| מאת: | אמא | תאריך: | 10/1/2012 22:16 |
נושא: |
מותשת וביקורת מבעל | | תוכן: | חיים שלום, אני אמא ל2 ילדים מקסימים. אני מזה מס' חודשים לא עובדת (פוטרתי עקב אילוצים של מקום העבודה),כעת אני בבית, בסה"כ זה בסדר לי מבחינת הרגשה, בסה"כ נחמד לי בבית, אך יחד עם זאת מוטרדת מתי כבר אמצא עבודה גם מבחינה כלכלית וגם מבחינת סיפוק וחברה. (כמובן שאני מחפשת עבודה אך עדיין לא מצאתי).
זה הרקע.
ביומיים האחרונים אני מאד מצוברחת מזה שאין לי עבודה, מעין דכדוך. אני מרגישה שקועה בסידור הבית והשהייה עם הילדים, כבר אין לי כוחות כל הזמן לתת ולתת ולדאוג לכולם. בעל, ילדים, בית וכו.. גם התסכול שעדיין לא מצאתי עבודה משפיעה עלי.
היום אחה"צ לא היה לי סבלנות להיות עם הילדים. כמובן לא צעקתי עליהם ולא התייחסתי אליהם בצורה פוגעת אך לא היה לי סבלנות וכוחות לשמוע את כל ה"פטפוטים" שלהם, אז בסביבות 7 בערב כבר אמרתי להם שאמא עייפה ונדבר כבר מחר ושעכשו נתארגן לשינה.
בערב כשכבר נרדמו אמרתי לבעלי שני מרגישה רע שלא היה לי סבלנות היום ושאני מאד מותשת אפילו שהם ילדים מקסימים.
אני ציפיתי שבעלי יגלה כלפי מעט הבנה ויהיה אמפטי כלפי. ושאפילו יאמר שבמצבים כאלו שארגיש בנוח לפנות אליו שיעזור ונתחלף בתפקידים, אך במקום זאת ענה לי בכעס ובביקורתיות: למה את לא מבקשת שאני יהיה איתם?
עניתי לו שלא ביקשתי ממנו ביקורת, שיגלה לפחות קודם קצת אמפטיה והבנה ואח"כ שיציע, וגם אם מציע שלא יתקוף אותי, מה כבר עשיתי לו?
מבחינתו מה שביקשתי ממנו לא מקובל.ולא מעניין אותו שאני מצוברחת או נעלבת. אני מקבלת שאני צריכה לדעת לבקש יותר עזרה, אך למה מגיעה לי כזאת תוקפנות מצידו? הוא טוען שרק ככה אני מקשיבה לו ובדרכים אחרות אני לא אקשיב ושאני לא יכולה להיות כזאת שתלטנית ולהכתיב לו כיצד לדבר איתי.
מה לדעתך עלי לעשות? הן מבחינת הילדים, והן מבחינת בעלי. אני פשוט לא אמורה לצפות להבנה מבעלי?
אשמח לתשובתך שתאיר את עיני. |
|
כניסת חברים
מנהלי הפורום
חיים עמית
כעת בפורום 
דפיות פורום 
לאשכול הקודם
לאשכול הבא
חזרה לפורום
זה לא הזמן
שלח דואר לחיים עמית
הצג כרטיס ביקור
הודעות נוספות בפורום
ברצון [ל"ת]