מאמרים, הרצאות ופורום להורים ולאנשי חינוך (מורים, גננות ועוד) בארץ ובחו"ל בנושאי הורות, ילדים, זוגיות, סבתאות, מערכת החינוך, ארגונים ועוד - מאת הפסיכולוג חיים עמית ובהנחייתו.
לפני כמה ימים בני בן ה 8 אמר בשיחה שיש דברים שקרו ואמרו לו לא לספר אז הוא לא מספר. בערב הסברתי לו שחשוב שיספר כי מתפקידי לעזור לו ואם קורה משהו אני רוצה לשמור עליו.
הבוקר בעקבות משהו אחר אמרתי שוב שאני מצפה שיספר לי כל דבר נעים או לא כדי שאשמור עליו ואציע לו דרכים להתמודד. אמרתי לו שחובתו לספר לי ועד סוף היום. הערב ישבנו על הספה רק הוא ואני ואמרתי לו שעכשיו יספר. הוא נשען עלי, שינה תנוחות, אמר שלא זוכר שאין מה ואני לא הרפתי: חיבקתי אמרתי שאני מקשיבה, שאני יודעת שקשה אבל זה חשוב מדי. בסוף כמובן בכה מאוד ולא רצה.. אחרי 50 דקות סיפר שהרביצו לו ברחוב ואמרו לו לא לגלות. שאלתי אותו מי אמר לא זוכר שאלתי אם רק הפעם הזו או עוד אמר פעם אחת. שיבחתי אותו על שסיפר לי הוא בכה ואמר לא רציתי לספר לך כי זה פרטי וביקש שנפסיק. הסכמתי להפסיק אמרתי לו שמחר נדבר על האירוע ונראה מה אפשר ללמוד ממנו.הוא ביקש סיפור. הקראתי לו והוא הלך לישון.
אני מבקשת לדעת איך למנף את השיחה החשובה הזו? מה בעצם חשוב לי לדעת ומה המסרים המשמעותיים שאני יכולה להעביר לו ממצב כזה. הכי חשוב לי שירגיש שהוא יכול לפנות ולספר הכל גם ובעיקר כשאומרים לו לא לספר.
הבטחתי לו שהילד שמעורב לא ידע שהוא סיפר נראה לי טעות אבל ככה דובבתי אותו לספר..
מה לשאול? מה להגיד? מה חשוב? בגלל שכל כך קשה לו חשוב לי לעשות את השיחה הבאה מדוייקת.
תודה מראש
כניסת חברים
מנהלי הפורום
חיים עמית
לאשכול הקודם
לאשכול הבא
חזרה לארכיון
שיחה חשובה
שלח דואר לחיים עמית
הצג כרטיס ביקור
הודעות נוספות בפורום
ברצון [ל"ת]