פסיכותרפיה וריפוי ברוח יהודית


חזרה לפורום

פסיכותרפיה וריפוי ברוח יהודית


רמת אבטחה: פתוח לכולם (השתתפות לחברים שנרשמו בלבד)

תגיות נושא: מחלות נפש | מידע למטופל | דת ואמונה | היסטוריה | פסיכולוגיה יהודית | טיפול משפחתי | תרבות ואמנות | מיתוסים ואגדות
חיפוש   

תצוגה 
מערכת 'בינינו' מזמינה אתכם.ן לשלוח תקצירים בני 200 מילים לקראת הגיליון הקרוב.
לחצו כאן להוספת מודעה מיידית
מנהלי הפורום מנהלי הפורום
כעת בפורום כעת בפורום   [כל ההודעות...]
ליששכר - איש הרוח
קבצים קבצים
דפיות פורום דפיות פורום  [+] הוסף דפית
 אתרי פסיכויהדות
 בטיחות בדרכים
 חגים וערכים
 חינוך ברוח יהודית על פי דר' יאיר כספי ויששכר עשת
 טיפול פסיכולוגי יהודי
 מטפלים ברוח יהודית
 ניצנים אחרי קטיף, סיוע למפונים
 ספרי פסיכו. יהדות
 פרשת השבוע
 ראש חודש
 שאלוני ד"ר יאיר כספי, אונ. תל אביב, המרכז למורשת היהדות, התכנית לפסיכולוגיה ביהדות.
 שבת
 שמירת הלשון
 תוכנית המדרגות. מאת דר יאיר כספי
 

 

     בין שמים לארץ   

 

 

סקר בYNET מ2006

לשאלה "האם אתה מאמין שאלוהים בהגדרתו הדתית קיים?" השיבו 71% בחיוב ו-29% בשלילה. 100% מהדתיים, יחד עם 91% מהמסורתיים ו-47% מהחילונים מאמינים בקיומו של האל. מה שאומר שכמחצית ממי שמגדירים עצמם "חילונים" מאמינים בקיום אלוהים.

 פסיכותרפיה וריפוי ברוח יהודית 1

      

 

משנה מסכת אבות פרק א

(יב)...הִלֵּל אוֹמֵר, הֱוֵי מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַהֲרֹן, אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת וּמְקָרְבָן לַתּוֹרָה:

(יד) הוּא הָיָה אוֹמֵר, אִם אֵין אֲנִי לִי, מִי לִי. וּכְשֶׁאֲנִי לְעַצְמִי, מָה אֲנִי. וְאִם לֹא עַכְשָׁיו, אֵימָתָי:

(טו) שַׁמַּאי אוֹמֵר, עֲשֵׂה תוֹרָתְךָ קֶבַע. אֱמוֹר מְעַט וַעֲשֵׂה הַרְבֵּה, וֶהֱוֵי מְקַבֵּל אֶת כָּל הָאָדָם בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת:

 

 

 

    

פרשת השבוע למבוגרים וילדים, לשיחה במשפחה ובין חברים.

תשס"ה פרשת חוקת במדבר פרק י"ט- פרק כ"ב פסוק א'

 

חיים ומוות

   התקופה תקופת תמוז ואב. חורבנות. רגע לפני אסונות גדולים בעם ישראל. זמן לזכור את המעברים בין החיים למוות ולהמשך החיים. בין החירות לחורבן ולמוות ואחר כך לנחמה ולגאולה.

   מות מרים מעביר אותנו לתקופה של סמוך לכניסת בני ישראל לארץ ישראל. תמו מסעות בני ישראל במדבר. לדור המדבר המתין המוות. הדור החדש הוא שזוכה לגאולה. החיים ממתינים לדור החדש. בין החיים למוות ממתין מדבר בלתי ידוע של אי וודאות, אי נחת, פחדים, תהיות וספקות.

   הנוגע במוות טמא הוא. איך יטהר ממש, אם "אבקת פרה אדומה" נדירה היא מאד? עד היום על פי מקורות חז"ל נמצאו פרות אדומות אחדות בלבד. כך שאנו חיים את הטומאה.   במדבר פרק יט (יא) הַנֹּגֵעַ בְּמֵת לְכָל נֶפֶשׁ אָדָם וְטָמֵא שִׁבְעַת יָמִים: (יב) הוּא יִתְחַטָּא בוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִטְהָר וְאִם לֹא יִתְחַטָּא בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי לֹא יִטְהָר: אמנם רש"י מסביר לנו בעקבות הגמרא במסכת מועד קטן כ"ח ע"א, את סמיכות הפרשיות בין פרשת "פרה אדומה" למותה של מרים: רש"י: "ולמה נסמכה פרשת מיתת מרים לפרשת פרה אדומה? לומר לך מה פרה אדומה מכפרת, אף מיתת צדיקים מכפרת" אבל המוות ממשי ל"טמא" אותנו, במובן של הפחד המשתק.

   אנו חיים את חוסר היכולת להפריד בין החיים לבין המוות. אנו נוגעים במוות, הוא חלק מאיתנו ומחיינו. אנו נקראים אליו מרגע היוולדנו. מדבר הספקות והפחדים מהלא נודע, הוא חלק מחיינו. כידוע לא תוארו רוב ארבעים שנות מסעי בני ישראל במדבר. אולי גם כדי לסמל את אי וודאות זו.

  

   מרים ואהרון מתים. אחריהם ימות משה. במדבר פרק כ (א) וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל הָעֵדָה מִדְבַּר צִן בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וַיֵּשֶׁב הָעָם בְּקָדֵשׁ וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם: במדבר ל"ג לח וַיַּעַל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֶל-הֹר הָהָר, עַל-פִּי יְהוָה--וַיָּמָת שָׁם:  בִּשְׁנַת הָאַרְבָּעִים, לְצֵאת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי, בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ. 

 

לא זכינו להיות בני אלמוות. האמנם?

   האדם הראשון מגורש מגן עדן והוא איננו בן אלמוות. רק דעת יש לו. בראשית פרק ג (כב) וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹהִים הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ לָדַעַת טוֹב וָרָע וְעַתָּה פֶּן יִשְׁלַח יָדוֹ וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים וְאָכַל וָחַי לְעֹלָם: (כג) וַיְשַׁלְּחֵהוּ ה' אֱלֹהִים מִגַּן עֵדֶן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר לֻקַּח מִשָּׁם:

   הבחירה בחיים על אף המוות, היא תשובה אפשרית למוות. ספר דברים פרק ל (יט) הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ: (כ) לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ וּלְדָבְקָה בוֹ כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ לָשֶׁבֶת עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֶיךָ

   גם האהבה היא התשובה למוות על פי שיר השירים פרק ח (ו) שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל לִבֶּךָ כַּחוֹתָם עַל זְרוֹעֶךָ כִּי עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה רְשָׁפֶיהָ רִשְׁפֵּי אֵשׁ שַׁלְהֶבֶתְיָה: (ז) מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה וּנְהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּהָ אִם יִתֵּן אִישׁ אֶת כָּל הוֹן בֵּיתוֹ בָּאַהֲבָה בּוֹז יָבוּזוּ לוֹ:

   יש מה ללמוד מחוויית המוות על פי קהלת פרק ז (א) טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב וְיוֹם הַמָּוֶת מִיּוֹם הִוָּלְדוֹ: (ב) טוֹב לָלֶכֶת אֶל בֵּית אֵבֶל מִלֶּכֶת אֶל בֵּית מִשְׁתֶּה בַּאֲשֶׁר הוּא סוֹף כָּל הָאָדָם וְהַחַי יִתֵּן אֶל לִבּוֹ: כי כך דרכו של עולם. קהלת פרק ג (כ) הַכֹּל הוֹלֵךְ אֶל מָקוֹם אֶחָד הַכֹּל הָיָה מִן הֶעָפָר וְהַכֹּל שָׁב אֶל הֶעָפָר: (א) לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם: (ב) עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת עֵת לָטַעַת וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ: ודרך הישר על אף המוות הוודאי עדיפה על פי משלי פרק טז (כה) יֵשׁ דֶּרֶךְ יָשָׁר לִפְנֵי אִישׁ וְאַחֲרִיתָהּ דַּרְכֵי מָוֶת:

   ורק אל נשכח את כאב הנשארים האבלים. איוב מזכיר לנו לא לשכוח את הכאב הנורא של אובדן, של שכול, של יתמות ואלמנות. נגדו אנו נאבקים. פרק ג (א) אַחֲרֵי כֵן פָּתַח אִיּוֹב אֶת פִּיהוּ וַיְקַלֵּל אֶת יוֹמוֹ: (ב) וַיַּעַן אִיּוֹב וַיֹּאמַר: (ג) יֹאבַד יוֹם אִוָּלֶד בּוֹ וְהַלַּיְלָה אָמַר הֹרָה גָבֶר: (ד) הַיּוֹם הַהוּא יְהִי חשֶׁךְ אַל יִדְרְשֵׁהוּ אֱלוֹהַּ מִמָּעַל וְאַל תּוֹפַע עָלָיו נְהָרָה: (ה) יִגְאָלֻהוּ חשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת תִּשְׁכָּן עָלָיו עֲנָנָה יְבַעֲתֻהוּ כִּמְרִירֵי יוֹם: (ו) הַלַּיְלָה הַהוּא יִקָּחֵהוּ אֹפֶל אַל יִחַדְּ בִּימֵי שָׁנָה בְּמִסְפַּר יְרָחִים אַל יָבֹא: (כ) לָמָּה יִתֵּן לְעָמֵל אוֹר וְחַיִּים לְמָרֵי נָפֶשׁ: (כא) הַמְחַכִּים לַמָּוֶת וְאֵינֶנּוּ וַיַּחְפְּרֻהוּ מִמַּטְמוֹנִים: (כב) הַשְּׂמֵחִים אֱלֵי גִיל יָשִׂישׂוּ כִּי יִמְצְאוּ קָבֶר:

 

 

מנין בא הכוח? מה היא הבאר שלנו?

   בפרשה מסמנים לנו גבול ברור בין המתים לחיים. אנו מקדשים את החיים ולא מתייאשים. אפר הפרה האדומה מסמן לנו את הגבול באופן ברור. מרים מתה, אהרון מת, בני ישראל מתאבלים. אבל החיים ממשיכים ונעשית הפרדה ברורה בין החיים לבין המתים.

   ברגע המתואר בפרשה עם ישראל באבל כבד, כמעט בלתי אפשרי להפריד בין החיים למוות. במדבר פרק כ' לרגע בני ישראל מבקשים למות (ג) וַיָּרֶב הָעָם עִם משֶׁה וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר וְלוּ גָוַעְנוּ בִּגְוַע אַחֵינוּ לִפְנֵי ה': נראה שטוב המוות מהחיים.

   והנה מגיעים ימי ההזדמנות. הם מגיעים ברגעים קשים מאד. מנין צמחו לעם ישראל כוחות ברגעים קשים אלו?

   במדבר כא (א) וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד ישֵׁב הַנֶּגֶב כִּי בָּא יִשְׂרָאֵל דֶּרֶךְ הָאֲתָרִים וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּשְׁבְּ מִמֶּנּוּ שֶׁבִי: (ב) וַיִּדַּר יִשְׂרָאֵל נֶדֶר לַה' וַיֹּאמַר אִם נָתֹן תִּתֵּן אֶת הָעָם הַזֶּה בְּיָדִי וְהַחֲרַמְתִּי אֶת עָרֵיהֶם: (ג) וַיִּשְׁמַע ה' בְּקוֹל יִשְׂרָאֵל וַיִּתֵּן אֶת הַכְּנַעֲנִי וַיַּחֲרֵם אֶתְהֶם וְאֶת עָרֵיהֶם וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם חָרְמָה:

   ספר במדבר כא  (יב) מִשָּׁם נָסָעוּ וַיַּחֲנוּ בְּנַחַל זָרֶד: (יג) מִשָּׁם נָסָעוּ וַיַּחֲנוּ מֵעֵבֶר אַרְנוֹן אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר הַיֹּצֵא מִגְּבֻל הָאֱמֹרִי כִּי אַרְנוֹן גְּבוּל מוֹאָב בֵּין מוֹאָב וּבֵין הָאֱמֹרִי: (יד) עַל כֵּן יֵאָמַר בְּסֵפֶר מִלְחֲמֹת ה' אֶת וָהֵב בְּסוּפָה וְאֶת הַנְּחָלִים אַרְנוֹן: (טו) וְאֶשֶׁד הַנְּחָלִים אֲשֶׁר נָטָה לְשֶׁבֶת עָר וְנִשְׁעַן לִגְבוּל מוֹאָב: (טז) וּמִשָּׁם בְּאֵרָה הִוא הַבְּאֵר אֲשֶׁר אָמַר ה' לְמשֶׁה אֱסֹף אֶת הָעָם וְאֶתְּנָה לָהֶם מָיִם:

   מהיא הבאר ממנה אנו שואבים את הכוחות שלנו? ספר במדבר כא  (יז) אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת עֲלִי בְאֵר עֱנוּ לָהּ: (יח) בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים כָּרוּהָ נְדִיבֵי הָעָם בִּמְחֹקֵק בְּמִשְׁעֲנֹתָם וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה: 

   בשיר השירים פרק ד  אנו קוראים על הרגע שבו הגן נעול וש"זה לא כל כך נעים לראות גן סגור" ולא רק שהגן סגור, גם המעין חתום (יב) גַּן נָעוּל אֲחֹתִי כַלָּה גַּל נָעוּל מַעְיָן חָתוּם: (יג) שְׁלָחַיִךְ פַּרְדֵּס רִמּוֹנִים עִם פְּרִי מְגָדִים כְּפָרִים עִם נְרָדִים: (יד) נֵרְדְּ וְכַרְכֹּם קָנֶה וְקִנָּמוֹן עִם כָּל עֲצֵי לְבוֹנָה מֹר וַאֲהָלוֹת עִם כָּל רָאשֵׁי בְשָׂמִים: והנה הבאר! (טו) מַעְיַן גַּנִּים בְּאֵר מַיִם חַיִּים וְנֹזְלִים מִן לְבָנוֹן: ואז ההתעוררות, הרי יש באר! (טז) עוּרִי צָפוֹן וּבוֹאִי תֵימָן הָפִיחִי גַנִּי יִזְּלוּ בְשָׂמָיו יָבֹא דוֹדִי לְגַנּוֹ וְיֹאכַל פְּרִי מְגָדָיו:

   הגר קראה לבאר זו חי ראי בראשית פרק טז  (יג) וַתִּקְרָא שֵׁם ה' הַדֹּבֵר אֵלֶיהָ אַתָּה אֵל רֳאִי כִּי אָמְרָה הֲגַם הֲלֹם רָאִיתִי אַחֲרֵי רֹאִי: (יד) עַל כֵּן קָרָא לַבְּאֵר בְּאֵר לַחַי רֹאִי הִנֵּה בֵין קָדֵשׁ וּבֵין בָּרֶד:

   יצחק ישב ליד באר זו בראשית פרק כה (יא) וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יִצְחָק בְּנוֹ וַיֵּשֶׁב יִצְחָק עִם בְּאֵר לַחַי רֹאִי: שם פגש יצחק את רבקה בראשית פרק כד (ס) וַיְבָרֲכוּ אֶת רִבְקָה וַיֹּאמְרוּ לָהּ אֲחֹתֵנוּ אַתְּ הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה וְיִירַשׁ זַרְעֵךְ אֵת שַׁעַר שׂנְאָיו: (סא) וַתָּקָם רִבְקָה וְנַעֲרֹתֶיהָ וַתִּרְכַּבְנָה עַל הַגְּמַלִּים וַתֵּלַכְנָה אַחֲרֵי הָאִישׁ וַיִּקַּח הָעֶבֶד אֶת רִבְקָה וַיֵּלַךְ: (סב) וְיִצְחָק בָּא מִבּוֹא בְּאֵר לַחַי רֹאִי וְהוּא יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב: (סג) וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה גְמַלִּים בָּאִים:

   וכל אחד מאיתנו? מנין הוא שואב את כוחותיו ברגעים הקשים שלו ושל משפחתו? צהי והיכן הבאר שלו? שתפו זה את זה בשאלה חשובה זו. שאלה זו יש לה מקום בימי בין המצרים הקרבים ובאים.

 

פרשת השבוע למבוגרים וילדים, לשיחה במשפחה ובין חברים.

תשס"ד פרשת חוקת במדבר פרק י"ט- פרק כ"ב פסוק א'

*ה' מצווה לקחת פרה אדומה תמימה שאין בה מום, אשר לא עלה עליה עול. הפרה נשרפת ואפרה נועד לטהור הנוגע במת. בני ישראל מצווים במצוות טהרה אחרי  נגיעה או קירבה למת.

הנוגע במוות אינו טהור. מתוך תקופה איומה של עם ישראל, כשאלוהים מעניש בעונש מוות את החוטאים, כשדור המדבר נכחד והולך, יש תקווה בטהור, בהבדלה בין חיים למוות. וכך לכל אחד מאיתנו ברגעים בהם המוות קרוב אליו.

*מרים מתה ונקברת בקדש אשר במדבר צין. 

עוד דמות נעלמת מדור המדבר. דור הולך אך דור בא.

*בני ישראל שוב מתלונני ם על שאין מים לשתות. ה' מצווה את משה לקחת את מטהו, מול בני ישראל, לדבר אל הסלע והסלע ייתן את מימיו. משה לוקח את מטהו ומול בני ישראל מכה על הסלע ויצאו ממנו מים. על חוסר אמונה זו נענשים משה ואהרון, בכך שלא יזכו לבוא אל הארץ.

לא עונש מוות, אלא עונש שלא יבואו על סיפוקם המלא. סיפוקם יהיה בזה שלא עליהם המלאכה לסיים. והרי איננו מושלמים. גם אנו לא עלינו המלאכה לסיים.

*אהרון הכהן מת. אלעזר בנו יורש את מקומו. בני ישראל בוכים עליו שלושים יום.

אבל ארוך וכבד על מות דמות אהודה שסייעה בתווך בין אדם לאלוהים, מצד האדם. מי יתווך עכשיו בין אדם לאלוהים? אולי אנו עצמנו, ללא צורך בתווך?

*קצה נפשם של ישראל בלחם הקלוקל. ה' שולח בעם נחשים ושרפים ועם רב מת. העם מודה בחטאיו, המגפה נעצרת. אלוהים מצווה לשים נחש אחד על נס וכל הנשוך החי עדיין, שיראה אותו, יחיה.

משנת 1956 סמל נחש כרוך על מוט הפך לסמל איגוד הרופאים העולמי. סמל שעוצב במצוות אלוהים! אולי כעדות לכך שהרופא והמטפל הוא שליח האל כפי שבאה לידי ביטוי בתפילת הרופא של הרמב"ם ושבועת הרופא של היפוקרטס.

*עם ישראל מעורב במלחמות וכיבושים של עמי האזור. הכנעני, האדומי, האמורי, הבשן, שמועות יוצאות על כוחו של העם.

שבע עונשים מידי אלוהים עם ישראל בעידודו של אלוהים הופך לעם לוחמים מצליח. האם אנו במדינה נעשים חזקים יותר ממלחמה למלחמה?

 

עוות מקורות והסתרת מקורות. מדוע?

שירים ישראליים לא מעטים נכתבו על ידי משוררים שהכירו את המקורות היהודיים. הם השתמשו בהם באופן חופשי. לא אחת הסתירו מעיני ילדים ומבוגרים את אלוהים, את האמונה. נסו לזהות בשירים עבריים את המקורות היהודיים. חפשו בהם את האמונה שהועלמה, את הסתרת אלוהים. בפרשת השבוע שלנו אנו מוצאים: א. כותב עמנואל זמיר: "באר בשדה חפרוה רועים, עדרי זרים יעטרוה. נדדו, הלכו בעקבי הרים, רועים אשר כרוה. אה, אה, אה! נאות מדבר...אבלו דרכי הצאן. עלה גם טלה, מי יתן? בפרק כ"א (יח) בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים כָּרוּהָ נְדִיבֵי הָעָם בִּמְחֹקֵק בְּמִשְׁעֲנֹתָם וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה: אצל זמיר את הבאר חפרו הרועים והמדבר אינו נותן את מתנתו בוודאות. בתורה את הבאר חפרו משה ואהרון הנשענים על החוק האלוהי וזוכים למתנת מדבר צחיח. ב. כותב ביאליק: "יש לי גן ובאר יש לי, ועלי בארי תלוי דלי, מדי שבת בא מחמדי, מים זכים ישת מכדי".בפרק כ"א (יז) אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת עֲלִי בְאֵר עֱנוּ לָהּ: אצל ביאליק, אולי באופן מתריס נעשית עבודה בשבת באותה "עלי באר"

שבת שלום,

יששכר עשת.