אורית גודקאר, פסיכולוגית
אורית גודקאר, פסיכולוגית

אמהוּת ומשפחה - מבט פסיכולוגי וחברתי

עושים אמהות ברשת

תאריך פרסום: 7/3/2007

מאמר זה הוצג כהרצאה בפני חברי האגודה לטיפול משפחתי ביום העיון השנתי שהוקדש להשפעת הרשת על המשפחה. המאמר סוקר את השימושים שעושות אמהות ברשת, ואת השפעת האינטרנט על אמהות ועל היחסים בין אמהות ואנשי המקצוע המסייעים לאמהות כיום

 

מנגנוני כוח בשיח מקוון: מבני הצדקה בכניסה לפורום אמהות

להורדת מצגת נלווית להרצאה

 

טוב עשתה האגודה לטיפול משפחתי שמצאה לנחוץ להקדיש יום לחשיבה של השפעות הרשת על המשפחה, ועלינו, כמטפלים הפוגשים משפחות, האמונים על קשרים אנושיים ותהליכים נפשיים. כל הדוברים בכנס ביקשו להאיר היבטים שונים של התופעה, ולהתלבט בשאלה האם האינטרנט מזיק או מועיל למשפחה, אם ניתן בכלל לקבוע באופן גורף תשובה לשאלה מורכבת כזו. אני מבקשת להאיר כאן היום את ההשלכות שיש לאינטרנט ובמיוחד לקהילות וירטואליות, על אמהוֹת ואמהוּת.

באינטרנט יש היום עשרות קבוצות וירטואליות (פורומים, קומונות, קבוצות דיון, בלוגים) שעוסקים באמהוּת, על כל סוגיה. נדמה שאמהות באלף השלישי בעיקר מפטפטות את עצמן ואת אמהותן ברשת, כמעט חריג למצוא אם שלא נעזרה באופן כזה או אחר באינטרנט במהלך האמהות שלה, אִם ילדיה צעירים מגיל עשר. מה עושות אמהות ברשת? ומה עושה הרשת לאמהות? איך כל זה משפיע על אנשי המקצוע העובדים עם אמהות? אנסה לענות בהרצאה זו על שאלות אלו.

בטרם ניגש לדבר על הפעילות בה עוסקות אמהות ברשת, חשוב לאפיין את המדיום ולהבין את האפשרויות והמגבלות שלו. על פי סקר BDI, האינטרנט חדר לישראל בשיעורים גבוהים יחסית לעולם המערבי, מעל חצי ממשקי הבית בישראל מחוברים לרשת, מרביתם (מעל 75% מהם) בחיבור מהיר (כבלים או ADSL). מבחינת דפוסי השימוש באינטרנט 44% מכלל המשתמשים הן נשים, ו56%- גברים (סקר טלמסר, אביב 2004). מטבע עיסוקי כחוקרת מגדר, אך גם במטפלת ויועצת לנשים, מעניין אותי לראות מהם הצדדים ברשת שנשים מעדיפות לקחת בהם חלק. נראה שנשים נוטות להעתיק את דפוסי התקשורת שלהן (טאנן, 1991) ואת ההעדפות שלהן מחייהם בלא וירטואליים אל הפעילות באינטרנט: נשים מרבות להשתתף בקבוצות דיון (פורומים, קהילות) ומנהלות יומני רשת מקוונים (בלוגים) יותר מגברים. הם משתמשות ברשת כדי להרחיב ולהעשיר את הרשתות החברתיות שלהן, יהיו מי שיקראו לזה "הון חברתי" (מושג מתחום גברי, כלכלה, שהושאל למדעי החברה?).

אסקור כעת מספר מאפיינים של התקשורת מתווכת מחשב שמהווים גורם משיכה מרכזי לאמהות בשימוש ברשת.

 

מהירות וזמינות: התקשורת ברשת מתחלקת על פי דפוס התגובה אליה לתקשורת סינכרונית (צ'ט, מסרים מיידיים, ICQ, סקייפ) ותקשורת א-סינכרונית (פורומים, בלוגים, דואל). לתקשורת הא-סינכרונית יש איכות של על-זמניות, אם כי גם כאן מהירות התגובה, הזמינות הגבוהה של תגובות והוספת המידע החדש דוחקים אחורה מידע "ישן" יותר (ובקהילות מאד עמוסות זה יכול להיות הודעה מהבוקר...). מהירות זו משתלבת במגמות אחרות בחיינו של תגובות מהירות ואירועים רודפים אירועים – תרבות שכמטפלים יש לנו איתה מחלוקת, לעיתים ממש סכסוך. עבור אמהות שנמצאות לעיתים במצבים של מצוקה סביב התרחשויות יומיומיות, זמינות כזו יכולה להחוות ממש כגלגל הצלה – התינוק שלי בוכה באמצע הלילה בכי מר, ויש מי שישמע אותי, ישיא עצות, יעודד, יתמוך. החוויה היא של הרגעה מיידית. לדעתי, בחיים מלאי אי הודאות של אמהות, ובמיוחד אמהות לתינוקות, היכולת להרגיע במשהו את החרדות היא יתרון של הרשת, ואני מאחלת אותה בלב שלם לכל אם.

הזמינות יכולה להיות בעוכרי אמהות בשלבים מאוחרים יותר, כשמדובר בצורך בהיענות איטית יותר. נדמה שהרשת מסייעת להגביר מנגנונים של אי השהיית החרדה, ריצה לפתרון מהיר, צורך בסיפוק מיידי. שוב, כל אלו מצויים בשפע גם בתרבות המערבית ללא האינטרנט, אך מקבלים ביטוי אינטנסיבי יותר ברשת.

 

תמיכה נשית "מי באמת תקוע בהעמסת שכמו בחלק גדול יותר ממאגר הנתונים במידע בנושא טיפול בילדים, ובנוסף ברצון עז, עתיר רגשות אשמה ליישם את הדברים" אליזבת רפופורט מתוך "אמהות חושבות" (פרי ומוזס, 2006).

אכן, מי שבאמת נושאות בעיקר הנטל של גידול הילדים, גם בחברה פוסט-פמיניסטית, הן ללא ספק נשים. האינטרנט מספק הזדמנות פז לייצר מילייה כלל נשי, של נשים ועובר נשים. פה ושם חולפים גם גברים בשמי הקהילות האימהיות הללו, אולם מדבור בקהילות של נשים שמשחזרות, או אולי מייצרות מחדש, פנטזיה על מעגל נשי תומך ומזין. דניאל סטרן (2000) עמד על חשיבות התמיכה הפסיכולוגית מצד נשים אחרות, ודונלד ויניקוט (Winnicott, 1956) דיבר על כך שכל אם צריכה אמא שתחזיק אותה. אומר סטרן:

"במרכז התבנית המחזקת יש לעיתים קרובות תקווה לדמות אם טובת לב או סבתא אידיאלית שיכולה לבצע את התפקידים החיוביים של האם בלי החלקים הרעים הבלתי נמנעים... רוב האמהות הטריות מחפשות את האלמנטים של התבנית המחזקת בכל הזדמנות שרק יש להן, לאמהות יש צורך עמוק למצוא אינפורמציה ולצפות באמהות אחרות בפעולה... הצורך לחיזוק, ללימוד טריקים של המקצוע, מדידת ההתנהגות שלך, והשתייכות לממלכת האימהות החדשה" (עמ' 122-123). הצורך הזה חזק במיוחד בסביבה בה נדמה שאמהות חיות "על יד", לא נוגעות בהיבטים הנחשבים חשובים בחיינו (בטחון, כלכלה, מדינאות), והנושאים המעניינים אותן נדחקים אחורה כנושאים "של נשים", חשובים פחות. הסביבה המחזיקה, והיכולת להישען על דמות אם מנוסה המהווה מקור להזדהות ולחיקוי יכולה למצוא את ביטוייה גם בהתקרבות אל קבוצת הנשים שנוצרת בקהילות הוירטואליות. לרוב, הקבוצה נפגשת גם בחיים הממשיים, ונשים מוצאות בתוך הקבוצה חברות נפש, או ידידות זמינה כשבסביבה הקרובה להן לא תמיד יש אמהות אחרות במצבים דומים.

לעיתים ההתארגנויות הללו לובשות גם אופי חצי מאורגן, של סיוע והתנדבות - תומכות הנקה, שאינן מדריכות שעברו את מסלול ההכשרה הארוך כולו, אך יש להן ניסיון וידע; קבוצת "אמל'ה אמל'ה" שצמחה ברשת במטרה לסייע לאמהות לאחר לידה בהתארגנות ובהישרדות בסיסית (אנחנו נבוא לטייל עם התינוקת בזמן שאת תוכלי לישון קצת). יש פורומים שמועדים לתמיכה סביב אמהות שמטיבה מייצרת מצוקה גדולה יותר – אמהות ללא אם, אמהות מאמצות, אמהות שמטופלות בטיפולי פוריות, אמהות במשפחות חד הוריות. ומגוון זה מעביר אותנו למאפיין הבא שמהווה מקור משיכה ברשת – היכולת למצוא את הדומים גם כשאת בקבוצת שוליים או קבוצת מיעוט.

 

העצמה של קבוצות שוליות הרשת היא מקום מצוין למצוא אחרים הדומים לך אך מעטים מבחינה מספרית באוכלוסייה. לפיכך, היא פועלת פעמים רבות להעצמה של קבוצות כאלו, לדוגמא, קבוצות של בעלי זהות חד מינית. הרשת יכולה להיות גם כלי להעצמת מי שמספרם לא שולי, אך מבחינת השיח ההגמוני בחברה הם נחשבים שוליים, כמו נשים, או בעלי מוצא אתני שאינו ההגמוני. עם זאת, ההעצמה אינה מתרחשת מאליה, והיא תלויה במגוון של גורמים, כמו זמינות ונגישות לטכנולוגיה, ונכונות ורצון להשתמש בה כמנוף לתחושת הקבוצתיות.

בפועל, ניתן לראות איך באינטרנט קבוצות שדוגלות למשל בחינוך ביתי, או בעידוד הנקה מוצאות ביטוי ואפשרות ליצור קשר המגשר על פערי מרחק וזמן. לעיתים מדובר בקבוצות הנותנות עידוד לתופעות שאנחנו היינו מגדירים כ"פתולוגיות" או שליליות, אך בקבוצה הזו יש להן לגיטימציה.

במקרים של ילדים בעלי נכויות קשות ונדירות היכולת ליצור קשרים כאלו ברשת עשויה להיות משמעותית במיוחד. כאן, בנוסף על הנדירות המספרית, קיימת גם ההימנעות החברתית מלציין בקול את הנכות או הפגיעות של הילדים. ברשת, בשל האפשרות לשמור על מידה מסוימת של אנונימיות, אמהות ואבות של ילדים פגועים יכולים להיחשף, לקבל תמיכה רגשית ומידע שימושי, וליצור רשת תמיכה ממשית שתרחב מעבר לגבולות הוירטואליים. כאמור, במרבית המקרים אנשים נוטים להעביר את הקשרים המשמעותיים מבחינה רגשית שנוצרו ברשת אל המציאות שמחוץ למחשב.

 

יצירת מקום לסיפורים אלטרנטיביים – כחברה, אנחנו ספוגים בסיפורים על איך אמהות צריכה להייות, ובדימויים ויזואליים ברורים על איך נראית אמא. בפועל, כמובן שכולנו עושים משהו שונה בהורות שלנו, ואמהות באות במידות ובצורות שונות ומגוונות. הרשת יכולה להיות מקום להיחשף לסיפורי אמהות שונים, וליצור ולייצר סיפור אלטרנטיבי. למונח אלטרנטיבי כאן יש משמעות כפולה, גם שונה מבחינת הסיפור ה"ממוצע" שמובא לפנינו בדרך כלל בצורה חזקה מאד במדיה המסורתיים, וגם אלטרנטיבי ביחס לחוויה של האם עצמה.
כמטפלים משפחתיים רבים מכם אמונים על משנתו של מייקל וייט, ועוד מטפלים שהביאו לקדמת הבמה את המשמעות של יצירת הנרטיבי כאקט טיפולי. בניסיון לתמצת מבלי לחטוא בהשטחה יתרה, אומר כי הסיפור הוא בעל עוצמה ביצירת חוויה מחדשת, הסתכלות אחרת על המציאות. הסיפור השונה מייצר אפשרויות לפתרון שקודם לא ניתן היה למצוא, כשהיינו לכודים בסיפור מסוים. הרשת מוציאה לאור סיפורים רבים. לדוגמא, סיפורי לידה מפורטים ויפים, או סיפורים סביב דילמות בהורות, ודרכים לפתרונן. האם הכותבת מביאה את הסיפור שלה, והקוראות נחשפות פתאם לסיפור שהן היו כותבות באופן אחר לגמרי. כתגובה, אמהות אחרות מציעות עוד סיפורים ועוד סיומים לאותו סיפור. ושוב, הקוראות בדממה יכולות להשתמש בחומר הגלם הזה ליצירת תסריט משלהן. לעיתים, נדמה שהסיפורים כולם חוטאים במידה מסוימת של יפויי המציאות – בנהזוג תמיד תומך ומפרגן, האהבה לתינוקת או לתינוק אינה יודעת גבולות, והרגשות החיוביים ממלאים את האם. אבל לצד הסיפורים הללו, נשים משתמשות באפשרות להמציא לעצמן כינוי שונה כדי להביא גם את הרגשות הקשים – הכעס על בנהזוג, הדיכאון, תחושת האובדן והבלבול, הטינה כלפי הילדים, הייאוש או החרדה. לכל הסיפורים האלו ניתן למצוא מקום תחת שם-עט או אפילו, בקהילות רבות, באותו כינוי בו מכירות אותך חברות הקהילה האחרות, הן פנים אל פנים והן ברשת.
"שישה מילאירד סיפורי לידה קיימים בעולם – ואין אישה אחת שתספר לך את האמת על הלידה שלה." קובלת ראנה רייקו ריצוטו מתוך "אמהות חושבות" (פרי ומוזס, 2006). ובכן, ברוכים הבאים לעידן האינטרנט, בו תוכלו למצוא אתר שכולו סיפורי לידה, מפורטים, מרגשים, כואבים ומזעזעים. לא רק שיש כאן את הסיפור אובייקטיבי לפרטיו, יש כאן, ובעיקר, את החוויה הסובייקטיבית.

 

סובייקטיביות בספרה המצוין "מאי-מהות לאימהות" מנסה ענת פלגי-הקר (2005) לבדוק כיצד מצליחות, או נכשלות התיאוריות הפסיכואנליטיות השונות להתמודד עם הבניית האם כסובייקט בעל זכות קיום וממשות תלת ממדית, לעומת קיבועה כאובייקט להשלכות, תביעות, האשמות או אידיאליזציה. פלגי הקר מנסה, ללא הצלחה, למצוא צדיק בסדום, אך למרות רצונה לסנגר על התיאורטיקנים הדגולים שלאורם גדלנו, היא אינה מצליחה למצוא מי שהצליח להתמודד עם משימת הסובייקטיביות של האם. מפרויד וקליין ועד בנג'מין והפמיניסטיות בנות זמננו, מתקשה הפסיכולוגיה לאפשר לאמהות מרחב של קיום רב ממדי, סובייקטיבי, מאפשר. ייתכן שהבעיה גלומה בעצם הניסיון להכניס לסד של תיאוריה את המורכבות הרבה והעושר הנפשי והבין אישי האינסופי כמעט של החוויה הזו, להיות אֵם.
אחד מיתרונות הרשת היא באפשרות למצוא את החוויה הסובייקטיבית, זו שמובאת בגוף ראשון, ונתונה לתנודות, שינויים ודינמיקה. מעצם היותה מקום ללא מנגנונים ברורים של פיקוח ושליטה, וללא הכוונה מוסדרת של בעלי כוח, נדמה שניתן להביא הכל. ובכל זאת, גם במקום כזה מתבססים מנגנונים ודרכים לפקח על אופני הביטוי והתכנים ה"מתאימים" או פחות מתאימים (Barzilai-Nahon, 2006). לכל פורום וקהילה יש "רוח הפורום" ואופי ייחודי. חברות הפורום, ולא רק המנהלות הפורמליות שלו, עמלות על שימור רוח הפורום, מבטאות הסתייגות מתכנים שאינם הולמים אותו, או מאופני ביטוי שהן מעדיפות להרחיק מעליהן. גם לממשק הטכני יש משמעות ביצירת דרך הביטוי של הפורום. בפורום בו יש אפשרות לצרף קבצים, תמונות ו"חתימה" יתפתח שיח שונה בתכלית מאשר בפורום בו האפשרויות הטכניות הללו לא קיימות. הדבר דומה לסוגי הטוקבקים שיתקבלו באתרים של YNET או NRG לעומת אלו שסביר שיגיעו לאתר של "הארץ" ולא רק בגלל הכותבים והקוראים של האתר, אלא גם בגלל האפשרויות הטכניות השונות הניצבות בפני מי שמבקש להתבטא.
אנחנו עדים לתהליך מתמשך של שינוי והטלת מגבלות על הכתיבה ברשת, כך שיש סיכוי שתהליך זה ישנה בתכלית את סוג הביטויים שנמצא ברשת בעוד מספר לא רב של שנים. הסיבות לשינוי רבות, בין היתר החשש מתביעה משפטית והניסיון לסגור את הפרצות בחוק שהיו עד כה. גם הקהל של הרשת משתנה, וההתלהבות הראשונית מהאפשרות לומר הכל משתנה ודוהה. ועדין יש רבות שרואות באינטרנט את האפשרות למצוא בקלות חדר משלהן.

חדר משלי ברשת

"מעולם לא היתה לנו הכתובת המתאימה להביע את מורכבותה של אותה חשיבה אלא באוזניי חברות. רצינו להרחיב אתה גישה לדיאלוג המתקיים זמן רב בארגז החול ובכניסה לבית – מקומות שאינם מתאימים במיוחד לקיום חיים אינטלקטואלים, אך במקרים רבים, היחידים שבהם אמהות יכולות לשוחח על העולם ועל מקומן בו." מתוך "אמהות חושבות" (2006) בעריכת קמיל פרי וקייט מוזס. במידה דומה אפשר לומר זאת על בלוגים שמנהלות אמהות, או פורומים אחרים בישראל ובעולם.

מאפייני השיח באינטרנט: היתרון של החדרים הללו ברשת נעוץ גם בטיב השיח המקובל ברשת. לעומת השיחות שאנחנו מנהלים בחיים שמחוץ לרשת, יש נטייה להתבטא בסופרלטיבים, ביטויי חיבה מהירים ועזים, וביטויים רגשיים גלויים מאד. קל מאד לקבל "חיבוק" בין חברות קהילה, אולי דווקא כפיצוי על העדר מחוות גוף והבעות פנים ברשת. מהר מאד יקראו לך "יקירתי", "אהובתי" ועוד ביטויים דומים. נדמה שהכל הופך קצת "גדול מהחיים", גם בכיוון של ביטויי תוקפנות ואיבה. (לנושא זה הוקדש לאחרונה כנס שדן במשמעויות של תוקפנות ברשת והעלה מחשבות על דרכי התמודדות איתה). הסערות הרגשיות שמתרחשות בין חברות בקהילות וירטואליות עשויות להדהים את מי שמבקר בהן, ואף להפתיע. יש מי שיאמרו – זה רק מילים במחשב, אך עבור רבים ורבות מדובר באירועים בעלי ממשות בלתי מעורערת. כאשר אני עצובה או מבולבלת, ועשרות חברות פורום מתייצבות לעודד אותי, או כאשר אני מאושרת ומספרת על לידת ילד, ומקבלת בתגובה ברכות לבביות בפורום ובמייל, וביטויי שמחה והתרגשות עזים, התחושה היא של הד והידהוד, מירורינג רב עוצמה. נשים רבות מפתחות יחס של אידיאליזציה כלפי הפורום. ואכן, הוא מקור לסיפוק צרכי זולתעצמי אליבא ד'קוהוט (קוהוט, 2005) כמו מירורינג ("את נשמעת בסוף כוחותיך" "אשה יפה שכמוך"), אידיאליזציה ("המקום הזה הוא פשוט מטמון האוצר הפרטי שלי" "השבט המופלא שלנו") ותאומות ("זה ממש כאילו אני כתבתי את הדברים" "ככה בדיוק היה אצלי"). תגובות אלו הופכות למספקות צרכי זולתעצמי גם מעצם היכולת לקבל תגובות רבות, מיידיות מבחינת זמן, בעוצמות רגשיות מוגברות. חברות הקהילה משאילות את העצמי שלהן זו לזו, ובכך יוצרות מטריצה אמהית (Lichtenberg-Ettinger, 1997). לפעמים נדמה שהצורך לתמוך מעוות את שיקול הדעת, וכמעט על כל חוויה שתובא בפני הקבוצה תהיה התגובה חיובית ומחזקת, גם בלי פרופורציה או בצורה מעט לא תואמת. קושי נוסף הוא שמטריצה זו צפויה גם לאכזב ולהיכשל, כמו כל זולתעצמי, אך לא תמיד ניתן יהיה לעבד את הכשל האמפתי ואת משמעותו, כפי שעמדה על כך הומינר במאמרה (2006). לעיתים דווקא עוצמת ההתחברות יוצרת את תהומות האכזבה כשהמטריצה נשברת.

 

המרחב הפוטנציאלי של הרשת: לטענתי, הקהילה הוירטואלית עצמה מדמה מבני יסוד של האמהוּת, בזכות המאפיינים הפסיכולוגיים של רשת האינטרנט. מאפיינים אלו, הכוללים מרחב רב לדמיון ופנטזיה, אפשרות למשחק שיש בו רכיבים הן של המציאות והן של הפנטזיה, היווצרות אינטימיות רבה בין המשתמשים (בן זאב, 2004). טשטוש והרחבת גבולות העצמי כך שיכיל גם אחרים בתוכו, יוצרים מעין מצב מעברי (Winnicott, 1951). רעיון זה הוצג על ידי נווה פרישוף, במאמרה על פורום וירטואלי כמרחב נפשי: המקרה של פורום תמיכה לבני הדור השני והשלישי לשואה. מצבים מעבריים כאלו מאפיינים את הקשר אם-תינוק בשלביו הראשונים. בכך, לדעתי, האמהוּת נרכשת הן ברמת התוכן הגלוי המדובר בין האמהוֹת, והן ברמת התהליך, המשחזר תהליכים רגשיים שחוות נשים במהלך אימהותן. אמהות יכולות להשתמש בחוויה שלהן כחברות בפורום וירטואלי כסוג של אימון לאמהות הראשונית. היכולת למצוא מרחב כזה למשחק ולאימון בקשר היא משאב לאמהות רבות, ותמיכה בהתנסויות הרגשיות בעיקר בשלבי החיים הראשונים של אמהות לתינוקות.

על רצף הזמן של חיי קהילה וירטואלית ניתן להבחין במספר מבנים תיאורטיים המאפיינים את חיי הקבוצה. בימים הראשונים של הפורום מנהלת הפורום נדרשת יותר להחזקה (Holding) וטיפול (Handling), על פי מושגיו של ויניקוט (Winnicott, 1945). בשלב זה המנהלת נוכחת בצורה פעילה ואינטנסיבית מאד, יחסית לנוכחות שקטה הרבה יותר בשלבי התפתחות מאוחרים יותר של הפורום, בהם במרבית הדיונים אין נוכחות שלה, ויתרה מכך, חלק מהתפקידים הניהוליים של טיפול נמסרים לחברות אחרות, "מטפלות", אם תרצו, חלופיות לפורום. מעבר לכך, הנדלינג ניתן בצורה שוטפת על ידי חברות הפורום באמצעות מתן עצות והכוונה מעשית. חברות הפורום פונות לחברותיהן בבקשה לעצה והכוונה לא פחות, ואולי אף יותר, מכפי שהן מסמכות על מומחיות בעלות שם והסמכה פורמלית.

 

השטחת היררכיות בין "מומחים" למומחים. אחת התופעות הייחודיות לרשת היא ההטרוגניות הרבה של המשתתפות, וטשטוש הגבולות בין מומחים ואמהות מן השורה. יש קבוצות מונחות על ידי מומחים, כמו פסיכולוגים, עו"סים, רופאים או בעלי הכשרה מקצועית אחרת. רבות עוד יותר הקבוצות שהמנחה בהן היא אשה ללא הכשרה פורמלית. גם בקבוצות המונחות על ידי מומחה צומחות מומחיות לעת מצוא, המקבלות מעמד של מומחיות וערך בעיני חברות הפורום, וסמכויות של ממש מבחינת ניהול הממשק. גם הבלוגים, חלקן נכתבים על ידי נשים מזוהות בתארן המקצועי, נשים מתחומים עיסוק נושקים או מרכזיים, וחלקן על ידי אמהות שכלל אינן מזוהות בשמן או מקצוען, והעיסוק שלהן באמהות מקורו בפרקטיקה האימהית ולא במקור הסמכה חיצוני.

להיבט הזה יש צד חיובי, שכן קולן של הנשים נשמע ומכובד גם אם לא ניתנה להן השכלה פורמלית, והידע האימהי הנרכש בניסיון ובעמל החיים מקבל מקום של כבוד. מניסיוני, אמהות רבות המקבלות מעמד של כבוד בקהילות האלו אכן מפגינות יכולות אמפתיות מרשימות, תכונות אישיות וניסיון חיים מעורר השתאות, וחשיבה ורגישות בלתי רגילים. לצד זאת, פורחים לעיתים ברשת אנשים שמנהלים רושם היטב, אולם לא בהכרח מסוגלים לתת מעבר לכך סיוע מהימן. יש נטייה רבה להישען על רפואה אלטרנטיבית, שיטות ואמצעים אזוטריים, וגם – על קול קבוצתי מסוים. לפעמים יש בקבוצה "בון-טון" שסותר את הידע המקצועי המוכר לנו. יש שסתירה זו דווקא מאתגרת וחשובה לקהילה מקצועית. אישית חוויתי התמודדות לא פשוטה על שאלה ההנקה עד גילים מאוחרים יחסית בפורום, ומצאתי שהעמדת השאלה ובירורה היטיבה איתי כאשת מקצוע, עזרה לי להיות שיפוטית פחות ופתוחה יותר, והרחיבה את יכולתה אמפתיה שלי. בכלל, השהות ברשת עזרה לי להבין את היחסיות למולה ראוי שנציב את התיאוריות שלנו.

יחד עם זאת, נדמה לעיתים שהמקום הוירטואלי מזמין השטחה ורדידות, וגם מאפשר לחיות בסוג של רמייה עצמית סביב התנהגויות הרסניות עבור הילדים והאמהות כאחד. היכולת לקבל תמיכה מהירה כמעט סביב כל התנהגות או תופעה במקום כלשהו צריכה להדאיג את הקהילה המקצועית. חשוב שלצד הקולות "מהשטח" יישמעו גם הקולות של אנשי המקצוע, בעלי "אני מאמין", אתיקה מקצועית מחייבת, ניסיון ובסיס תיאורטי. נסיגה מתוך תחושה שאין מקום ברשת לאנשי מקצוע לצד המומחים מהשטח, תייצר מצב לא מאוזן אף יותר.

 

לסיכום, האינטרנט מזמנת לאמהות ולאנשי המקצוע שפוגשים אותן מגוון של הזדמנויות והתנסויות בעלות משמעות. חלק מהתנסויות אלו הן בעלות אופי חדש ומעורר תהיה מעצם החידוש, או בשל המאפיינים הייחודיים של הרשת. לצד אלו, קיימים יתרונות רבים בשימוש במשאב שמעמידה הרשת לאמהות, וגם לאנשי המקצוע. היכרות טובה יותר ומעמיקה עם השימושים שאמהות עושות ברשת תקל על ההתחברות של אנשי המקצוע אל החוויה האימהית ברשת ובמציאות שמחוצה לה בתקופה זו.

 

מקורות:

בן זאב, א. (2004) אהבה ברשת: רגשות גולשים באינטרנט. אור יהודה: זמורה-ביתן, תשס"ד.

טאנן, ד. (1991). קצר: למה אין הבנה בין גברים ונשים. תל אביב: מטר.

סטרן, ד. (2000). הולדתה של אם: השפעת הלידה על האישה. תל אביב: מודן.

סקר אינטרנט http://www.no2violence.co.il/Articles/Article021.htm נבדק ביום 12.2.05.

פלגי-הקר, ע. (2005). מאי-מהות לאמהוּת: חיפוש פסיכואנליטי פמיניסטי אחר האם כסובייקט. תל אביב: עם עובד.

פרי, ק. ומוזס, ק. (2006). אמהות חושבות: נשים כותבות את האמת על אמהות. בו שמן: מודן.

קוהוט, ה. (2005). "כיצד מרפאת האנליזה?". תל אביב: עם עובד.

Barzilai-Nahon, K. (2006). "Gatekeeping in Virtual Communities: On Politics of Power in Cyberspace" hicss, p. 135.

Lichtenberg-Ettinger, B. (1997). The feminine/prenatal weaving in matrixial subjectivity-as-encounter. Psychoanlytic Dialogues, 7(3): 367-405.

Winnicott, D. W. (1945) Primitive emotional development. In:Through Pediatricsto Psychoanalysis. New York: Basic, 1992, pp. 145-156.

Winnicott, D. W. (1951) Transitional object and transitional Phenomena In: Playing and Reality. Middlesex, UK: Penguin.

Winnicott, D. W. (1956). Primary maternal preoccupation. In:Through Pediatricsto Psychoanalysis. New York: Basic, 1992, pp. 300-305.

 

 

קריאה נוספת:

"לקראת אמהות": מדריכי הכנה ללידה ותפיסות על אימהות בישראל

כיצד משתקפות תפיסות אודות אמהות בחברה הישראלית בספרי הדרכה ללידה לאורך השנים. הניתוח ההיסטוריוגרפי ישמש אותי לזיהוי מסרים המופנים לאמהות צעירות בחברה הישראלית, ותהליכים של שינוי או סטטיות בתפיסות אודות אמהות.

מנגנוני כוח בשיח מקוון: מבני הצדקה בכניסה לפורום אמהות

מחקר זה מבקש להתחקות אחר התהליכים בקהילה וירטואלית, העוסקת בשאלת האמהוּת והכניסה אליה. השאלה אילו תכנים מביאות נשים על מנת למלא קהילה זו, ובאילו דרכים הן נוקטות כדי לוודא כי הן "מתקבלות" וראויות לבמה של הפורום, היא במוקד ההצגה הנוכחית.

תגובות

הוספת תגובה

רוני פרוני פ25/3/2007

תודה על מאמר מעניין.

הי אורית,

נהנתי מהמאמר היסודי והמקיף, והזדהתי עם כל מילה.

מומלץ לאימהות להתרגל לתקשורת וירטואלית, כי ממילא בתוך מספר שנים זה יהיה האמצעי העיקרי לתקשר עם הילד...

רוני

 


×Avatar
זכור אותי
שכחת את הסיסמא? הקלידו אימייל ולחצו כאן
הסיסמא תשלח לתיבת הדוא"ל שלך.