מאמר זה מתאר סדנה בת שלוש שעות בנושא: "חלומות בפסיכודרמה". באמצעות הפסיכודרמה, החלום שוחזר ב"כאן ועכשיו", והפך למוחשי ופתור. חלומה של אחת מהמשתתפים (הפרוטגוניסט) עובד באופן דרמטי, פעיל ודינמי. החלום הכיל מסרים מוצפנים, והפסיכודרמה איפשרה פתיחת צוהר אל עולמה הקסום והמסתורי של הנפש. על במת הפסיכודרמה התרחשה חוויה רגשית, שאפשרה התבוננות עמוקה ומחודשת על המתחולל בעולמה הפנימי. הפרוטגוניסט, חשפה מידע חשוב ומשמעותי על יחסיה עם עצמה ועם אחרים, ובנוסף, חלומה שיקף היבטים מגוונים של התכנים והקונפליקטים שהעסיקו אותה ואף שיקפו תהליכים קבוצתיים מקבילים בכנס. למרות מגבלות הזמן והמקום, הפסיכודרמה העניקה כיווני פתרון לדילמות שעלו. חלומה של הפרוטגוניסט הפך לחוויה אישית ואפשר מפגש דיאלקטי תוך אישי ובין אישי בין משתתפיה, וסיפקה למשתתפים חווית שייכות.

 

הפסיכודרמה, שיטה של טיפול קבוצתי, מבוססת על עקרונות המשחק והתיאטרון הספונטני, פותחה על ידי יעקב לוי מורנו (Moreno, 1889-1974). במסגרת הפסיכודרמה משחזרים חוויות, מעבדים מאורעות והתנסויות מהמציאות או מהפנטזיה לכדי תובנות ודרכי פעולה, פורקים רגשות ומגיעים לקתרזיס. הפעולה הפיזית והמילולית, מאפשרת למשתתף למצוא חלופות יצירתיים וספונטניים, בהתמודדותו עם קונפליקטים, ומעניקה לו הזדמנות לבחון אותם ולהתמודד איתם מחדש. בעקבות הפסיכודרמה יכול המשתתף להתארגן מחדש עם תכנים טעונים שנחשפו על הבמה (Holmes, Karp & Watson, 1994). הפסיכודרמה מציעה לחולם לחקור את מרחבי הלא–מודע ולהגיע להבנה עמוקה יותר של עצמו ושל אחרים. מורנו (Moreno, 1953) טען כי אירועים אקטואליים שיש בהם מתח, תעלומה או נושא שלא מוצה, מביאים את הפרוטגוניסט (השחקן הראשי) וקהלו להתעוררות פנימית חופשית. הפסיכודרמה מתחילה מסצינה אחת, הקרובה ככל האפשר למציאות הפנימית של המציג ומשקפת קונפליקט פנימי, עשויה לחצות גבולות של זמן ולהתפתח לסצינות נוספות מהעבר ואפילו לעתיד. הדמיה של מציאות, ביטוי קונפליקטים ופתירתם, שחרור רגשות, ביטוי חלקים של העצמי, רצונות ותקוות, התנסות במצבים ותפקידים חדשים, ואימון לקראת מאורעות היומיום - כל אלה מזמנים מעורבות רגשית גבוהה המפילה את המחסומים הטבעיים. האפשרות לשחרר רגשות רבי עוצמה, שהודחקו והוכחשו עד כה,  עשויה להביא לקתרזיס, לשינוי ולבנייה מחודשת (Blatner, 2000).

 

כמו בכל תיאטרון, המכיל שחקנים, במאי וטקסט, כך גם בחלום ובפסיכודרמה. החלום כ"דרך המלך אל התת - מודע" הינו יצירה פרטית וסוביקטיבית בעל משמעות. מנגנוני עיבוד מופעלים דרך אובייקטים מופנמים המאוחסנים בלא מודע. במהלך החיים צוברים מאגרים נרחבים של "אובייקטים" ודפוסי היחסים שלהם. הם בדרך כלל גם מייצגים קשיים רגשיים (כגון דחייה, תוקפנות או תחושות מיניות), וגם מנכסים עבורנו יכולת פוטנציאלית מיוחדת להכיל, לעבד ולקדם התמודדות עם חומר זה. יחד עם היותם אובייקטים מייצגים, הם גם אובייקטים מתמירים. אובייקטים מאוחסנים אלה, נבחרים בלא-מודע ונשלפים מהמאגרים, ומשמשים כמעבדי-מבחן של אותם רגשות שהחולם מתקשה לשאתם (Friedman, 2000). החלום מכיל מצבור התרחשויות אישיות שאירעו לאדם מיום היוולדו וכן את מצבור החוויות והזכרונות האנושיות הקולקטיביות. החלום הינו אוניברסלי ואינו תלוי חינוך או תרבות (גפני, 2000). כמו כל נרטיב, מתורגם החלום בפסיכודרמה להתרחשות אקטיבית, משוחזר על הבמה ותופס תאוצה והרחבה בפעולה דרמטית. כל דמות או חפץ בחלום מקבלים "תפקיד" מוחשי, חי, בעל תנועה, קול וביטוי רגשי מילולי. במהלך הפעולה, ניתן להוסיף דמויות, שהתעוררו באופן ספונטני בדרך של אסוציאציות חופשיות, גם אם לא הופיעו בחלום. בין הדמויות השונות מתפתחת אינטראקציה מילולית ופיזית, ומתפתחים דיאלוגים חיים. הסמלים בחלום נטענים במשמעות, שמקורה בתכנים המאכלסים את הלא מודע והמודע של החולם. החולם "חולם מחדש" את חלומו באופן שיהווה פיצוי ותיקון למציאות הפנימית ותקווה לריפוי. החייאת החלום מאפשרת ליצור מצבים שאינם אפשריים במציאות, אשר התרחשו בעבר ונחווים מחדש בהווה. מורנו הציע לעבוד על החלום בחמישה שלבים על מנת לפענח את משמעותו המוצפנת: 1. שחזור פעולות טרום החלימה. 2. שחזור החלום בדמיון תוך כדי הרפיה. 3. המחזת החלום כפי שנחלם. 4. המחזה החורגת מגבולות החלום. 5. עיבוד החלום והמחזתו מתוך חידוש והטמעת הלמידה, שנרכשה בשלב הקודם. מאז המודל של מורנו, התפתחו מודלים נוספים של עבודה על חלום בפסיכודרמה. לדוגמה, במודל שהציע מונטאז' אולמן (Ullman & Zimmerman, 1979) שלושה שלבים: 1. הפרוטגוניסט מספר את תוכן החלום והרגשות הנלווים אליו. 2. חברי הקבוצה מספרים את חלום הפרוטגוניסט כאילו היה שלהם, ללא פרשנות. 3. הפרוטגוניסט מגיב לסיפוריהם של חברי הקבוצה, תוך התייחסות לחלקים בחלומו, שאיתם הוא מעוניין לנסות להתמודד בפעולה פסיכודרמטית, והמחזה של החלקים הנבחרים. מודל דומה שימש כבסיס לעבודה בכנס הנוכחי ובסדנאות פסיכודרמה של חלומות במסגרות שונות (למשל, ריבקו, 2002) והותאם כמודל המתאים לעבודה עם קבוצה הנפגשת באופן חד פעמי. תיאור המקרה המוצג להלן עושה שימוש במודל עבודה מקוצר. הפסיכודרמה איפשרה לעבוד עם חלקי החלום, ולהעניק לחלום היבטים חדשים והזדמנות לשינוי.

 

החדר שהוקצה לצרכי הסדנה היה צר במידותיו, ומאוכלס במספר רב של כסאות. לפני תחילת הסדנה, בעת שחיפשתי אנשי תחזוקה, שיעזרו למצוא חדר חלופי (בסופו של דבר נעניתי בשלילה), מעט מהמשתתפים כבר  התיישבו בחדר וחיכו. כשהגעתי, המשתתפים ואנוכי פינינו את הכסאות המיותרים על מנת לארגן את המרחב. הסדנה החלה עם חמישה משתתפים: גבר מצרפת, שלש נשים מתורכיה ואשה מישראל. בעשר דקות ראשונות נכנסו עוד ארבעה משתתפים, התלוננו והתנצלו שלא מצאו את המקום. המזגן לא פעל, וקשה היה להתעלם מכך שהסדנה התקיימה בחודש אוגוסט בתורכיה, וחם. מובן שתנאים אלה של צפיפות, חוסר אוויר וכניסת המאחרים, אילצו התארגנות מחודשת. בניגוד לפעילות ה"חימום" המתוכנן, הפעילות החלה בהיכרות בישיבה, מה שאיפשר גם למאחרים להשתלב בקלות. ניכר כי המתח הראשוני מפנה מקומו לסקרנות והתעניינות, חיוכים של אמפתיה נראו על פני המשתתפים. ארבעה מתוכם לא הכירו את שיטת הפסיכודרמה, והאחרים גילו סקרנות לגבי מודל העבודה עם חלום. בפעילות ההיכרות התבקשו המשתתפים לבחור חפץ/אובייקט, דרכו יציגו את עצמם (בפיסול עצמי פיזי) ובלשון יחיד. המשתתפים פיסלו עצמם כחפץ, למשל, אגרטל מזכוכית הבנוי מחלקים חלקים כמו פאזל ואינם מכילים את המים שבתוכם. המשתתפת דיווחה כי כאשר שמעה את התיאור המטאפורי, היא הרגישה כיצד במציאות היא מתקשה להכיל את התכנים הרגשיים שמציפים אותה וגם סביבתה מתקשה להכילה. אחרים הוסיפו אובייקטים מוחשיים כמו צעיפים ותיקים לתאר את החפץ. כל אחד הציג עצמו "כאילו" הוא החפץ ומדבר בשמו. זמן ההפסקה התקרב וניכרה התרופפות קשב. דיון קצר העלה כי שתי משתתפות מתורכיה שטרם הספיקו להציג עצמן, ישתפו לאחר ההפסקה. אחת התעקשה לשתף לפחות באופן מילולי, וכך עשתה. השנייה ויתרה ולא חזרה לקבוצה לאחר ההפסקה.

 

הרפיה ודמיון מודרך המשיכו את רצף הסדנה לאחר ההפסקה. ההנחיה כיוונה את המשתתף להמצא במקום בו חשים בטוח ונח, לפגוש/לראות צבעים וריחות, המשרים אווירה של שלוה ורוגע. בתוך כך הזמינה ההנחיה להיזכר בחלומות מההווה ומהעבר, ואף הציעה לאפשר חלימה ב"כאן ועכשיו", ולראות את האובייקט שנבחר משתלב בחלום. לאחר שהסתיים החלום, ולאחר שכולם פקחו עינים, המנחה בקשה לשתף בסיפור החלום. בשלב הבא, התבקשו המשתתפים להתנדב להיות הפרוטגוניסט (השחקן הראשי) ולהציג את החלום בעזרת הקבוצה. בהמשך, חברי הקבוצה התבקשו לבחור אחד מבין שלושה המתנדבים. אוולין (שם בדוי) נבחרה ברוב קולות להיות הפרוטגוניסט. במפגש זה לאחר ההפסקה, אוולין מספרת חלום שחלמה כחודש לפני הכנס, ועושה שימוש באובייקט - שביל אבנים שהציגה לפני ההפסקה. היא מציגה עצמה כשביל מתפתל המצוייר בתמונה שציירה. השביל זרוע באבנים אדמדמות וחומות, ומכוסה בעלי שלכת. השביל מתפתל ועולה עד לבית הנמצא בקצה התמונה על גבעה ירוקה. אוולין בתפקיד השביל נשכבת על השטיח ומתכסה בצעיף בצבע חום ומציגה את עצמה: "אני שביל בתמונה שציירה והיא לא מרוצה ממני. אני חום מתפתל, מחפש את הדרך. אוולין אוהבת לצייר, אבל אף פעם לא מרוצה מהתוצאה. כשביל, נורא קשה לי שהיא כל הזמן מתקנת אותי". (אופן ההצגה עורר בה התרגשות רבה. לאחר שסיימה, התיישבה וכשדמעות בעיניה אמרה: "בעצם אני מדברת עם אבא שלי, הוא כל כך חסר לי. מאז שהוא איננו אני כמו השביל, מאוד לבד, ואין מי שיהיה מרוצה ממני".

החלום של אוולין: "אני הולכת לחפש את המכונית של אבא שלי. מתחת לשני עצים גדולים, העומדים בשיא פריחתם, יושב ידיד שלי עם קבוצת אנשים זרים. ניכר כי הם נהנים, צוחקים ומשוחחים, אולי אפילו שותים. אני צועדת על השביל שהופיע קודם, ומחפשת את המכונית של אבא, אך איני מוצאת. הנוף מאוד יפה ומזג האוויר נאה, אין לי תחושות של פחד, אני רגועה, למרות שאני הולכת לאיבוד, ואיני מוצאת את הדרך. אני מתעוררת". 

 

כל אובייקט בחלום מומחז.  אוולין מציגה ובוחרת מבין המשתתפים לגלם את התפקידים השונים: מכונית, שני עצים, ידיד, חבורה של אנשים ו שביל וכל אלו תוך כדי חילוף תפקידים*, בתחילה אוולין מדגימה כל אחד מהתפקידים ולאחר מכן ה"שחקן"- משתתף מהקבוצה, מגלם בהתאם להנחיותיה:   

מכונית- אני מכונית כחולה, לא גדולה, יש בי מקום לארבעה איש, די ישנה, אבא של אוולין נתן לה אותי כירושה לפני מותו, אני לא נחוצה לה כי אין לה רישיון נהיגה, הלכתי לאיבוד ואיש לא מחפש אותי, הייתי נחוצה רק לאבא של אוולין, אוולין צריכה לחפש ולמצוא אותי.

 שני עצים: הראשון: אני גבוה, יש לי פריחה ורודה, אני מאוד גדול, הגזע שלי רחב ויציב, אני מאוד עתיק אולי בן 100, אני עומד בחצר הבית של בית ילדותה, קרוב לגדר. העץ השני-  יש לי פריחה לבנה, ההורים של אוולין נטעו אותי כשבנו את ביתם. היום, לאחר ששניהם מתו, אוולין גרה בבית הזה. היא מאוד אוהבת לשבת ולקרוא בצילי. 

ידיד- אני בילי, מכיר את אוולין שנים. אני מאוד מעריך את אוולין, היא מאוד עזרה ועוזרת לי. נחמד לי כאן מתחת לעצים עם החברים.

חבורה של אנשים- אנחנו מאוד אוהבים את בילי, לא מכירים את אוולין, כיף לנו כאן.

שביל- אני מקשה על ההליכה, לא כל כך יציב, יש בי הרבה מהמורות, האבנים עלי לא מסודרות.  

אוולין בחרה משתתפים מהקבוצה לשמש בתפקיד העצים והידיד, סימנה את השביל בעזרת שלשה תיקים, והנותרים - ארבעה במספר, הפכו להיות החבורה. המכונית סומנה על ידי כסא ריק בקצה החדר.

למרות שאין דיאלוגים בחלום, בפסיכודרמה כל האובייקטים קמים לתחיה, מפתחים דיאלוגים ונעים.

העץ עם התפרחת הורודה: אוולין, אנחנו מזמינים אותך לשבת כאן, תיהני מאיתנו, למה את הולכת?

העץ עם התפרחת הלבנה: מסוכן, את עלולה לפול, אל תלכי, תוותרי, במילא לא תמצאי.

אוולין מייצגת את המכונית (כסא ריק ממלא את מקומה): את חייבת למצוא אותי

אוולין אל העץ עם התפרחת הורודה: אתה כל כך מפתה, כל כך יפה, כל כך שליו, אבל אני חייבת למצוא את המכונית של אבא, אח"כ אבוא.

אוולין אל העץ עם התפרחת הלבנה: אתה הנוסטלגיה שלי, אבל תפסיק לשמור עלי כל הזמן, אין חיים ככה, אתה תוקע אותי במקום. כיוון שאין אפקט, אני מבקשת מהפרוטגוניסט לחזור על המשפט, אני משמשת ככפיל* ומוסיפה: נעים לי שדואגים לי אך כואב לי שהדאגה לא מאפשרת עצמאות. הפרוטגוניסט מקבלת ומוסיפה, אני אפילו כועסת שאני לא יוזמת כלום. אז סוף סוף עכשיו אני אלך ואזהר.

אוולין פונה לבילי: אתה נהנה, נעים לי שאתה נהנה אחרי כל הסבל שאתה עובר.

אוולין ממשיכה להחיות את החלום ומבקשת מהחבורה לצחוק, הם מתעלמים ממנה. היא מדגימה בחילוף תפקידים אך מבלי להביע רגש, ולכן אני מבקשת ממנה לבחור מישהו מהמשתתפים לגלם את עצמה ולהתבונן (טכניקת המראה*). היא כמובן פורצת בצחוק ספונטני ואומרת זה כמו לוויה, לא כמו חבורה שנהניית. אוולין חוזרת על הפעולה ומתקנת.

אוולין מתעלמת מהחבורה ופונה אל המכונית (הכסא הריק):  אל תדאגי, אני לא מוכנה לוותר עליך, אני חייבת למצוא אותך, המכונית של אבא וממשיכה בדרכה על השביל לחפש את המכונית. מהרהרת בקול רם (סוליליקיו*) לצלילי הצחוק של החבורה: אני לא מוצאת, כל כך קשה לעשות הכל לבד. אני לא רוצה לוותר, אבל אין לי כח.

אני שואלת לאן את חותרת להגיע, את מי את רוצה למצוא?

אוולין בתגובה ספונטנית: את אבא.

אני מבקשת ממנה להמשיך את ההתרחשות ולהגיע לסוף החלום, עד ההתעוררות. אוולין ממשיכה ללכת בשביל, כשברקע הקבוצה צוחקת בקול נמוך, והיא אינה מגיעה עד המכונית, מטיילת בפיתולים בחדר עד שאומרת די, עכשיו התעוררתי.

 

מתחילים לפעול את החלום שנית, אך הפעם בהרחבה מעבר לגבולותיו. התפקידים כבר ידועים, אני מבקשת להעצים את הרגשות בחלום, לפתח דיאלוגים באופן ספונטני.

החבורה שקועה בבילי, ומתעלמת מאוולין. היא פונה אליהם: אין לי כח לבוא אליכם ולבקש עזרה, אם לא תזמינו אותי, אני לא אבוא.  בחילוף תפקידים היא מוסיפה משפטים לאנשים כמו: אוולין בואי הצטרפי, שבי איתנו, נחמד כאן. בתגובה: זה לא אמיתי אתם לא באמת רוצים אותי. בחילוף תפקידים: את לא רוצה לא צריך,  זו את שדוחה אותנו, את פוחדת מדחייה, ומחכה שנזמין אותך. מה עוד צריך לעשות כדי שתאמיני לנו?

בילי הידיד: אני עכשיו בכלא, אני מאוד זקוק לך. את הצלת אותי.  כל הזמן האמנת בי, זה נתן לי כח לחיות, אבל את לא היית אצלי מזמן, למה את מתרחקת?

אוולין מגיבה: אני חייבת למצוא את המכונית של אבא, היא נעלמה. אני מבקשת ממנה להמשיך ללכת בשביל, לחפש ולהרהר בקול רם (סולילקיו*) היא אומרת: אני מלאת חרטה שנטשתי אותו, אני לא מבקרת את בילי מספיק, הוא כועס עלי. אני ככפיל: כשאני זקוקה לך עכשיו, אני לא מרשה לעצמי לכעוס עליך. היא חוזרת וממשיכה: אתה יושב שם עם החבורה ולא קם לעזור לי, אני כל כך לבד, כל כך בודדה. אוולין נאלמת דום. אני משמשת ככפיל: אני כועסת עליך, אתה מאכזב, אני עוזרת לך ונלחמת בשבילך, ואתה מפנה לי גב ויושב עם החברה'. הם חשובים לך יותר ממני. היא חוזרת על דברי הכפיל ומוסיפה: מעולם לא הייתי חשובה לך, אתה רק מנצל אותי, נמאס לי. בשלב זה אוולין בוכה. אני ככפיל צועדת מאחוריה: אני כל כך בודדה, אין לי איש. הקרובים ביותר עזבו אותי, גם אבא עזב אותי ומאז בכלל אין לי גב, אין לי על מי לסמוך, אין מי שיהיה מרוצה ממני. היא חוזרת על דברי הכפיל וכועסת על בילי: אין לך זכות לכעוס עלי, עשיתי בשבילך מעל ומעבר. אני מעודדת אותה להתקרב לחבורה באופן פיזי ולשלוף את בילי מהמקום. מה"עצים" אני מבקשת לפתות אותה לשבת בצילם, ומ"החבורה" להזמין אותה לצחוק איתם. אוולין, בפעם הראשונה, מרימה את קולה, משתיקה את כולם ונושאת מונולוג קורע לב, בליווי בכי ואף מגע פיזי בו היא מנסה למשוך את בילי אליה: בילי, אני זקוקה לך, מעולם לא העזתי לבקש, אסור לי לבקש, אתה כל כך חסר לי, אני מתגעגעת אליך ולמה שהיית בשבילי ומה שהייתי בשבילך. הכלא קטע את מערכת היחסים בינינו. אני הייתי מאוהבת בך ואתה השבת לי ידידות. מעולם לא הראית סימנים שאני אהיה בת הזוג שלך. אתה, היה לך נח איתי תמיד הייתי כל כך זמינה ו "מובן מאליו" ואיפה אתה? איזה מערכת יחסים זו?  מגיע לי יותר, לא רוצה ככה. מספיק ודי, אין לך זכות לכעוס עלי.

אני ככפיל מוסיפה: גם על אבא אני כועסת שעזב אותי לבד. נשברתי אחרי שנפטר. היא חוזרת על דברי הכפיל: כן, גם אבא עזב אותי לבד. בשלב זה אני מבררת עם אוולין אם מתאים לה לפגוש את אביה. היא נענית בשמחה. אנחנו מפרקים את הסצינה ובונים סצינה בה אוולין פוגשת את אביה. בתחילה כסא ריק מייצג אותו, היא פונה אליו במונולוג: אתה חסר לי, אני לבד, אין מי שיגן עלי, שיגיד לי מה לעשות. כבר שנתיים מאז שהלכת לעולמך. אתה מטושטש לי, איני מצליחה לשמור את דמותך, זה מפחיד שתעלם לי,  זה היה פתאומי שנעלמת, השארת לי את המכונית, אך אין לי צורך בה,  היא לא תחליף. אני מתגעגעת אליך.

היא משיבה כאביה: אני אוהב אותך. אני גאה בך. אני יודע שהיה לך קשה ונשברת, אבל תראי איזה כוחות יש לך, ואיך התגברת.

אוולין מזמינה חבר מהקבוצה שיגלם את דמות אביה והוא חוזר על דבריה והיא מגיבה: אני עוד לא כעסתי עליך אבל מותר לי לכעוס, תסלח לי שאני כועסת. אני יודעת שלא עשית את זה בכוונה. אני בכל זאת כועסת על הכאב שהסבת לי. עשיתי הכל כדי שלא תמות ולא הצלחתי.

אבא: אני יודע, אני גאה בך, בוודאי שאני סולח לך, את זו שצריכה לסלוח לי שנטשתי אותך, אבל את יכולה ללמוד ככה על הכוחות שלך, אחרת לא היית מגלה אותם. ככה יצאת לעצמאות. זה מצמיח אותך. אל תדאגי, יש לך הרבה ידידים את לא לבד והם אוהבים אותך, אל תשכחי, יש לך גם את עצמך.

אוולין: אני אוהבת אותך, תודה וסליחה. חיבוק חותם את השלב הנוכחי. אני מבקשת לשוב אל תחילת החלום, ולמצוא אלטרנטיבה לשינוי, ניתן לשנות ולהוסיף סוף חדש לחלום.

משחזרים שוב את החלום: העצים חוזרים על ההזמנה, אוולין ניגשת אליהם ואומרת: אני שמחה שאתם כאן יפים ויציבים, אתם הקרקע הבטוחה. אני לא אחכה שתזמינו אותי, אני אבחר למי ומתי לבוא. היא ניגשת אל החבורה, פונה אל בילי, ומבקשת עזרה: חפש איתי את המכונית. הוא בחילוף תפקידים נענה ברצון ואומר: רק היית צריכה להגיד לי, לא ידעתי מה את מרגישה, אני שמח להיות עבורך. אוולין: אנחנו נחגוג כשנמצא את המכונית של אבא, ואז נחזור לכאן. גם החבורה מצטרפת לחיפוש, הולכים בשביל ומגיעים למכונית. אוולין: אני שמחה שמצאתי אותך, לא הייתי יכולה לעשות זאת לבדי, עכשיו גם יש לך שימוש, אני יכולה לנהוג בך, לפחות בחלום. ובמציאות, בילי יכול לנהוג ואני יכולה להצטרף, אני לא לבד. אוולין נוהגת חזרה אל העצים. שיתוף* ופרוססינג* חותמים את הסדנה. הפרוטגוניסט משתפת בחוויה: ראשית, הרגישה פורקן רגשי בעל עוצמה גבוהה בעת הפרידה מאביה ולדבריה, סגרה מעגל. היא פגשה שוב את פחד הדחיה המשתלט עליה לעיתים קרובות מדי וגורם לה להיות פאסיבית, להתבודד ולהסגר בפני החברה. היא מצאה את המכונית – אולי את ה "self" ופגשה את אוולין האבודה שאיש/אבא לא חיפשו. ברגע שמצאה את עצמה היא כבר לא בודדה, היא בעלת ערך ומשמעות גם לאחרים. עליה לזכור כי יש לה את עצמה.

 

תיאור סדנה זו מספקת דוגמה בזעיר אנפין לכוחו של החלום לחשוף בפני החולם תכנים ונושאים המטרידים אותו, מבלי שהיה מודע לכך. תיאור הסדנה מדגים כיצד בכוחה של הפסיכודרמה לסייע לחולם להעלות תכנים מן הלא מודע האישי והלא מודע החברתי אל המודע. חיזוק ותמיכה לכך ניתן למצוא אצל קיפר  (Kipper, 1987) הטוען כי הייחוד של עיבוד חלום בפסיכודרמה נעוץ בעיקר באופן חשיפת הנושאים הלא מודעים בקבוצה ובעזרתה. לטענתו, מטרת הפסיכודרמה היא בנוסף לפירוש החלום ולחשיפת סודו ומשמעותו של המסר הצפון בחלום, להזמין חלומות חדשים, ולתרגל בעזרתם את האפשרות לשנות את המציאות. החלום נתפש כסמל רב עוצמה למצבו הנפשי של החולם. ניכר כי בספרות מייחסים לחלום ולעיבודו בפסיכודרמה כח רב להחדרת תובנות חדשות, המביאות את הפרוטגוניסט לכדי שינוי תפישות, תבניות התנהגות ועמדות כלפי עצמו (Garcia & Buchanan, 2000) . אובדן האב, כפי שנראה מתיאור המקרה, נחשף בעיבוד החלום בפסיכודרמה, והביא לעיבוד האבל, ולהשלמה עימו. ייתכן כי אוולין הצליחה בעזרת הפסיכודרמה לחרוג מן ההתניה הכובלת אותה, מתחושת הפאסיביות וחוסר היוזמה שאפיינה אותה, ולבחור לעצמה נתיב חדש של תפישות ואמונות חדשות לגבי עצמה. אוולין ביטאה, אולי לראשונה, רגשות מודחקים וגילתה התבוננות חדשה על עצמה. אוולין כמו בתיאטרון ובכל פסיכודרמה, היתה המחזאי השחקן והבמאי. כל אחד מהתפקידים שהופיעו בחלומה ביטאו חלקים מאישיותה מה"עצמי" שלה ומחייה. הפסיכודרמה איפשרה גם למשתתפים לקחת חלק פעיל בתיאטרון הנפש.

החיפוש אחר המכונית בחלום המתואר לעיל, מבטא אולי, את החיפוש אחר החלקים האבודים של ה"עצמי" (self) ושל אביה המופנם. יתכן כי מציאת המכונית אפשרה לאוולין להפנים ולהשלים עם אותם חלקים. כל חלק בעבודה עם אוולין מדגיש מבחינה תיאורטית ומבחינה יישומית את האופן שבו הפסיכודרמה מסייעת בהעמקת המטפורות המייצגות את ה- self. למשל, משמעות העצים כדמויות מופנמות המסמלים אולי את זוג הוריה, את הזוגיות שלהם ואת זו שאליה כמהה. או המכונית שמצד אחד מייצגת את האב הנעדר, אולם יתכן כי המכונית מייצגת גם את האם המכילה שהיתה ב"בעלות" אביה, לאחר מותו אוולין "רשאית" להיות בעלת המכונית (בת זוג של האב?) מחליפה את האם? הפסיכודרמה עזרה לאוולין למצוא ולייזום פתרון יצירתי לחלומה.

 

תיאור מקרה זה מבטא את עוצמת הפסיכודרמה ככלי להתמודדות עם תכנים חבויים וגלויים כאחד.  כבמטה קסם נוצרה אווירה של תמיכה וביטחון בין המשתתפים, וזו הפכה את הקבוצה לקבוצה תומכת, אולי האם המטאפורית. הקבוצה נטעה באוולין תקווה שניתן לשנות תפישות מושרשות. קשה, לדעתי, לנתק חלום מקונטקסט טיפולי תהליכי, ויש לנקוט בזהירות בפירוש החלום. מובן שמתעוררות שאלות סביב הסמלים השונים שהופיעו בחלום, למשל, ה"שביל" ותפקידו, ומהו תפקיד האם בחיי החולמת? מפאת קוצר הזמן אין באפשרות סדנה חד פעמית לגעת גם בתכנים שלא עלו באופן ספונטאני ואולי היו חורגים לכיוון תכנים ורבדים נוספים, שללא ספק המשך סדנה היה מאפשר לחדור לרבדים עמוקים יותר. במקרה זה, בחרתי להציג את כוחה הייחודי של הפסיכודרמה להפוך את הסמוי בחלום לגלוי.

הפסיכודרמה מהווה מנוף ליצירת יחסים של אמון ואמפתיה בקבוצה ומאפשרת לקחת כל חולם לחקור לא רק חלומו, אלא מזמינה את משתתפי הקבוצה להיות חלק פעיל בחלום של כל אחד. חלומה של אוולין חשף את משמעות התכנים האישיים והקבוצתיים בכנס. החלום, שסופר בקבוצה, נגע אם כן גם בתת מודע החברתי. דלאל (2003) מדגיש את קיומם של כוחות לא מודעים הפועלים על הקבוצה מתוקף ההשתייכות הקבוצתית. בדוגמת החיפוש אחר המכונית, המשאלה הלא מודעת שעמדה מאחורי שיתוף החלום היתה אולי גם  לקדם סולידריות ואחווה בין המשתתפים בכנס המנוכר. אולי בכנס ללא "נהג" ברור, צריך היה למצוא מישהו שיוביל וינהג טוב ב"מכונית הכנס", צריך היה גם שביל ברור שאפשר יהיה ללכת בו ולא ללכת לאיבוד, וחבורת אנשים (כמו הקבוצה וכמו החבורה בחלום) שיוכלו להיות יחד. הסדנה היא במובן הלא מודע החברתי ביטוי למשאלה להיות יחד בתוך "חוק וסדר" תוך הכלה. "ההיבט הלא מודע של האדם הוא עובדת היותו אוטומטי...זהו לא מודע מכוון, חלק מהשתי וערב של הנפש עצמה, שממנו בנוי המרקם של הנפש... החברתי מחלחל אל תוך נפשו" (שם, עמ' 70). פענוח השפעות אלו עוזר להבנת אישיותו והתנהגותו של הפרט, ולהבנת החברה כולה. סיפור-החלום הינו ארוע, הקשור ליחסים בין המספר ושומעיו. בעוד שחלימה היא יצירה אינטרה-פסיכית, סיפור-חלום הוא ארוע בין-אישי, המושפע על ידי חוקים שונים. עבודה עם חלום לא עוסקת רק בעבר, אלא גם בעתיד ולתמורות במרחב הבין אישי שלאחר סיפור החלום (Friedman, 2000).

 

חלימה וסיפור-החלום הם בו-זמנית גם פסיכולוגיה "של אדם אחד" (one person psychology) וגם פסיכולוגיה "של שני אנשים ויותר" (Friedman, 2000). חלום מסופר קשור תמיד לקבוצה, לא משנה מה מקור החומר (Pines, 1999).  סיפור-החלום מאותר כמרחב פוטנציאלי שבו יכול להתפתח דיאלוג בין-אישי וחברתי (Neri, 2002) וכך, לא במקרה חלום ספציפי זה נבחר לעבודה המרכזית בסדנה. החלום, שהוצג נגע בשלשה תהליכים מקבילים: האישי, הקבוצתי (בקבוצה הקטנה) והקולקטיבי (בכנס). עבודה מעין זו הפכה לאירוע קבוצתי ואישי כאחד. החלום היווה פרשת דרכים בה נפגשו מגוון תרבויות, וענה על נושא הכנס וההתנהלות בו. כפי שקולו של היחיד בקבוצה עשוי להיות קולם של אחרים, כך גם החלום. החלום האישי שיקף לא רק את היעדרותו של האב הפרטי של אוולין והחיפוש אחריו, אלא גם את החיפוש אחר מארגני הכנס כסמכות דואגת-האב הנעדר. הכנס התאפיין בחוסר אירגון, בהיעדר הגנה, בהיעדר כתובת לבקשת עזרה. סיפור החלום נראה כבקשת עזרה מהקבוצה לעבד קשיים, להרגיש שייכות ותשובה פרקטית לבדידות שחשה אוולין בחייה, אולם שיקף את הקול הקבוצתי- הבדידות שחשו אחרים בכנס. גם הקבוצה עצמה התחילה בחוסר וודאות ובבקשת "הצלה"- האם זה יהיה החלל בו נעבוד? האם אלה כל המשתתפים? על מי מוטלת האחריות להגן על המשתתפים כשעוד ועוד מצטרפים, למרות שהתחיל התהליך? ובל נשכח את המשתתפת התורכייה, שלא זכתה להצלה ולא שבה לאחר ההפסקה.  נראה כי לעיבוד חלומות בפסיכודרמה תרומה נכבדת בחשיפת קולו של התת מודע האישי והקולקטיבי, חוצה גבולות של זמן ותרבות.

 

חילוף תפקידים - קבלת תפקיד של אדם אחר וניסיון לחוות את אותו אדם, קרוב ככל האפשר לאופן שבו הוא חווה את העצמי שלו

כפיל - אגו מסייע המגלם עבור הפרוטגוניסט את הקול הפנימי של רגשות ומחשבות מודחקים

מראה - נתינת ביטוי נוסף המשקף את האחר, נסיון להיות ראי נאמן עבור המתבונן

סולילקיו- הרהור בקול רם

שיתוף – sharing)) חברי הקבוצה משתפים בחוויות ורגשות אישיים שהתעוררו במהלך הפסיכודרמה

פרוססינג – הפרוטגוניסט, הקבוצה והמנחה מעבדים את התהליך הפסיכודרמטי

 

גפני, א. (2000). אשנב לחלומות, הוצ' כרמל.

דלאל, פ. (2003). סיפורם של שני תתי מודע, המסע מן הלא מודע הפרויידיאני אל הלא מודע החברתי      

      הפוקסיאני. מקבץ- כתב העת הישראלי לטיפול קבוצתי, כרך 8, גליון 1 , 61-78 , האגודה הישראלית   

      להנחיה ולטיפול קבוצתי.

ריבקו, י. (2002). פסיכודרמה של חלום, מהמופשט הלא ודאי אל הקונקרטי המרגיע.  מקבץ- כתב העת    

      הישראלי לטיפול קבוצתי, כרך 7, גליון 2 , 53-61 , האגודה הישראלית להנחיה ולטיפול קבוצתי.

 

 

Blatner, A. (2000). Foundations of psychodrama: History, theory, and practice. (4th

    ed.) New York: Springer Publishing Co.

Eliaz, E. & Flashman, A. (1994). “Road signs-Elements of Transference in Drama Therapy: Case

    Study”. The Arts in Psychotherapy 21(1), 59-73.

Garcia, A.,& Buchanan, D. R.(2000). “Psychodrama”. In Lewis, Penny (Eds.); Johnson, David Read   

    (Eds.). Current Approaches in Drama Therapy (pp.162-195).

Friedman, R. (2002c) Dream-telling as a Request for containment in Group therapy—The  

     Royal Road through the Other. In: Pines, Neri and Friedman, Eds. (2002) Dreams in  

    Group Psychotherapy. (pp. 46-67) London, NY: Jessica Kingsley Publishers.

Holmes, P., Karp, M., & Watson, M. (1994). Psychodrama since Moreno, London & NY.

Moreno, J. L. (1946-61). Psychodrama 1-3, New York: Beacon House.

Neri, C. (2002) Fabiana’s Dreams. In: Neri, Pines and Friedman (Eds.) Dreams in Group

Psychotherapy. London: Jessica Kingsley Publishers (pp. 155-166).

Pines, M. (1999) Dreams, are they personal or social? Funzionegamma,  

Ullman, M., & Zimmerman, N, (1979). Working with dreams. Los Angeles: J.P. Tarcher.

 

 

 

 

 

 

 

Dr. Yudith Rybko, is a lecturer at Oranim College and is licensed by the Israeli Psychodrama Association to practice psychodrama. She is also a candidate of "Group Analysis " by E.G.A.T.I.N .