האם אנו יכולים להתמודד טוב יותר עם רמת הסיכון האובדני של טרנסג'נדרים?

שפיות זמנית | 22/11/2015 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג

ביום שישי האחרון צוין יום הזיכרון הטרנסג'נדרי הבינלאומי, ימים ספורים לאחר התאבדותה של מאי פלג – טרנסג'נדרית ופעילה בקהילה הגאה. טקס הזיכרון שנערך בתל-אביב התמקד השנה באובדנות טרנסג'נדרית, במטרה להעלות למודעות את השיעור הגבוה של ניסיונות אובדניים בקהילה הטרנסג'נדרית. 41% מחברות/י הקהילה הטרנסית ביצעו ניסיון אובדני, רובם בשלב שלפני היציאה מהארון, נתון שמעיד על מידת המצוקה הרבה בה נתונים א/נשים טרנסג'נדרים/ות, וכן על הצורך בסיוע של א/נשי בריאות הנפש בהתמודדות עם גורמי הדחק המגבירים את מידת הסיכון האובדני באוכלוסיה זו.
הומופוביה וטרנספוביה מהוות גורם דחק מרכזי המשפיע על בריאותם הנפשית של טרנסג'נדרים, כשהן באות לידי ביטוי הן במרחב האישי והמשפחתי, והן במקומות לימודים ובאפשרויות תעסוקה. מתוך הכרה בגורמי דחק שכיחים בקהילה הלהטב"קית ובהשלכות ההרסניות של הומופוביה וטרנספוביה בחברה שלנו, פירסם ארגון הפסיכולוגים האמריקאי ב-2006 קווים מנחים לפסיכותרפיה של מטופלות/ים מהקהילה הלהטב"קית. הנחיות אלו, לצד נתונים מחקריים ותיאורטיים על הצורך בהן, תורגמו לעברית על-ידי ארגון "פסיכולוגיי" ונותרו רלוונטיות גם כיום בישראל. מלבד קריאה בהן, ניתן ללמוד יותר על התמודדויותיהם הייחודיות של טרנסג'נדרים המגבשים את זהותם בחברה בה הזהות המגדרית עדיין נתפסת בדרך-כלל כדיכוטומית ובלתי ניתנת לשינוי, מעבודות המחקר שפורסמו באתר גילה להעצמה טרנסית.