רוני פרישוף, פסיכולוגית קלינית בתל אביב. מדריכה בטיפול נפשי. באתר ניתן למצוא כרטיס ביקור, "אני מאמין" מקצועי, מאמרים, קישורים ופורום בנושא פסיכולוגיה, טיפול נפשי ועניינים שבנפש.
וזה הספיק - כדי לטלטל אותי רגשית.
הוא - המטפל שלי - שהטיפול קצר המועד איתו הסתיים לפני שנתיים.
אני זקוקה לסיכום טיפול ממנו ( בשביל מקום אחר),
אז התקשרתי.
והוא שמח לשמוע ממני - אני חושבת.
אני כרגיל - קורקטית וענינית - מה אני צריכה וזהו..
והוא: "מה שלומך?" אני: "בסדר."
ורציתי לומר כל דבר אחר חוץ מ"בסדר".
כי אני לא בסדר.
כי מתחת לענייניות ולקורקטיות ול"עניינים כרגיל" יש הר געש של רגשות - פעיל מאוד. ולעיתים מתפרץ בכעס על הסביבה. לפעמים סתם הקיטור רותח בפנים ולא הרבה יוצא החוצה.
אבל - זו סתם שיחה רשמית ולא חלק מטיפול. אז עדכנתי אותו בכמה נושאים חיצוניים ( כמו למשל שקיבלתי קביעות),
ושאלתי לשלומו.
וזהו.
ופתאום התגעגעתי כל כך - שיתעניינו בי. שישאלו מה שלומי. שיקישבו לי. שאוכל לדבר על הרגשות.
וירדו להן הדמעות. גם עכשיו.
האם הצורך הזה לא עובר לעולם?
כניסת חברים
מנהלי הפורום
רוני נוה פרישוף
כעת בפורום 
דפיות פורום 
לאשכול הקודם
לאשכול הבא
חזרה לפורום
היי זוהר הצורך
היא אמרה "מקוה שאני לא מפריעה לך"..
שלח דואר לרוני נוה פרישוף
הצג כרטיס ביקור
הודעות נוספות בפורום