חלי ברק שטיין
חלי ברק שטיין

מערכת החינוך

תהליכים קבוצתיים בכתה- התמודדות עם בעיות משמעת ומוטיבציה

במאמר יוסברו ההבדלים בין התמודדות עם בעיות משמעת ומוטיבציה בכתה בגישה הפרטנית אל מול הקבוצתית. יפורטו תהליכים קבוצתיים המסבירים בעיות בכתה, יויוצעו דרכי התמודדות מעשיות
תאריך פרסום: 17/3/2007
התמודדות עם בעיות משמעת ומוטיבציה בכתה
באמצעות תהליכים קבוצתיים
 
פסיכולוגית חינוכית מומחית, פסיכותרפיסטית ומנחת קבוצות.
מחברת הספרים : בגובה העיניים - לדבר עם ילדים (1999, הוצאת אח)
 
 
 
ההרצאה:
* ההבדל בין הגישה הפרטנית לעבודה עם תלמידים לבין הגישה הקבוצתית.
אפשר לחשוב על דוגמא של ילד שמפריע, של ילד שמאחר, ילד שמתחצף ומתנגד לחוקים, של ילד בלי מוטיבציה ללמידה, ילד דחוי חברתי (שעיר לעזאזל), ליצן הכתה
בגישה הפרטנית מחפשים את ההסברים והפתרונות ביחיד- בעיות באישיותו, במשפחתו, בקשר שלו עם המורה והכתה. ילד דחוי למשל- מחפשים מה בהתנהגותו 'מזמין' את הדחיה שלו. ההנחה היא שאם נפתור את הבעיה של הילד הספציפי הבעיה תעלם.
בגישה הקבוצתית מנסים להבין מה התהליך שהכתה עוברת כקבוצה. מדוע התופעה קורית דווקא בשלב זה של השנה, מה הילד הבעייתי אומר בשם כל הכתה- הנחה שהוא 'קול קבוצתי' גם בשם כולם. הפתרונות גם הם ברמה של התערבות קבוצתית.
למשל, ילד דחוי מבטא את כל החלקים החלשים שהקבוצה לא מוכנה להתמודד עמם, מבטא את חוסר הסבלנות והתוקפנות של הקבוצה. ההנחה היא שההתערבות לפתרון הבעיה צריכה גם היא להיות קבוצתית- פעילות בכיוון סבלנות קבוצתית, קבלת השונה, עזרה הדדית. ההנחה היא שאם יש בעיה בכתה היא תצוץ ותופעל כל פעם על ילד אחר.

* בהרצאתי איני פוסלת את הגישה הפרטנית. פעמים רבות מוקד הבעיה הוא אישי, ויש לעשות עבודה עם ילד על נושאים כמו קבלת משמעת, דחיית סיפוקים, ויסות כעסים, הרגלי למידה וכו'. אך תמיד יש לזכור שגם עבודה פרטנית היא בהקשר קבוצתי כי הילד יושב בתוך קבוצת ילדים. וגם, שיש מקרים כיתתיים בהם הגישה הקבוצתית היא יעילה יותר.

*המשגה: הכתה היא קבוצה. קבוצה היא יותר משני אנשים המקיימים ביניהם אינטראקציה. יחסי גומלין והשפעה הדדית. בקבוצה יש כללים ונורמות המארגנים אותה, יש לה גבולות חיצוניים המגדירים אותה ככזאת (כתה ד'3 ) . האנשים בתוכה תופסים עצמם כשייכים לקבוצה.
כתה מוגדרת כקבוצת משימה. יש לה תכנים להשיג. לכתה כקבוצה יש מטרות לימודיות (לרכוש ידע ומיומנויות) חינוכיות (למידת כללים והרגלים חברתיים) ורגשיות/ חברתיות (לאפשר גדילה רגשית, מימוש פוטנציאל. יחסים בינאישיים טובים בין הילדים). מטרות אלו מושגות במסגרת קבוצתית בלבד.
יתכן ואתם מכירים קבוצות אחרות- קבוצות דינמיקה שעוסקות ביחסים בינאישיים, קבוצות תמיכה, קבוצות גדילה אישית וכו'. הכתה היא קבוצת משימה בגלל שיש לה משימות מוגדרות, אך היא גם קבוצה שקורים בה תהליכים רגשיים- דינמיים.

חשוב להכיר את המאפיינים של 'קבוצה' כדי לזהות תופעות שקורות לכם בכתות, ולהתמודד עמן ביעילות מגוונת יותר. אסור למורים להכחיש את העובדה שכתה היא קבוצה. יש לה 'שלם קבוצתי' שהוא מאפיין מופשט הקיים מעבר למאפיין הקונקרטי של כל תלמיד.

* הנחת היסוד: לכל קבוצה (כמו לכל בן אדם ) יש אישיות- יש לה תכונות, יש לה חרדות, יש לה לא מודע- עולם סמוי של תחושות המתבטאים בסימפטומים חיצוניים, והגנות, יש לה כעסים, יש לה דרכים משלה לטפל בבעיות. ומעל לכל יש לה שלבי התפתחות אופיניים כמו לאדם שמתפתח מתינוק לאדם בוגר.

'קבוצה טובה' נחשבת כזו שעוברת תהליך ומתפתחת, 'רבה את ריביה', מחפשת פתרונות לקשייה, מפיקה לקחים. יכולת דיאלוג, התמודדות עם כעסים וביקורת. יכולת לטפל בחולשות. אינטגרציה. אקטיביות, פחות AO , עזרה הדדית, מורה אקטיבי מכיל מכוון.
קבוצה רעה: אין גבולות, תחרות וקנאה וכעס לא מווסתים, תקיעות, אין התפתחות. מורה שהורס ונוקם או לא פעיל ומכיל מספיק.
(מה שהם קוראים 'אקלים כתה')

*לפעמים נדמה לנו שילד אחד או כמה 'מקלקלים' את הכתה, ורק אם היינו נפטרים ממנו הכל היה טוב. יש בזה מידה של אמת, אך גם אם כך- עדיין המורה צריך לדעת לעבוד עם הנתונים הקיימים. עם הכוחות ועם הקשיים של הכתה.

ידע בכלל ועל קבוצות בפרט נותן רגיעה, מבדיל בין תופעות נורמטיביות לחריגות, מפחית אשמה וכעס, מאפשר סבלנות לתהליך. פחות מחשבות קטסטרופה אלא חשיבה לוגית. לגיטימציה והכלה של תופעות, ואז התמודדות יעילה איתן.

בהרצאה זו הייתי רוצה רוצה להסביר שני מושגים מרכזיים בקבוצה, שיכולים לעזור. יותר בידע ובהבנה ופחות בטכניקות.

הנושא של שלבי התפתחות בקבוצה/ והנושא של קולות קבוצתיים בכתה.

* שלבי התפתחות של קבוצה.
כל מורה יודע שיש הבדל במפגש שלו עם הכתה בתקופות שונות- בימי ההערכות לפני הראשון בספטמבר, בתחילת השנה, בספטמבר אוקטובר (עד אחרי החגים), בין
חנוכה לפסח' ואחרי פסח לקראת סיום השנה

כעת אפרט על המאפיינים המרכזיים של השלבים ועל תפקידי המורה בכל שלב. מה הוא צריך לדעת ומה עליו לעשות.

*שלב טרום קבוצה- פנטזיות, ידע מוקדם שמכוון ציפיות, חרדות ואנטי (כלפי הכתה, הגיל)
תפקיד המורה להיות מודע לפנטסיות שלו ולווסת אותן, לא לתת להן להכתיב את המציאות. לפגוש את הקבוצה 'בלי ידע ותשוקה' (ביון) . לתכנן מטרות ריאליות לקבוצה (על בסיס ידע מוקדם, ריאליות, עם בסיס לבדיקה בהמשך)

* שלב ראשון: המאפיין המרכזי- חרדה המקצינה התנהגויות שליליות ומתחים. או מצד שני 'הכל יפה- יפה' ומסווה תחושות אמיתיות. הדילמה- שייכות, למידת כללים וחוקים. הכרות עם המורה ודרישותיות. התנהגויות אופיניות הן תלות (על חשבון עצמאות ויוזמה, ולעיתים פגיעה במוטיבציה) בדיקת גבולות (לעיתים חוצפה, מאבק עם המורה) חוסר בטחון (הצטמצמות). השוואה לשנים קודמות. שאיפה להיות דומים- הבדלים מאיימים ולכן לעיתים מאבק עם המורה פחות מסוכן. לעיתים בוחרים ילד מסוים כשעיר לעזאזל להוציא את כל התוקפנות הקבוצתית, ולהוריד את האיום של החולשה.
תפקיד המורה- אחראי על הסדר והכללים, שיהיו ברורים ואפשריים (הרצאת המשמעת). עבודה רבה על הכללים וההרגלים מתוך ידיעה שזה תהליך נרכש ולוקח זמן- סבלנות. מציב יעדים כיתתיים מתאימים בהתאם להכרות ההדרגתית של הכתה, וראיה ריאלית של כוחותיה וחולשותיה. חושב מה רוצה לשנות- ומתחיל תהליך (דוגמא של 'גיבוש כתתי'). משרה בטחון (דרך מודל ההתנהגות שלו שמכיל, לא נבהל, לא נוקם) נותן מקום לכולם. מזמין דיאלוג והבעת דעות על חשבון צייתנות מפחד שנוחה לטווח הקצר. סופג כעסים ובדיקות גבולות שנעשות עמו מתוך ידיעה שיש כאן חרדה גבוהה ומתח.

שלב שני: לחיות עם סמכות. כמו גיל 2-3 של אנשים, מחפשים עצמאות/ או גיל ההתבגרות של עצמאות וזהות. בדיקת גבולות, מאבקי כוח , מפסיקים להיות נחמדים כול כך ומתחילים להביע דעה. התנגדויות.חיפוש השונות. ויכוח לשם ויכוח 'אני בסדר – אתה לא'. כעס, אי נחת. אנרכיה. תחרות וקנאה. לפעמים ישלחו 'תלמיד מסוים' לבדוק את הגבולות בשביל כולם. לעיתים ההתנגדות והכעס מתבטאים בדרך פסיבית של ויתור, צמצום וחוסר מוטיבציה פסיבית.
תפקיד המורה- לא להבהל מההתנגדויות והכעס. להכיל אותם, לאפשר ויכוחים אך לשמור על ציר המשימה (5-10 דקות ביום לדבר על מה שקורה). למקד בעיות ולחפש להן פתרונות עניניים. לטפל בקשיים והפרעות. לדעת שהשלב הזה כולל בדיקה של המורה (האם יישאר נחמד ויקבל את כולם) . לדעת שהשלב הזה עובר.


שני השלבים הראשונים כמו 'גלי חוף של קושי'. קורים אחרת בכל כתה, תלוי גם בגיל (מוגבר בכתות הגבוהות) אך תמיד קיימים איכשהו.

שלב שלישי- שלב העבודה- אם הבעיות של ההתחלה טופלו, והכתה התגבשה יש בדרך כלל רגיעה, פחות תהליכים חבלניים, ויותר פניות ללמידה ולעשיה. שלב עניני. איזון גדול יותר בין צרכי היחיד לצרכי הכתה. הסתגלות לאילוצים ולמצב. 'זה מה יש' (לא מעמדת יאוש וכעס אלא של קבלה) . ישירות, אינטימיות.
תפקיד המורה: לקדם את הלמידה, לשמור על האוירה, להתמודד עם כל קושי שעולה באמצעות דיאלוג, הכוונה, הבהרה. שיחות כתתיות

שלב אחרון: שלב הפרידה
בא בשליש האחרון של חיי הקבוצה. מאחרי פסח. בדרך כלל מעורר תסכול כי אחרי תקופה 'טובה' של עבודה יש נסיגה. יש חרדה 'שכל מה שעבדתי עליו כמורה מתמוטט'. כעס.
בפרידה רגרסיה למאפייני השלב הראשון- מצד אחד עליית חרדה (במיוחד במצבים של מעברים) מצד שני 'הורדת גלגלים בקפריסין' – הפחתת מתח, שבירת דיסטנס וגבולות. עייפות. תחושות סיפוק או אכזבה ותיסכול מול כל מה שהושג השנה, וברור שאולי לא יושג יותר. עולים שוב כעסים. לחץ 'מה לא הספקנו'.

תפקיד המורה: לא להבהל מהרגרסיה הקורית בפרידה- לדעת שזו תופעה נורמטיבית. לא לכעוס ולנקום. לא לחשוש שכל ההישגים נעלמו. להכיל את הנסיגה ולהמשיך לעבוד עם הכתה בעניניות תוך התיחסות לתופעות. שהמורה יקבל גם את הרגרסיה שלו- לקראת הסוף יוצא מכל אחד החולשות שלו במצבי לחץ ועייפות- פחות סבלנות, קושי בגבולות ועוד.


לא להכחיש את הפרידה! גם אם אתה רק מסיים שנה, ותפגוש את הילדים בשנה הבאה אתם מסיימים את השנה- שנה הבאה תהיו 'שלם אחר' אולי עם ילדים אחרים, בגיל אחר, מורים מקצועיים אחרים. צריך לעשות פעולות של סיום- למשל, הערכה של השנה- ביטוי לרגשות, הערכה של מה שהיה, משוב למורה ולתלמידים. טקס סיום כלשהו. חשוב לתלמידים, 'לסגור מעגל'.

במיוחד חשובות פעולות פרידה לכתות המעברים- ו' שעוברים ( ?) לחטיבה . אבל דווקא לכתות הללו יש יותר מודעות, ותוכניות מוכנות, וטקס סיום.

הכלים- לדבר עם הילדים. שיחות כתה. להקשיב, לשאול שאלות, להגיב בעניין. להפחית ביקורת, כעס, הטפות מוסר כי הן מונולוג ולא דיאלוג.
ילדים שמקשיבים להם ושיכולים לדבר את רגשותיהם , פחות 'משפריצים' ב ACTING OUT את רגשותיהם. והמורה יכול לטפל בהם.

לתת מקום לעיבוד הרגשות, להכיל אותם
-להזמין כל ילד לבטא את הרגשות כלפי הפרידה- גם חיוביים וגם שליליים- שמחה, הקלה, חשש, עצב. המורה מוסיף רגשות שהילדים לא מעלים כדי להעמיק את הרפרטואר, שכולו לגיטימי.
- לקבל ולהיות מודע לסגנונות פרידה שונים של הילדים ושל המורה. כעס, ציניות, אדישות, אידיאליזציה, הכחשה

להתייחס לתחושות התלמידים וגם של המורים- עייפות, אכזבות, לחץ להספיק.
חשוב גם למורה לדעת, שזה לא פשוט להפרד כל פעם מכתה בה השקעת אנרגיות רגשיות רבות. לדעת ששנה הסתיימה ולארגן כוחות לתהליך הבא.
לקבל שכל רגש לגיטימי אבל לא כל התנהגות, להיות קשה לבעיה ורך לאדם, לשמור על שיקול הדעת.

לעשות משוב-
-משוב של כל ילד לעצמו- להזמין כל ילד לספר על משהו אחד שרצה והשיג השנה (לימודית, חברתית, אישית) ומשהו שאולי רצה ולא השיג. כל ילד יכתוב לעצמו, אחר כך ישתף אולי חבר, ואחר כך ישתפו במליאה. מסר של חשיבות ציפיות ומטרות להשיג גם בשנה הבאה. הסקת מסקנות אישית- למה הצליח לי ולמה לא.
- משוב למורה- מה היה להם טוב, מה אולי כדאי לשים לב ולשפר. אפשר לעשות ישיר או אנונימי. חשוב שהילדים ירגישו שיש להם זכות לומר ושהמורה מקשיבה.
- אפשר לעשות פעילות סימבולית של משוב לכתה- שכל ילד יצייר או יבטא בחומר את הכתה בתחילת השנה ובסופה, ולראות הבדלים ותהליך. להביא סיפור על סיום תקופה (בבליותרפיה), שיר- כל מורה בכלי שנוח לה.
המסר- שיש תהליך, ודברים משתנים לאורך הזמן... פתיח טוב לשנה הבאה.

* התופעה של 'קולות קבוצתיים' - זו הנחת יסוד בקבוצות שאנשים ספציפיים בקבוצה מבטאים בדעות ובהתנהגויות שלהם הן את מאפיניהם האישיים והן צרכים של הקבוצה.
למשל, אם הקבוצה תוקפנית ויש בה כעס, היא 'תשלח' את אחד המשתתפים, שהוא בעצמו עם 'נטיה' לכעוס כדי לכעוס בשבילה. האדם הכועס יבטא את כעסו שלו וגם של הקבוצה כולה. למשל, יבדוק בשבילה איך המנחה מגיב לכעס.
דוגמא בכתה:
- 'ליצן הכתה' – מאפשר לכתה 'הפוגות קומיות' ברצינות הלימודים. בודק את הגבולות של המורה, מבטא את התוקפנות ה הפסיבית של התלמידים למורה בכך שלא מאפשרים לו ללמד.
- 'המאחר'/ 'המתחצף'- בודק גבולות, נאבק עם המורה בשביל כולם. בודק את הסובלנות.
- תופעת השעיר לעזאזל- להרחיב.
מורה המאמין בגישה זו יודע, שלא תמיד מספיק לטפל בבעיה של היחיד. עליו גם לחשוב אם ההתנהגות של התלמיד היחיד מבטאת מסר כולל של הכתה, בעיה רחבה יותר.
הטיפול צריך להיות קבוצתי- למשל, אם יש אלימות בכתה, יש לעשות פעולות מניעה, לחזק את הנורמה של 'אי אלימות'. לתגמל את הילדים הלא אלימים, ולהנמיך את ערך התוקפנות. בגיל בית ספר יסודי יש עדיין למורה השפעה רבה בנושא.

לסיכום- תופעות בעיתיות בכתה- בעיות משמעת, מוטיבציה - לא נפתרות כשאין הבנה וניתוח נכונים של המצב, כשיש ניגודי אינטרסים ללא דיאלוג, ללא גישה ענינית לחיפוש פתרונות. ואז 'משפריצים' התנהגויות קשות, יש תחרות, קנאה, השפלה, תוקפנות, הנמכת ערך, ויתור.
הכלי המרכזי של המורה בעבודה עם תהליכים קבוצתיים (כמו פרטניים) היא הבנה בהתבסס על ידע. הקשבה והתיחסות לתהליכים סמויים המסבירים תופעות בעייתיות בכתה (להבין למה דברים קורים ולא רק להגיב אליהם בשליפה). לשקף לכתה תופעות שרואים, להזמין דיאלוג גלוי על דברים, וחיפוש משותף של פתרונות ( יפורט בהרצאה על 'הקשבה' 'ופתרון בעיות')

המלצה: לחשוב קבוצתית. אם נתקעים מול קבוצה, המורה אחראי לא להגיב רגשית אלא לחשוב. להבין. לנסות לשאול את עצמו שאלות כמו: מה קורה בכתה? למה דווקא עכשיו? מה הכתה מנסה להגיד לי, דרך התנהגות של ילד מסוים, דרך התנהגות של הכתה כולה.
לחפש דרכים להתמודד- להגיב לקבוצה כולה, לברר, לדבר, להקשיב, לחפש פתרונות מותאמים לבעיה, אחרי שזוהתה.
________________________________________
אפשר להיות איתי בקשר בעקבות ההרצאה
חלי ברק

תגובות

הוספת תגובה

רוניתרונית18/5/2018

. שלום רב!
שכבת ד׳ של בני, המונה כרגע 4 כיתות, עומדת בימים אלו בפני טלטלה קשה.
טרם התקבלה תשובה סופית בעניין, אבל ככל הנראה יאחדו את 4 הכיתות ל 3, בגלל נטישת תלמידים, ומספר קטן של תלמידים בכל כיתה, שלא עומד בתקנים.
כמובן שטובת הילדים חשובה ביותר, והשאלה היא איזו פעולה תהיה הנכונה והטובה ביותר עבורם מבחינה חברתית, לימודית ורגשית: לפצל כיתה אחת שהיא יחסית חלשה חברתית, ולחלק אותה ל3 בין הכיתות שנותרו, או לערבב את כל הארבע ולהרכיב מחדש 3 כיתות.
אשמח לתשובתך
תודה רבה

חלי ברק שטייןחלי ברק שטיין23/3/2010

כתות עם בעיות קשב ומשמעת.

רוחלה, שמחה שהמאמר היה לך רלוונטי

השאלה שאת שואלת מאוד מורכבת, ודורשת התיחסות מדויקת יותר, אבל אנסה לענות בקצרה

אני יודעת שהכתות היום הם גדולות, והרכב הטרוגני,  ויש בכתות ילדים רב בעיתיים ובחלקם לא מטופלים. כפי שאת טענת. זו האוכלוסיה ואין הרבה מה לעשות בענין. בו בזמן- יש למורה הרבה השפעה על התהליך הקבוצתי- גם על המשמעת,  וגם על התקשורת והיחסים בכתה. כפי שכתבת, אם המורה חסר סמכותיות, הבעיות מועצמות. כך שלדעתי צריך לעבוד ולשפר את הסמכותיות של המורים, וגם את יכולות התקשורת שלהם במצבי לחץ. שמורים ידעו לומר דרישות בצורה חד משמעית וגם מכבדת, שידעו לדבר על בעיות, ולהשתמש בשפה חיובית, שנותנת לילדים גם חיזוקים ותקווה שאפשר שדברים יעבדו טוב ויצליחו

זה לא פשוט, אבל מנסיוני בהרצאות וסדנאות רבות בחדרי מורים- אפשר לחזק את המורים, ובכך לשפר את ההרגשה ושביעות הרצון של המורים (וזה חשוב מאוד, לא פחות מאשר התלמידים) וגם לשפר את המצב בקבוצה/כתה

את יכולה לקרא באתר שלי על משמעת ואחריות (פרק מספרי) וגם במאמרים בידיעות אמריקה על תקשורת חיובית, אולי תמצאי שם דברים רלוונטיים. זה לא במקום הרצאה, סדנה או הדרכה- אבל זה הכיוון

אין ליי פתרון לכל חוליי מערכת החינוך, אבל כפי שכתבתי- אפשר לשפר את המצב ברמה המקומית, כל מורה בכתתו

בהצלחה, וחג פסח שמח, חלי ברק שטיין

 

 

רוחלהרוחלה22/3/2010

כיתות שמועדות לפורענות.

שלום רב חלי!

קראתי את מאמרך ואכן התרשמתי. נשאלת השאלה- איך מתמודדים עם כיתות מועדות לפורענות?
יש כיתות שמבחינת ההרכב של תלמידיה  מכיל  קבוצה גדולה של תלמידים עם בעיות קשב וריכוז אשר אינם מטופלים תרופתית.לכן, קבוצה זו מפריעה למהלך תקין של השיעורים.

בנוסף, בשל  אי הרחקת  התלמידים הללו ובשל היותם מתסיסים. רוב חבריי הכיתה נגררים אחריהם ומנצלים את  חוסר הסמכותיות של המורה. כתוצאה מכך, קיימת תופעה של בריחה משיעור ,יציאה משיעור ללא רשות וזאת למרות שיחות רבות עם הורים והנהלה. מה עושים ? אשמח לקבל את תגובתך

חלי ברק שטייןחלי ברק שטיין7/7/2009

תהליכים חברתיים בכתה.

דקלה, שמחה שהמאמר היה לך רלוונטי

לגבי הנושא החברתי בכתה, יש לי מאמר על המאפינים החברתיים של סוף יסודי, לא בהקשר הקבוצתי באופן ישיר, אבל יש שם ידע שיכול לעזור. לגבי טכניקות ספציפיות שיכולות להתאים גם למצבים חברתיים את יכולה גם להסתכל על המאמר כל דיאלוג רגשי בקבוצה, הוא יכול להיות מועיל בנושא

בברכה, חלי ברק

 

אורליאורלי6/7/2009

תהליכים קבוצתיים בכיתה. נהנתי מאוד מקריאת המאמר. ישר כוח!!!

חלי ברקחלי ברק1/7/2007

דיאלוג ולא מונולוג בנושאים ערכיים.

בוזי, שמחה שספרי וההרצאה תורמים.

לגבי שאלתך, איך יוצרים דיאלוג ולא מונולוג.

מספר הצעות: ראשית, חשוב מאוד להקפיד בעת השיחה פחות לדבר ולהשמיע,  ויותר להקשיב, לדובב ולהזמין את האחר לדבר. זאת בניגוד לנטיה הטבעית להביע דעות, לשכנע, לכוון ולהיות צודקים.  כך מתעורר דיאלוג, אחד אומר, שני מגיב, הראשון שוב מגיב וחוזר חלילה. הדגש הוא על התגובה לדברי האחר שבאה ממקום של הקשבה אמיתית, סקרנות, רצון להבין ולהתיחס, ופחות ממקום של לחץ והכוונה.

כשאתה עובד עם נוער ומנסה לנהל עמם דיאלוג בנושאים ערכיים- צריך לדעת שזה לא קל, ומנקודת מוצא ריאלית זו לצאת לדיאלוג. לדעת שדעות בני הנוער לעיתים קיצוניות ופרובוקטיביות ולא קל להקשיב ולהתיחס אליהן ענינית. מפתה לחנך אותם, לתקן אותם, ולשפר אותם (חינוך, לא?) ומכאן קצרה הדרך למונולוגים וויכוחים בהם כל אחד עסוק בצדקתו, ובידיעה שהשני טועה.

אז זה מכשול אחד שחשוב לשים אליו לב- לא לנסות לשכנע, אלא להקפיד שמטרת השיחה תהיה עצם החלפת הדעות. זה במיוחד חשוב אצל מתבגרים שמעצבים זהות, ולוקחים מדעות האחרים את מה שמתאים להם, ואי אפשר לכפות עליהם כיוון ערכי.

אם אתה בא לשיחה ממקום כזה, אתה יכול להפעיל טכניקות של הקשבה, דיבוב, אמפטיה. אתה גם אמור למצוא את הדרך לבטא את דעותיך בצורה ברורה ורלוונטית לילדים, שלא תישמע טרחן וארכאי, מה שמקל עליהם לא להקשיב. כך תוכל לחדד את הדיאלוג, לעזור למתבגרים בהבהרת דעותיהם ולהעמיק את הדיון. וזה יהיה ערכו.

זה הרעיון בתקציר.

אם אתה רוצה לקרא עוד, הייתי מפנה אותך לספרי 'תקשיבו לי רגע' (מופיע באתר) לפרק על 'איך לחנך לערכים'. בספרי 'בגובה העיניים' רלוונטיים הפרקים על 'מהי הקשבה' ו'לעודד אחריות'. ובספרי החדש על 'כשהילדים יוצאים מהבית' הנושא של 'שיחות השפעה בין הורים לילדיהם הבוגרים'. כל פרק מציג זוית נוספת בנושא, תאורטית ומעשית

לא התיחסתי להיבט הקבוצתי של השאלה. ההנחה שיש תהליכים קבוצתיים המשפיעים על הדיון ומוסיפים למורכבות.  יש מאמר על תהליכים קבוצתיים באתר, ובהמשך אכתוב בצורה מסודרת הצעה לדרכים לניהול דיון קבוצתי, נושא שאני מעבירה כסדנה, ועוד לא העלתי על הכתב.

בהצלחה, ואני כאן לכל שאלה או יעוץ נוסף. חלי

 

 

 

 

בוזיבוזי1/7/2007

דיאלוג ולא מונולוג.

חלי שלום,

אני מדריך נוער כבר מספר שנים במסגרות של חינוך לא פורמלי והקריאה בספר "לדבר עם ילדים" העשירה אותי מאד ונתנה לי כלים נפלאים.

קודם כל חשוב לי לכתוב לך שאני מאוד אוהב את הגישה שעומדת מאחורי ההרצאה הזאת - שאדם הוא יצור חברתי ומאוד תלוי הקשר.

רציתי לשאול אם את יכולה להרחיב את הנקודה של יצירת דיאלוג ולא מונולוג - על מה צריך לשים דגש כדי שהשיחה לא תהפוך להיות מונולוגית? מה הם הכללים החשובים ליצירת דיאלוג? אני שואל מהמקום של מדריך נוער, אם נניח ניקח דוגמא שאני במפגש חינוכי בכיתה עם קבוצה של 20 בני נוער, ומנסים לשוחח על תוכן ערכי - לדוגמא - דמוקרטיה. על מה צריך לשים דגש כדי לקיים דיאלוג?  אשמח אם תפני אותי לעוד מקורות בנושא.

תודה

  

 

חלי ברקחלי ברק31/5/2007

תופעות חברתיות בכתה.

דקלה, באלו תופעות חברתיות את מתענינת?  יש באתר מאמר על יחסים חברתיים בגיל יסודי, אבל הוא לא מתמקד בתהליכים קבוצתיים.   אני עובדת בנושאים חברתיים בכתות (נידוי, תתי קבוצות, נורמות, מנהיגות, דיאלוג, השפעה ועוד) דרך הרצאות וסדנאות אבל אין מאמר כתוב. אולי הוא הבא שייכתב.

 

דקלהדקלה31/5/2007

תגובה למאמר.

המאמר מאוד מעניין ומעלה זוית ראיה חשובה ביותר על הכיתה כקבוצה.

חסר לי דגרכי התמודדות עם תופעות חברתיות בכיתהץ. אם יש מאמר אחר אשמח לקרא.

תודה


×Avatar
זכור אותי
שכחת את הסיסמא? הקלידו אימייל ולחצו כאן
הסיסמא תשלח לתיבת הדוא"ל שלך.