[ כללי הפורום /  פורום סטודנטים לתואר ראשון / הוסיפו למועדפים / מתא"ם ]   מומלץ בחום לגשת לפורום באמצעות Internet Explorer; נא לפרסם הודעות בקישור של המוסד הרלוונטי. הודעות שיפורסמו במקום לא מתאים יימחקו או יועברו.

קישורים נוספים:

​​​​​​​תוצאות סקר קבלה 2011, 2012, 2013             

  שרשור התנדבויות/מודעות/בקשות 

 תוכנית השלמה לפסיכולוגיה קלינית 

 שיתוף בחוויות וברגשות...

  הוסף הודעה חדשה  |  חזרה לפורום

מהות המקצוע *הערה: ניתן למצוא מידע נוסף בהמשך בחסות חברת "מעל הממוצע" בע"מ הפסיכולוגיה מתמקדת בהתנהגותם של בני אדם ובעלי חיים על מנת שיהיה ניתן להבין, להסביר ולנבא את התנהגות האדם. הידע הפסיכולוגי מיושם בתחומים שונים השייכים להתנהגות האדם והוא כולל: אבחון וטיפול בבעיות התנהגותיות ונפשיות, יעוץ וטיפול במסגרת בתי ספר, יעוץ ותכנון ארגונים, הממשק בין האדם הסביבה והמכונה ועוד. מטרת הלימודים לתואר ראשון היא הקניית ידע בסיסי בתיאוריה ובמחקר של הפסיכולוגיה בתחומיה השונים, הכרת שאלות היסוד של הפסיכולוגיה, מושגים בסיסיים, הכרת הכלים המדעיים של הפסיכולוגיה, והתנסות בסיסית מחקרית וטיפולית. לימודי התואר הראשון אינם מקנים לתלמידים הכשרה לעבודה מעשית כפסיכולוג/ית. הכשרה כזו ניתנת במסגרת לימודי התואר השני. קהל מטרה ותנאי הרשמה* הלימודים מיועדים למעונינים בלימודי פסיכולוגיה, בעלי תעודת בגרות, בציון 90 ומעלה, ציון פסיכומטרי מ 600 ומעלה נושאי הלימוד כוללים* לימודי הפסיכולוגיה מתקיימים בשני מסלולי לימוד: מסלול לימוד דו-חוגי, שבו לומדים התלמידים שני חוגים, שמהם אחד הוא פסיכולוגיה. מסלול לימוד חד-חוגי (מורחב), שבו לומדים התלמידים מספר שעות רב יותר בפסיכולוגיה לימודי התואר הראשון מורכבים מהנושאים הבאים: לימודי חובה - מבוא לפסיכולוגיה, פסיכולוגיה פיזיולוגית, יסודות פיזיולוגיים של ההתנהגות, סטטיסטיקה, שיטות ודרכי מחקר בפסיכולוגיה, הכרת המחשב, מבוא לתורת האישיות, פסיכולוגיה חברתית מהאישי לבינאישי ומהאישי לחברתי, פסיכולוגיה התפתחותית של הילד, מבוא לפסיכופתולוגיה, מבוא לפסיכואנליזה, למידה, זכירה, תפיסה התפתחותית, מבחנים והערכה ועוד. קורסי בחירה – תיאוריות אישיות ושאלת מיהו האדם, פסיכולוגיה התפתחותית של המבוגר והזקן ועוד. הערה תנאי ההרשמה ונושאי הלימוד הנ"ל הם כלליים ואינם משקפים תנאי הרשמה ונושאי לימוד במוסד ספציפי. לנתונים מדויקים מומלץ לבדוק במסלול הלימודים של מוסד מבוקש. משך הלימודים משך הלימודים הוא 3 שנים. תעודה תואר B.A בפסיכולוגיה כיווני התפתחות וקידום מקצועי תואר שני בפסיכולוגיה למעונינים להעמיק ידיעותיהם בתיאוריה, שיטוח מחקר וניתוח ובכך להצליח ולהשתלב בתחומי עבודה אפשריים בתחום הפסיכולוגיה והייעוץ הפסיכולוגי. בלימודי תואר שני ניתן למצוא את תחומי התמחות הבאים: פסיכולוגיה קלינית פסיכולוגיה קלינית של הילד פסיכולוגיה חברתית פסיכולוגיה קוגנטיבית פסיכו ביולוגיה נוירו פסיכולוגיה מקצועות העיסוק תואר ראשון בפסיכולוגיה אינו מאפשר עבודה כפסיכולוג. לימודי התואר השני הם המעניקים אפשרויות תעסוקה מקצועיות בטיפול וייעוץ וכן נועדו להעניק את הידע בענפי הפסיכולוגיה השונים ולהכשיר לעבודה בייעוץ. מקומות עיסוק חברות כוח אדם חברות השמה מערכות, עסקים ועמותות הפועלים בתחומים חברתיים מידע נוסף בחסות "מעל הממוצע" בע"מ - מחקר וייעוץ ללימודים אקדמיים: לימודי פסיכולוגיה פסיכולוגיה היא תחום מרתק, שעוסק בהבנת נפש האדם והתנהגותו, וביישום ידע זה בתחומים שונים: למשל, יישום הידע הפסיכולוגי במתן סיוע לאנשים הסובלים מקשיים אישיים וממצוקות נפשיות (פסיכולוגיה קלינית), בייעוץ לחברות ולארגונים (פסיכולוגיה ארגונית-תעסוקתית), בהבנת האתגרים העומדים בפני האדם לאורך מעגל החיים (פסיכולוגיה התפתחותית), ועוד ועוד. בסקר שנערך בישראל בשנת 2002, דורגה יוקרת העיסוק בפסיכולוגיה במקום השישי מבין 100 מקצועות, כאשר בקרב נשים חוג זה נחשב למועדף ביותר ללימודים. יש גם לא מעט גברים הנמשכים אליו (מיקום שביעי), אך עדיין סטודנט לפסיכולוגיה ממין זכר ימצא את עצמו במיעוט מאושר. רוב הסטודנטים הנרשמים ללימודי פסיכולוגיה מדמיינים את עצמם ישובים בכורסה מרופדת עור, מקשיבים למצוקותיו של האדם היושב לפניהם (השכבת הקליינט על ספה יצאה מהאופנה כבר מזמן), ומהמהמים בהבנה. אבל עד לרגע המאושר שבו תשבו על הספה בקליניקה, ותציעו ללקוח שלכם ממחטות נייר (ציוד חובה לפסיכולוגים) תיאלצו לעבור מסלול מכשולים של ממש. מדוע? ובכן, תואר ראשון בחוג לפסיכולוגיה אינו מזכה אתכם בתואר הנכסף "פסיכולוג". למעשה, לאכזבתם של סטודנטים רבים, חומר הלימודים בתואר ראשון אינו עוסק כמעט באספקטים הטיפוליים של המקצוע. לשם כך דרוש לכם תואר שני לפחות, שנרכש (עם יוצאת מן הכלל אחת – המכללה האקדמית של תל אביב-יפו) אך ורק באוניברסיטאות. בשל מספרם הנמוך של המוסדות המעניקים תואר שני בפסיכולוגיה, ובשל כמות הסטודנטים הקטנה המתקבלת לכל מגמה (בין 5 ל-20), התחרות על הכניסה לכל מגמה שהיא, ובפרט למגמות המבוקשות יותר (כיום – פסיכולוגיה ארגונית ופסיכולוגיה קלינית), גורמת לסטודנטים לפסיכולוגיה רבים להזדקק בעצמם לטיפול נפשי. בשל המרכזיות הרבה של התואר השני בלימודי פסיכולוגיה, תמצאו בפרק זה לא פחות מידע (ואולי יותר) על לימודי התואר השני משתמצאו על לימודי התואר הראשון. מה לומדים? פסיכולוגיה היא תחום לימודים מבוקש מאוד, ומאחר שתנאי הקבלה לחוג כה קשים והביקוש כה גדול, להיות סטודנט לפסיכולוגיה נחשב סמל סטטוס ומקור לגאווה. כל האוניברסיטאות בישראל מעניקות תארים ראשונים ותארים מתקדמים בפסיכולוגיה, או במדעי ההתנהגות. רוב המכללות מעניקות תארים ראשונים בלבד, רובן במדעי ההתנהגות, או בתחום דומה (קרימינולוגיה). בשל הביקוש הגבוה, סף הקבלה לחוגים באוניברסיטאות גבוה מאוד, כמעט כמו זה של משפטים ומחשבים. יחס הקבלה באוניברסיטאות עומד על כ-1:10. במכללות סף הקבלה נמוך יותר, אבל עדיין גבוה יחסית לרוב המקצועות אחרים. משך הלימודים לתואר הראשון (BA) הוא שלוש שנים. מצאנו שמחצית מהסטודנטים באוניברסיטאות מעדיפים לתגבר את לימודיהם בתחום זה, והם לומדים במסלול חד-חוגי. במכללות נערכים הלימודים במסגרת דו-חוגית (לרוב עם תחומים קרובים, כמו סוציולוגיה וחינוך), מה שמונע מהסטודנטים המעוניינים להתמקד בפסיכולוגיה בלבד, לעשות כך. כאמור, לימודי פסיכולוגיה, להוציא מספר קטן מאוד של קורסי בחירה, אינם עוסקים כמעט בחומר יישומי (כמו שיטות טיפול, או ייעוץ ארגוני), אלא מתמקדים בחומר העיוני הרב שקיים בתחום. סדר הקורסים בחוג משתנה מעט ממוסד למוסד, אך באופן כללי שנת הלימודים הראשונה מורכבת בעיקר ממבואות (מבוא לפסיכולוגיה ושיטות מחקר), כאשר נושאים שנלמדו בהרצאה אחת או שתיים בקורסי המבוא מורחבים לכדי קורסים שלמים בשנתיים הבאות. הקורסים בתואר ראשון בפסיכולוגיה עוסקים בתהליכים חברתיים והתנהגות חברתית, בהתפתחות (פיזית, רגשית ושכלית) של תינוקות ושל ילדים, בלמידה, במבנה המוח ומערכת העצבים (פיזיולוגיה), בתהליכי תפיסה והבנה (קוגניטיבית), בהפרעות נפשיות (פסיכופתולוגיה/אבנורמלית), במבנה האישיות, במבנה הרגשות האנושיים והמוטיבציה האנושית, וכמובן בשיטות מחקר וסטטיסטיקה. נוסף על קורסים כלליים אלה, מוצעים (באוניברסיטאות בעיקר, במכללות פחות) קורסי בחירה רבים בנושאים ספציפיים יותר. הלימודים עצמם כרוכים בקריאה מרובה של ספרי לימוד עבי כרס ומאמרים (הרוב המוחלט באנגלית, נא להתכונן). כמו כן, בשנה ג' ללימודים נדרשים הסטודנטים לערוך מחקרים קטנים בעצמם. מפני שבחוגים לפסיכולוגיה של האוניברסיטאות נערכים מחקרים רבים, נדרשים כל הסטודנטים הלומדים בהן להשלים מכסת שעות מסוימת כנבדקים בניסויים בשנה הראשונה ללימודיהם. החדשות הרעות – זהו תנאי מעבר. החדשות הרעות פחות – חלק מהניסויים מעניינים, ומספקים אפשרות להתנסות במערך מחקרי. תחרות היא כמעט הסמל המסחרי של החוגים לפסיכולוגיה. כדי להתקבל לתואר השני נדרש ממוצע ציונים גבוה, בדרך כלל 90 ומעלה (איננו מתלוצצים, הממוצע המקובל בחוג לפסיכולוגיה נע בין 80 ל-85). בלחץ להשיג ציונים, הסטודנטים נלחמים על כל נקודה; שמענו על סטודנטים שניגשים למועד ב' כי הציון שקיבלו, 90, לא היה גבוה דיו לדעתם. סטודנטים אחרים ערערו על שאלות במבחנים, לא כדי שציונם יעלה, אלא כדי שציונם של אחרים יירד. יש אגדה אורבנית על כך שסטודנטים גם תולשים דפים מכתבי-עת ומעלימים ספרים בספרייה, כדי להכשיל אחרים. מיתוס זה עלה בכל שיחה עם סטודנטים לפסיכולוגיה, אך אף אחד מביניהם לא העיד על כך שנתקל בתופעה בעצמו. אין פירוש הדבר שכל הסטודנטים לפסיכולוגיה הם מפלצות מוצצות דם; אך שיעור הסטודנטים, שרק הציון עומד לנגד עיניהם, גבוה מזה שברוב החוגים האחרים. לתחרות הזאת יש מחיר. המרדף אחד הציונים מלחיץ, ולדעתנו גוזל את ההנאה ואת הטעם שבלימודים בעבור חלק מן הסטודנטים. חבל. האם אתם בנויים לתחרות כזאת? ומה באשר לעבודה במהלך הלימודים? אתם תגלו שעבודה בשכר מינימום ואפילו התנדבות בתחום רלוונטי עשויים לסייע לכם בטווח הארוך. ועל כך בהמשך. ואם לא מתקבלים? מועמדים ששואפים לעסוק בפסיכותרפיה, ונתוני הסף שלהם אינם די גבוהים, עשויים להתקבל ללימודים בבתי הספר לעבודה סוציאלית. היתרון של מסלול כזה, עם התמחות בטיפול במשפחות וביחידים, הוא שכבר עם קבלת התואר הראשון עוסקים הבוגרים בעבודה טיפולית, בלי לעבור את מסלול היסורים של לימודי התואר השני. למעשה, סטודנטים לעבודה סוציאלית מתחילים לעסוק בטיפול כבר בשנה השנייה ללימודי התואר הראשון שלהם. עם זאת, רוב העובדים הסוציאליים אינם עוסקים בטיפול פרטני (בעיקר בשל מחסור בכוח אדם ובמשאבים). על כן מומלץ, למי שבוחרים בדרך זו, לעשות תואר שני בעבודה סוציאלית קלינית. גם הקבלה למסלול זה אינה קלה, אך איננה משתווה לדרך החתחתים שעוברים המועמדים לתואר שני בפסיכולוגיה. אפשרות אחרת היא לימודים בחוג לחינוך, במסלול לייעוץ חינוכי. משרד החינוך דורש כיום תואר שני כדי להתקבל לעבודה כמורה-יועץ, אבל רוב הדרישות האחרות להתמחות של פסיכולוגים אינן חלות, לעת עתה, על המורים היועצים ועל המורות היועצות. אם אהבתם את עולם בית הספר, וקשר משמעותי עם ילדים ועם מתבגרים יקר ללבכם, ייעוץ חינוכי הוא בהחלט אופציה טובה. אפשרות שלישית היא לימודי הנחיית קבוצות וטיפול קבוצתי. במסגרת זו העבודה נעשית עם קבוצת אנשים, שאותה מנחה איש מקצוע, ולעתים שניים. קיימים סוגים רבים של קבוצות: קבוצות העצמה, קבוצות התפתחות, קבוצות תמיכה, וכן הלאה. קבוצות טיפוליות ולא-טיפוליות תופסות תאוצה בארץ בשנים האחרונות, ומוסדות לימוד רבים – כולל חלק מהאוניברסיטאות – מציעים מסלולי לימוד שונים בנושא זה. חשוב לדעת שלימודים אלה אינם מזכים בתואר; אלה לימודי תעודה בלבד. אפשרות אחרונה ורחבה מאוד היא לימודי תרפיה למיניה – ריפוי בעיסוק, במחול, בדרמה, בציור, בבעלי חיים, וכו'. תוכניות לימודים בנושאים אלה מוצעים בכמה מכללות ומרכזים בארץ. חשוב לשים לב, כי על פי רוב תוכניות אלה אינן מעניקות תואר אקדמי, אלא תעודת סיום בלבד. בחרו בתחום המועדף עליכם, ושיהיה בהצלחה... לימודים מתקדמים תהליך הקבלה לתואר שני: המשוכה הגבוהה ביותר בדרך אל העיסוק במקצוע היא הקבלה לתואר השני. כדי לעסוק בפסיכולוגיה נחוץ לפחות תואר שני, ואת זה יודע כל סטודנט שדורך במחלקה. תהליך המיון והקבלה ארוך מהמקובל בלימודי תואר שני, נמשך כארבעה חודשים ומתחיל מוקדם יותר מאשר בחוגים אחרים. מה נדרש להגשת המועמדות? ראשית, טופסולוגיה. נוסף על אישורי הלימודים והציונים (המעולים, זוכרים?) נדרשים המועמדים לצרף גם מכתבי המלצה ממרצים בחוג או ממוסדות שבהם עבדו במהלך הלימודים לתואר הראשון. עבודה במוסדות העוסקים בתחום לא רק מזמנת לכם היכרות עם המקצוע שבו תעבדו, היא גם מספקת לבוחנים מידע חשוב על כישוריכם החוץ-לימודיים. בשל הקושי למצוא עבודה בתשלום בתחום בלי תואר ביד, סטודנטים רבים מתנדבים במוסדות שונים במהלך לימודיהם, כדי שבבוא העת, יהיה מי שיכתוב בעבורם את ההמלצה הנכספת. סטודנטים אחרים מוצאים עבודה כעוזרי מחקר אצל המרצים שלהם – ושוב, לא תמיד מדובר בעבודה ששכרה בצדה (אבל המלצות כן). דרישה שנייה מהמועמדים לתואר היא עמידה במבחן המתא"מ (מבחן לתארים מתקדמים). מבחן זה הוא מעין "בחינת בגרות" לסטודנטים לפסיכולוגיה, ונערך באופן כלל ארצי, פעם אחת בשנה – בדרך כלל בתחילת אוקטובר. לא כל המגמות מחייבות עמידה במבחן המתא"מ, אך אלה שאינן מחייבות עמידה בו הן המגמות המבוקשות פחות, והדרישות עשויה להשתנות משנה לשנה ומסטודנט לסטודנט. גם המשקל של בחינת המתא"מ ביחס למדדים האחרים משתנה מאוניברסיטה לאוניברסיטה, ובהחלט ניתן לראות סטודנטים שלומדים במגמה מסוימת באוניברסיטה אחת, לאחר שלא זומנו אפילו לריאיונות הקבלה באוניברסיטה שנייה. מבחן המתא"מ בודק ידע בסטטיסטיקה ובשיטות מחקר, ויכולת קריאה, הבנה וניתוח של מאמרים בפסיכולוגיה (המאמרים ניתנים באנגלית, והשימוש במילון אסור). כמו בבחינה הפסיכומטרית, גם ציוני המתא"מ אינם מוחלטים אלא יחסיים – כלומר, הסטודנטים מדורגים האחד ביחס לאחר. וכמו בבחינה הפסיכומטרית, גם כאן מיהרו החברות הפרטיות לזהות את הפן העסקי ולהציע קורסי הכנה למבחן. אם הציונים שלכם מספקים וההמלצות שקיבלתם טובות תגיעו לשלב האחרון – הריאיונות עם מורי החוג. קשה לנו להגיד לכם אילו שאלות תישאלו. זה משתנה מריאיון לריאיון והקריטריונים אינם ברורים. שמענו שמועמדים למסלול הקליני נשאלים שאלות אינטימיות וממש לא נעימות. כיצד להגדיל את הסיכויים להתקבל לתואר השני? ראשית, אם אין לכם סיבה טובה, אל תנסו להתקבל למסלולים הצפופים והמבוקשים ביותר (פסיכולוגיה קלינית ופסיכולוגיה ארגונית-תעסוקתית). גם מסיימי המגמות המחקריות יוכלו לעצב את דרכם בהמשך ולעסוק, אם ירצו, בעבודה טיפולית. זה אפשרי. אם בכל אופן עבודה כפסיכולוג קליני היא משאת נפשכם, הכינו מראש חסכונות שיאפשרו לכם לשלם לפסיכולוג שלכם... אף על פי שטיפול פסיכולוגי אינו דרישה פורמלית כדי להתקבל לתואר שני בפסיכולוגיה קלינית, לא מצאנו סטודנטים לתואר שני שלא עברו טיפול. שנית, הירשמו לכל האוניברסיטאות. גם אם אתם גרים בירושלים והתקבלתם לאוניברסיטת חיפה, זכיתם. המתנה של שנה בתקווה להתקבל במוסד הבית היא לדעתנו אפשרות מוצלחת פחות. הלימודים לתואר שני: אנחת הרווחה שתשמיעו כשתגלו שהתקבלתם תישמע עד אילת. כעת יתברר לכם שהאתגר הגדול היה להתקבל למועדון. השהות בו גם היא לא קלה, אך נעימה ומרתקת. כאשר תסיימו את התואר השני, תוכלו להירשם בפנקס הפסיכולוגים, ולהתחיל להציג את עצמכם ככאלה. נוסף על הרישום ועל האישורים הרשמיים של המדינה, באמצעות מועצת הפסיכולגים, פועל גוף מקביל – הסתדרות הפסיכולוגים. גוף זה דואג למעמד אנשי המקצוע, ומפתח את הקריטרינים להתמחות. הלימודים לתואר שני בפסיכולוגיה כוללים מגמות רבות, ומגמות חדשות נוספות במהירות. החלוקה העיקרית היא בין המגמות היישומיות לבין המגמות המחקריות. גם אלה וגם אלה כוללות לימודים תיאורטיים וכתיבת עבודת מחקר בהיקף רחב (תזה), אך המגמות היישומיות משלבות את הלימודים התיאורטיים עם עבודה והתנסות בתחומים שונים בשטח. מגמות יישומיות: באופן כללי, אלה המגמות המבוקשות יותר, ובהתאם, אלה המגמות שקשה יותר להתקבל אליהן. מעטים הסטודנטים שרוצים לעסוק במחקר; רובם מעדיפים לעבוד בשטח. מהמגמות היישומיות, להבדיל מהמגמות המחקריות, תצאו עם מקצוע מוגדר ביד. המגמות היישומיות העיקריות כוללות: 1) פסיכולוגיה קלינית: התחום שעוסק ביישום של ידע פסיכולוגי לצורך אבחון וטיפול במחלות נפש; בייעוץ לאנשים עם מצוקות נפשיות, בחבלות טרואמטיות, בהתמכרות לסמים, בקונפליקטים בזוגיות ובמשפחה ובעוד מגוון רחב של בעיות רגשיות והתנהגותיות חמורות. 2) פסיכולוגיה חינוכית: היא התחום העוסק בסיוע לתלמידים עם קשיי הסתגלות רגשית, התנהגותית ולימודית, בגן הילדים ובבתי הספר. החינוכאים (כך מכנים אותם) גם עוסקים בהדרכת הורים, ייעוץ ארגוני לבתי ספר ובהתערבויות טיפוליות פרטניות ומשפחתיות. 3) פסיכולוגיה ארגונית-תעסוקתית: פסיכולוגים בתחום זה עוסקים ביישום, בייעוץ, במחקר ו/או בהוראה לפחות באחד התחומים הבאים: פסיכולוגיה תעשייתית, תעסוקתית, ארגונית, שיקום תעסוקתי והנדסת אנוש. 4) פסיכולוגיה שיקומית: היא התחום העוסק באבחון של אנשים בעלי נכויות ומגבלות גופניות, נפשיות, שכליות וחברתיות, ובטיפול בהם. תהליך ההכשרה במגמות אלה ארוך, ונמשך גם מעבר ללימודים עצמם (ראו: רישוי והתמחות). תחומים יישומיים אחרים הקשורים לפסיכולוגיה ודורשים תואר ראשון במקצוע זה הם ביבליותרפיה והנדסת אנוש. לעתים קרובות, גם עבודה בפרסום דורשת ידע פסיכולוגי. מגמות מחקריות: מגמות אלה מבוקשות פחות, וההכשרה המקצועית של המסיימים אותן ברורה ומוגדרת פחות. לעתים קרובות, תחום העיסוק של בוגרי המגמות המחקריות יהיה (הפתעה!) במחקר, אם במוסדות אקדמיים ואם במוסדות פרטיים שונים. במקרים אחרים, משמשות המגמות המחקריות מעין "מסלול עוקף" למגמות היישומיות, והמסיימים אותן מועסקים עוסקים בתחומי פסיכולוגיה ארגונית, פסיכולוגיה חינוכית או ייעוץ. מגמות מחקריות עיקריות הן: 1) פסיכולוגיה חברתית: הפסיכולוגיה החברתית בוחנת כיצד מחשבותיו, רגשותיו והתנהגותו של האדם מושפעים מנוכחותם (האמיתית או המדומיינת) של בני אדם אחרים סביבו. 2) פסיכולוגיה התפתחותית: הפסיכולוג ההתפתחותי מתמקד בבחינת התפתחות האדם מראשית חייו ולאורך רצף החיים, בדרך כלל תוך התמקדות על שנות הילדות. 3) פסיכולוגיה קוגניטיבית: הפסיכולוגיה הקוגניטיבית רואה את האדם כדומה למחשב: מכונה לעיבוד מידע. לכן, תחום זה עוסק בתהליכים השונים המתרחשים במהלך עיבוד זה. 4) פסיכולוגיה פיזיולוגית: תחום זה קושר בין תופעות ותהליכים פסיכולוגיים לבין תופעות ותהליכים פיזיולוגיים. רישוי והתמחות רישוי פסיכולוגים בישראל הוא בסמכותו ובאחריותו של משרד הבריאות. הסיבה: המקצוע עוסק בטיפול בבני אדם, כמו רפואה או פיזיותרפיה. עם סיום התזה וקבלת האישור על הזכאות לתואר השני, הסטודנט יכול להגיש את מסמכיו למועצת הפסיכולוגים. המועצה עוסקת ברישוי ובפיקוח על תהליכי ההתמחות בישראל. תהליך הרישוי, עניין פורמלי גרידא, נמשך כמה שבועות, שלאחריהם תוזמנו למשרד הנפתי כדי להיפרד מ-500 ₪ ולקבל את התעודה. איחולינו. מדינת ישראל הכירה בכם כחברים מכובדים בגילדה. כעת תוכלו לציין על כרטיס הביקור "פסיכולוג", אבל תיאלצו לעבוד עוד שנתיים (במשרה מלאה) עד ארבע שנים (בחצי משרה) במשרד מוכר, בהשגחה ובהדרכה. אז אם טרם מצאתם עבודה, זה הזמן לחפש. אף שהוותק בעבודה מתחיל מיום שהחתמתם את הכרטיס לראשונה (אפילו עוד במהלך הלימודים לתואר שני), תהליך ההתמחות מתחיל רק לאחר קבלת הרישיון. ההתמחות בכל התחומים המוכרים - רפואי, קליני, חינוכי, תעסוקתי, שיקומי והתפתחותי - נעשית אך ורק במוסדות המוכרים על ידי מועצת הפסיכולוגים (נא לוודא לפני תחילת העבודה). מוסד מוכר הוא בית חולים או מרפאה לבריאות הנפש (בהתמחות קלינית), שירות פסיכולוגי-חינוכי (בהתמחות חינוכית) ואחרים. לכל מתמחה מוצמד מדריך, איש צוות בכיר, שמלווה אתכם במהלך עבודתכם. תוכלו להתייעץ אתו/אתה מדי שבוע בנושאים מקצועיים. ככלל, יש שני תחומי התמחות עיקריים: פסיכודיאגנוסטיקה (כלומר אבחון) וטיפול. יש תחומים שבהם נדרשים גם ידע באבחון והתערבות בארגונים ומערכות גדולות (כגון בית ספר, תעשייה). עם תום מסלול ההתמחות תיאלצו למלא טפסים רבי-דפים, המתעדים את כל ההתנסות שעברתם, ואז תוזמנו לבחינת ההתמחות. הבחינה הקשה הזאת היא המשוכה האחרונה. היא אורכת כשעה, והמתמחים נשאלים בה על עבודתם ומתבקשים להציג בפירוט רב אבחון או טיפול שערכו. בתום הבחינה יודיעו לכם את תוצאותיה (רמז: מעטים מאוד נכשלים). הרישיון שהמדינה תעניק לכם לעסוק במקצוע באופן עצמאי מחייב רמה גבוהה של ידע מקצועי, אינטגריטי ובשלות נפשית. בשלב הזה, לאחר שנים כה רבות של לימודים ושל התמחות, אנחנו בטוחים שתהיו ראויים להימנות עם אלה העוסקים באחד המקצועות המרתקים והרגישים שקיימים בארץ. במה עובדים? להיות פסיכולוג פירושו להיות שייך לפרופסיה, כלומר לאיגוד מקצועי. כמו רופאים ועורכי דין, יש לפסיכולוגים גוף ידע מבוסס, כללים מוגדרים כיצד לבצע את העיסוק, עמידה בדרישות מחמירות כדי לקבל רישוי, קוד אתי שמגדיר מה מותר ומה אסור וגם ארגונים ייצוגיים שפועלים מטעמו. זהו מקצוע מכובד שהדרך להתקבל אליו אינה קצרה. בניגוד ליוקרה של המקצוע, רמות השכר בשירות הציבורי משפילות ממש. לאחר חמש שנות לימוד מתישות תשתכרו בשירות הציבורי פחות או יותר שכר מינימום. מעמדם של הפסיכולגים בעיני המעסיקים (בעיקר המדינה, הרשויות המקומיות וקופות החולים) דל וחלש. השביתות המעטות שהוכרזו בדור האחרון כדי לשנות את המצב הזה העלו מעט מאוד. דווקא דרך של הידברות הוכיחה את עצמה (פסיכולוגים, לא?). בשנים האחרונות זכו הפסיכולוגים הקליניים והחינוכיים להעלאה מסוימת בשכר, בעקבות הליך בוררות ממושך. המשכורת של פסיכולוגים בשירות הציבורי עומדת בממוצע על כ-9000 ₪ במשרה מלאה. הדובדבן הכלכלי מחכה לאלה שעובדים באופן עצמאי. התעריף לשעת טיפול וייעוץ נע בין 250 ל-350 ₪ והתעריף לאבחון נע בין 1500 ל-2500 ₪. בעבור הרצאה תוכלו לגבות מ-500 ועד 3000 ₪ , תלוי במשך ההרצאה, בתואר שלכם, במוניטין שלכם ובגורמים נוספים. רוב הפסיכולוגים המומחים מעדיפים לשלב עבודה ציבורית עם פרקטיקה פרטית במעמד של עוסק עצמאי. עם תחילת העבודה הפרטית, יצטרפו אליכם שלושה שותפים שישמחו להתחלק עמכם בהכנסותיכם: הביטוח הלאומי, מס הכנסה ומס ערך מוסף יחד גובים בערך מחצית מכל שקל שתרוויחו. זה הרבה, אבל עדיין יישאר לכם לא מעט. לסיכום, לא תתעשרו מפסיכולוגיה, אבל בהחלט תוכלו להפוך לאנשים מבוססים עם פרקטיקה יציבה ורווחית. אף שרוב הסטודנטים נרשמים ללימודי פסיכולוגיה מתוך רצון לפתוח ספה משלהם, רבים מאוד מגיעים בסופו של דבר לעיסוק בתחומים האחרים של הפסיכולוגיה, כמו ייעוץ ארגוני, ייעוץ חינוכי, הנחיית קבוצות, פרסום, פסיכותרפיה, שיקום, כתיבת מבחנים פסיכולוגיים, הנדסת אנוש, ותחומים שונים של משאבי אנוש וכוח אדם; מעטי ם עוסקים במחקר. לכן, כדאי שתשאלו את עצמכם האם תחום אחד או יותר מהתחומים הלא-טיפוליים מושך גם אתכם. מבין כל התחומים שהוזכרו, פסיכולוגיה ארגונית נחשבת למקצוע שמגלגל את "הכסף הכבד", מה שגרם לכך שבשנים האחרונות הביקוש לתואר שני בפסיכולוגיה ארגונית אינו נופל כמעט מהביקוש לתואר בפסיכולוגיה קלינית. שיהיה בהצלחה... למי מתאים? אם אתם נרשמים ללימודי פסיכולוגיה לא מתוך רצון לפתח קריירה בתחום, אלא כמקצוע משני בלבד, תידרשו בעיקר לזיכרון טוב (מסת חומר הלימודים שסטודנטים לפסיכולוגיה נאלצים לזכור היטב גדולה מאוד). עוד תכונה שרצוי לפתח היא סבולת גבוהה לחבריכם ללימודים, שיעמדו בתוקף על זכותם לאבחן אצלכם בעיות שונות (קיבעון אוראלי, למשל). אם אתם עומדים בתנאים אלה, ואינכם נוטים לסבול ממועקה בחזה כאשר הציון שקיבלתם במבחן כלשהו נמוך מ-90, אין כל סיבה שלא תיהנו מאוד מהמקצוע ומהלימודים. אך אלה מביניכם שרוצים לעסוק בפסיכולוגיה כקריירה, ימצאו את עצמם באחד החוגים הקשים והתחרותיים ביותר. לכן, סטודנטים שרואים בפסיכולוגיה מקצוע שהם מבקשים לעסוק בו למשך שאר חייהם, זקוקים לא רק לזיכרון מעולה, אלא גם ליכולת אנליטית גבוהה, לנכונות להשקיע שעות רבות בלימודים, ולמוטיבציה בשחקים. סטודנטים עם קשיים ניכרים במתמטיקה עשויים להתקשות להתמודד עם הקורסים בסטטיסטיקה ובשיטות מחקר (מקצועות חובה). עוד כישורים הדרושים לכאורה למקצוע: כישורים בין-אישיים, אמפתיה ורצון לעזור לזולת. כל אלה משחקים תפקיד משני בלימודים עצמם, אבל משמעותיים בהמשך. מי לומד? דבר אחד בלט מיד לעינינו כאשר התבוננו בתיאורי האישיות של הסטודנטים לפסיכולוגיה: ככל הנראה, הסטודנטים בחוגים אלה הם אכן בעלי מודעות עצמית גבוהה יותר מסטודנטים בחוגים אחרים. איך הגענו למסקנה הזאת? מפני שבחוגי הלימוד האחרים, ניכר הבדל עצום בין התיאור של הסטודנטים את חבריהם ללימודים, ובין האופן שבו תיארו את עצמם: למשל, בכלל המסלולים שסקרנו, כ-30% מהסטודנטים טענו שחבריהם ללימודים תחרותיים; רק כ-3% (!) מהסטודנטים הודו שהם עצמם תחרותיים (סטודנטים תחרותיים אינם עונים לסקרים, כנראה). זוהי רק דוגמה אחת, אך פערים דומים ניכרו גם במאפיינים אחרים. התיאורים שנתנו הסטודנטים לפסיכולוגיה ולמדעי ההתנהגות היו דומים למדי לתיאורים של כלל המדגם, אך אצלם הפערים בין תיאור החברים לתיאור העצמי היו קטנים יותר. או במלים אחרות: ייתכן מאוד שהסטודנטים לפסיכולוגיה הם אכן משקיענים (66% מהם מתארים כך את חבריהם ללימודים, לעומת 56% בכלל המדגם), לחוצים (50% לעומת 34% בכלל המדגם) ותחרותיים (39% לעומת 30% בכלל המדגם), אבל לפחות רובם מוכנים להודות בזה. לעומת זאת, יש לסטודנטים לפסיכולוגיה גם צד אחר, שאינו מושקע כל-כולו במירוץ לתואר השני. למשל, שיעור הסטודנטים לפסיכולוגיה שהגדירו את חבריהם ללימודים כ"מתוחכמים" הוא השני בגודלו במדגם: 21% (המקום הראשון שייך להנדסת מחשבים ותוכנה, עם 23%). שיעור הסטודנטים שהגדירו את חבריהם ללימודים כ"הגונים"הוא הגבוה ביותר מבין כלל תחומי הלימוד – 20% (לעומת 11% בחוג למשפטים, למשל). ולבסוף, שיעור הסטודנטים לפסיכולוגיה שלדעתם חבריהם ללימודים פשוט מעצבנים, נמוך למדי – רק 13% מהם חשים כך, לעומת 21% בחוג למדעי ההתנהגות. ההבדל בשיעור המעצבנים אינו ההבדל היחיד בין סטודנטים לפסיכולוגיה ובין סטודנטים למדעי ההתנהגות, וגם אינו ההבדל הגדול ביותר. למען האמת, אנחנו חשבנו שהסטודנטים לפסיכולוגיה יהיו דומים ביותר לסטודנטים למדעי ההתנהגות (ולהפך), אבל גילינו שטעינו – בגדול. אז אם אתם מתלבטים בין שני תחומים אלה, ורוצים לראות עם מי אתם עתידים ללמוד, עכשיו הוא זמן טוב לעבור כמה דפים ולקרוא על הסטודנטים בחוג למדעי ההתנהגות. ומה הם חושבים על זה? כששאלנו את הסטודנטים לפסיכולוגיה מהם לדעתם היתרונות והחסרונות של חוג הלימודים שלהם, נתקלנו במספר תשובות שחזרו על עצמן. בכל הנוגע ליתרונות, יתרון גדול של החוג טמון בעניין שהוא מעורר בסטודנטים; תשובות רבות התייחסו לכך שהתחום מרתק, מרחיב אופקים, ומלמד צורת חשיבה והבנה שונה ומעמיקה יותר. הסטודנטים ציינו לטובה גם את המודעות העצמית ואת ההבנה לאחרים שהלימודים פיתחו. כפי שאחד מהם כתב: "אנחנו לומדים כאן לעזור לעצמנו, לפני שנעזור לאחרים". עוד יתרון שחזר בתשובות הסטודנטים הוא הרמה האנושית הגבוהה של חבריהם ללימודים: למרות התלונות הרבות על התחרותיות בחוג, הסטודנטים מרגישים שבהשוואה לחוגים אחרים שהם לומדים בהם (כמו קרימינולוגיה, או סוציולוגיה), חבריהם ללימודים בחוג לפסיכולוגיה אינטליגנטים ואינטלקטואליים יותר. עוד יתרון הוא היוקרה של חוג זה לעומת חוגים הומניים אחרים. לבסוף, הגברים המעטים שבחוג ציינו לטובה את הופעתן החיצונית, ואת הכמות הגדולה, של הסטודנטיות שלומדות אתם. ומהם החסרונות? לא מעטים. ראשית, הסטודנטים מרגישים שהחוג לפסיכולוגיה הוא "חסר משמעות בפני עצמו, ורק משמש הכנה לתואר שני". המירוץ לתואר שני, התחרותיות הרבה שבחוג והאפשרות שלא יעמדו בדרישות מדאיגים מאוד את הסטודנטים, שחרדים לקראת ה"הקבלה הבלתי-אפשרית לתואר שני". חומר הלימודים אמנם מעניין, אך רב מאוד, ודורש השקעה רבה מעבר לשעות הלימודים. הסטודנטים מדגישים ש"העומס לא עוזר, במיוחד בשנה הראשונה". בנוסף, חומר הלימודים אינו יישומי, מחקרי מדי, ולדעת חלק מהסטודנטים "פלצני ואינו קשור לעולם שמחוץ לאוניברסיטה". תלונה אחרת מתייחסת למבחנים, שלדעת הסטודנטים מתייחסים יותר מדי לפרטים הקטנים, ופחות מדי להבנה הרחבה של החומר. לבסוף, מאחר שהחוגים לפסיכולוגיה במוסדות הלימוד השונים נוטים להיות גדולים מאוד (אם כי יש גם יוצאי דופן), סטודנטים רבים מתלוננים על תחושת ניכור, ועל כך שמספר התלמידים הגדול אינו מאפשר להם לקבל יחס אישי, בזמן ההרצאות או מחוצה להן: "יש הפרדה הדדית בין הסטודנט למרצה".