חשבון נפש - בין כפרה מאגית לחרטה מתוך עמדה אתית כלפי האחר

שפיות זמנית | 18/9/2015 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג

חשבון נפש. מה זה בכלל אומר? עוד רגע יום כיפור ומילים מלאות וקשות כמו 'כפרה', 'סליחה', 'חרטה' ו'חשבון נפש' מרחפות באוויר שמתחיל לנוע קצת, תנועה סתווית שכזו. במאמר המרתק שהתפרסם בתכב העת " 'המשפט' ברשת: זכויות אדם" של המכללה למנהל, מגישה הפסיכואנליטיקאית והמשוררת ד"ר דנה אמיר עיון בפסיכואנליטי במחזה 'יוליסס על בקבוקים' מאת גלעד עברון, ובעזרתו דנה במתח שבין כפרה מאגית לחרטה המבוססת על עמדה אתית כלפי האחר. בין המשאלה ל'מחיקת' הפגיעה באחר, לבין לקיחת אחריות והכרה של הרוע שבתוכנו. 'מן האדם אל מותר האדם, מן החשבון אל חשבון הנפש'. 

"הנאמר עד כה קשור קשר אמיץ להבדל המהותי בין טקסי כפרה מאגיים, ריקים מתוכן, לבין פעולות של חרטה המבוססות על נטילת אחריות אמתית ועל עמדה אתית המכוונת כלפי האחר והלוקחת בחשבון את האחר. בעוד שטקסי כפרה, או טקסי תיקון מאגיים, נובעים מתוך המשאלה "למחוק" את המעשה הפוגע ולהעלימו באמצעותם — פעולות הנובעות מחרטה אמתית מבוססות על חמלה כלפי הנפגע ומקורן באחריות שהפוגע נוטל ביחס למעשיו שלו ולהשלכותיהם על האחר. בעוד שטקסי תיקון מאגיים נובעים מאקט של השלכת הרוע שלנו על האחר (השלכה ההופכת את האחר הזה לאובייקט רודפני שכעת עלינו לפייס ַ ולרצות, למשל, או לפחות לשלם לו מס שפתיים) — התיקון האמתי מבוסס על ההכרה הכנה ברוע שבתוכנו. לכן תיקון אמתי כרוך תמיד בעצב. במובן מסוים אפשר לראות בו ביטוי של עבודת ֵא ֶבל פנימית, עמוקה, לא כזו הנוגעת להתמודדות עם אבדנו של אחר אהוב — אלא כזו הקשורה בהתמודדות עם ההכרה הכואבת במגבלותינו האנושיות ובהרס שהן עשויות לחולל בעולם שמחוצה לנו".