פשוט, צלול ומתעקש לנבוט
עלון פסיכולוגיה עברית | 24/7/2016 | הרשמו כמנויים
נקודות מפנה משמעותיות מפגישות אותנו עם התנועה ההכרחית והנצחית של מעגל החיים. תהליכי ההסתגלות למציאות החדשה דורשים מאתנו התמקמות מחודשת, שינוי בתפיסת העצמי או במערכות היחסים שלנו. בכל אחת מן הנקודות האלו אנו לומדים להכיר היבטים אחרים של עצמנו ושל האחרים בחיינו. לעיתים התהליך מלווה בחרדה ובתחושה של חוסר שליטה או חוסר אונים. בשנים האחרונות הולכת ומתבססת ההבנה שהתערבות ותמיכה בפרקי המעבר יכולים לעודד התמודדות מיטיבה גם במעברים הנחשבים לטבעיים.
נקודת מפנה משמעותית אחת כזו היא המעבר להורות. אורה ברקן מספרת על הכנס "הולדתו של הורה" שבו השתתפה. היא מתייחסת לצורך של הורים בתמיכה בשלבים הראשונים של ההורות, על מנת לאזן את תנועת המטוטלת בין תפקידו של ההורה כאובייקט מזין, לתפקידו כסובייקט הזקוק להזנה. היא מדגישה את הצורך של אבות ואימהות בהכנה מוקדמת להורות ולהשלכותיה הרגשיות, החברתיות והמעשיות.
בקצהו האחר של מעגל החיים, עוסקת ד"ר מריאנה גייטני בחיים שלאחר אובדן. היא סוקרת את ספרם החדש של רובין, מלקינסון וויצטום, "הפנים הרבות של האובדן והשכול - תיאוריה וטיפול". הספר עוסק בהיבטים קליניים וחברתיים של תהליכי אבל, ומציע התייחסות לתהליך האבל כאיזון בין החיבור לחיים ובין הקשר המתמשך עם הנפטר לאחר מותו. גייטני טוענת כי משימתו של האבל היא לא ללמוד לחיות בלי זה שאיננו עוד, אלא ללמוד לחיות אתו.
2/6/2024 בשעה 20:00 בבית ציוני אמריקה, תל-אביב
"כְּשֶכָּבַד עָלַי אֶבְלִי מְאֹד, חָטַאתִי לְדַמּוֹת
אֶת מַהוּתִי לְשַק בָּשָר חֲסַר תַּכְלִית
אַךְ אָז, כִּמְעַט מִבְּלִי משִים,
אֶל מוּל עֵינַי הַנִּדְהָמוֹת
נִדְחַק לוֹ צִיץ יָרֹק אֶל תוֹךְ נַפְשִי
פָּשוּט, צָלוּל וּמִתְעַקֵּש לִנְבֹּט"
(תמיר גרינברג, 'ציץ', מתוך "על הנפש הצמאה")
