מקורות

לא רבים מודעים לכך שאׇרוֹן בֶּק, אבי הטיפול הקוגניטיבי, לא זו בלבד שהיה פסיכואנליטיקן במקורו, אלא שהוא פיתח את המושגים "מחשבות אוטומטיות" ו"עיוותים קוגניטיביים" של הסובלים מדיכאון מתוך שימושו בטכניקת האסוציאציות החופשיות של פרויד. בפוסט שלפנינו סוקר פרופ' גידי רובינשטיין את העיוותים הקוגניטיביים השכיחים במחשבותיהם של הלוקים בדיכאון ובחרדה.

 

הפסיכותרפיסט פרופ' גידי רובינשטיין מדבר עם הפסיכולוגית ורדה רזיאל-ז'קונט על ספרו "בין בושה לגאווה" • מה מטפלים צריכים לדעת כשהם עובדים עם גברים הומואים וביסקסואלים? על חשיבותו של טיפול רגיש תרבות כשמדוברים בגברים הומואים וביסקסואלים. וללמה בכל זאת הומופוביה ולא עמדות נגד הומוסקסואליות והומוסקסואלים?

 

בעידן שגברים הומואים וביסקסואלים מוצהרים מנחים תכניות טלוויזיה ומקימים תאים משפחתיים חד־מיניים, הספר בין בושה לגאווה חושף את הקשיים הרגשיים של גברים אלה, כמו שהם משתקפים בחדר הטיפולים.* הספר מבוסס על ממצאי מחקרים עדכניים רבים שלפיהם שיעור ההפרעות הנפשיות הגבוה יחסית בקהילת הלהט"ב נובע מהפנמת יחסה השלילי של חברת הרוב ההטרוסקסואלית שהם גדלו בה. ממצאים אלה זוכים למשנה תוקף מניסיונו הקליני של המחבר, פרופ' גידי רובינשטיין. בספר נידונות סוגיות מרכזיות בחייהם וביישום הגישות העיקריות בפסיכותרפיה לקידום רווחתם הנפשית. הספר מיועד למטפלים שמבקשים להתוודע לנורמות הייחודיות של עולם הגברים ההומואים והביסקסואלים, לגברים אלה עצמם ולבני משפחותיהם. הספר מגולל את הגלגולים שעברו על יחס הפסיכיאטריה להומוסקסואליות מתפיסתה כהפרעה קשה ומסוכנת לסביבה ועד החשבתה לצורת ביטוי מינית טבעית; מציג סוגיות מרכזיות העולות בטיפול בגברים אלה (יציאה מהארון, הומופוביה והשלכותיה על בריאות הנפש שלהם, המשבר הכפול של גברים ביסקסואלים, הפרעה טורדנית-כפייתית של גברים הטרוסקסואלים שמא הם הומואים וקשיים ספציפיים בזוגיות בין גברים; ולסיום, דן ביישום של גישות טיפוליות שונות במטרה לעזור לגברים אלה לקבל את נטייתם המינית.

 

עידן שגברים הומואים וביסקסואלים מוצהרים מנחים תכניות טלוויזיה ומקימים תאים משפחתיים חד־מיניים, הספר בין בושה לגאווה חושף את הקשיים הרגשיים של גברים אלה, כמו שהם משתקפים בחדר הטיפולים.* הספר מבוסס על ממצאי מחקרים עדכניים רבים שלפיהם שיעור ההפרעות הנפשיות הגבוה יחסית בקהילת הלהט"ב נובע מהפנמת יחסה השלילי של חברת הרוב ההטרוסקסואלית שהם גדלו בה. ממצאים אלה זוכים למשנה תוקף מניסיונו הקליני של המחבר. בספר נידונות סוגיות מרכזיות בחייהם וביישום הגישות העיקריות בפסיכותרפיה לקידום רווחתם הנפשית. הספר מיועד למטפלים שמבקשים להתוודע לנורמות הייחודיות של עולם הגברים ההומואים והביסקסואלים, לגברים אלה עצמם ולבני משפחותיהם. הספר כולל מילון מונחים שנועד להנגיש מונחים פסיכולוגיים מקצועיים ומונחים המקובלים בעגה של קהילת הלהט"ב לקהל הרחב ולמטפלים הטרוסקסואליים.  

 

טיפול רגיש-תרבותית הוא אחד העקרונות של תהליך האבחון והטיפול והוא רלוונטי גם לטיפולם של מטפלים הטרוסקסואלים המטפלים בלהט"ב ואינם מתמצאים תמיד בנורמות המאפיינות מגזר זה באוכלוסייה. המאמר עוסק במשקל שיש לתת לדמיון בנטיות המיניות של המטפל והמטופל ובביטויים שונים של הומופוביה מופנמת העומדת בבסיס השיעור הגבוה יחסית של הפרעות נפשיות בקהילת הלהט"ב.

 

המאמר מתאר את הדינמיקה של חרדת ההחמצה המלווה חרטה מתמדת על האפשרות שלא נבחרה בתוך תרבות השפע המערבית, ההישגית והתחרותית. המחבר עומד על הדמיון בין חרדת ההחמצה לספקות, ללבטים ולקושי לקבל החלטה, המאפיינים הפרעה טורדנית-כפייתית (OCD) ומציע להעדיף בטיפול בתופעה גישות המתמקדות בהווה, ביניהן טכניקות מן המזרח, טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) ופסיכולוגיה חיובית המתמקדת בחצי הכוס המלאה. מוצע להשתמש בתובנות פסיכודינמיות בעיקר להבנת ההתנגדות לטיפול, בעיקר בין המטפל לבין עצמו ומודגשת החשיבות לשליטת המטפל בגישות טיפוליות שונות.

 

מחקרים רבים ומעמיקים בני זמננו מצביעים על כך ששיעור ההפרעות הנפשיות הגבוה יחסית בקרב להט"ב הוא תוצאה של היחס השלילי של החברה ההטרו-נורמטיבית ושל הפנמת יחס זה. הומופוביה היא פחד של הטרוסקסואלים מהומואים ולסביות המתבטא החל מגילויי לעג, סלידה ונידוי, דרך אלימות פיזית ועד לכדי פשעי שנאה. הואיל והומואים נולדים לחברת הרוב ההטרוסקסואלית ואינם מכירים הומואים אחרים לרוב עד סוף גיל ההתבגרות (הנמשך לפי ההגדרות החדשות בגיל 24), חלק גדול מהם נוטה להפנים יחס זה ואף להשליכו על הומואים אחרים בבגרותם. המאמר עומד על מקורות ההומופוביה ומתמקד במרכיבים שניתן לאמץ מהגישות הטיפוליות השונות כדי לעזור להם לקבל את נטייתם המינית. דגש מיוחד מושם על הגמשת תפקידי המגדר המסורתיים, שכן במרכז ההומופוביה וההומופוביה המופנמת עומדת הנון-קונפורמיות המגדרית.

 

בפוסט מעורר מחשבות נוגות סוקר פרופ' גידי רובינשטיין את האוטוביוגרפיה של הפרופסור לפסיכו-בלשנות רוג'ר בראון מאוניברסיטת הארוורד. לכאורה, סיפור הזדקנות עגום בעולם השייך לצעירים בכלל ובקהילת הלהט"ב בפרט. בראייה מאוזנת יותר לא נפקדים מסיפור חייו של בראון הייסורים שהביא על עצמו לאורך כל חייו, וביתר-שאת בזיקנתו. כפי שהוא עצמו מעיד, against my better judgement.

 

המרשתת מלאה מדריכים כתובים וסרטונים של הקהל הרחב, קואצ'רים וגם של אנשי מקצוע מוסמכים הנותנים טיפים לבחורות ובחורים איך לשחק אותה קשים להשגה כדי להשיג את מי שהם מעוניינים בו. מחקרים אכן מצביעים על כך שלמשחקים את המשחק הזה סיכויי הצלחה גבוהים יותר להיחשב מושכים, בעוד מי ש"קל להשגה" נחשב חסר ביטחון. בחזרה לאותנטיות גם בתהליך החיזור מנתח פרופ' רובינשטיין את התופעה ומציין שהתופעה משקפת דימוי עצמי נמוך המושלך על הזולת.

 

להט"ב נולדים אל תוך חברת הרוב ההטרוסקסואלית המאופיינת ע"י גילויי הומופוביה קשים, בעיקר של ילדים, נערים וגברים הטרוסקסואלים כלפי עמיתיהם ההומואים. בהיעדר הכרות עם הומואים אחרים, הם מפנימים הומופוביה זו והדבר מקשה עליהם לקבל את נטייתם המינית. תופעה זו מסבירה את שיעור ההפרעות הנפשיות הגבוה יותר בקרבם (פי 4-3 התאבדויות בקרב בני נוער הומואים יחסית לעמיתיהם ההטרוסקסואלים!). במאמר מובא ניתוח של התופעה מנקודת מבט פסיכואנליטית ומוצע טיפול פסיכודינמי שיעזור להומואים לקבל את עצמם ואת זולתם.

 

דר' רוברט שפיצר עמד בראש הצוות שהמליץ לאיגוד הפסיכיאטרי האמריקני למחוק את ההומוסקסואליות מה-DSM. הדבר נעשה במספר שלבים ומאז הפגינו מטופלי המרה, המכנים את עצמם ex-gays, בכנסים המקצועיים של האיגודים המקצועיים בארה"ב בטענה שהצליחו לשנות את נטייתם המינית מהומוסקסואלית להטרוסקסואלית. במחקר שערך שפיצר במטרה לבדוק את הצלחתם של טיפולים אלה נמצאה השפעה חלקית מאוד ושפיצר פירסם מאמר מסויג מאוד על מחקרו. בערוב ימיו חזר בו אף ממסקנה זו והתנצל בפני קהילת הלהט"ב.

 

המחקר הפסיכולוגי מצביע בצורה חד-משמעית על ההשפעות המזיקות של נטירת טינה, מצד אחד ועל ההשפעות המטיבות של היכולת לסלוח לעצמנו ולזולת, מצד שני. עם זאת, פיתוח יכולת זו במסגרת פסיכותרפיה היא אתגר לא פשוט כלל ועיקר הן בגלל התוקפנות הטבועה בנו מלידה ומעוררת בנו דחף אינסטינקטיבי לנקמה ול"צדק" והן בשל לחצי התרבות המערבית להישגיות ותחרותיות. במאמר מוצע לאמץ טכניקות מן המזרח כגון מיינדפולנס ופיתוח חמלה, שיש בכוחן לעזור לנו להרפות ולסלוח לעצמנו ולזולת.