השבתת בחינות ההתמחות ומהלכים לקידום הידברות: לקראת פגישת המועצה הקרובה

טלי גב20/6/2011

כמה זמן תימשך אי הוודאות?!. מאכזב לדעת שבישיבת המועצה ביום ראשון לא היו נציגים ממטה המאבק, מרתיע לשמוע שדברי המתמחים שדיברו בישיבה הוקלטו על ידי חברי מועצה, מכעיס לקרוא מכתבים בעילום שם של המטה ומכעיס להתמודד עם התנגדות המטה להידברות ולדיאלוג.
במהלך כל שנות הלימודים, הפרקטיקום וההתמחות לימדו אותנו שתקשורת והידברות הן הבסיס אך כשמגיע רגע האמת אנו חווים בעיקר שתיקה רועמת או התבצרות מאחורי חומות של כעס והתנגדות. כמו ילדים להורים גרושים מבקשים מאיתנו לקחת צד, לבחור באבא או באמא, בטובים או ברעים, מסיתים ומנבאים נבואות חורבן והרס.
איננו רוצים להיות בתוך מאבק הגירושין, איננו רוצים לקחת צד.
אנו רוצים, ומגיע לנו, אחרי שנים של לימודים והתמחות, לגשת לבחינה ולהתחיל שלב חדש בחיינו המקצועיים. לא יתכן שנמשיך לחיות ולתפקד באי וודאות מוחלטת לגבי עתידנו המקצועי. לא יתכן שמתמחים יפסידו עבודות כיוון שאינם מומחים, לא יתכן שחיי ההמשפחה שלנו ימשיכו להיפגע תוך שאנו שמים אותם בסדר עדיפות תחתון ומרכזים משאבים נפשיים וחומריים בלמידה לבחינה.
אז אבא ואמא, אנא מצאו את הדרך להתגרש יפה, בלי לפגוע בילדים יותר משכבר פגעתם, המצב בלתי נסבל.

ליאור בירן15/6/2011

מצטרף לקריאה להזדהות בשם. המצב בו ה"מטה" משחרר מכתבים כה חד משמעיים (ועדיין עמומים ודלים במידע), עם אמירות אלימות לעיתים על גבול הוצאת לשון הרע, וכל זה בעילום שם וללא פנים, הוא בלתי נסבל בעיניי. בייחוד כשהם מתיימרים לדבר בשם ציבור הפסיכולוגים הקליניים, למרות שבעיניי הם לא מייצגים את רובו, ודאי שלא בעניין השבתת הבחינות. האופן בו ה"מטה" מתנגד להידברות ולדיאלוג או נמנע ממנה אולי אומר הרבה על המניעים מאחוריה. האם כולם ראו את המייל האחרון הקורא שלא להגיע לישיבת המועצה המדוברת כאן? זו דוגמא מובהקת לקריאה להתבצרות, לסגרגציה ולהימנעות מדיבור.
זה מצב בלתי נסבל של אובדן דרך, וגם אני מקווה שיימצא לכך פתרון במהרה.
אני אישית מחזק את ידי המועצה והוועדה המקצועית בניסיונותיהם למצוא פתרון בדרכים של הידברות, אך גם חושב שצריך לקבוע גבול לכך ובעת הצורך, להיעזר בכלים הקיימים על מנת לאפשר למתמחים להירשם כמומחים במועד, ולא בעיכוב של חודשים הפוגע בנו קשות. יש רעיונות רבים לכך, יצירתיים יותר או פחות - למשל במציאת פתרון אחר לקביעת המומחיות, פרט לבחינה. בכלל, אני חושב שהמצב בו הבחינות מתקיימות בהתנדבות גם הוא אינו מכבד את המקצוע, וייתכן כי יש צורך למצוא פתרון קבע לעניין הבחינות, שלא מוטל על זמנם החופשי של הפסיכולוגים הבוחנים, אולי הגיע הזמן לחשוב על רביזיה גם בתחום הזה?

מריאנה גייטיני15/6/2011

הייתי שמחה אם. הייתי שמחה אם הבמה האלקטרונית הזו תאפשר לאנשים לפתוח איזשהו דיאלוג, בשם המלא שלנו (כפי שליהיא התחילה ברב אומץ ונכונות) ולא תחת חתימות כלליות. אני מצטרפת לליהיא בתחושות הקשות. ומוסיפה תחושות משל עצמי.
מזמן לא קיבלתי למייל שלי כל כך הרבה מכתבים ששובצו בכל כך הרבה סימני קריאה, אפילו סימן שאלה אחד לא מצאתי בכל תכתובת המכתבים בין הצדדים. מרב סימני קריאה אני מוצאת את עצמי מאד מבולבלת, כמו רבים מן המתמחים, אלו שניגשים במועד הנוכחי ובכלל וכמו רבים מן הפסיכולוגים הקליניים.
אני חושבת שיש הרבה דיסאינפורמצייה מכל הצדדים ושהדיבור כקבוצות (שלא נבחרו למעשה על ידי איש, לא כך?) לא מוסיף לשיח הזה.
אז בואו נדבר כאנשים, עם שמות ושמות משפחה.
הייתי שמחה אם אנשים מהמטה המשולב, מאופקים, המתמחים וכמובן אתה יואל יכתבו פה את הדעה שלהם באשר למהלכים בכלל ובאשר להחלטה לשבות בפרט (אגב החלטה שלא כולם תומכים בה למרות המכתבים החד משמעיים שעוברים בין תיבות הדואר שלנו לאחרונה).
בנוסף אני מפנה אותכם לאתר שנפתח על ידי חלק מן המתמחים הניגשים למועד הנוכחי (ואני בתוכם כמובן) , בו נעשה ניסיון לרכז עצומות, מכתבים ותהיות על המצב. www.clinim2011.com
דעתי האישית היא שמאבק, אפילו אם הוא צודק (ועל זה יש להתדיין) אל לו להתנהל על גבם של המתחמחים, בעיקר במקצוע שבו יש משמעות גדולה לריבוד ולסימובליות של מהלכים. לא השתנכעתי שנעשו כל המהלכים לפני כן. לא השתכנעתי שההחלטה נעשה בשיקול דעת ראוי. הנה הזדמנות, נסו להסביר לנו את המהלך, לא כקבוצה אלא כיחידים.
אני מבינה שהתחושה היא ש"אין עם מי לדבר" מכל הצדדים. ולמרות שאני חושבת שמתמחים אינם ילדים אני מבקשת מכם לנסות לדבר בכל זאת, ולנסות להקשיב זה לזה, כמו שעושים במשפחות, גם כשמאד קשה.

יואל אליצור15/6/2011

מענה קונקרטי לשאלות. כדי לתת מענה קונקרטי לשאלות אוסיף שההתמודדות עם המצב מתבצעת במספר מישורים במקביל. להלן מידע על מה שאנו עושים כדי לקדם פיתרון:
1. אני מנסה להגיע להידברות עם פסיכולוגים מהשדה שמוכנים לדבר איתי למרות החרם של מטה המאבק. מטבע הדברים, לא ניתן לנהל משא ומתן עם מטה שנשאר עלום שם, מפרסם כל הזמן הודעות שמזהירות מקטסטרופה, מחרים מפגשים איתי ומנהל מלחמת חורמה כאלו אפשר רק להפסיד או לנצח. המפגש במועצה הוא ניסיון נוסף שלי ליצור תהליכי הידברות ולתמוך בתהליכים של משא ומתן.
2. הוועדה הקלינית משקיע הרבה כדי ליצור וועדות בחינות ואלו נוצרות בהדרגה, אם כי כמובן לא בקצב שהיינו רוצים. קיימת בקרב אנשי מקצוע רבים בשדה אמפטיה והזדהות עם המתמחים לצד תרעומת חזקה כלפי ההחלטה לנהל מאבק על הגב שלכם. רגשות אלו מקבלים ביטוי ברוח התנדבותית. כלומר, אנשים פונים למשרד המועצה ומתנדבים להשתתף לוועדת בחינות. בנוסף, הוועדה הקלינית עצמה מנסה לקדם דיאלוג עם הפסיכולוגים הבכירים בשדה ולהיות במשא ומתן עם אנשים בכירים שמבינים שלא ניתן להגיע להסכמה בלי לקיים הידברות.
3. המנכ"ל רואה עצמו אחראי לקיום הבחינות ומפעיל את סמכותו. המסר שהוא העביר לפסיכולוגים הראשיים במשרד הבריאות היה חד משמעי. בנוסף, הוא גם הגיע להסכם עם ההסתדרות לפיו הבחינות ייעשו בשעות העבודה. במידה ולא, יהיה גם תשלום עבור שעות נוספות. כרגע המנכ"ל נותן לנו עוד זמן כדי לנסות להגיע להסכמות, אך אם לא נצליח, הוא ייקח אחריות להפעיל את האמצעים העומדים לרשותו כדי לקיים את הבחינות.

יואל אליצור14/6/2011

מבין ותומך. מבין אותך, מודע היטב לקשיים של המתמחים, תומך בדברים שאת כותבת, ומשקיע את מירב זמני כדי למצוא פיתרון כמה שיותר מהר. מידע שוטף על מהלכים שנעשים על-ידי הוועדה הקלינית ועל-ידי מועבר לוועד המתמחים שמודע היטב למאמץ שאנו משקיעים. הבעיה היא שצריכים שני צדדים לדיאלוג ולצערי עד עכשיו היה צד שפעל באופן עצמתי כדי להביא להחרמת המפגשים עם הוועדה הקלינית ואיתי. לכן ההחלטה שקיבלתי לפתוח את פגישת המועצה למפגש מתוך מחשבה שחייבים ליצור הידברות ולעודד אנשים שיש להם גמישות ומוכנות לשמוע את הצד השני לבא לדבר ולחפש פתרונות. גם ועד המתמחים הוזמן וגם אתם יכולים לפעול כדי ליצור לחץ להידברות. אכן המצב בלתי נסבל ואין דרך להצדיק את ההחלטה לנהל מאבק על הגב שלכם.

ליהיא מזור14/6/2011

יואל - כמתמחה שהקפיאה את חייה בציפייה לבחינה:. ראשית ברצוני להביע הערכה על מכתבך זה, ועל הצהרת הכוונות לגבי ניהול דיאלוג אמיתי.
עם זאת - דיאלוג כזה עשוי לקחת זמן רב, ועד כה לא שמעתי (לא מהמועצה ולא ממטה המאבק) מהם הצעדים הננקטים על מנת לקחת בחשבון את חיי המתמחים שנמצאים בהקפאה עמוקה! אף גוף לא רואה לנכון לעדכן אותנו, להסביר מהם הפתרונות האפשריים, ולתת לו"ז ברור להמשך. וכך, נותרנו אנו, כ 120 אנשים, שנתנו את נשמתם לפחות ב-10 השנים האחרונות, בין הפטיש לסדן.
לא ברור לנו אפילו אם אתם מודעים לקושי: אין באפשרותינו להשיג עבודות. אנו תלויים בהדרכות שעולות הון. משפחותינו כולן, על הילדים, בני ובנות הזוג ואפילו הסבים והסבתות, מגויסים זה חודשים ארוכים לעזור בשעת דחק זו. הלימוד שלנו לבחינה אינו יעיל כפי שהיה יכול להיות כיוון שאנו נמצאים בתוך שדה קרב, שבו דיס-אינפורמציה מופגזת לרוב!
אין לנו במה אחרת, אז אנצל את הבמה הזו: יואל: אנו דורשים פיתרון! מיידי!
גם העיוות רב השנים לפיו מתמחים צריכים לחכות לבחינות במשך חודשים אינו ראוי ככל ועיקר, לא כל שכן במצב עניינים בלתי נסבל זה!
האם תוכל לכבד את המתמחים הממתינים, ולו בתגובה לדברים אלו?!