כניסת חברים
חזרה לקהילהרוני פרישוף , פסיכולוגית קליניתhttps://www.hebpsy.net/Roni
 רוני פרישוף, פסיכולוגית קלינית בתל אביב. מדריכה בטיפול נפשי. באתר ניתן למצוא כרטיס ביקור, "אני מאמין" מקצועי, מאמרים, קישורים ופורום בנושא פסיכולוגיה, טיפול נפשי ועניינים שבנפש.

שיחת נפש
רמת אבטחה: פתוח לכולם

 
מנהלי הפורום
כעת בפורום   [כל ההודעות...]
תודה - דנית
חרדת נטישה... - רוני פרישוף
מיניות בטיפול - רוני פרישוף
מגבלות הפורום - רוני פרישוף
דפיות פורום  [+] הוסף דפית
 
 הוספת תגובה הוסף תגובה חדשה | עבור לאשכול הדיון הקודם לאשכול הקודם | עבור לאשכול הדיון הבא לאשכול הבא | חזרה לפורום חזרה לפורום
מאת:ניצןתאריך:19/1/2007 21:15

נושא:

מרוץ
תוכן:
רבע לשש. השמיכה כל כך חמה. החלום לא רוצה לעזוב. מחכה לנדנוד הבא. אולי עוד אחד. משפשפת עינים, נגררת לקומקום. מסדרת שורת כוסות ומחלקת סוכר, שוקו, נס. מעירה את הנגלה הראשונה. בקר טוב חמודה. היי, יופי שקמת. מזרזת. עוזרת. סנדוויצי'ם. מרטיבה את השיער. מתחילה להתאפר. אמא, תעזרי לי למצוא את הנעליים. אמא, הבטחת שתסרקי אותי. אוי, כבר שבע. מה, עוד לא צחצחת שיניים? תאחרי להסעה. ומה אתך? ביי. יום נעים. נגלה שניה. איזה יופי שקמת כל כך מהר. מה תשתה? בקר טוב, תתעוררי בבקשה. לא כדאי שגם היום תאחרי. נוברת בארון ומוצאת רק חום שלא מתאים לכחול. עוד לא התעוררת? קדימה, רוץ להתלבש. כבר פעם שלישית שאני באה אלייך... בוא לצחצח שיניים ואתה יכול לצאת. ביי. עכשיו את קמה. השוקו מחכה לך. שוב שתינו נאחר. כמה אני שונאת להתאפר. ומי צריך את כל המחלצות האלה? ואם לא אקח סנדויץ' לעבודה אצטרך שוב לבטל זמן יקר בתור בקפיטריה. לא יאומן, אני סוף סוף לבד בבית. עוד חמש דקות וגם אני בחוץ. איזה קור על האופניים.

חמישים דקות באוטו. לאט לאט הראש מצטלל. סערות אתמול בערב והבוקר הולכות ושוקעות. גלגל"צ, חדשות. כבר רואים את העיר. כמה רמזורים והנה אני בשער. המשרד הריק מחכה לי בשקט. קוראת את האימיילים של הבוקר עם הסנדויץ'. עוד מעט הפגישה הראשונה. אולי אספיק כמה טלפונים קודם.

במחברת כתובות העבודות שעל הפרק. בוחרת מה שדחוף ומה שהכי מתחשק כרגע. מנסה, שוברת את הראש, עובדת. כמה כייף כשזה מצליח. אפשר להמשיך לעניין הבא. הנה, אסיים רק את זה ואצא. שבוע הבא כבר צריך להתחיל להתכונן לפרזנטציה. ולסיים את המאמר. ולהגיש ציונים. ולמלא את הטפסים. וכנראה יגיעו עוד נתונים לנתח. סוגרת פינה אחרונה וסוף סוף נועלת את המחשב ואת הדלת. בחוץ כבר חשוך וקר, והחנייה כל כך דלילה.

מתניעה. הנה מגיע הבום. אני אמא? כולם כבר מזמן בבית. מי יודע מה עובר עליהם עכשיו? אבא אולי משחק עם אחת, השני מול הטלביזיה, השלישית במחשב, והרביעית עצובה לבד. ואני "הייתי עסוקה" לי בעבודה. טוב, לא אוכל לברוח מזה. כשאגיע אצטרך להתמודד עם תוצאות ההזנחה. בסופו של יום נעים לנסוע יותר מאשר בבקר. המחשבות זורמות, והנה עוד קצת ואני בשער ובחניה. ריח של פרות. מחזירה את הרכב ורוכבת בכפור. מקללת בפעם המיליון את אלה שבחרו להקים את הקיבוץ דווקא בקצה העולם.

אני עייפה. היום אפרוש מיד לחדר ואודיע שאני נחה עד מחר בבקר.

שלום :) אמא!!!!!!!! מתחככים. מתחבקים. כל כך התגעגענו זה לזה. ומה היה, ואיך היה, ואת יודעת, ובואי תראי. טוב, תנו לי רגע להניח את הדברים. ושוב אני יושבת, ושניים עלי, והשלישית מקנאה, והרביעית מחכה בסבלנות ש אתפנה גם אליה או לא.

מה שלומך? עייפה. ואצלך? בסדר.

כמה כייף עם הילדים. אין כוח לחנך. כבר מאוחר מדי. אז לא כולם יתקלחו הערב. איזה מן ילדים אלה שלא יכולים לאכול בישיבה? ובשביל מה לריב? אי אפשר לדבר?

אוי ואבוי. איזה בלגן בבית! למה הטלביזיה עוד דולקת? בלי אמא, רואים טלביזיה כל הזמן. עכשיו לכבות? בשמינייה?

איזו הזנחה פושעת. אסור להמשיך ככה. כמובן שעוד לא הכינו שיעורים. וכבר עוד מעט תשע. בואי אעזור לך. ואני צריכה להכין במחשב, אבל הוא תפוס. חצופה, אני פה רק רבע שעה, ואת היית כל היום, אני לא זזה.

קדימה למיטות, מחר בית ספר וגן. אולי נספיק עוד שני סיפורים, אבל תביאו קצרים בבקשה.

זה לא יכול להמשך ככה. הילדים מוזנחים. אין מי שיארגן סדר יום. שיעורים, סידור חדר. אין מי שישליט אוירה נעימה. שיעודד לעשות ולא רק לרבוץ.

אני צריכה לצאת לפני שהם קמים ולחזור בארבע. זה חשוב שדווקא אני אארגן אותם בבקר? אולי אבא או סבתא יכולים? התחלתי כל כך הרבה פעמים וזה אף פעם לא החזיק מעמד יותר מיומיים.

אני צריכה לא לעבוד. זו תהיה הפקרות כלכלית. המשכורת שלי היא היחידה היציבה במשפחה. ואין לי עבודה אחרת.

אני צריכה לחזור יותר מוקדם. אבל אני יוצאת מאוחר. וכמה פעמים הבטחתי לעצמי וזה לא עזר?

ובשבוע הבא שוב לו"ז צפוף. ומחר אפילו לא אספיק לסדר את הבית כי צריכים לנסוע למרכז.

גם בשבוע הבא אני אעבוד, והילדים יגדלו מוזנחים. וזה ידפוק להם את העתיד, ואני אוכל את הלב.







תגובות  הוספת תגובה הוסף תגובה להודעה זו
ללא תגובות ההורה המופנם : רוני נוה פרישוף
19/1/2007 21:31
תאריך:
 הוספת תגובה הוסף תגובה חדשה | עבור לאשכול הדיון הקודם לאשכול הקודם | עבור לאשכול הדיון הבא לאשכול הבא | חזרה לפורום חזרה לפורום