חינוך לערכים הורים, מורים, מדריכים, אנשי מדעי ההתנהגות

על פי דר' נמרוד אלוני

   אין לנו עוגנים מוסריים ברורים, אנו נמצאים בתקופה של התפרקות חברתית. יחידים בחברה מרשים לעצמם התנהגויות אנוכיות, ללא הכוונה של ערכים. הם "אינם דופקים חשבון" לנורמות מוסריות.

   מהו חינוך לערכים? ערך הוא כל דבר שאני מייחס לו חשיבות והייתי רוצה שיהיה

המאפיין של חיי. זה יכול להיות ערך כלכלי, אסתטי, פונקציונלי, מוסרי וכו'. רק

לאדם היכולת לבחור בין ערכים. רק לאדם היכולת להיות מה שהוא רוצה להיות ולא רק מה שהוא נועד להיות, מותר האדם מן הבהמה הוא היכולת לחשוב "מה אני רוצה להיות כשאהיה גדול?"  אדם לא נולד טוב או רע; אדם נולד עם מגוון האפשרויות, בין היתר להיות טוב או רע.

   ערכים הם סוג של רעיונות על איך ראוי להיות. סוג של אידיאלים, קני מידה. הראיה האנושית אינה מתווכת רק על ידי הפסיכולוגיה שלנו,אלא גם וביחוד על ידי הערכים שלנו. מישהו אחד נוסע בטבע ודורס כל צמח בלי לשים לב בכלל, ומישהו אחד מקבל כאב לב רק מלראות את זה מתרחש. רגישות מוסרית היא האלטרנטיבה לאדישות.

מהו תפקידם של הורים בחינוך לערכים?

1. ראשית, לחנך לחשיבה ביקורתית כלפי השימוש בשפה. אנו משתמשים כיום במילים שהן חסרות משמעות קונקרטית.  אנו אומרים "די לאלימות" ועושים זאת בצורה אלימה שמבהירה שלא התכוונו למה שאמרנו. הזוועות הגדולות ביותר בהיסטוריה נעשו בשמם של ערכים נעלים כביכול. אנו משתמשים בשפה לא כדי לתאר את המציאות, שזהו תפקידה המסורתי של השפה, אלא להפך, להסתיר את המציאות: הפרסומת, התקשורת, הפוליטיקה. לכן, השאלה שצריכה להעסיק בהקשר זה הורים היא כיצד יעזרו לילדיהם לקרוא את "האותיות הקטנות", את מה שמנסים להסתיר.

2. שנית, חשוב שהורים יתווכו את המשמעות עבור ילדיהם ויציידו אותם בחיישנים ערכיים. להיות אדם מוסרי זה קודם כל סוג של איכפתיות, התחשבות, הוגנות. בחינוך תלמידים יש לציידם בחיישנים לזהות "זיבולי שכל". תפקידם של ההורים לפתוח לילדים צוהרים בלראות ולהבין מה נכון ומה לא נכון. בין אם זה בצפייה בטלוויזיה ובין אם זה בהתבוננות בטבע. חינוך להיות אדם תרבותי פירושו לחנך שההתנהגות, בין במעשה ובין בדיבור, תעבור קודם שיקול דעת ערכי ואח"כ גם ריסון עצמי ושליטה עצמית. חובתנו כהורים לא רק לומר מה לא ראוי, אלא גם לומר מה כן ראוי. אם אנחנו רוצים שילדינו לא יראו סרטים אלימים, צריך להתאמץ לראות יחד איתם סרטים יפים. את מידות האופי לומדים דרך עשייה.

3.  שלישית, חשוב לבנות אצל ילדים תשתית תרבותית רחבה ככל האפשר, עולם אסוציאציות עשיר ככל האפשר. לא יכול להיות שיקול דעת, כאשר אין דעת!

רק הידיעה של הטוב, כמו חברות, רגישות וכו', מאפשרת להכיר את הרע. מהיכן ילדינו ילמדו ערכים בסיסיים כמו רעות, חברות, רגישות, אסתטיות? בוודאי שלא מסדרות הטלוויזיה הירודות, בהם מציגים יחסים מניפולטיבים בין בני אדם. כיום כולם

הולכים ללמוד איך להרוויח מקסימום, כאשר הם משקיעים את המינימום, למשל

במינהל עסקים. גם האינטראקציות הבין אישיות שלנו בנויות על אותו עיקרון, לנצל

את הזולת בלי להשקיע.

4. רביעית, חשוב לתת מגיל צעיר לילד תחושה של ערך עצמי, שילמד לתת משקל גם לדעתו האישית. חשוב לחנך ילדים, בהקשר זה, לאומץ להיות אתה עצמך. לכן, חשוב לשאול אותם לא רק על ידע אוביקטיבי, אלא גם על העדפותיהם האישיות - מה אהבת, מה לא אהבת וכו'. חשוב לבנות דימוי עצמי שינחה את הילד לעשות את מה שראוי ונכון. במובן הזה חשוב להבהיר שבחינוך מוסרי אין פירושו של דבר לחנך ילדים ל"פרייריות". נהפוך הוא; הכוונה ללמד את הילד לעמוד על שלו. אבל גם במלחמה, חשוב להיות חדורים ברצון לשלום. באופן כללי, צריך לדאוג שהרשע יענש, אבל לא במחיר של השחתה מוסרית אישית.לכן, יש לתת לילדים את החוסן הנפשי לשרוד, מבלי לוותר על היותם בני תרבות.

5. חמישית, חשובה הדוגמא האישית של ההורים. רובנו לא מקיימים את מה שאנחנו מחנכים אחרים. אריסטו אמר, שכדי ללמוד מידות אופי צריך דוגמא אישית מופתית. מרטין בובר אמר שהמחנך הגדול מחנך בנוכחות שלו כאשר הוא שם לב, כשהוא איכפתי, רגיש וכו'. לכן, מה שחשוב זה עצם הגישה שלהם לבעיות. חשוב שילדים יראו את הוריהם מתמודדים עם דילמות מוסריות ומקבלים לגביהם החלטות. חשוב שילדים יחוו דמות הורית אקטיבית ולא פסיבית; אנשים שלוקחים אחריות על עצמם ועל חייהם.

6. שישית, חשוב שהורים ישקיעו בחינוך ילדיהם,יהיו עקביים, לא יתעצלו. אריסטו הוסיף ואמר שכדי לחנך למידות אופי נחוצים לא רק דוגמא אישית, אלא גם מאמן, מנחה, פדגוג, שילך איתך צעד, צעד וידריך אותך בדרך לחינוך האופי. זו עבודה קשה הדורשת מהמורה ומההורה התמסרות ללמידה.