פסיכותרפיה וריפוי ברוח יהודית


חזרה לפורום

פסיכותרפיה וריפוי ברוח יהודית


רמת אבטחה: פתוח לכולם (השתתפות לחברים שנרשמו בלבד)

תגיות נושא: מחלות נפש | מידע למטופל | דת ואמונה | היסטוריה | פסיכולוגיה יהודית | טיפול משפחתי | תרבות ואמנות | מיתוסים ואגדות
חיפוש   

תצוגה 
קורסי אונליין על חשיבתו של ביון בהנחיית דר' יקיר קריצ'מן - 50% הנחה על הקורס השני
קורסי אונליין על חשיבתו של ביון בהנחיית דר' יקיר קריצ'מן - 50% הנחה על הקורס השני
מנהלי הפורום מנהלי הפורום
כעת בפורום כעת בפורום   [כל ההודעות...]
ליששכר - איש הרוח
קבצים קבצים
דפיות פורום דפיות פורום  [+] הוסף דפית
 אתרי פסיכויהדות
 בטיחות בדרכים
 חגים וערכים
 חינוך ברוח יהודית על פי דר' יאיר כספי ויששכר עשת
 טיפול פסיכולוגי יהודי
 מטפלים ברוח יהודית
 ניצנים אחרי קטיף, סיוע למפונים
 ספרי פסיכו. יהדות
 פרשת השבוע
 ראש חודש
 שאלוני ד"ר יאיר כספי, אונ. תל אביב, המרכז למורשת היהדות, התכנית לפסיכולוגיה ביהדות.
 שבת
 שמירת הלשון
 תוכנית המדרגות. מאת דר יאיר כספי
 

 

     בין שמים לארץ   

 

 

סקר בYNET מ2006

לשאלה "האם אתה מאמין שאלוהים בהגדרתו הדתית קיים?" השיבו 71% בחיוב ו-29% בשלילה. 100% מהדתיים, יחד עם 91% מהמסורתיים ו-47% מהחילונים מאמינים בקיומו של האל. מה שאומר שכמחצית ממי שמגדירים עצמם "חילונים" מאמינים בקיום אלוהים.

 פסיכותרפיה וריפוי ברוח יהודית 1

      

 

משנה מסכת אבות פרק א

(יב)...הִלֵּל אוֹמֵר, הֱוֵי מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַהֲרֹן, אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת וּמְקָרְבָן לַתּוֹרָה:

(יד) הוּא הָיָה אוֹמֵר, אִם אֵין אֲנִי לִי, מִי לִי. וּכְשֶׁאֲנִי לְעַצְמִי, מָה אֲנִי. וְאִם לֹא עַכְשָׁיו, אֵימָתָי:

(טו) שַׁמַּאי אוֹמֵר, עֲשֵׂה תוֹרָתְךָ קֶבַע. אֱמוֹר מְעַט וַעֲשֵׂה הַרְבֵּה, וֶהֱוֵי מְקַבֵּל אֶת כָּל הָאָדָם בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת:

 

 

 

    

 שבת שניה של פורענות

ימים של מלחמה, ימים של פורענות. אנו בשבת השנייה של שלושת שבתות הפורענות. ירמיהו מכריז בפרק ב' כי דבר ה' היה אליו לאמור: "הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאָזְנֵי יְרוּשָׁלִַם לֵאמֹר, כֹּה אָמַר ה', זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ, אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר, בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה."

   אחרי פתיחה מרוממת ומלאת תקווה זו, הרוח הרעה מנשבת. "כִּי-שְׁתַּיִם רָעוֹת, עָשָׂה עַמִּי: אֹתִי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם חַיִּים, לַחְצֹב לָהֶם בֹּארוֹת בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים, אֲשֶׁר לֹא-יָכִלוּ הַמָּיִם.  אֹמְרִים לָעֵץ אָבִי אַתָּה, וְלָאֶבֶן אַתְּ יְלִדְתָּנוּ, כִּי-פָנוּ אֵלַי עֹרֶף, וְלֹא פָנִים;"

   אבל כעת, בעת הרעה שוב אנו פונים לאלוהים "קוּמָה וְהוֹשִׁיעֵנוּ."  היכן אלוהי העץ והאבן שואל ירמיהו? "וְאַיֵּה אֱלֹהֶיךָ, אֲשֶׁר עָשִׂיתָ לָּךְ יָקוּמוּ, אִם יוֹשִׁיעוּךָ בְּעֵת רָעָתֶךָ." האם דרך השם היא מדבר? "הַדּוֹר, אַתֶּם רְאוּ דְבַר ה', הֲמִדְבָּר הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל, אִם אֶרֶץ מַאְפֵּלְיָה? מַדּוּעַ אָמְרוּ עַמִּי, רַדְנוּ לוֹא נָבוֹא עוֹד, אֵלֶיךָ?

   אנו נודדים בין אלוהים לאלוהים. האם נוכל לנדור את נדרנו לאלוהינו כפי שמציע שלונסקי? "...אם לא אפגע ולא יפגעו יקירי אני מבטיח ש..." מתוך נדר של אברהם שלונסקי בהקשר אחר לגמרי, נאמר במילותיו: "על דעת עיני שראו את השכול" בכל פינה כאן ומעבר לגבול. "ועמסו זעקות על לבי השחוח, על דעת רחמי שהורוני למחול, עד באו ימים שאיימו מלסלוח. נדרתי הנדר, לזכור את הכל לזכור - ודבר לא לשכוח. דבר לא לשכוח - עד דור עשירי עד שוך עלבוני עד כולם עד כולהם. עדי יוכלו כל שבטי מוסרי. קונם אם לריק יעבור ליל הזעם, קונם אם לבוקר אחזור לסורי. ומאום לא אלמד גם הפעם.

שבת שלום ושקט

יששכר

 

שבתות בין המצרים

מתייחסים לימים אלה כאל תקופת "בין הַמְּצָרִים", לפי הפסוק: "כל רודפיה הִשיגוּהֶ בין המצרים" (איכה א',ג').

במסכת תענית דף ל' עמוד ב'. וכך נאמר שם: ''כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה''.

הירידה אל תקופת הגלות, דרך הנחמה מאפשרת עלייה וגאולה יותר אמיתית, יותר שלמה.

הכרה זו מעניקה כוח להתמודד עם צרות הגלות,

 

תשס"ה

 

שבת ראשונה: ירמיה ב' (א) וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר: (ב) הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאָזְנֵי יְרוּשָׁלַם לֵאמֹר כֹּה אָמַר ה' זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה: (כשאנו חולים, פגועים, בודדים, כלואים, ריקים, כלומר בגלות מבריאות, שייכות, חירות ומשמעות, אנו נוטים לעיתים לעזוב את מקור כוחנו ותקוותנו.)

 

 

שבת שניה: ירמיהו ב' (יג) כִּי שְׁתַּיִם רָעוֹת עָשָׂה עַמִּי אֹתִי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם חַיִּים לַחְצֹב לָהֶם בֹּארוֹת בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים אֲשֶׁר לֹא יָכִלוּ הַמָּיִם: (עוזבים כדי לחפש מקורות כוח חדשים.)

 

שבת שלישית לפני תשעה באב: ישעיהו א' (ב) שִׁמְעוּ שָׁמַיִם וְהַאֲזִינִי אֶרֶץ כִּי ה' דִּבֵּר בָּנִים גִּדַּלְתִּי וְרוֹמַמְתִּי וְהֵם פָּשְׁעוּ בִי: (ג) יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע עַמִּי לֹא הִתְבּוֹנָן: (ואם שוב אנו חולים, פגועים, בודדים, כלואים, ריקים, כלומר בגלות מבריאות, שייכות, חירות ומשמעות, נוכל לשוב למקור הכוח הראשוני. האם נעז?)

 

בבנין עולמנו ננוחם

יששכר עשת

שבת שניה של פורענות

   ימים של מלחמה, ימים של פורענות. אנו בשבת השנייה של שלושת שבתות הפורענות. ירמיהו מכריז בפרק ב' כי דבר ה' היה אליו לאמור: "הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאָזְנֵי יְרוּשָׁלִַם לֵאמֹר, כֹּה אָמַר ה', זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ, אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר, בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה."

 

  אחרי פתיחה מרוממת ומלאת תקווה זו, הרוח הרעה מנשבת. "כִּי-שְׁתַּיִם רָעוֹת, עָשָׂה עַמִּי: אֹתִי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם חַיִּים, לַחְצֹב לָהֶם בֹּארוֹת בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים, אֲשֶׁר לֹא-יָכִלוּ הַמָּיִם.  אֹמְרִים לָעֵץ אָבִי אַתָּה, וְלָאֶבֶן אַתְּ יְלִדְתָּנוּ, כִּי-פָנוּ אֵלַי עֹרֶף, וְלֹא פָנִים;"

   אבל כעת, בעת הרעה שוב אנו פונים לאלוהים "קוּמָה וְהוֹשִׁיעֵנוּ."  היכן אלוהי העץ והאבן שואל ירמיהו? "וְאַיֵּה אֱלֹהֶיךָ, אֲשֶׁר עָשִׂיתָ לָּךְ יָקוּמוּ, אִם יוֹשִׁיעוּךָ בְּעֵת רָעָתֶךָ." האם דרך השם היא מדבר? "הַדּוֹר, אַתֶּם רְאוּ דְבַר ה', הֲמִדְבָּר הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל, אִם אֶרֶץ מַאְפֵּלְיָה? מַדּוּעַ אָמְרוּ עַמִּי, רַדְנוּ לוֹא נָבוֹא עוֹד, אֵלֶיךָ?

   אנו נודדים בין אלוהים לאלוהים. האם נוכל לנדור את נדרנו לאלוהינו כפי שמציע שלונסקי? "...אם לא אפגע ולא יפגעו יקירי אני מבטיח ש..." מתוך נדר של אברהם שלונסקי בהקשר אחר לגמרי, נאמר במילותיו: "על דעת עיני שראו את השכול" בכל פינה כאן ומעבר לגבול. "ועמסו זעקות על לבי השחוח, על דעת רחמי שהורוני למחול, עד באו ימים שאיימו מלסלוח. נדרתי הנדר, לזכור את הכל לזכור - ודבר לא לשכוח. דבר לא לשכוח - עד דור עשירי עד שוך עלבוני עד כולם עד כולהם. עדי יוכלו כל שבטי מוסרי. קונם אם לריק יעבור ליל הזעם, קונם אם לבוקר אחזור לסורי. ומאום לא אלמד גם הפעם.

שבת שלום ושקט

יששכר