אורית גודקאר, פסיכולוגית
אורית גודקאר, פסיכולוגית

פסיכולוגיה חינוכית

רשימות של פסיכולוגית חינוכית

תיאור חוויתי של פסיכולוגית חינוכית בשדה, פורסם לראשונה בחוברת השפ"ח של רמת גן.
תאריך פרסום: 24/10/2006

 "הנכם מוזמנים לכתוב על עבודתכם המגוונת", הזמין הטופס שנח לו בתאי בשירות. עבודתי המגוונת, חשבתי ביני ובין עצמי. האם היתה השנה עבודתי המגוונת ראויה לדפוס? "פרוייקטים ייחודיים" לא עשיתי השנה. ודווקא היו בהחלט תוכניות לכמה וכמה פרוייקטים, שלא התממשו לכלל ביצוע. וזאת, מפני שהעבודה המאד מגוונת של חיי השגרה בשירות תבעה את שלה, והקשתה על יציאה ממנה לפרוייקטים נוספים.

ואולי ראוי היה להציג בחוברת כזו דווקא את היום-יום של עבודת הפסיכולוג החינוכי? דווקא את הפרוייקטים הלא ייחודיים שעימם כולנו מתמודדים, לעיתים בהנאה ובשמחה, לעיתים מתוך חריקת שיניים? הרי זו חוברת שמיועדת להציג את עבודת השירות, הוספתי לגלגל מחשבות במוחי, ועבודת השירות היא הרבה יותר מאשר נדמה בסיכום רק של הפרוייקטים הייחודיים? המאמר הבא מנסה לתאר עבודה בשיגרה של פסיכולוגית חינוכית מן השורה, על היופי והמהמורות שבה.

כניסה לבית ספר חדש:

השנה התחלתי בעבודה בבית ספר חדש. נדמה שבכל פעם מחדש הפרפרים שבים לפקוד את הבטן ברגע בו נכנסים אל מבנה הבטון שלרוב מאכלס בתוכו את הילדים, המורים, הצוות החינוכי ועוד הרבה תקוות, משאלות, קשיים ומצוקות שמשמעם בית ספר בישראל. בית ספר גדול, הטרוגני מבחינת אוכלוסיה, פועל היטב כמערכת עם החריקות המתבקשות גם במערכות משומנות היטב. בית ספר שפסיכולוגים אוהבים לאהוב. ואולי דווקא בגלל זה החשש גדול עוד יותר? איך אתקבל פה? האם סגנון העבודה שלי יתאים לזה של בית הספר? האם אוכל לעמוד בציפיות ממני? ההיכרות עם דמויות המפתח בבית הספר, הזיהוי וההצבעה על כל אחת מהן כדמות מרכזית, התחושה של דיסאוריינטציה למשך תקופה לא קצרה עד שמרגישים "בבית". אלו אחדות מהתחושות המתלווים לתהליך הכניסה של פסיכולוגית לבית ספר חדש, אך לא חדשה כלל במערכת... 

ועדות והתוועדויות:

חיות חדשות ושמן ועדות שילוב החלו לרעות בשדותינו השנה, לצידן עדיין מתהלכות החיות המוכרות יותר, ועדות ההשמה, אם כי רוח של שינוי מרחפת גם עליהן (מנהלת חדשה וסגנון עבודה חדש). כל ועדה משמעה הרבה עבודת הכנה, כזו אנושית, של מפגשים ושיחות והתייעצויות, אבל גם עבודת כתיבה רבה. כמי שהכתיבה קלה לה, עדיין התקוממתי ביני לביני ביושבי שעות ארוכות מול המחשב (איפה ראיתם מחשב פנוי? מי בתור?). לפעמים גם מתגנב לו הרהור כפירה: באמת נחוצות כל השעות הארוכות האלו של דיונים רבי משתתפים? ובמה הועילו חכמים בתקנתם אם בסך הכל שעות הסיוע לא תוגברו אלא אף קוצצו? הבירוקרטיה פועלת כסדרה, אבל התוצר של הפרוצדורות האלו לא תמיד טוב יותר או מותאם יותר לצרכים של הילדים והמשפחות, של בית הספר והצוותים החינוכיים. החוק הגיע, אבל התקציבים עדיין לא באו בעקבותיו.

אבחונים עליך שמשון:

ואם אמרנו ועדות, אי אפשר בלי להזכיר את האבחונים שקודמים להם. הנחתי שעם השנים אוכל להסתמך יותר על ניסיוני והידע המקצועי שלי כדי לבצע פחות אבחונים. בפועל ההיפך הוא הנכון. מידי שנה נשחקים יותר ויותר חוברות הוכסלר וכרטיסי הCAT, ואני מוצאת את עצמי מנסה למצוא בתוך החזרה בפעם המי סופר כמה על השאלה "איך קוראים לבן של הפרה" משהו מרענן ושונה, נקודת מבט שעוד לא ראיתי, ולא תמיד הניסיון עולה יפה. אחת הנערות שאבחנתי השנה, רגישה במיוחד לבני אדם למרות לקויות הלמידה והחסכים הסביבתיים שלה, הביטה בי ברחמים ושאלה: זה מה שאת עושה כל היום? בליבי פנימה שאלתי את עצמי, באמת, האם זה מה שאני עושה כל היום. הלחץ לאבחן מגיע מבית הספר, אבל גם מההורים, ששמעו שאבחון יכול לעשות פלאים. מה לעשות, וכדאי היה שממצאי האבחון יושמו בטרם הוא יוכל לפעול את פעולת הקסם הזו.

חינוך מאד מיוחד:

בבית הספר שלי עובדות שתי כיתות חינוך מיוחד. באמת עובדות. עובדות יפה. ילדים שיודעים מהי כיתה ומהם הרגלי למידה. מורה שאוהבת את הילדים בלב ונפש, ומכירה כל אחד ואחת מהם. בית ספר שמחויב להתקדמות של התלמידים הללו. מרחיב לב. מעורר רצון לשווק הלאה את האנשים העושים במלאכה הזאת לטובת שאר התלמידים שמזלם לא שפר עליהם כל כך. לא תמיד זה מבטיח שהילדים מקבלים באמת את כל מה שנחוץ להם, ופעמים רבות מידי עומדים כולנו חסרי אונים מול מורכבות משפחתית וקושי להתמודד ולהכיל את צרכי הילדים בכיתות הקטנות. אבל יש להם פינה חמה בבית הספר, הגנה ואהדה והתבוננות דואגת. וזה לא מעט. זו גם ההזדמנות לבחון כיצד האבחונים והשעות הרבות של הועדות הישיבות נותנים פרי ומגיעים לכלל ביצוע מוצלח.

אלו רק מעט מזעיר מההתנסויות שזומנו לי השנה, ואם לא היו עוד כמה דוחות סיכום אבחון מונחים לפתחי, ממתינים שאסיים אותם, ועוד כמה טפסים למילוי, ורק עוד שתי ישיבות, באמת אחרונות, לפני החופשה הממאנת להגיע. אין ברירה. כמו בעבודה באמת, תם ולא נשלם, וההמשך יגיע. 

 

 

קריאה נוספת:

עיצוב התנהגות

מרבית ההורים והמחנכים שמעו בוודאי משהו על שימוש בעיצוב התנהגות באמצעות חיזוקים, פרסים או נקודות בחינוך. במאמר זה ננסה לשפוך מעט אור על העקרונות המנחים את עיצוב ההתנהגות.

פרוייקט מעג"ן - מערך תומך גן

עיריית רמת גן, מחלקת גני הילדים והשירות הפסיכולוגי החינוכי, חברו לעמותת "אשלים" לשם מימון ותמיכה בפרוייקט מעג"ן. זאת, מתוך שאיפה להרחיב את טווח השירותים הניתנים בגיל הרך ולכלול בהם גם את הילדים בגני טרום חובה, ומתוך הכרה כי טיפול מונע בגיל מוקדם ככל האפשר יעיל יותר מטיפול לאחר התגבשות הקשיים, בגיל מבוגר יותר.

תגובות

הוספת תגובה

אין עדיין תגובות למאמר זה.

×Avatar
זכור אותי
שכחת את הסיסמא? הקלידו אימייל ולחצו כאן
הסיסמא תשלח לתיבת הדוא"ל שלך.