה להציף את הצורך המיידי בהתנעה מחדש של המו"מ מול משרד האוצר על השכר. ועל אחת כמה וכמה כעת בעת הקורונה, כשכולנו הפסיכולוגים מגוייסים ונמצאים בלב ליבה של 'המערכה הנפשית' שמתחוללת למול המגיפה.
ובעצם, בשבועות ובחודשים האחרונים, כשראינו את שאר איגודי ההסתדרות בדירוגי מקצועות הבריאות, צועדים אחד אחרי השני לחדר המו"מ, התחדדה גם העובדה שמצבנו לא מיוצג טוב מספיק במסדרונות ההסתדרות.
ואכן - את הדברים האלה אמרתי היום לארנון, וגם לאלכסנדרה ציבולבסקי, יו"ר המח"ר שנכחה בפגישה. בפגישה נכח גם גיל בר-טל, יו"ר הסתדרות המעו"ף שמכיר מקרוב את מצבם של הפסיכולוגים החינוכיים.
הפגישה לא הייתה פשוטה. לא אשקר לכם. שוב ושוב נדרשתי לתווך לשטח (כפי שאני עושה כבר חודשים רבים...) את מצב הביש בו נמצאת המדינה בימים אלו - הקורונה, הבחירות, הגירעון, סדרי העדיפויות. אל מול 'החטיבה הקטנה' שלנו הפסיכולוגים במח"ר, פועלים איגודים חזקים יותר, או ידועים יותר, או רעשנים יותר. ואנחנו נדרשים לדעת את מקומנו, להבין את מגבלות המערכת, להבין שמהפכות לא יהיו פה.
אני במצב לא פשוט. מצד אחד - אכן, יש אמת בדברים. הכל נכון, יש מערכת, ככה היא עובדת, יש תעדופים, ניסים לא קורים פה. ופתאום אני גם חלק מהמערכת הזו, אני עובדת הסתדרות, אני מייצגת הן את הפסיכולוגים והן את המערכת. מחזיקה את האמונה שניתן יהיה להביא שינוי משמעותי דרך המערכת.
ומצד שני - גם יודעת שאנו, הפסיכולוגים, לא נוכל יותר לשבת ולחכות, להמתין, לחכות עד יעבור זעם (או קורונה). המערכת הציבורית קורסת ולא תוכל להמתין לתורה יותר.
את כל זה ניסיתי להציף בפגישה, מה בהצלחה ומה פחות. ארנון שמע, עם חלק הסכים, עם חלק לא.
אני כן שמחה לעדכן שאחרי שמיעת הדברים הללו, ארנון התחייב שבהסכם המסגרת הבא מול האוצר (שכרגע מתוכנן לסוף 2021), הוא יחריג אותנו מההסכם (כלומר יתקיים מו"מ נפרד על מסגרת התקציב שלנו, ולא נקבל אוטומטית רק את כל מה שהמשק יקבל). הוא כן התחייב גם שהיה ויצליח להשיג סכום כסף עבור 'תיקון עיוותי שכר', כעת בעת משבר הקורונה - אנו נילקח בחשבון וניכלל בהסכם שכזה.
ארנון הבטיח גם לנסות ולסייע במו"מ שאנו מנהלים (בעצלתיים ) עם משרד האוצר, ולדחוף להמשכו.
הדרך ארוכה. המציאות בשטח לא עוזרת לנו. לא הבחירות, לא הקורונה, ולא הגירעון. יש לנו גם דרך ארוכה בהסתדרות. להנכיח טוב יותר ונכון יותר את תפקידנו, את מעמדו של הסקטור, את פוטנציאל הגדילה של חטיבת הפסיכולוגים (הרי אנחנו יכולים לשלש ואף לרבע את כוחנו אם השטח ירגיש שההסתדרות היא הבית שמייצג אותו!)
אנחנו נצטרך להמשיך ולהיאבק על עצם הזכות להיאבק! לקבל את הגב הרחב של ההסתדרות למהלך אותו אנו שואפים להוביל.
אנחנו נצטרך עוד להמשיך ולהיאבק על מנת שנוכל לייצג את קולנו באופן עצמאי בהסתדרות - רק כך נוכל לוודא שסדרי העדיפויות שלנו מיוצגים כראוי ושהדרך שאנחנו מובילים, לשיקום המערך הציבורי, תמשיך להיסלל.
נשימה עמוקה. וממשיכים.
תודה ליובל הירש, חבר מזכירות החטיבה, ולאלישבע לב-רן, צירה בחטיבה, שליוו אותי לפגישה היום, ולמרות שלא הוכנסו - חיכו, וחיזקו, והחזיקו אצבעות, ותמכו - בעיקר תמכו!