להחזיר את התשובה בתשובה ד"ר יאיר כספי

"להחזיר את התשובה בתשובה" לקוח מתוך הספר "לדרוש אלוהים" ד"ר יאיר כספי מנהל את התכניות לפסיכולוגיה יהודית ויהדות ישראלית במרכז למורשת היהדות ע"ש צימבליטסה באוניברסיטת תל אביב.

התשובה היא תורת השינוי של היהודים. היא מציעה את מערכת הגיוס העצמי המשוכללת ביותר ללקיחת אחריות אישית. התשובה תובעת אותך למקומך גם כשהוא לא מקובל בסביבה, לא מחויב בחוק, לא מוזכר בהלכה, נראה בלתי אפשרי, חסר סיכוים. יש בידיה כמה אלפי שנות ניסיון בהתמודדות עם כל דרכי ההתחמקות האפשריות של אדם מעצמו:

אין תשובה, גורלי נקבע, אישיות לא משתנה

הגורל השולט בעולם ואינו תלוי במעשיך הוא המצאה שלך שבאה לפטור אותך מן המאמץ הנדרש לשינוי עצמך. התשובה היא הבטחה לאפשרות שינוי העומדת תמיד, לכל אחד, בכל מצב: "שובה אלי ואשובה אליכם, אמר ה' צבאות" (מלאכי ג,ז). שערי התשובה, גילו היהודים, לעולם פתוחים (דברים רבה, ב).

בחיים האלו דנו אותי לחטוא ולסבול.

כאשר אינך רוצה להשתמש בסבל כסימן לשינוי ההכרחי, אתה הופך את נשיאת ייסוריך לייעודך. ניסיון החיים היהודי שלל את האפשרות הזו: "אם אחפוץ במות הרשע, כי אם בשוב הרשע מדרכו וחיה" (יחזקאל לג, יא).

היצר שולט בי.

כשאתה בוחר להשתמט מחייך, איך לך שליטה ברעב לסמים, או לדברים האחרים שבהם אתה מעלים מתודעתך את אובדנך. כשתבחר להתעמת עם מצוותיך, ישוב היצר להיות שלך, מגויס למשימתו.

למה שעשיתי, אין סליחה.

אתה דוחה את החסד המציע הזדמנות שנייה כדי לפטור עצמך מתשובתך. לפעמים צריך לגייס למענך את אלוהים לבדו כדי להתגבר על כל הפסוקים שאתה מוצא כדי להוכיח שאין לך בחירה:

שאלו לחכמה: החוטא מהו עונשו:

אמרה להם: "וחטאים תרדוף רעה" (משלי יג, כא)

שאלו לנבואה: החוטא מהו עונשו?

אמרה להם: הנפש החוטאת היא תמות (יחזקאל יח, ד).

שאלו לתורה: חוטא מה עונשו?

אמרה להם: יביא אשם ויתכפר לו.

שאלו לקדוש ברוך הוא: החוטא מהו עונשו?

אמר להם: יעשה תשובה ויתכפר לו" (פסיקתא דרב כהנא, כד).

הכל בידי שמיים, אם אלוהים רוצה לשנות אותי, הוא לא זקוק לעזרתי.

אתה מגדל, משבח, מהלל ומפאר את אלוהים בעולמך רק כדי שתוכל להשליך עליו את כל אחריותך. דתיותך מוציאה לתורה שם רע ובגללה אובדת אמונה. הכל בידי שמיים, נכון, חוץ מיראת שמיים (בבלי, ברכות, לג, ב). אלוהים השאיר לך מקום אחד שתלוי רק בך.

הכל בידי.

אתה מייחס לעצמך יכולת לעשות הכל רק כדי שלא תצטרך לעשות את השינוי שאתה חייב בו.

לא צודק שעלי לתקן את פגיעתם של אחרים בי.

"הן בעוון חוללתי ובחטא יחמתני אמי", אומר המלך דוד (תהלים נא, ז) ההולך לעשות תשובה. שברי כל הדורות שלפניך אכן נמצאים בך. אבל הם אינם פטור לך אלא אחריות נוספת המוטלת עליך כשאתה בוחר לתקן את עצמך. כשאתה ממתין לתשובתם של אלו שפגעו בך, אתה ממליך אותם בחייך, ופגיעתם ממשיכה לנהל אותך.

הכל הרוס אצלי

בפסיכולוגיה המקובלת ככל שגדולה הפגיעה כך קשה יותר השיקום. בתשובה - להפך. מי שהפך את השקר לדרך חיים, והרס כל חלקה טובה בעצמו, הוא כבר יודע שאין שום דרך לברוח מן האמת. שאפילו המוות לא יהיה בית מנוס לו.

הכל מת אצלי.

כולנו מתנו. הרבה פעמים. לרגעים. לימים. לשנים. וכשחזרנו לעצמו, חזרנו לחיים. "ולבי", אומר דוד אחרי חטאו,"חלל בקרבי" (תהלים קט, כב). המוות הפנימי אינו תרוץ להימנע מתשובה, אלא הוא מחייב לדרוש אותה: "לב טהור ברא לי אלוהים, ורוח נכון חדש בקרבי" (תהלים נא, יב).

אולי אמות מחר.

יום אחרון מתאים מאד לעשות חשבון. על מה שעשית. מה שיישאר ממך. ומה שיש אולי, הזדמנות אחרונה, לתקן.

"שוב יום אחד לפני מיתתך", אמר רבי אליעזר.

"וכי אדם יודע איזהו יום ימות?", שאלו בגמרא.

"וכל שכן אשוב היום, שמא אמות למחר", ומאז:

"נמצא כל ימיו בתשובה" (בבלי שבת, קנג, א)

חייבת להיות דרך יותר קלה.

המשימה הקשה הזו היא מה שקיבלת. כשמוחקים את הקושי, מוחקים אותך. לעולם לא תגלה לאיפה יכולת לגדול, בלי התרופות. לעולם לא תשתחרר מתלותך באנשים שעושים לך הנחות.

מחיר החטא לא רע.

המחיר נורא.

מחיר התשובה יקר מדי.

התמורה יותר גבוהה: "יפה שעה אחת בתשובה ובמעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא" משנה, אבות, ד, י"ז). רגע אחד שבו אתה עומד לפני אלוהיך. רגע של אמת שבו אתה שלם עם עצמך. שעה שבה העולם עומד מלכת. יוצא מן הזמן, והנצח בא.

המשימה גדולה עלי.

המשימה איננה שלך לבד. "לא עליך המלאכה לגמור, ואין אתה בן חורין להיבטל ממנה" (משנה, אבות, ב, טז). את שבר הדורות יצטרכו להמשיך לתקן, אחריך. אתה אחראי רק לחלק שלך, למה שאתה יכול. מה אפשר לתקן היום?

ההתעסקות בעצמי, מצוותי, חסדי, רצוני, חטאי, נשמעת לי אנוכית.

תיקון העולם הכרחי. אבל כדי שנאמין שאפשר לעשות שינוי באדם, אנחנו צריכים שתשמש דוגמא. אנא תקן לנו את עצמך.  

אפילו אם יהיה לי כוח היום לעשות תשובה, מחר ודאי אפול חזרה.

אתה תיפול עוד הרבה פעמים. "שבע יפול צדיק וקם" (משלי כד, טז). שבע במקרא - המון. כל הזמן. כך נראים צדיקים. נופלים וקמים. החולשה, הבלבול, הטעות, חוסר השלמות הטבוע בנו ישוב ויופיע כל החיים. האל שחשב לברוא עולם היה מודע למגבלות שנתן בך: "היה מחריט את העולם לפניו ולא היה עומד. ...עד שברא את

התשובה" (פרקי דרבי אליעזר, ג). ההבד לבין מי שנמצא בתיקונו, ומי שויתר על עצמו אינו בהעדר מעידות, אלא באומץ להכיר בחוסר שלמות, ובנכונות להתגייס ולחזור לעצמו בכל פעם שהוא מוצא את עצמו שוב, בבור.

נפלא שיש תשובה ואפשר לחטוא ולחזור כמה שרוצים.

אם למדת לבקש סליחה, לבכות ולהביא מתנות כפרה, רק כדי שתוכל להמשיך לפשוע בלא הפרעה, לא תהיה לך תשובה: "האומר אחטא ואשוב, אחטא ואשוב, אין מספיקין בידו לעשות תשובה" (משנה, יומא, ח, ט).

זה שאתה פונה אליו וחייב לסלוח לך, כפוף לך.

אין אלוהים שמה, ואין תשובה. רק "אם יודע אדם שאין לו תקווה, והוא חש עצמו ככלי הנשבר כי פגם בסדרי החיים, ואיך אפשר לתקן את הפגם? ואף על פי כן, גם בלי תקווה, רוצה הוא לעבוד את ה' מכאן ולהבא, ועובדו, זוהי תשובה אמיתית. ואין דבר העומד בפניה" (בובר, אור הגנוז).

תשובה לא תעבוד אצלי, כי פגעתי גם בזולת

שינוי, במקרה שלך, אינו לעתיד בלבד. הוא דורש גם לקיחת אחריות לעברך. לפייס את מי שפגע. להשיב את הגזלה. לתת פיצוי על נזק. ממי אתה צריך לבקש סליחה? למי אתה חייב דבר בחזרה?

הרסתי דבר שאי אפשר להשיב לעולם.

"לך לבדך חטאתי והרע בעיניך עשיתי", אומר דוד לאלוהיו, לאחר שגרם למות אוריה. החטא הוא תמיד לאלוהים תחילה. פגיעה במה שברא, בעולמו. אי אפשר להשיב לחיים את אוריה. אבל אפשר לתקן דבר בעולם. יש כפרה. דוד בוחר ללמד אחרים להימנע ממעשים דומים: "אלמדה פושעים דרכיך וחטאים אליך ישובו" (תהלים נא, טו). את תשובתך אתה עושה אצל אלוהים. היא אינה תלויה בסליחתם של בני אדם, גם אם עליך לבקש אותה. היא אינה תלויה ביכולתך לבטל את מה שהיה. על איזו פגיעה בעולם או באדם אתה צריך לכפר? מהי כפרתך?

איך אחיה עם זיכרון מה שעשיתי?

"ריבונו של עולם, ומה אתה עושה לכל עוונותינו?

אמר להם: עשו תשובה והם נבלעים מן העולם" (פסיקתא רבתי, מד).

הפרידה ממה שעשית היא גם פרידה ממי שהיית.

את הסיוט שאני נמצא בו שום דבר לא ישנה.

אפשר שהמצב ימשיך להיות קשה. והכאב, כמעט ללא נשוא. אבל יהיה לך מורה, שותף לדרך, שאתו, גם אם אתה הולך עכשיו במקום נורא, גיא צלמוות, לא תירא רע. העמק ישאר אותו העמק. ודמויות הזוועה במחזה האימה יישארו אותן דמויות זוועה. אולי קצת יותר קטנות. ואתה לא תירא.

אי אפשר לדרוש ממני את מה שאיש לא עושה.

ואם עולם שלם מחפש את עצמו איפה שאינו, עולם שלם לא ימצא.

גם אם אשתנה, אנשים תמיד יזכירו לי את מה שעשיתי.

אתה תצטרך להתמודד גם אם הניסיון החברתי להחזיר אותך לאיפה שהיית. יש לנו רצון להוכיח  שהשינוי שעשית לא אמיתי כדי לקבל פטור מן השינוי שאנחנו צריכים לעשות.

גם אם אשתנה, לא אוכל להשיב את מה שהחמצתי.

יש לנו בשבילך קנה מידה חדש להערכה עצמית ובו לא משנה איפה אתה עומד מבחינת השכלתך, הכנסתך, מעמדך החברתי, מראך, עברך, מקום מגוריך, ייחוס הוריך. אתה, ששבת, נמדד מעתה לפי מקומך אצל מי שמצווה אותך. במקום שאתה עומד בו רוב בעלי ההישגים החברתיים לא עומדים,אפילו צדיקים גמורים לא.

אין לי לאן לחזור בתשובה.

אין לנו תשובה מוכנה בשבילך. אתה צריך לצאת למסע בספרים ובעצמך. לקלף קליפות. לפרק חומות. להסיר מחסומים. ולהגיע אל הלב, המהות, עיקר הדברים. לעמוד שוב לפני אלוהים, לבדך. בתשובתך אתה תצטרך, לדרוש את החטא. ולפניו לדרוש את המצווה. ובדרך לגלות את החסד. ולהפוך רצון לתפילה. הדרך ריקה. אבל יופיעו בה כמה חברים ללוות אותך. כשם שיסוד נפילתם של הכל הדורות שהיו לפניך טבוע בך, ובתיקונך אתה נדרש לתקן גם את קילקולם, כך, כשאתה בא לעשות תשובה, באים אליך כל אלו ששבו לפניך ומתייצבים לצידך. נביאים. גיבורים. חלוצים. באים עם כל כליהם. כל מה שנתגלה להם ונרשם בספרים שהשאירו

לך. אין לנו תשובה מוכנה לתת לך. אתה צריך ליצור את המקום שאליו תחזור. לבנות את תורת חיינו ולהיבנות מתוכה. להחזיר את התשובה בתשובה.

 הביא יששכר