מקורות

עמוד הפייסבוק של מטאפורה מפרסם מידי יום קישורים למאמרים בנושא טיפול בהבעה ויצירה (טיפול באמנות, ביבליותרפיה, דרמה תרפיה, פסיכודרמה, תרפיה במוזיקה, תרפיה בתנועה, פוטותרפיה ווידאו תרפיה). כמו כן, העמוד מתעדכן בציטוטים של אנשים רוח, אמנים ופסיכותרפיסטים מרחבי העולם, בלווי יצירות אמנות ובהצעות לפעילויות בטיפול קבוצתי באמנויות השונות.

 

בצד הומוסקסואלים, הנמשכים רק אל בני מינים וביסקסואלים הנמשכים ברמות שונות אל בני שני המינים - קיימים הטרוסקסואלים לא מעטים, הנמשכים אך ורק לנשים, מקיימים יחסי מין ומערכות יחסים עמן ובכל זאת מנקר במוחם באופן קבוע ומטריד מאוד החשש שמא הם הומוסקסואלים מודחקים ואין זו אלא שאלה של זמן עד שההומוסקסואליות הלטנטית שלהם תפרוץ החוצה ותכחיד את המשיכה שלהם לנשים. לעתים נוספות לכך תחושות מוזרות כגון עקצוצים וצריבה באיבר המין למראה גברים. את התופעה מלוות בדיקות עצמיות מתמידות מול סרטים פורנוגרפיים המיועדים לעיני גייז. על הפרעה כפייתית הומוסקסואלית (Homosexual OCD). מאמר החודש באתר הבית של פרופ' גידי רובינשטיין http://giditherapy.co.il

 

פרופ' גידי רובינשטיין חקר את משתתפי האודישנים ל"האח הגדול". רגע לפני פרסום המחקר סיפר לנו מה גילה, מהי הסכנה הטמונה בהשתתפות בריאליטי ומה הוא חושב על פרשת הכדורים הפסיכיאטרים. אל תתפלאו למצוא תימוכין למה שכל הזמן חשבתם

 

ורד רוגל, פסיכולוגית בהתמחות קלינית, כתבה סקירה יפה וממצה על נרקיסיזם. מומלץ.

 

משחקי דמיון של ילדים ביקור בארץ הפלאות מאת שלמה אריאל ספר פורץ דרך זה עוסק בעולם המופלא של משחקי הדמיון של ילדים. משחקי ה - "נגיד ש..." האלה הם אמצעי ההבעה והתקשורת העיקרי העומד לרשותם של ילדים. חשיבותם להתפתחות הילד ולאיכות תפקודו במישורים הקוגניטיבי, הרגשי והחברתי רבה ביותר. משחק הדמיון מהווה כלי עיקרי בחינוך בגיל הרך ובטיפול בילדים. הספר, המבוסס על סקירה מקיפה של הספרות הרלוונטית ועל ניסיונו רב השנים של המחבר, בוחן את משחקי הדמיון מן הזוויות התפתחותית, הרגשית, התקשורתית-חברתית והבין-תרבותית. הוא מציג גם גישה חדשנית לטיפול בילדים באמצעות משחק וליישומי המשחק בחינוך. הספר מהווה תרומה רבת ערך לכל מי שעניינו בילדים: מחנכים ומחנכות, אנשי מקצועות טיפוליים העובדים עם ילדים ומשפחותיהם, סטודנטים וחוקרי תרבות הילד, הורים, כותבים לילדים ועל ילדים, ועוד. "זוהי זכות גדולה לכתוב הקדמה לספר שבורא מחדש את תחום חקר המשחק בדרך כה חדשנית ומבריקה" מתוך ההקדמה למקור של הספר, הכתוב אנגלית, מאת פרופסור בריאן סאטון-סמית, פרופסור אמריטוס, אוניברסיטת פנסילבניה. "זהו ספר מאתגר ומעורר מחשבה. חוויית הקריאה מרעננת ומאירת עיניים. הניתוח של תהליכי השפה והתקשורת המילוליות והלא מילוליות הספונטאניות מעמיק ומרחיק ראות במיוחד" ג'רום ל. סינגר, פרופסור לפסיכולוגיה ולימודי הילד, אוניברסיטת ייל. ד"ר שלמה אריאל הוא פסיכולוג קליני ומטפל משפחתי בכיר, בעל תואר דוקטור לבלשנות. הוא מייסד ויו"ר העמותה הישראלית לטיפול במשחק. מחברם של ספרים ומאמרים רבים בתחומי התמחותו: חקר המשחק, טיפול וחינוך באמצעות משחק, טיפול רגיש להבדלי תרבות ואינטגרציה בפסיכותרפיה. הוא מכשיר מטפלים ומחנכים בתחומים האלה בישראל, ארה"ב וארצות שונות באירופה. אריאל כותב גם שירים וסיפורים לילדים. הוצאת ספרים "אח" בע"מ, מאי 2014 (להשיג בצומת ספרים או בהנחה ישירות מההוצאה) בתמונה: תום זיידמן פרויד , איור מתוך "מסע הדג", הוצאת אופיר 1924

 

ארבעה מתוך עשרה ילדים בארה"ב חיים בפחד מהוריהם, קובע מחקר בפרינסטון. את מי צריך להאשים? המאמר מציע מבט ביקורתי על ההורות בעת המודרנית מדרווין ועד ג'סיקה בנג'מין: מהאשמת האמהות בתחילת ימי המדע ועד להדדיות וההכרה שמציעות הפסיכואנלטיקאיות הפמיניסיטיות של העת האחרונה. כן נבחנים מושגים כמו טראומה והיקשרות לאור ממצאי המחקר, הקובע כי כמעט מחצית מההורים אינם מהווים גורם של תמיכה רגשית לילדיהם בעתות מצוקה

 

הנכם מוזמנים לצפות בצילום של יום העיון "טפל/י לי בייצוג". יום העיון עסק בנושא הטיפול בייצוגים הפנימיים אצל ילדים. מרצי יום העיון היו מנחים בקורס פסיכולוגיה התפתחותית מהאוניברסיטה הפתוחה. הרצאות היו בנושאים הבאים: - טיפול במלאכים - טיפול הורה-ילד - טיפול אינטגרטיבי בייצוגים. - ייצוגים של אינטימיות אצל צעירים. בנוסף, תוכלו לצפות ביצירת מחול בנושא "מרחק מתאים" בנושא הספרציה והאינדיבידואציה.

 

האתר עוסק בטיפול בילדים ונוער, בהדרכת הורים ובהעברת אבחונים פסיכודידקטיים. מתמחה ב קשיי קשב וריכוז, בעיות התנהגות, התפרצויות זעם, חרדות, דיכאון, קשיים במיומנויות חברתיות, לקויות למידה ויחסי הורים וילדים.

 

מצורף קול קורא לשיתוף פעולה מחקרי בין קבוצת "שכולו טוב" לבין חוקרים וסטודנטים מתקדמים.

 

גישת הRDI פותחה ע"י ד"ר סטיבן גוטשטיין, והיא מבוססת על המחקר הפסיכולוגי-התפתחותי העדכני האמריקאי. הגישה רואה בלב הלקות את הקושי בעיבוד מידע מורכב ולכן בהתמודדות עם שינויים, חידושים ואתגרים חדשים, בגלל ההימנעות מחשיבה מורכבת והעדפת התבניות וההרגלים המוכרים. הגישה מיושמת ע"י ליווי והנחיה צמודים של מנחה מוסמך בגישה, והיא מלמדת את ההורים כיצד להשתמש בהזדמנויות היום-יומיות כדי לעבוד עם ילדם כדי לפתח חשיבה גמישה, יוזמה, שיתוף וכמובן - תפקוד טוב יותר. הגישה מובנית ויש בה שלבי התפתחות ברורים. תפקידו של המנחה הוא לעזור להורים לפתח פעילויות מותאמות לרמת הקושי של הילד ולהרגילו לשינויים כך שיתקבלו כמעוררי סקרנות ולא מאיימים.

 

מצגת הרצאה במסגרת הכנס 11th Death, Dying and Disposal Conference “Where theory meets practice” Thursday 5th – Sunday 8th September 2013 בהרצאה מדווח על מחקר שבדק אופטימיות מהטיפול בנגיף האיידס כמקרה פרטי של הטיה אופטימית ונטילת סיכון אישי בקרב 301 גולשי אתר ההכרויות "אטרף דייטינג". בסולם האופטימיות מטיפול שפותח במחקר נמצאו 4 גורמים: הגורם הרפואי, הגורם הפסיכוסוציאלי, גורם הכרוניות וגורם הסיכון המיני. המנבאים העיקריים של ההטיה האופטימית הם: אסרטיביות לגבי שימוש בקונדום, גיל, קבלת הנטייה המינית, שכיחות המגעים האנאליים הבלתי מוגנים, רמת ההשכלה ותכונת האישיות "מוכוונות" (conscientiousness). מוצע שמומחי האיידס המתראיינים בתקשורת הישראלית מסתפקים בהצגת מחלת האיידס כמחלה כרונית ולא סופנית ושומרים את הסיבוכים הרפואיים והפסיכוסוציאליים של המחלה לחוגים מקצועיים בלבד. ייתכן והצגה זו תורמת להטיה אופטימית ולנטילת סיכון מיני המסבירות את העלייה בהידבקות בנגיף בשנים האחרונות. הקשר השלילי בין השכלה והטיה אופטימית טומן בחובו תקווה שהסברה מציאותית יותר בקשר לסיבוכי המחלה עשויה להפחית את שיעורי ההידבקות.

 

סקירה מאת הפסיכולוג רועי סמנה, מתוך כתב-העת "שיחות", על ספרו של מייקל אייגן