ביום בשביעי של פסח החג מסתיים והולך. אנו קוראים בספר שמות על תחילת דרכם של בני ישראל ברגעים הראשונים אחרי יציאת מצריים.

   הפרשה מתחילה בספר שמות פרק י"ג (יז) וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא כִּי אָמַר אֱלֹהִים פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה:

   בהמשך אנו קוראים על נס קריעת ים סוף.

   בסיום הדרמה הגדולה שר משה את שירת הים אותה גם אומרים בכל יום בתפילת שחרית. ספר שמות פרק ט"ו (א) אָז יָשִׁיר משֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַה' וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר אָשִׁירָה לַּה' כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם: (ב) עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמֲמֶנְהוּ: מרים עונה בשירה משלה שמות פרק ט"ו (כ) וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ וַתֵּצֶאןָ כָל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת: (כא) וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם שִׁירוּ לַה' כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם:

   הפרשה מסתיימת רגע לפני מסע ארבעים שנה של בני ישראל במדבר בהבטחה גדולה, עמה אנו נאבקים עד היום. כאילו יצאנו ממצריים אך עדיין אנו במדבר הספק האמונתי. שמות פרק ט"ו (כו) וַיֹּאמֶר אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֹתָיו וְשָׁמַרְתָּ כָּל חֻקָּיו כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי ה' רֹפְאֶךָ:

 

   אחרי יציאת מצריים, אנו ברגעים הראשונים של החירות. אמנם על פי שמות י"ג (כא) וַה' הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן לַנְחֹתָם הַדֶּרֶךְ וְלַיְלָה בְּעַמּוּד אֵשׁ לְהָאִיר לָהֶם לָלֶכֶת יוֹמָם וָלָיְלָה: (כב) לֹא יָמִישׁ עַמּוּד הֶעָנָן יוֹמָם וְעַמּוּד הָאֵשׁ לָיְלָה לִפְנֵי הָעָם: אנו מוגנים חיצונית. אבל זהו מצב חדש ולא מוכר. האמון, האמונה והביטחון בדרך הישר עדיין חלשים ביותר.

   והנה ברגע הסכנה הראשונה שמות י"ד (י) וּפַרְעֹה הִקְרִיב וַיִּשְׂאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֵינֵיהֶם וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם וַיִּירְאוּ מְאֹד וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל ה': (יא) וַיֹּאמְרוּ אֶל משֶׁה הֲמִבְּלִי אֵין קְבָרִים בְּמִצְרַיִם לְקַחְתָּנוּ לָמוּת בַּמִּדְבָּר מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ לְהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרָיִם: (יב) הֲלֹא זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְנוּ אֵלֶיךָ בְמִצְרַיִם לֵאמֹר חֲדַל מִמֶּנּוּ וְנַעַבְדָה אֶת מִצְרָיִם כִּי טוֹב לָנוּ עֲבֹד אֶת מִצְרַיִם מִמֻּתֵנוּ בַּמִּדְבָּר: הפחד עצום. "אמרנו לך" צועקים בני ישראל על משה. "בשביל מה היינו צריכים את כל זה?"

   (יג) וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל הָעָם אַל תִּירָאוּ הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת ה' אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה לָכֶם הַיּוֹם כִּי אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת מִצְרַיִם הַיּוֹם לֹא תֹסִפוּ לִרְאֹתָם עוֹד עַד עוֹלָם: (יד) ה' יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִשׁוּן: "אל תדאגו" אומר משה, "אלוהים יסדר הכל...רק שבו בשקט ואל תפריעו." אפשר להבין מדבריו שתמיד כך יהיה. אפשר גם להבין מדברי משה  שלא כל הזמן זה מה שיהיה!

    ואלוהים מזרז את משה (טו) וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה מַה תִּצְעַק אֵלָי דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ: "יאללה!" קורא אלוהים למשה. "זוז כבר...מה אתה מדבר כל כך הרבה...? אין זמן!"

   שתפו זה את זה ברגעי חרות ראשונים שלכם כשהשתחררתם מעבדות. אחרי שסיימתם עבודה ואתם ביום הראשון ואין צורך לקום מוקדם לעבודה. ברגעי הפנסיה הראשונים שאליהם חלק מכם נכספו. ביום החופש הראשון. כאשר הילד האחרון עוזב את הבית והיום הראשון כשאתם מתעוררים והבית ריק. ביום הראשון של חופש מלימודים. איזה חסדים היו שם? מה היו הרצונות הראשונים שלכם? מה היו מצוותיכם הראשונות? איזה אמת התגלתה לכם מיד? האם תכננתם נכון?

 

   מיד במוצאי שביעי של פסח נחגוג את מימונה. זהו חג עממי הנהוג במוצאי חג הפסח ונפוץ בין העדות בכל ארצות המזרח ממרוקו ועד כורדיסטאן.

   מימונה בערבית היא מזל והצלחה. מימונה גם באה מן המילה אמונה. ואנו מאמינים בין השאר כי גאולת ישראל תבוא בניסן. לכן אוכלים בליל המימונה מאכלים המסמלים ברכה כגו ן דבש, חלב, קמח, ודברי מתיקה.

   זהו חג שנמשך לילה ויום ובו מבקרים איש את רעהו מרבים בשמחה, אוכלים ושותים ומברכים "תרבחו ותסעדו"

 

   בארץ ישראל יש להביא את ראשית העומר שהיא האלומה השראונה של החיטים, אל הכהן. ספר ויקרא פרק כ"ג (ט) וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה לֵּאמֹר: (י) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וּקְצַרְתֶּם אֶת קְצִירָהּ וַהֲבֵאתֶם אֶת עֹמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם אֶל הַכֹּהֵן: (יא) וְהֵנִיף אֶת הָעֹמֶר לִפְנֵי ה' לִרְצֹנְכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת יְנִיפֶנּוּ הַכֹּהֵן:

   ואחר כך מתחילים לספור ספר ויקרא פרק כ"ג (טו) וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה: (טז) עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַה': סופרים ארבעים ותשעה ימים שהם שבעה שבועות, עד לחג השבועות.

   מקור האבלות בימי ספירת העומר בתקופה החקלאית שבה הגידולים החקלאיים היו בסכנה לאחר חורבן בית המקדש וכשלון מרד בר-כוכבא נוסף הצער על ביטול מצוות הבאת קציר העומר לבית המקדש וכן אבל על חללי המרד וכישלונו. בתקופה זו פרצה מגפה בין תלמידי ר` עקיבא, ו-24 אלף מהם מתו במגפה זו. על פי מסורת זו המגפה נסתיימה ביום ל"ג בעומר. הימים הם גם ימי הכנה לקראת מתן תורה בשבועות

   בימי העומר נהוג  לנהוג מנהגי אבלות, הגברים אינם מתגלחים , אין מסתפרים, אסור לערוך חתונות ומסיבות חגיגיות. מנהגי האבלות מופסקים ליום אחד בל"ג בעומר ומסתיימים בשבועות.

   כל דור ההמשך של קיום התורה והעברתה מדור לדור, עשרות אלפי תלמידי חכמים צעירים תלמידיו של הרבי עקיבא, מתו בפרק זמן זה. חז"ל מלמדים אותנו כי הדבר נגרם כעונש על כך שלא נהגו כבוד זה בזה. העדר יחס הכבוד הראוי בין אדם לחברו, היא שגרמה לחורבן כל כך נורא ולגדיעה כמעט מוחלטת של שרשרת מסירת התורה לדורות הבאים. על כן נוהגים אנו אבלות בימים אלו.

   משמעות האבלות בימי הספירה היא בין השאר גם תשומת לב לאותם הגורמים לחורבן הגדול שארע אז, התחזקות בעניינים שבין אדם לחברו ונהיגת כבוד זה בזה. בעשותנו כך מלאנו את התוכן האמיתי והמשמעות הפנימית של ימים קדושים אלו, ואף הבאנו לתיקון אותו החטא שגרם בזמנו לתוצאות הרות גורל אלה.

 

   שנים רבות תפס טכס קציר העומר מקום נכבד במסכת החיים הקיבוצית. אוכלוסיית הקיבוץ, מטף ועד זקן יחד עם האורחים הרבים אשר היו מגיעים, הייתה יוצאת לשדה על שיירת עגלות רתומות לטרקטור, עם כלים חקלאיים כשבראש השיירה היו רוכבי סוסים עם דגל הקיבוץ ודגלי הלאום והמעמד. הטכס כלל תוכנית אומנותית, סקירה, קציר השיבולים, ואחר-כך הפעלת הכלים תוך הצגת פעילותם.

   שיר על שבלת בשדה של מתתיהו שלם: שיבולת בשדה כורעה ברוח, מעומס גרעינים כי רב. ובמרחב הרים יום כבר יפוח, השמש כתם וזהב.  עורו הוי עורו שורו בני כפרים, קמה בשלה כבר על פני הכרים. קיצרו שילחו מגל עת ראשית הקציר. שדה שעורים תמה זר חג עוטרת, שפע יבול וברכה. לקראת בו הקוצרים בזוהר מזהרת, חרש לעומר מחכה. הבו הניפו נירו לכם ניר חג לקמה, עת ראשית קציר. קיצרו, שילחו מגל עת ראשית הקציר.

   שיר האלומה ראשונה נתן אלתרמן: אל השדות יצאו קוצרים ובשיר היכונו. פני שחר לקבל פני שמש על הרים. לך דודי נצא זה שיר אשר ירונו. לך דודי נלינה בכפרים. שלי שלי הוא זה השיר אשר ירונו. כן הוא קיים שירי שיר השירים.

 

שירת הים

שהיא חלק מפסוקי הזימרה שבתפילת שחרית.

החלק שבמהלכו נותנים גם צדקה.

ספר שמות פרק טו

 

   מה כוחי עם ובלי רצונו של אלוהים? בדברים פרק ח' אנו מוצאים את התשובה.

   (יא) הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ לְבִלְתִּי שְׁמֹר מִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְחֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם:

   (יב) פֶּן תֹּאכַל וְשָׂבָעְתָּ וּבָתִּים טֹבִים תִּבְנֶה וְיָשָׁבְתָּ: (יג) וּבְקָרְךָ וְצֹאנְךָ יִרְבְּיֻן וְכֶסֶף וְזָהָב יִרְבֶּה לָּךְ וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ יִרְבֶּה: (יד) וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ הַמּוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים: (טו) הַמּוֹלִיכֲךָ בַּמִּדְבָּר הַגָּדֹל וְהַנּוֹרָא נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב וְצִמָּאוֹן אֲשֶׁר אֵין מָיִם הַמּוֹצִיא לְךָ מַיִם מִצּוּר הַחַלָּמִישׁ: (טז) הַמַּאֲכִלְךָ מָן בַּמִּדְבָּר אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ לְמַעַן עַנֹּתְךָ וּלְמַעַן נַסֹּתֶךָ לְהֵיטִבְךָ בְּאַחֲרִיתֶךָ:

   (יז) וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה:

   (יח) וְזָכַרְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל לְמַעַן הָקִים אֶת בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ כַּיּוֹם הַזֶּה:

   (יט) וְהָיָה אִם שָׁכֹחַ תִּשְׁכַּח אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ וְהָלַכְתָּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַעֲבַדְתָּם וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לָהֶם הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם כִּי אָבֹד תֹּאבֵדוּן: (כ) כַּגּוֹיִם אֲשֶׁר ה' מַאֲבִיד מִפְּנֵיכֶם כֵּן תֹּאבֵדוּן עֵקֶב לֹא תִשְׁמְעוּן בְּקוֹל ה' אֱלֹהֵיכֶם:

 

זו שירת הים

   (א) אָז יָשִׁיר משֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַה' וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר אָשִׁירָה לַּה' כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם: (ב) עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמֲמֶנְהוּ:

   (ג) ה' אִישׁ מִלְחָמָה ה' שְׁמוֹ: (ד) מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ יָרָה בַיָּם וּמִבְחַר שָׁלִשָׁיו טֻבְּעוּ בְיַם סוּף: (ה) תְּהֹמֹת יְכַסְיֻמוּ יָרְדוּ בִמְצוֹלֹת כְּמוֹ אָבֶן: (ו) יְמִינְךָ ה' נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ יְמִינְךָ ה' תִּרְעַץ אוֹיֵב: (ז) וּבְרֹב גְּאוֹנְךָ תַּהֲרֹס קָמֶיךָ תְּשַׁלַּח חֲרֹנְךָ יֹאכְלֵמוֹ כַּקַּשׁ: (ח) וּבְרוּחַ אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם נִצְּבוּ כְמוֹ נֵד נֹזְלִים קָפְאוּ תְהֹמֹת בְּלֶב יָם:

   (ט) אָמַר אוֹיֵב אֶרְדֹּף אַשִּׂיג אֲחַלֵּק שָׁלָל תִּמְלָאֵמוֹ נַפְשִׁי אָרִיק חַרְבִּי תּוֹרִישֵׁמוֹ יָדִי: (י) נָשַׁפְתָּ בְרוּחֲךָ כִּסָּמוֹ יָם צָלֲלוּ כַּעוֹפֶרֶת בְּמַיִם אַדִּירִים: (יא) מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם ה' מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ נוֹרָא תְהִלֹּת עֹשֵׂה פֶלֶא: (יב) נָטִיתָ יְמִינְךָ תִּבְלָעֵמוֹ אָרֶץ: (יג) נָחִיתָ בְחַסְדְּךָ עַם זוּ גָּאָלְתָּ נֵהַלְתָּ בְעָזְּךָ אֶל נְוֵה קָדְשֶׁךָ:

   (יד) שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן חִיל אָחַז ישְׁבֵי פְּלָשֶׁת: (טו) אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם אֵילֵי מוֹאָב יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד נָמֹגוּ כֹּל ישְׁבֵי כְנָעַן: (טז) תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּמוּ כָּאָבֶן עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ ה' עַד יַעֲבֹר עַם זוּ קָנִיתָ:

   (יז) תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ ה' מִקְּדָשׁ אֲדֹנָי כּוֹנֲנוּ יָדֶיךָ: (יח) ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד: (יט) כִּי בָא סוּס פַּרְעֹה בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו בַּיָּם וַיָּשֶׁב ה' עֲלֵהֶם אֶת מֵי הַיָּם וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם:

   (כ) וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ וַתֵּצֶאןָ כָל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת: (כא) וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם שִׁירוּ לַה' כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם:

 

   בשירת הים אנו מוצאים דקויות של ההצעה: "וְזָכַרְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל"

א. "עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ"  עוזי הוא כוחי, אבל תוך כדי שירה לה'.

ב. "עַם זוּ קָנִיתָ" ה' קנה אותנו, אנו שלו ולא רק משל עצמנו.

ג. "זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ"  אני מפנים את ה' אל תוכי.  

ד. "אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמֲמֶנְהוּ:" אני ממליך אותו מעלי.

ה. "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם:" אני בתנועה, הולך, פועל בעולם, בפלא היבשה שבים הסערות.

ו. "תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ" ה' נותן לי הזדמנות לטעום את עולמנו המופלא.

ז. "וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר אָשִׁירָה לַּה'"  אני שר את שירת התודה לה'.

ח. "וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם שִׁירוּ לַה'" ומרים מוסיפה שביחד נשיר את התודה לה'.

 

חג שמח

יששכר

 

חג שמח

יששכר