מאמרים, הרצאות ופורום להורים ולאנשי חינוך (מורים, גננות ועוד) בארץ ובחו"ל בנושאי הורות, ילדים, זוגיות, סבתאות, מערכת החינוך, ארגונים ועוד - מאת הפסיכולוג חיים עמית ובהנחייתו.
חיים שלום
בננו בן ה-6 עלה לכיתה א'. ההסתגלות לא קלה מכל הבחינות. הבעיה הרצינית שעומדת כרגע על הפרק זה בעניין ההסעות לבית הספר ובחזרה ממנו לצהרון. הבן שלי מתנגד בתוקף לאופציית ההסעה לאחר שנסע בה מס' פעמים. הוא אומר שהוא מפוחד. לא הצלחתי לשים בדיוק את האצבע ממה בדיוק מפחד. עושה רושם שפוחד שייאלץ לשבת לבד או לייד מישהו שלא מכיר, שיפספס תחנה וכו'. זה גם לא נראה מניפולציה אלא פחד אמיתי. אתמול ממש כפינו עליו לנסוע בהסעה בבוקר(בצהריים אין לו ברירה כי נוסע לצהרון) והוא חזר עם חוויות רעות מהצהריים. הבנתי ממנו שבכה בהסעה וילדות בוגרות מממנו הרגיעו אותו, הוא חשש ממסלול האוטובוס שהיה קצת שונה באותו היום ובנוסף היתה ילדה שמכיר שפספסה את התחנה ובכתה וה השפיע עליו והעלה לו חרדות משלו.יש לציין שיש בהסעה ילדים שהוא מכיר ושהולכים איתו ביחד בבוקר לאותה כיתה ובצהריים לאותו צהרון.
היום בבוקר נשברתי לשמע הכי ההיסטרי שלו וחששותיו מההסעה וביקשתי מבעלי שייקח אותו לבית הספר. בבית הספר הוא לא אפשר לבעלי ללכת עד הצלצול וגם אז הלך עצוב. בעיקרון אנחנו גרים במרחק נסיעה של 5 דק' מבית הספר ואני יכולה להסיע אותו אבל איני יכולה להתעכב בבית הספר כ"כ הרבה זמן עד שהשיעור מתחיל ועד שהוא מסיים לבכות ונפרד ממני(בעיה נוספת). גם בחזרה יכולתי למצוא פיתרון ולאפשר לו לחזור במכונית פרטית של מפעילת הצהרון שאוספת ילד שלא חוזר עם הסעה. אז מה בעצם הבעיה? אם אני אקח כל יום והוא ייתגבר על קשייי הפרידה אני מקבעת את הפחד שלו מההסעה ואם ייאלץ להשתמש בה בעתיד זו תהייה בעיה. ואני ארצה להשתמש בה בעתיד הקרוב מאחר ואני צפויה ללדת בעוד מס' חו' ואז יהיה לי קשה להסיעו ולהחזירו הביתה(לא יהיה בצהרון). דרך אגב, שוחחתי עם יועצת בית הספר לגביו והם מצאו היום מישהי בוגרת יותר שתשב לידו בחזרה אך לבוקר לא מצאו פיתרון ולא עושה רושם שגם הפיתרון בחזרה הרגיע אותו. האם לדעתך אני נוהגת נכון שאני "מכריחה" אותו לנסוע בהסעה? היועצת המליצה לי כן להעלת אותו למרות שפוחד. אני מודה שאני לא שלמה עם זה. אני מקווה שאני לא עושה לו נזק. אנא תגובתך וסליחה על האורך.דנה