פתיחת שנת הלימודים, מחירום לשגרה - חומרי עזר למורה, לגננת ולפסיכולוג המלווה

תמר ארז7/9/2014

הפסיכולוגיה החינוכית היא כבר מזמן לא (רק) זאת..... קראתי בהנאה את הפתיח בו בחרתם לציין את שנת הלימודים החדשה ( נכדי שר בהתלהבות את השיר הזה על דנה כבר חצי שנה לקראת היום המיוחל...), ולהזמנה להרחיב את מאגר המאמרים בנושאי חינוך ופסיכולוגיה חינוכית.
אז ראשית לכל- אציע עדכון:

קרוב לוודאי שדנה של היום החלה את דרכה במערכת חינוך חוץ ביתית ( והסטטיסטיקה מלמדת שקרוב לוודאי שזאת מסגרת קבוצתית) כבר בשנת חייה הראשונה. אף שהמדינה עדיין לא לקחה על עצמה אחריות לאיכות החינוך במסגרות לפעוטות , הרי שחוק לימוד חינם , שבאחריות משרד החינוך, חל כיום כבר על ילדים מגיל 3 שנים.
גם פסיכולוגים העובדים במערכות החינוך הכשירו עצמם לעבוד במערכות חינוך לילדים צעירים מגיל חינוך חובה. והנהלת האגף לפסיכולוגיה של שפ"י מעודדת את הרחבת השירותים המקצועיים לילדים אלו בשל ההכרה בחשיבותם.
אשמח אם במהלך שנת 2015 שנקבעה על ידי האו"ם כ"שנת הילדות המוקדמת" אכן יוגשו מאמרים טובים אודות היבטים חינוכיים ופסיכולוגיים של הגיל הרך בכלל, וגילאי הגן בפרט, ויתפרסמו באתרכם.
היה כבר מי שסבר כי בהיבטים החשובים של החינוך והתפתחות הרגשית חברתית "כל מה שאני צריך לדעת למדתי כבר בגן", ראה מתוך פרק ה' עמ' 14-15 " אני מאמין" של רוברט פולגרם.ואם בפסיכולוגיה עסקינן, בוודאי שהלמידה המשמעותית מתחילה מראשית החיים.

דר' תמר ארז, פסיכולוגית חינוכית והתפתחותית מדריכה.
יו"ר האגודה הישראלית למען הילד בגיל הרך
בעבר:מנהלת מכון שניאורסון לחינוך מיוחד בשפ"ח תל-אביב-יפו מייסדת ( בשיתוף) ויו"ר פורום הפסיכולוגים של שפ"י לגיל הרך.

צביאל רופא31/8/2014

על מה שלא למדנו בבית הספר. "סטיגמה" היא מילה ביוונית עתיקה.
פירושה היה אותה חותמת שנצרבה בבשר כתפם של העבדים על מנת לזהותם במקרה ויברחו.

בורות החברה בתחום חולי הנפש היא רעה חולה. היא גורמת לחרדה ציבורית ופרטית. זו יוצרת דחייה וקיפוח כלפי כל מי שנחשד בבעייתיות נפשית כלשהי.

ממה נובעת הבורות התהומית הזו שהיא מנת חלקו של רוב הציבור הישראלי?

התשובה לשאלה זו אינה מסובכת. כל אחד מאיתנו יכול, עקרונית, להשיב עליה. הרי כולנו בוגרי בתי ספר יסודיים ותיכוניים ויודעים בדיוק מה מלמדים שם, ואם מעט נתאמץ נוכל אף לפרט גם מה לא מלמדים במקומותינו.

אז בואו ניזכר לרגע במה שלמדנו שם:
למדנו על השלד, למדנו על הלב, למדנו על מחזור הדם, כמו גם על כל שאר המערכות הפיזיות של גוף האדם. וזה סביר וברור, ואין שום מחלוקת, בדבר הנחיצות של אזרחי מדינת ישראל ללמוד נושאים אלה 14 שנים אחרי סוף האלף השני לספירתם.

ואולם, מה למדנו על בריאות הנפש בבית הספר התיכון?
נאדה.
ואין שום ספק שהצליחו והגדילו מאוד לעשות במדינתנו הסדומחלמאית את הבלתי אפשרי:
להפריד בין בגוף ובין הנפש.

אז מה דעתכם, חברים, האם לא מגיע פרס נובל על כך?