כל העומדים צחקו למראה, מה שסיפרתי אמת ויציב

נראה כי אי אפשר לדון באירועי השבוע שחלף מבלי לעצור ולדבר על המשבר שהידהד בעולם הטיפול בארץ. האינטימיות והמוגנות של חדר הטיפול נחשפה ונפרצה עם בקשתם של הפרקליטות להעביר רשומות של טיפול פסיכולוגי כראיות מסייעות במשפט אונס. דלת החדר הסגור שנפרצה לרווחה מפנה סימני שאלה גם כלפינו, המטפלים. מהי היכולת האמיתית שלנו להבטיח סודיות עבור מטופלינו? מהי המחויבות המקצועית שלנו? מהי יכולתנו ומחויבותנו לנקוט עמדה?

כאמור, בתחילת השבוע התבשרנו על פגיעה חמורה בפרטיותן של מטופלות שמתלוננות על פגיעה מינית, כאשר הפרקליטות חייבה את אחת המתלוננות על אונס להעביר את כל הרשומות של המטפלת שלה, מטיפול פסיכולוגי שנמשך שנים, לידי הפרקליטות (ודרכה גם לידי הנאשם). הובהר למתלוננת שסירוב למלא את הדרישה באופן מלא יוביל להפסקת ההליך המשפטי. בתגובה הוציאו מועצת הפסיכולוגים, הפסיכולוג הארצי והסתדרות הפסיכולוגים בישראל נייר עמדה בנושא "הגנה על החסיון הפסיכולוגי", בו הם כותבים כי "שמירת הסודיות הטיפולית הינה המסד המרכזי עליו מבוסס כל קשר טיפולי, ותנאי הכרחי לכך שהטיפול הפסיכולוגי ייטיב עם המטופל". אנחנו מזמינים את חברי הקהילה לתרום מדעותיהם וחוות דעתם המקצועית בנושא, שנראה כי עורר דיון חשוב שימשיך ויתנהל.

ומענייני השעה למאמרי השבוע, שנוגעים גם הם בדרכם בנושאים שבציבוריות הישראלית. רועי סמנה בטורו "אילוף עריות- על פרברטיזציה בחסות התקשורת" דן באזכורים התקשורתיים ההולכים וגוברים לגילוי עריות כמו גם המיתוג מחדש של המדיה לטאבו עתיק יומין זה. ביוגרפיה חדשה של סבינה שפירליין מאת אנג׳לה סלס דנה בשאלה מדוע התנועה הפסיכואנליטית בחרה למחוק מההיסטוריה שלה את סבינה שפירליין. שפירליין השתייכה לחברה הפסיכואנליטית הוינאית, ונחשבת לפסיכואנליטיקאית הראשונה בעולם לילדים ולמי שהביאה את הקליניקה הפסיכואנליטית למוסקבה. ביחס לתארים המרשימים האלה, היא נותרה לא ידועה בשדה הפסיכואנליזה ולא זכתה להכרה על תרומותיה לתיאוריה ולפרקטיקה הפסיכואנליטית.

במאמרם "עץ וריזום במרחב הטיפול הקבוצתי" בוחנים לימור אברהמי ואבי ברמן כיצד מושגי העץ והריזום (עשב) של ההוגים דלז וגואטרי עשויים לתרום להבנת רעיונותיהם של פוקס ושל ביון אודות הטיפול הקבוצתי האנליטי, ולפרקטיקה הטיפולית הקבוצתית. המאמר מציע כי גמישות במעברים בין החשיבה העצית לחשיבה הריזומטית יכולה לתרום להיחלצות ממצבי קיפאון ותקיעות בקבוצה. ד"ר אילנה לח מבקשת להתבונן בתהליכים המתרחשים בישראל של 2017 מבעד למושגי המוסר של האנליטיקאי אריך נוימן, אשר ספרו "פסיכולוגית המעמקים ומוסר חדש" מתאר את הרוע שבנפש האדם ואת הדרך המסוכנת בה מושלך הרוע הזה על האחר, הזר. בפרט, המאמר מבקש לבחון את פעילות ארגון "שוברים שתיקה" ואת התגובה של החברה הישראלית אליה, מתוך החשיבה הנוימניאנית על החברה ועל האינדיבידואל שבתוכה.

במדור הספרים אנחנו שמחים להביא מספר פרקים מספרו של יאיר כספי, "הילד שכמעט הציל את אמו". הילד שכמעט הציל את אמו הוא סיפור ניסיונו של המחבר יאיר כספי להתמודד עם פציעה שהוא נושא עמו מן השנים בילדותו שבהן חי לבדו עם אמו, שמחלת הנפש שלה הלכה והחמירה, כשהמחבר נע בין הזדהות עמה, פחד ממנה, ומאמץ רב שנים למלט את נפשו: “הלכתי לשחרר את עצמי וחיפשתי את כל מקומות מאסרי.“ בבלוג כתיבה יצירתית, שיר חדש פרי עטה של רוית ניסן.

לבסוף, אנחנו שמחים להציג בפניכם בלוג חדש, "הרצאה בנעלי בית". בלוג זה ירכז סרטונים של כנסים, הרצאות וימי עיון שונים, במטרה לשמש כמאגר דינאמי של חומרים מקצועיים עכשוויים. תודות לטכנולוגיה, ההקשבה והלמידה תוכלנה להתבצע מהכורסא הנוחה ובזמן המתאים, בבחינת "להיות כאן ולהרגיש שם". מוזמנים להיכנס, להתרשם, ללמוד ואף לשלוח חומרים.

קַוִּים שֶל עָשָן נִטּוּ בִּמְלֻכְסָן
וְאַבָּא שֶלִּי הִכָּה אוֹתִי.
כָּל הָעוֹמְדִים צָחֲקוּ לַמַּרְאֶה,
מַה שֶּסִּפַּרְתִּי אֱמֶת וְיַצִּיב.

קַוִּים שֶל עָשָן נִטּוּ בִּמְלֻכְסָן
אַבָּא הִכָּה עַל כַּף יָדִי.
הוּא אָמַר שֶהִיא כַּף יָד רְשָעָה.
מַה שֶּסִּפַּרְתִּי אֱמֶת וְיַצִּיב.

קַוִּים שֶל עָשָן נִטּוּ בִּמְלֻכְסָן
אַבָּא חָדַל מֵהַכּוֹת אוֹתִי.
הַיָּד הָרְשָעָה צִמְּחָה אֶצְבָּעוֹת
וְכָל מַעֲשֶיהָ שָרִיר וְקַיָּם.

קַוִים שֶל עָשָן נִטּוּ בִּמְלֻכְסָן
פַּחַד לוֹחֵךְ אֶת הַכַּף הָרְשָעָה
אַבָּא חָדַל מֵהַכּות אוֹתִי
אַךְ הַפַּחַד הַזֶּה שָרִיר וְקַיָּם.

(השיר "כף יד רשעה" מאת דליה רביקוביץ, שהשבוע חל יום הולדתה)

Photo by Robert Collins on Unsplash

מה זה לא למצוא שקט בגוף, לא להצליח להרגיש עטוף

נדמה שבשבוע האחרון כיכר השוק הומה, ותהליכים חברתיים שמבשילים מזה שנים מתנפצים בקול רעש גדול בחדשות, ברשתות החברתיות ובתהליכים בין אישיים. נראה שהקצב המואץ של הקיום הרשתי, הנגלה, מכתיב גם קצב אחר לתנועה חברתית, ותודעה חברתית. ומה מיקומנו כאנשי מקצוע אל מול רוחות השינוי? האם מצופה מאיתנו לנקוט עמדה? האם נכון שנעשה כך? המאמרים המתפרסמים השבוע מאירים פינות בציבוריות הישראלית, אם בהתבוננויות על נושאי השעה ואם בבחינת עומק של היבטים ממהלך החיים השוטף.

מרים בן דוד חולקת מחשבות על תחושת הזמן בגיל השלישי– על הראייה מבחוץ של בני הגיל השלישי כ"חסרי מחויבויות" והציפיות הנלוות לכך, ומאידך על השינוי בתפיסת הזמן הפנימית, "כאילו סוף החיים המתקרב נוטל מאתנו את הרשות לתכנן ולהשתמש במעט השליטה שנשארה עוד, מול השאלה המתמדת "עד מתי?"".

במדור הספרים אנחנו נחשפים לשני פרקים מספר חדש מאת שלי הרשקו ועמלה עינת, "על חבל דק- הצצה לתוך ראשם של סטודנטים לאומנות בעלי לקויות למידה והפרעות קשב-ריכוז". הספר סוקר מחקר חדשני הבוחן את ההשקה בין לקויות למידה ובעיות במיקוד הקשב והריכוז לבין היצירה האומנותית בקרב סטודנטים לאמנות. למעלה מ-30% מבין הסטודנטים לאמנות ב״בצלאל״ חווים קשיים בתחום הלמידה או הקשב והריכוז. האם, כפי שעולה ממחקרים חדשים בתחום חקר המוח, בקרב קבוצה כשרונית זאת מתקיימת תופעה של פיצוי על החולשות הללו באמצעות פיתוח וטיפוח כישורים אמנותיים? ומה באמת מתחולל בעולמם הרגשי של הסטודנטים לאמנות בעלי לקויות הלמידה?

ואם באוכלוסיית הסטודנטים עסקינן, סקרנו השבוע את כתבתה של הילה וייסברג שבוחנת, בעקבות נתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, עלייה במידת ההומוגניות בקרב סטודנטים לתארים מתקדמים בפסיכולוגיה. מה משמעות של נתון זה עבור הומוגניות אוכלוסיית המטפלים? מהן ההשלכות עבור המטופלים?

בבלוג הכתיבה היוצרת באתר מתפרסם השיר "פוסט טראומה", מאת אביגיל וענונו.

ולבסוף, רות נצר מביאה מבט מחודש על כוחו של האב במיתוסים ואגדות על יחסי אבות-בנות במאמרה "אבות ובנות", בו היא בודקת את המיתוסים על גילוי עריות, הקרבה, הגנת יתר, שרות וצייתנות, ואת האופן בו הלא-מודע הקולקטיבי תומך בהתפתחות הבת והיוולדותה מבולענות האב. היא מציעה את אפשרות השינוי בארכיטיפ האב בעזרת הארכיטיפ הנשי.

"מה זה
לא למצוא שקט בגוף
לא להצליח להרגיש עטוף
אין פינה שקטה
לשבת על הכיסא במנוחה
אני מתעייפת משינה
מחלימה בהקיץ
מפרקדן על הספה
כמו שעצב הוא לא שמחה
פנים וחוץ משמשים בערבוביה
".

(פוסט טראומה / אביגיל וענונו, השיר המלא בבלוג).

Photo by Dyaa Eldin on Unsplash

בואי ואראה לך מקום שבו עוד אפשר לנשום

בשבוע החולף המימד המדיני-פוליטי תפס נתח נכבד מחיינו הציבוריים, התרחשויות ששיאן ביום הזכרון לרצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל שחל אתמול. וכמו תמיד עולה השאלה לגבי מיקומנו כמטפלים במעגלים היותר ציבוריים של החיים במדינה, האם בכובענו המקצועי יש לנו תפקיד בציבוריות הישראלית? האם מתפקידנו לנקוט עמדה, ומתי? מהם גבולות החדר? במאמרים המתפרסמים השבוע יש כמה התבוננויות על מיקומנו הציבורי- אם בהוראה ובהנגשת ידע לקהלים רחבים, אם דרך אחריות ציבורית על תהליכי אבחון, בחינה מחודשת של ייצוגים מגדריים בחדר ומחוצה לו ועוד.

השבוע הביא עמו בציר מכובד מאגף הבלוגיה שלנו, בנושאים מגוונים מאוד. פרופ' עמיה ליבליך משתפת בתחושותיה סביב פתיחת השנה האקדמית והפרספקטיבה שלה כותיקה בתחום ההוראה. היא גם נוגעת בביקורות סביב הלימודים במכללה ובאני מאמין שלה סביב מטרות הלימוד והתרומה הייחודית של הלימודים לאוכלוסיה המגוונת אותה היא מלמדת. ד"ר ניצה ירום עוסקת בגוף בחדר הטיפולי- נוכחותו הגופנית ממשית של המטפל כמו גם הקושי להתמודד עם אספקט זה בשיח הטיפולי, ומהצד השני- גופו הפגוע של המטופל, נוכחות של חולי המטופל בחדר ובשיח הטיפולי. ד"ר ארנון רולניק מסייר מחדש בעולם הקבוצות ומציע חשיבה על סוגים שונים של התערבויות קבוצתיות, הנגזרות מתאוריות אינטגרטיביות שונות. בנוסף סקרנו את מאמרה של יהודית כץ העוסק בנושא הפחד- עד כמה והיכן הפחד אדפטיבי עבורנו, מתי הוא כבר אינו משרת אותנו ומהי התנועה הנכונה בין שני המצבים.

בשבוע שעבר הבאנו מאמר דעה של דניס ברנשטיין בנוגע לפיתוח כלים אבחוניים על ידי גופים ממשלתיים, והשבוע מובאת תגובתו הרשמית של משרד החינוך לדברים, בהתמקדות בפיתוח הגרסה הישראלית למבחן האינטליגנציה Woodcock Johnson 3. התגובה כוללת קישור להרצאתה של ד"ר עינת נוטע קורן שעמדה בראש פרויקט הפיתוח ומתארת את מורכבותו.

תמי קויפמן במאמרה "כולנו זקוקים לחסד" דנה בעמדת המטפלת אל מול בני משפחה של המתמודדים עם מחלה נפשית של הקרוב אליהם, ומציעה כיוון טיפולי לתמיכה בבני המשפחה שכולל עבודה ממוקדת חמלה עצמית. עבודה זו מעלה על נס את הנדיבות לעצמי ולאחר ואת הקבלה העצמית, ומסייעת לפתח מודעות המקלה ומשפרת את ההסתגלות האישית והמשפחתית.

ברשימתו "בנים חוזרים" סקר אורי פריד את יום העיון "גבריות ואבהות בתקופה של שינוי", השני בסדרת ימי העיון שמבקשת להמשיך לבחון ולקעקע את מבני החשיבה המאפיינים את ההסללה הגברית. הרצאות נגעו ביצוגים גבריים במדיות השונות, בחיי היומיום ובחדר הטיפול והז'רגון הפסיכואנליטי.

לבסוף אנחנו שמחים להביא פרק מספרו של אורי ורניקNietzsche Trauma and Overcoming. הספר מראה כי ניטשה סבל מהפרעת דחק פוסט טראומטית וכי ככל הנראה היה קורבן לפגיעה מינית בילדותו, ובהתבססות על נסיון חייו הוא בעצם מלמד התמודדות עם כאב וסבל. שלושת הנושאים המרכזיים בתורתו הנוגעים בעל-אדם, השיבה הנצחית והרצון לעוצמה, בעצם הלב של הפילוסופיה והפסיכולוגיה שלו, מובנים כעת באור חדש, בקשר לסבלו והתגברותו.

"
כולנו רוצים לתת
רק מעטים יודעים איך.
צריך ללמוד כעת
שהאושר לא מחייך,
שמה שניתן אי פעם
לא ילקח לעולם.

שיש לכל זה טעם,
גם כשהטעם תם…
בואי ואראה לך מקום
שבו עוד מאיר אור יום.
"

מתוך 'כולנו זקוקים לחסד' מאת נתן זך

Photo by Tanja Heffner on Unsplash

אני חושב שמשהו יקרה בקרוב וחשבתי לספר לך על כך

בשבוע שחלף נדמה היה שחיינו הציבוריים בארץ מגיעים לנקודת רתיחה, נעים בין הפגנה לחסימת כביש, בין נאום מסעיר לתגובה מסעירה לא פחות, ונראה כי מזג האויר מצטרף אף הוא, בין ימי שרב לגשמים ראשונים. ולצד כל זה- הזמן נע לו לאיטו, ממשיך בקצב קבוע, ובמסלול ידוע מראש. השעון זז ואיתו שעות האור, בבתי הכנסת התחילו לבקש גשמים, ומתחת לכל הסערות זורם לו נהר החיים עצמם.

השבוע התברכנו בשני פרקים מספרים חדשים ומרתקים שיצאו לאחרונה לאור. ניצה אייל מתעדת את תהליך הפרידה שלה מאִמהּ, מהסוף להתחלה, בספרה "אל אמי": המסע נפתח תשעה חודשים לאחר מות האם, וחוזר בהדרגה אל ראשית הדברים, שבה טמון המפתח לברית בין הבת לאם. ממואר אישי וחשוף. בשורה של רשימות מקוריות מציע ד"ר בנימין מוזס, רופא פנימי ומבקר תרבות, מבטים חדשים בחיינו סביב הבריאות וחרדותיה, בספרו "להיות רופא בעידן הבערות מרצון".

עינת עופרי לנדא מציעה ניתוח מרתק של האופרה "הילד והקסמים" מאת רוול, במאמרה "החיפוש אחר הקול האבוד". האופרה עוסקת ביחסי אם-ילד, בחיבור החזק ביניהם ובאתגרים שהם מציבים.דניס ברנשטיין דן במצב המקובל בארץ כיום בו כלים אבחוניים מפותחים על-ידי גופים ממשלתיים. במאמרו הוא דן בהשלכות הבעייתיות שיש למדיניות זו על תחום האבחון, מציג את המקובל במקומות נוספים בעולם ומציע דרכים אפשריות לשיפור המצב.

בבלוג כתיבה יצירתית עולה שיר חדש, "את", מאת אביגיל וענונו. הנכם מוזמנים לשלוח לנו מפרי עטכם.

לסיום, ניסוי מעניין של הBBC על הבניה מגדרית בגילאים צעירים, ואיפה כל זה פוגש אותנו בחדר הטיפול.

"אני חושב שמשהו יקרה בקרוב

וחשבתי לספר לך על כך

אם זו אינה ידיעה מרעישה

זה משום ששכחנו את פלא
היותנו  בתוך העולם.

מה שקורה בו קורה
בלי הפוגה.

זו העונה בה קל לומר משהו
על העולם ולחכות ליד"

(ידיעה מרעישה, מרגישה / ישראל אלירז)

Photo by Park Troopers on Unsplash


שמחים להזמינכם לכנס הבינתחומי המשותף בנושא:
"איך לשאול את כל זה ללא אלימות" (רחל חלפי) – פסיכותרפיה וספרות בחברה אלימה
הכנס יתקיים בתאריכים 04-05/12/2017 באוניברסיטת ת"א
 .
קלפי "סיכון וסיכוי Cope"; קלפי פריזמה; על מה ולמה? – קלפים מנסחים ערכים; אניבי – הילד שבי, הילד שלי; קלפי רגשות; ארץ יצורי הנפש – כוחות הקסם והשדונים שבלב ועוד…

 

ולכל הזכרונות תנועה חופשית ברחבי החדר

השגרה כבר כאן בכל הדרה, הזדמנות טובה לבחון את השאיפה ההיא "להיות כבר אחרי החגים" על קרקע היומיום… וגם אצלנו שגרה מבורכת ותכנים חדשים ומעניינים.

מדוע צחק סיזיפוס – פוסט אורח בשפיות זמנית מאת פרופ' ארנון לוי דן בפרשנות אקזיסטנציאליסטית למיתוס של סיזיפוס ועל איך כל זה מתקשר לטיפול, ו"מהאולטרסאונד הראשון" – סקירה לספר חדש של הפסיכואנליטיקאית ד"ר חני מן-שלוי העוסק בחרדת ההורים הישראלים מגיוס קרבי והבניית הגבריות של הרך הנולד בהתאם.

ליאור גרנות מביאה את "הָרוּחוֹת וְהַבֹּץ הֵם שֶׁלִּי"- דברים שאמרה לכבוד צאת ספרה של רננה שטנגר-אלרן, "אוטוביוגרפיות של שגעון", ועוסקים בכתיבה אוטוביוגרפית כאפשרות לחיות לצד שברים נפשיים.

במאמרה "מה קרה לגלימת ההורות" מביאה חגית דינלטון דרך המשגה זו של וירג'יניה סאטיר מחשבות ותיאור מקרה על ההורות המודרנית ועוסקת בשאלה כיצד אנחנו כאנשי טיפול יכולים להיעזר בהתבוננות זו על מנת לסייע להורים הנבוכים של המאה ה21.

יעל סיון מביאה רשמים מהכנס "מהאישי לגלובלי במעשה הטיפולי", הכנס ציין עשור לקיומו של בית הספר לפסיכותרפיה של מרכז "טבע ומהות".

עוד עלה השבוע פרק מספרו של צביקה סלע, "הקיבוץ ואני בטיפול". בספר 37 סיפורים, המבוססים על מקרים טיפוליים של ילדי וחברי קיבוץ, כאשר ההתנסויות האישיות של המחבר וזיכרונות וחוויות ילדותו צפים תוך כדי הטיפול, שלו כמטפל ושלו כמטופל.

ולבסוף- מועצת הפסיכולוגים מגישה קול קורא להגשת מועמדות לועדות המקצועיות, לועדת הרישום ולועדות פסיכיאטריות של המועצה. מהרו להירשם!

"הסתכלתי בשטיח: החדר נהפך לאחוּ.
הרוחות והבֹּץ
הם שלי.

זכרונות רעבתניים מכל עֵבֶר
מצמצו בחשאי והשמיעו
קולות חִבָּה.
ולכל הזכרונות תנועה חָפשית
ברחבי החדר
וכל הזכרונות ממהרים להשתלט
על פני החדר
וכל הזכרונות
פוסעים
גוהרים
גולשים
דוהרים,
ואם איזה זכרון מחליט, פתאֹם, להסתלק,
לא מפצירים בו לחזור, לא,
לא נוסעים אחריו,
לא רודפים, לא זוממים
מזימות עליו."

(וכל הזכרונות מתרוצצים במראה / חדווה הרכבי. השיר המלא בפוסט של ליאור גרנות)

Photo by Nolan Issac on Unsplash

אין צורך לגרד לנבור בבלתי אפשרי

אולי ברוח החגים והחופשות המרובות ואולי פשוט כי אחרי הגאות מגיע השפל במחזוריות צפויה, המכתב הפעם מסכם פעילות מצומצמת יחסית. פרופ' עמיה ליבליך חולקת הירהורים על האפשרות לחגוג בתקופה זו של חגים וגם של אחרי החגים, כי גם חזרה לשיגרה היא חגיגה לעיתים. פרופ' עמירם רביב במרכזו של ראיון שערך עימו ארנון רולניק על הורים ילדים וטיפול בין דורי.

שלוש סדרות טלויזיה עומדות במרכז שתי סקירות: הראשונה מסוקרת בשפיות זמנית, בה ידוענים שונים מספרים על חווית הטיפול הפסיכולוגי הממושך שעברו ומה משמעותו בחייהם. השניה, סדרה ישראלית מקורית בעלת השם הפרובוקטיבי "מטומטמת" מציבה במרכז תשומת הלב של הצופים את דור המילניום, דור מודע לעצמו וקורא תיגר על הסדר המקובל. ד"ר שלי רקובר בוחנת סוגיות מגדריות ואחרות העולות מצפייה בעונה הראשונה של סדרה זאת. והסדרה השלישית, שכבר עוררה סערות, גם היא ממוקדת באנשים צעירים "13 סיבות למה" עוסקת בשאלות של אובדנות, קיום ממשי וקיום ברשתות החברתיות, ושבריריות הערך העצמי של מתבגרים.

עוד עלה באתר פרק מספרה של שגית בלומרוזן-סלע, הבוחן הפרעות אישיות כפי שהן מתבטאות בדמויות בספרות הישראלית הפופולארית. זוהי הזדמנות להזכיר את מאמרה המצוין של שגית בנושא בעיית תת-האבחון של תסמונת אספרגר בקרב מבוגרים, אחד המאמרים הנקראים ביותר גם כיום.

פרופ' רחל לוי-שיף, יו"ר מועצת הפסיכולוגים, מציגה לציבור מסמך קווים מנחים לפסיכולוגים המגישים חוות דעת לבית משפט שהותווה על ידי מועצת הפסיכולוגים.

נסיים מכתב קצר זה בשירה של אביגיל וענונו, שפורסם בבלוג המאפשר במה לחברי הקהילה היוצרים, "לתת לזה למות".

"…כך בלי להיפרד
אין צורך לגרד
לנבור בבלתי אפשרי

בתהום שהוא אינסופי.
אז הוא יוצא לחופשי
בלי לספר למה ואיך
פשוט רואים את זה דועך."

(מתוך לתת לזה למות, אביגיל וענונו)

Photo by Stephen Leonardi on Unsplash


מאפשר לך ללמוד איך לשווק ולהרגיש נוח עם זה, למשוך אליך את המטופלים המדויקים עבורך, ולקדם את הקליניקה ולהגיע למטופלים פרטיים, בלי לוותר על הגינות, יושרה ואתיקה.
לפרטים על הנחת ההרשמה המוקדמת לחצו כאן
.
פסיכותרפיה ממוקדת טראומה; טיפול בנפגעי טראומה מינית, טיפול בילדים נפגעי חרדה וטראומה, התמקדות, מיינדפולנס, אבל ושכול, EMDR ,SE ועוד – ההרשמה בעיצומה!

רחמי על הימים החדשים

בין עשרת ימי תשובה וחג השמחה האולטימטיבי סוכות שלל מאמרים ופוסטים חדשים באתר, המתחדש גם הוא לשנה החדשה והטובה. לואיס זלצר ומעיין בורשטיין עושים מעשה חלוצי של קירוב רחוקים, בהביאם לראשונה לקורא בעברית את התפתחות התיאוריה הוינקולרית ואת השלכותיה על החשיבה הטיפולית, שעד כה נשמרה לדוברי הספרדית ויוצאי ארגנטינה בלבד. מאמר מרתק בשינויים שניתן לערוך בתיאוריה הפסיכואנליטית כדי להתאימה לזמננו. גם ניצה ירום מציגה חשבון נפש באשר לפסיכואנליזה אז והיום.

עוד שאלות ברוח הזמן ובהתאמת התיאוריות למציאות הטכונולגית המשתנה אפשר לפגוש גם  בכמה פוסטים ב"שפיות זמנית": איך ניתן לרתום את תיאוריית הלמידה הפבלובית הותיקה לאפליקציה עדכנית לטיפול בהתמכרויות, איך מעריכים שיפוט מוסרי של רובוטים, ומה ההשלכות של הצילום והתיעוד הבלתי פוסקים על התפתחותם של ילדים?
בענין העין המצלמת והיד המתעדת ברשתות החברתיות מעניין לקרוא את סקירתה של שירה פירר ליום העיון שדן במושג האינטימיות והרלבנטיות שלו בחיינו החשופים.

וחבור מעניין אחר בין תיאוריה וזמנים אחרים דווקא פונה אל העבר. שני מאמרים בחנו כיצד הפסיכואנליזה ועולם הטיפול הנפשי קשורים אל מושגים יהודיים. רות גולן משתפת אותנו במבוא ובפרק הראשון מספרה "הרוח הלא מודעת" העוסק בחיבור של הקבלה לפסיכואנליזה. התרפיה במוזיקה ושורשיה האפשריים בניגונים בחסידות מעסיקים את יפעת גלבר, שבחרה לנתח את ניגון השאמיל החב"די. עוד יצירת אומנות עומדת בבסיס ניתוחו של מנשה כהן על יחסי אם נרקיסיסטית ובנה, בספרו של מילן קונדרה "ירומיל ואימו".

ובאגף הספרים המקצועיים סוקרת שלומית ברסלר את הספר "בצלמינו כדמותינו" של הפסיכולוג צביקה תורן העוסק בפוטותרפיה. ליאת שיש מרקוביץ חולקת עמנו ספר שכתבה לסיוע לילדים שנאלצים לחוות אשפוז, "שפת הסתרים של בית החולים". ולהבדיל, על ספר מרתק שכתבה גרדה סאונדרס בעיצומו של תהליך דמנטי שעברה בעצמה לעצמה ולאחרים שחולקים איתה מחלה זו.

משמעות הפסיכולוגית והזהותית של השינויים שמביאה הזיקנה מוצגים על ידי מרים בן דוד, מעורר מחשבה גם לצעירים. עמיה ליבליך ממשיכה לשתף אותנו במחשבות על המשכיות, מחזוריות ושינויים בפרוס השנה החדשה.

"רחמי על הימים החדשים
רחמי עליהם כשהם מגיעים
תני להם מקום.
אמרי להם תודה
תודה שנשאתם אותי כל הדרך
עד הלום.
פתחי להם לחדשים
את השביל, את השער
אל חדרי ליבך המסתתרים.
"

אביגיל וענונו מתוך נפש

Photo by Annie Spratt on Unsplash

הנה השנים שמצטברות עליו מחדש

זהו שבוע של הכנות אחרונות לחג – ולשנה החדשה שתביא בכנפיה ברכה, מנוחה ושמחה, כולם במינונים הנכונים, כך אנו מקווים. במספר מאמרים באתר השבוע יש נגיעה לחיבור בין מזרח ומערב, חדש וישן, פסיכולוגיה כמתודה מדעית נחקרת וכמסגרת התייחסות רפלקטיבית או רוחנית יותר.

מתן הולנדר תוהה כיצד אפשר להציע טיפול ליחיד כאשר נוקטים עמדה בודהיסטית המחזקת תפיסה של העדר העצמי, אותו עצמי המצוי בלב תפיסות פסיכולוגיות רבות. גם מיכל ברנע אסטרוג מציעה התבוננות בפרדוקס שמזמן החיבור בין פסיכואנליזה וטיפול פסיכולוגי ובין אימוץ חשיבה בודהיסטית, בפתח הדבר מתוך ספרה החדש. ופרדוקס אחר מציג ארנון רולניקהפרדוקס בו מהנדסים נוטלים בעלות על דיון וחקר רגשות מפסיכולוגים בשדה החם של בינה מלאכותית.

התפתחות הבינה המלאכותית משנה ועוד תשנה את שוק העבודה, תייתר עובדים רבים, אך תפתח את הדלת לעובדים שיכולים להביע ולטפל ברגשות, כפי שמתואר בפוסט מהבלוג "שפיות זמנית". ואם ברגשות עסקינן, הדר ברנט-פרידלר בודקת כיצד הורים מסייעים לפעוטות ותינוקות להבין ולהתבונן ברגשותיהם, לגבש יכולת רפלקטיבית או יכולת מנטליזציה.

לפני כחודש הוקרן בסינמטק הסרט הדקומנטרי המציג את פרויד, ואן הברמן מביאה לנו סקירה על "מת ובועט" המדגים כיצד פרויד נוכח בחיינו ובתרבותנו גם כמעט 80 לאחר מותו. ובעניין בוער ורלבנטי לפסיכולוגים הצעירים, הפסיכולוג הארצי מפרסם את הקריטריונים העדכניים לזכאות לקבלת מלגת התמחות בהתמחויות השונות. בהצלחה לכל המתמחים!

"תראה, אני אומרת,
הנה הזהב שנכרה ולוטש מן הסלע
שכבות שכבות.
תראה, אני חושבת,
הנה השנים שמצטברות עליו מחדש
כמו אבנים כבדות."

אורית גידלי "אבנים כבדות"

Photo by Matúš Kovačovský on Unsplash


התערבויות סכמה תרפיה בכעס בטיפול
ויסות רגשי ו DBT במתבגרים
CBT בדגש תעסוקתי
CBT ועבודה עם עברייני מין
CBT בהתמודדות עם מחלה
למידע והרשמה ניתן לשלם באתר איט"ה
.
שיטת טיפול פורצת דרך ששמה דגש על שילוב הגוף והנפש תוך שימוש במים ככלי תרפויטי.
למידה של שיטת WT הינה הזדמנות להתפתחות אישית והתחברות למהות הטיפולית הרחבה שלך.
התכנית בשיתוף "המרכז לטיפול רגשי במים".

ובתוך כל זה יש ילדה בת תשע שרוצה לעשות גלגלון באמצע שדה קצור

שבוע אל תוך שנת הלימודים, עולם המבוגרים ועולם הילדים שהותכו זה אל זה באוגוסט אחד מהביל חוזרים ונפרדים, כל אחד ומוסדותיו, כל אחד ומחויבויותיו- חוזרים להיפגש בזמנים ובאזורים המיועדים מראש, ונראה כי הסדר הושב על כנו. עד החגים.

השבוע מזמינה אותנו דנה לובינסקי לקריאה פסיכואנליטית בשיריה של שרון אולדס שספרה "קרקעית חיינו" יצא לאחרונה בעברית בתרגומה של שירה סתיו. שירלי כהן כותבת על חוויתה כאישה מזרחית בין זהויות תרבותיות שונות ומתוך כך על השפעת הדיכוי על תפיסת החוויה הפסיכו-פיסית בקרב נשים מזרחיותיעקב יבלון דן באינטגרציה וברצף התיאורטי שבין פסיכותרפיה ועבודה מערכתית כפי שאלו באים לידי ביטוי בעבודתו של הפסיכולוג החינוכי.

בשבוע שעבר הובא מאמרה של אירנה מלניק "המטפל הרעב: החסך הנרקיסיסטי של מטפלים" והשבוע ניצה ירום שבה ומתייחסת אל המאמר בפוסט תגובה נוסף. פרופ' עמיה ליבליך חולקת מחשבות לקראת השנה החדשה על היסטוריה, נראטיבים ויחודיות. בבלוג הכתיבה היצירתית שלנו מפרסמת אודט דמרי את שירה "התחלה".

בנוסף אנחנו מביאים פרק מספרה של פרופ' דורית אמיר "ושוב להיפגש עם הצלילים" , בו היא מציגה את תפיסתה כחוקרת, מורה, מטפלת במוזיקה ומדריכה. דרך התבוננות בדיסציפלינת התרפיה במוזיקה בעולם בכלל ובארץ בפרט היא מעלה נושאים ושאלות הנוגעים למהות המקצוע וקשורים לפרקטיקה, לתיאוריה ולמחקר בתרפיה במוזיקה.

לבסוף, פלטפורמה חדשה שפתחנו לעיסוק בחוק הפסיכותרפיה. אנחנו שבים ומזמינים את חברי הקהילה לשתף אותנו בדעתם דרך תגובות, הצעות למערכת ומאמרי דעה.

"אַחֲרֵי חֹסֶר הַנּוֹחוֹת שֶׁבַּגּוּף אֲנִי עוֹקֶבֶת. כְּאֵב מֵצִיק
בְּיֶרֶךְ שְׂמֹאל מוֹשֵׁךְ מֵהַגַּב
הַתַּחְתּוֹן וְעַד לְכֶתֶף שְׂמֹאל וְיֵשׁ כְּאֵב בַּשַּׁחֲלָה
הַיְמָנִית וְאֶת הָעִנְיָן הַזֶּה שֶׁל הַשֵּׁן
כְּשֶׁשּׁוֹתִים מַשֶּׁהוּ קַר אוֹ חַם אוֹ נוֹגְסִים אוֹ לֹא
עוֹשִׂים כְּלוּם בִּכְלָל. דּוֹקְטוֹר כֹּהֵן אוֹמֵר שֶׁאוּלַי זוֹ דַּלֶּקֶת.
וְיֵשׁ אֶת קַו הַגּוּמִי שֶׁמִּתְהַדֵּק וְגוּף שֶׁמִּתְעַבֶּה וּמַכְבִּיד
וְיֵשׁ רְגִישׁוּת יֶתֶר בפנים וְלִפְעָמִים בַּזְּרוֹעוֹת שֶׁאוּלַי קָשׁוּר
אֶחָד לַשֵּׁנִי אוּלַי לֹא וּבַחֹשֶׁךְ כֵּן
וּבְתוֹךְ כָּל זֶה יֵשׁ יַלְדָּה בַּת תֵּשַׁע
שֶׁרוֹצָה לַעֲשׂוֹת גַּלְגַּלּוֹן בְּאֶמְצַע שָׂדֶה קָצוּר פָּתוּחַ
בְּחֹל הַמּוֹעֵד פֶּסַח בְּרָמַת הַגּוֹלָן.
"

("שלושים ושש" מאת שלומית נעים-נאור, מתוך ספרה "אין לדבר סוף", הוצאת פרדס)

Photo by Peter Kleinau on Unsplash


התכנית במתכונת ייחודית ממוקדת ומעשית | באישור ופיקוח משרד הכלכלה
ב 14.9.17 תתקיים וועדת קבלה לתכנית | התכנית מיועדת לבעלי תואר ראשון ומעלה
לפרטים נוספים ולהרשמה לחצו כאן
 .
מ-ASR ל-PTSD, אבחון, מניעה וטיפול ההרשמה בעיצומה לקורס שיפתח ב- 25.10.17
מתן כלים לאנשי מקצועות בריאות הנפש המטפלים במצבי פוסט טראומה, דחק וטראומה נפשית.
הקורס מועבר על ידי מרצים מנוסים מצה"ל ומהסקטור האזרחי.
 .
ומזמין לערב פתיחת שנה"ל תשע"ח של התוכניות ללימודי המשך -'זויות מתפתחות' ו'שעטנז'.
פרטים באתר המרכז

כל בוקר אני קם מוקדם להכין לך את הבוקר

הראשון לספטמבר בא וחלף, המוני ילדים חוזרים ומתחילים מסגרות חינוכיות ועבורנו היום הזה מקבל משמעות שונה בכל פעם- ביחס לילדים שהינו, לילדים ששלחנו, לאלו מאיתנו שעובדים בתוך המערכת ואלו שעובדים מולה.

בתקופה האחרונה העבודה הייחודית של פסיכולוגים חינוכיים ובפרט השילוב שיש בה בין עבודה טיפולית לבין עבודה מערכתית מעסיקה את קהילת המטפלים, פוסט במדור שפיות זמנית מרכז עבורנו את המאמרים האחרונים בנושא. אם בעבודה מערכתית עסקינן, צוות השכר של התנועה למען הפסיכולוגיה הציבורית מזמין אותנו המטפלים להבין את תלוש המשכורת שלנומרים בן דוד מביאה את זוית הראיה של הסבים והסבתות ביחס למשפחה החדשה ולנכדים הומואים ולסביות במאמרה "סבתא, רציתי לספר לך משהו", בעוד ארנון רולניק משוחח עם הפסיכולוגית נורית ידלין על "המובן מאליו"- הריהוט בחדר הטיפול ומשמעותו (ובהקשר זה, תמונות של חדרי טיפול ניו יורקים, כולל זה של מייקל אייגן)

לפני מספר שבועות התפרסם פוסט ביקורתי של ניצה ירום המתייחס למאמר של אירנה מלניק, שגרר תגובות רבות. כעת מתאפשר לנו לקרוא את מאמרה של אירנה מלניק, שנקרא "המטפל הרעב: החסך הנרקסיסטי של מטפלים". בנוסף מתפרסמת סקירה של אן הברמן על כנס משני התודעה הראשון בישראל (בסמיכות מעניינת להכרת ה FDA בחומר הפעיל באקסטזי כטיפול פורץ דרך לפוסט טראומה).

לבסוף, פסיכולוגיה עברית שמחה לפתוח בימה חדשה לעיסוק בחוק הפסיכותרפיה, שתרכז מידע, היסטוריה ודעות שונות בנושא. אנחנו מזמינים לקרוא, להגיב ולשלוח מחשבות ומאמרי דעה פרי עטכם.ן.

"כל בוקר אני קם מוקדם
להכין לך את הבוקר
מסדר לך את התיק על הגב
את הדלת פותח
הרוח פורצת פנימה
דרך עיניך הגדולות
ולרגע נדמית בעיניי הדלת
ללוע ארי

וליבי מבקש תהיה נשמר
תהיה אהוב וקרוב
ותמיד תלך בשדות של אמת
בשדות של שמחה ויופי
וליבי כורע ומשתחווה
חסוך מליבו בושה ועלבון ופחד"

(אביתר בנאי, "ילדים")

Photo by Ilya Yakover on Unsplash


.
.