| מאת: | מיקה | תאריך: | 21/9/2006 15:34 |
נושא: |
הרהורי חג | | תוכן: | מחר בערב אני אדפוק הופעה ואסע אליכם לחגוג את ראש השנה.
כמו תמיד בנסיעות לקיבוץ, ככל שאתרחק מתל אביב אני ארגיש פחות טוב. הכניסה לקיבוץ, אחרי תחנת הדלק, כבר ממש מלווה בתחושה לא נעימה בכל הגוף. במגרש החנייה אני אדליק ג'וינט ואעשן את כולו. רק ככה אני יכולה להתמודד עם זה. ליד דלת הכניסה, רגע לפני שהיד נשלחת לידית, תחלוף בי כמו תמיד המחשבה: עדיין אפשר לברוח...
בסוף, כמו תמיד, אני אכנס. אספוג בגוף מכווץ את הנשיקות שלכם, מנסה לצמצם כמה שיותר את שטח המגע, ואעשה עם השפתיים תנועה של נשיקה בחזרה.
השלב הקשה עבר.
מכאן, לא נצטרך להעמיד פנים שיש בינינו חום, אהבה, משפחתיות, רגש.
אחר כך זה כבר יהיה קל יותר, ואני לא אבין למה חששתי כל כך. האוכל יהיה טעים, היין (זה התפקיד שלי) יהיה מצויין, הסיפורים יהיו אותם סיפורים, הבדיחות אותן בדיחות, וכשהשעון יראה שעברו שעתיים בדיוק אני אתקפל משם, נמלטת לעוד כמה חודשים מהבית הרע הזה, המעוות, מהקיבוץ, ממכם.
שנה טובה, אבא ואמא. מעניין על מה חלמתם כשהחלטתם להקים משפחה, ללדת ילדים... מעניין מה אתם חושבים היום על המשפחה הזאת...
|
|
כניסת חברים
מנהלי הפורום
רוני נוה פרישוף
לאשכול הקודם
לאשכול הבא
חזרה לארכיון
מצטער מיקה
חגים מציפים
שלח דואר לרוני נוה פרישוף
הצג כרטיס ביקור
הודעות נוספות בפורום