| |
|
בין שמים לארץ |
|
|
סקר בYNET מ2006
לשאלה "האם אתה מאמין שאלוהים בהגדרתו הדתית קיים?" השיבו 71% בחיוב ו-29% בשלילה. 100% מהדתיים, יחד עם 91% מהמסורתיים ו-47% מהחילונים מאמינים בקיומו של האל. מה שאומר שכמחצית ממי שמגדירים עצמם "חילונים" מאמינים בקיום אלוהים.
|
|
משנה מסכת אבות פרק א
(יב)...הִלֵּל אוֹמֵר, הֱוֵי מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַהֲרֹן, אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת וּמְקָרְבָן לַתּוֹרָה:
(יד) הוּא הָיָה אוֹמֵר, אִם אֵין אֲנִי לִי, מִי לִי. וּכְשֶׁאֲנִי לְעַצְמִי, מָה אֲנִי. וְאִם לֹא עַכְשָׁיו, אֵימָתָי:
(טו) שַׁמַּאי אוֹמֵר, עֲשֵׂה תוֹרָתְךָ קֶבַע. אֱמוֹר מְעַט וַעֲשֵׂה הַרְבֵּה, וֶהֱוֵי מְקַבֵּל אֶת כָּל הָאָדָם בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת:
|
שמחת תורה
שמחה בתורה
בשמיני עצרת בארץ-ישראל חוגגים את שמחת-תורה. את סיום קריאת התורה בפרשת השבוע. ביום זה קוראים בתורה את פרשת ו"זאת הברכה" שהיא הפרשה האחרונה של ספר דברים. מתחילים לקרוא מחדש את פרשת "בראשית". העולה לתורה לסיום קריאת ספר דברים נקרא "חתן-תורה" והעולה ראשון לפרשת בראשית נקרא "חתן בראשית". לפני קריאת התורה מוציאים את כל ספרי התורה מארון הקודש ועורכים שבע הקפות סביב הבימה בבית הכנסת. רוקדים ושמחים עם ספרי התורה. נוהגים שכל הציבור עולה ביום זה לתורה. בעת ההקפות בבית הכנסת נוהגים לומר פיוט המתחיל: ..."אנא ה' הושיע-נא אנא ה' הצליחה נא ה' עננו ביום קראנו"...
נידונים על המים
סוכות הוא גם חג האסיף, שבו אוספים את היבול החקלאי. אחרי האסיף מתחיל מחזור חדש של עבודת אדמה ומתעוררת דאגתו של החקלאי. האם השנה החדשה תהיה שנה גשומה? האם יהיו גשמי ברכה? על-פי המסורת, בחג הסוכות נקבע גורל השנה מבחינת הגשמים: ובחג הסוכות נידונים על המים. נוהגים לומר בבית הכנסת תפילה מיוחדת על הגשם. בקשה מאלוהים שיוריד גשם, בזמן המתאים ובמידה הנכונה.
בזמן שבית המקדש היה קיים, היו נוהגים לצקת, מים על המזבח בבוקר של כל אחד מימי החג. תהלוכה גדולה של אנשי ירושלים ועולי רגל, בראשה כוהנים ובתוכה מנגנים בחצוצרות ותוקעים בשופר, הייתה צועדת עם שחר לנקבת השילוח שלמרגלות הר הזיתים, המוליכה את מי עין רוגל. בצלוחית של זהב היו שואבים מי מעיין מן הבריכה, ומביאים אותם לבית המקדש. את המים היו מעבירים לספל מיוחד עשוי כסף - שבו השתמשו רק פעם בשנה, בחג הסוכות. בספל זה יצקו את המים על המזבח. הטקס היומי של שאיבת מים מן המעיין וניסוך המים על המזבח היה מלווה בשמחה גדולה שהתקיימה בלילה, החל במוצאי החג הראשון. על-פי התיאור במשנה מדליקים בבית המקדש את מנורות הזהב, "ולא הייתה חצר בירושלים שאינה מאירה מאור בית השואבה". הייתה זו חגיגה המונית, שכללה ריקודים עם לפידים בוערים לצד שירה ונגינה של הלווים במספר רב של כלי נגינה - כינורות, נבלים, מצלתיים וחצוצרות. על היקפן של החגיגות וגודל השמחה נאמר: "כל מי שלא ראה שמחת בית השואבה - לא ראה שמחה מימיו".
|
|
מנהלי הפורום
יששכר עשת
כעת בפורום 
קבצים
דפיות פורום 
אתרי פסיכויהדות
חזרה לפורום