גאווה וחטא הגאווה

יששכר: קצת גאווה – מותר
אמרו חכמים: "כל המתגאה אינו נידון אלא באש.
ועוד אמרו חכמים: "תלמיד חכם צריך שיהא בו אחד משמונה בשמינית (של גאווה) " (סוטה, ה,א) ומפרש רש"י: "צריך שיהיה בו מעט גאווה, שלא יהיו קלי הראש מסתוללים בו, ויהיו דבריו מתקבלים עליהם בעל כורחם".
וקבעו חכמים: "במקום שאין מכירים אותו, מותר לו לאדם להודיע על עצמו ולומר: 'אני תלמיד חכם צורבא-דרבנן, והקדימו את דיני לשל האחרים, בשביל כבוד תורתי".

במה יתגאה תלמיד חכם? הרבי מקוצ'ק אמר: חז"ל התירו לתלמיד חכם, שתהיה לו שמינית שבשמינית של גאווה, הצרה היא, שקשה לעשות את החשבון. ועל אלה שמגזימים בניפוח עצמי נאמר בויקרא רבה (צו): "אין עולה באה לכפר אלא על גסי הרוח".

תלמוד בבלי מסכת סוטה דף ה/א: כל אדם שיש בו גסות הרוח (גאווה ועוד) אפילו רוח קימעא עוכרתו...צריך שיהא בו אחד משמונה בשמינית...אין תפלתו של אדם נשמעת אלא אם כן משים לבו כבשר...(כלומר שהוא בן אדם ולא מלאך.)

ולא נותר לנו אלא לברר מהי השמינית בשמינית זהו כנראה ברור שאדם עושה עם עצמו או עם אלוהיו לאור דוגמאות מאחרים.

יוסי ארן: הגדרה היא שמינית שבשמינית כלומר, אחד חלקי שישים וארבע. והרבי מקוצק אמר שהרמז לכך הוא הפסוק השמיני בפרשה השמינית: "קטונתי מכל החסדים ומכל האמת ...".

נועה ברקת: מצאתי את עצמי השבוע מתגאה. התגאיתי בכמות העבודה שהייתה לי, התפארתי בכמה אני טובה ואפילו חשבתי לתומי כמה ארוויח... איזו בושה. כל כך הרבה שנים לא העזתי להעמיד את עצמי למבחן מול העולם מחשש שלא ירצו בי ועכשיו שבאמת יש יותר ביקוש לעבודה שלי, אני מוצאת את עצמי בגאווה.
לא עברו כמה שעות וגבי נתפס. בקושי הלכתי. לפתע הייתי אישה זקנה ושמנה וחסרת כוחות. גם האדם האחרון שחשבתי שיתחיל בעבודה איתי, נסוג עקב המחיר. בבת אחת התכווצתי. האם היה זה עונש על חטא הגאווה? האם אסור לי לשמוח שאני מצליחה? איך מוצאים מצד אחד ענווה והבנה שהכסף לא חשוב כל כך ומצד שני שהפרנסה כן חשובה.

שושי: יצא לי לכתוב שאני גאה בעצמי ומודה לאלוהים על שהגבתי באופן מסויים באירוע קשה.
בדקתי את עצמי וחשבתי, שיותר הגיוני שהסדר יהיה הפוך - קודם אלוהים ואחר-כך אני - ואולי אף שאוותר על "גאה בעצמי". בכל זאת נוח לי לכתוב רק כפי שכתבתי. אולי זה גם עניין של הרגל.

מנחם: הסיבה לגאווה היא הקובעת !!! כמו שכל דבר נקבע לפי הסיבה שלו, כך לטעמי גם לגבי גאווה.

אם הגאווה היא לצורך חיזוק עצמי אזי הגאוה היא הכרחית, ואם, הגאוה היא עבור השני אזי הגאוה מיותרת. לדעתי זה פשוט מאוד , אם הסיבה נכונה אהלן וסהלן או לאו אז גם היא לאו.

שאלה : את/ה עומד/ת בקרן רחוב ורואה איש מחזיק את ידה של זקנה ומעבירה אותה את הכביש. האם המעשה שהוא עושה יפה הוא ????????????????????????????  תשובה: יכול להיות שזה היה רצון הגבר לעשות מעשים טובים לפי הלב שלו, אלא מה, שהאישה לא הייתה צריכה לעבור את הכביש.

יששכר: הבירור אם אני נענש על חטא הוא מורכב וחשוב, אבל גם מסוכן. אפשר להדביק לעצמנו חטאים מיותרים, או לפספס חטאים או נסיונות חשובים.

המדד שאתה מציע מנחם מעניין מאד. אתה מציע את הכוונה שבלב כדרך אבחנתית. אני חושב שיש לכך סימוכין. אם משהו מכיר הוא מוזמן להביא בפנינו את הסימכין ההלכתייים. 

אני רוצה להציע חטאים אחרים ברורים יותר ארציים יותר גב תפוס הוא אולי תוצאה של חטאים פשוטים של אי פעילות גופנית, ישיבה לא נכונה, יציבה לא נכונה או משקל עודף. כשאדם נסוג בגלל המחיר, אולי חטאי הוא בניהול משא ומתן כספי לא גמיש שאינו מאפשר להשאירו אצלך.

גאוותך אולי היה בא רק שמינית שבשמינית? זאת ועוד אולי בכלל גב תפוס הוא גנטי והוא ניסיון חשוב והפסד לקוח אף הוא ניסיון במצב בו לאנשים יש מעט כסף. חשוב לעמוד בניסיון זה אם אכן הוא ניסיון.