הפורום הוקם בימים אלה של מלחמה והפצצת ישובים, אירועים ששיבשו את תוכניות החיים הרגילות שלנו, ופגעו בחלק מאיתנו פיזית ונפשית.
הפורום מיועד ליעוץ ותמיכה פסיכולוגית לילדים בני-נער והוריהם. הפורום
הכותרת לא נבחרה סתם.
איני נערה או אמא בצפון. אני בחורה בת 32 מאיזור המרכז.
אחי התאום גוייס לשירות מילואים לפני כמה ימים. הוא אינו מעדכן אותנו בדבר אך לפי מה שאמר לפני שיצא לקראת סוף השבוע יכנס ללבנון.
כל הזמן, בעת שאני שוטפת כלים, מנקה, גולשת באינטרנט או כל דבר אחר עולים לי סרטים של מה יקרה.... ז"א אני לפעמים ממש מדמיינת את החיים בלעדיו, או את השבעה, או כל סרט אימה אחר... אחרי כמה שניות אני פשוט אומרת לעצמי "די" בכל רם אבל אחרי כמה דקות זה שוב חוזר....
מה אפשר לעשות???
אציין רק שאנחנו כבר משפחה שכולה. כך שכל הנסיונות לנחם כמו "מה הסיכוי שזה יהיה דווקא הוא?" לא עובדים עלינו....