מקורות

בניסיון להעלות למודעות הציבורית את האפשרויות והסיכונים של החיים המקבילים ברשתות החברתיות, פירסמתי מאמר דעה ב"הארץ דה מרקר" על הפסיכולוגיה של פייסבוק וטוויטר. על הפנים שאנו מציגים לחברים ברשתות, על הקתרזיס התמידי, ועל האני האידאלי שהחברה מציבה לנו. הפיתוי לזייף זהות ברשת הוא גדול - מה המחיר על כך?

 

נמאס לכם להסביר לסבתא שוב ושוב מה עושה האיקס האדום בפינת החלון של הדפדפן? גוגל מעניקה מתנה לילדים בעלי הורים מאותגרים טכנולוגית: סרטוני הדרכה לפעולות בסיסיות במחשב וברשת שלי דובילנסקי פורסם: 14.12.10, 12:13 ynet

 

יש דברים שמבינים רק בדיעבד. לפעמים אנחנו נמצאים בתוך חוויה מסויימת וקשה לנו מאד לצאת החוצה, לעמוד בצד, להסתכל על ההתנהגות שלנו ולהצליח להבין מה בדיוק קרה שם. בדרך כלל אנשים צריכים מתווכים שיעזרו להם להגיע לאותן תובנות. זו הסיבה שמקצועות יעוציים כמו פסיכיאטרים, פסיכולוגים, מאמנים, יועצים ארגוניים וכדומה נמצאים בביקוש עולה.

 

בעולם הטיפולי יש דואליות מתמדת בין היאחזות במסורת, בדרכו של אבי הפסיכואנליזה זיגמונד פרויד, לבין התנועה המתמדת, הרציפה, לעבר שינוי. שיטות טיפול רבות פותחו מאז ימי פרויד, אבל מעבר לכל החידושים והתיאוריות, בכולן יש עדיין שני אנשים, בחדר סגור, והם משוחחים. אל המרחב הסוער והמתפתח תמיד של עולם הטיפול הנפשי הצטרפה לפני שני עשורים אפשרות חדשה, אחרת: שני אנשים שמנסים ליצור את האינטימיות העצומה הזאת מבלי לשהות כלל באותו חלל פיזי. לעתים הם כותבים זה לזה, בפעמים אחרות הם משוחחים, או גם רואים זה את זה באמצעות וידיאו.

 

מאמר מתוך אתר "הארץ" בנושא המשמעות הנפשית של שימוש רב ברשת. האם יש דבר כזה, התמכרות לאינטרנט? בקהילה הפסיכיאטרית עוד מתווכחים על הניסוח, אבל במציאות זה נראה אותו הדבר

 

על דמוקרטיזציה של המידע באינטרט: פסיכיאטרים מתקוממים נגד פרסום הכתמים המקוריים של הפסיכיאטר השווייצי בצירוף התגובות הנפוצות שהם מעוררים אצל הנבחנים.

 

דווקא בחסות האנונימיות והריחוק יכול מטופל להיפתח ולהיחשף באופן עמוק ואותנטי. נושאים מביכים, סודות מן העבר, עניינים מעוררי בושה – את כל אלה קל יותר לעלות ברשת מאשר בפגישה פנים אל פנים. בועז שביט על פסיכותרפיה בצ'אט מתוך אתר NRG מעריב

 

לא כמות הדייטים קובעת אם אתם מכורים, אלא התחושה הקבועה לפיה כל פרטנר שעומד מולכם הוא "לא בדיוק". יועצת הדייטינג