ארבעה אנשים היו מצורעים

   הצרעת יכולה להתפשט בעור, בבגד או בבית. מעגלי הצרעת פוגעים בהגנות הבסיסיות של האדם: עורו, בגדיו וביתו. זו מחלה קשה המחייבת התערבות של הכהן הגדול. אדם שאינו מוגן עוד והחומות אינן בצורות, יקבל סיוע מאיש הרוח, הכהן הגדול. הסיוע באמצעות טיהור אמור לבצר שוב את חומות מגן. חומות מגן אלו הם גם החומה הרגשית (העור), המוסרית (הבגד)  והאמונית (הבית)

א. ספר ויקרא פרק יג (ט) נֶגַע צָרַעַת כִּי תִהְיֶה בְּאָדָם וְהוּבָא אֶל הַכֹּהֵן:

ב. ספר ויקרא פרק יג (מז) וְהַבֶּגֶד כִּי יִהְיֶה בוֹ נֶגַע צָרָעַת בְּבֶגֶד צֶמֶר אוֹ בְּבֶגֶד פִּשְׁתִּים...נֶגַע צָרַעַת הוּא וְהָרְאָה אֶת הַכֹּהֵן: (נ) וְרָאָה הַכֹּהֵן אֶת הַנָּגַע וְהִסְגִּיר אֶת הַנֶּגַע שִׁבְעַת יָמִים:

ג. ספר ויקרא פרק יד (לג) וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר: (לד) כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם לַאֲחֻזָּה וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם: (לה) וּבָא אֲשֶׁר לוֹ הַבַּיִת וְהִגִּיד לַכֹּהֵן לֵאמֹר כְּנֶגַע נִרְאָה לִי בַּבָּיִת:

   הסיפור על ארבעת המצורעים בספר מלכים, מתאר רגע קשה שבו אבדו להם החומה הרגשית (צרעת העור) והחומה האמונית (צרעת הבית, היא המלחמה האיומה על הבית). נותרה להם רק החומה המוסרית. (צרעת הבגד, שלא דווח שהייתה.)

   הימים בישראל ימי מלחמה קשה עם ארם. המצור על שומרון ארוך והרעב כבד. התקווה קלושה. הנה תיאור קצר מזעזע הממחיש את המצב השה שהיה. ספר מלכים ב פרק ו (כה) וַיְהִי רָעָב גָּדוֹל בְּשֹׁמְרוֹן וְהִנֵּה צָרִים עָלֶיהָ עַד הֱיוֹת רֹאשׁ חֲמוֹר בִּשְׁמֹנִים כֶּסֶף וְרֹבַע הַקַּב חִרְייוֹנִים {דִּבְיוֹנִים} בַּחֲמִשָּׁה כָסֶף: (כו) וַיְהִי מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל (יורם בן אחאב) עֹבֵר עַל הַחֹמָה וְאִשָּׁה צָעֲקָה אֵלָיו לֵאמֹר הוֹשִׁיעָה אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ: (כז) וַיֹּאמֶר אַל יוֹשִׁעֵךְ ה' מֵאַיִן אוֹשִׁיעֵךְ הֲמִן הַגֹּרֶן אוֹ מִן הַיָּקֶב: (כח) וַיֹּאמֶר לָהּ הַמֶּלֶךְ מַה לָּךְ וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הַזֹּאת אָמְרָה אֵלַי תְּנִי אֶת בְּנֵךְ וְנֹאכְלֶנּוּ הַיּוֹם וְאֶת בְּנִי נֹאכַל מָחָר: (כט) וַנְּבַשֵּׁל אֶת בְּנִי וַנֹּאכְלֵהוּ וָאֹמַר אֵלֶיהָ בַּיּוֹם הָאַחֵר תְּנִי אֶת בְּנֵךְ וְנֹאכְלֶנּוּ וַתַּחְבִּא אֶת בְּנָהּ: (ל) וַיְהִי כִשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ אֶת דִּבְרֵי הָאִשָּׁה וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו וְהוּא עֹבֵר עַל הַחֹמָה וַיַּרְא הָעָם וְהִנֵּה הַשַּׂק עַל בְּשָׂרוֹ מִבָּיִת:

  אלישע מעודד את עם ישראל להאמין בדבר ה' על ישועה קרובה. ספר מלכים ב פרק ז (א) וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע (הנביא) שִׁמְעוּ דְּבַר ה' כֹּה אָמַר ה' כָּעֵת מָחָר סְאָה סֹלֶת בְּשֶׁקֶל וְסָאתַיִם שְׁעֹרִים בְּשֶׁקֶל בְּשַׁעַר שֹׁמְרוֹן (כלומר המצב יוטב)

   והנה מתחיל סיפורנו בספר מלכים ב פרק ז (ג) וְאַרְבָּעָה אֲנָשִׁים הָיוּ מְצֹרָעִים פֶּתַח הַשָּׁעַר וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ מָה אֲנַחְנוּ יֹשְׁבִים פֹּה עַד מָתְנוּ: (ד) אִם אָמַרְנוּ נָבוֹא הָעִיר וְהָרָעָב בָּעִיר וָמַתְנוּ שָׁם וְאִם יָשַׁבְנוּ פֹה וָמָתְנוּ וְעַתָּה לְכוּ וְנִפְּלָה אֶל מַחֲנֵה אֲרָם אִם יְחַיֻּנוּ נִחְיֶה וְאִם יְמִיתֻנוּ וָמָתְנוּ: (אין למצורעים כבר מה להפסיד. הם רגע לפני האובדן. הם חולים, אוכל אין, וסכנת אובדן מידי צבא ארם קרובה. לעיר אינם יכולים לבא, כי רעב שם. להישאר במקום אין אפשרות, כי רעב כאן. הם מחליטים לפנות למחנה האויב. או שימותו מידיהם, או שיזכו לאוכל מידי חיילי צבא ארם. הם מסתכנים. בעולם הרגשי שלהם ייאוש. בעולם האמוני שלהם ריקנות. אבל מה שמניע אותם הוא הציווי המוסרי, לשמור על החיים.)

   (ה) וַיָּקוּמוּ בַנֶּשֶׁף לָבוֹא אֶל מַחֲנֵה אֲרָם וַיָּבֹאוּ עַד קְצֵה מַחֲנֵה אֲרָם וְהִנֵּה אֵין שָׁם אִישׁ: (נס התרחש. הם מגיעים למחנה ארם ואין שם איש. אלוהים מזכה אותם ואת כל עם ישראל בשכר אולי על האומץ לקיים את שמירת הנפש.)

   (ו) וַאדֹנָי הִשְׁמִיעַ אֶת מַחֲנֵה אֲרָם קוֹל רֶכֶב קוֹל סוּס קוֹל חַיִל גָּדוֹל וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו הִנֵּה שָׂכַר עָלֵינוּ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶת מַלְכֵי הַחִתִּים וְאֶת מַלְכֵי מִצְרַיִם לָבוֹא עָלֵינוּ: (ז) וַיָּקוּמוּ וַיָּנוּסוּ בַנֶּשֶׁף וַיַּעַזְבוּ אֶת אָהֳלֵיהֶם וְאֶת סוּסֵיהֶם וְאֶת חֲמֹרֵיהֶם הַמַּחֲנֶה כַּאֲשֶׁר הִיא וַיָּנֻסוּ אֶל נַפְשָׁם: (תיאור הנס: אלוהים השמיע קולות רכב, סוס  וחיל. צבא ארם נבהלו, ונסו על נפשם.)

   (ח) וַיָּבֹאוּ הַמְצֹרָעִים הָאֵלֶּה עַד קְצֵה הַמַּחֲנֶה וַיָּבֹאוּ אֶל אֹהֶל אֶחָד וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ וַיִּשְׂאוּ מִשָּׁם כֶּסֶף וְזָהָב וּבְגָדִים וַיֵּלְכוּ וַיַּטְמִנוּ וַיָּשֻׁבוּ וַיָּבֹאוּ אֶל אֹהֶל אַחֵר וַיִּשְׂאוּ מִשָּׁם וַיֵּלְכוּ וַיַּטְמִנוּ: (המצורעים מחיים את נפשם.)

   (ט) וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ לֹא כֵן אֲנַחְנוּ עֹשִׂים הַיּוֹם הַזֶּה יוֹם בְּשׂרָה הוּא וַאֲנַחְנוּ מַחְשִׁים וְחִכִּינוּ עַד אוֹר הַבֹּקֶר וּמְצָאָנוּ עָווֹן וְעַתָּה לְכוּ וְנָבֹאָה וְנַגִּידָה בֵּית הַמֶּלֶךְ: (המצורעים הם שמגלים את דבר הנס למלך. שוב מה שמניע אותם זו חומת המוסר שלא אבדה להם. אולי התעודדו מעט רגשית. אין דווח על חיזוק אמונתי.)

   (יב) וַיָּקָם הַמֶּלֶךְ לַיְלָה וַיֹּאמֶר אֶל עֲבָדָיו אַגִּידָה נָּא לָכֶם אֵת אֲשֶׁר עָשׂוּ לָנוּ אֲרָם יָדְעוּ כִּי רְעֵבִים אֲנַחְנוּ וַיֵּצְאוּ מִן הַמַּחֲנֶה לְהֵחָבֵה בַהשָּׂדֶה {בַשָּׂדֶה} לֵאמֹר כִּי יֵצְאוּ מִן הָעִיר וְנִתְפְּשֵׂם חַיִּים וְאֶל הָעִיר נָבֹא: (יג) וַיַּעַן אֶחָד מֵעֲבָדָיו וַיֹּאמֶר וְיִקְחוּ נָא חֲמִשָּׁה מִן הַסּוּסִים הַנִּשְׁאָרִים אֲשֶׁר נִשְׁאֲרוּ בָהּ הִנָּם כְּכָל ההֲמוֹן {הֲמוֹן} יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר נִשְׁאֲרוּ בָהּ הִנָּם כְּכָל הֲמוֹן יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר תָּמּוּ וְנִשְׁלְחָה וְנִרְאֶה (יורם מלך ישראל חושש שמדובר בהטעיה אסטרטגית של צבא ארם. הוא מחליט לשלוח את הסוסים האחרונים לבחון את המצב האמיתי.)

   (יד) וַיִּקְחוּ שְׁנֵי רֶכֶב סוּסִים וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ אַחֲרֵי מַחֲנֵה אֲרָם לֵאמֹר לְכוּ וּרְאוּ: (טו) וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵיהֶם עַד הַיַּרְדֵּן וְהִנֵּה כָל הַדֶּרֶךְ מְלֵאָה בְגָדִים וְכֵלִים אֲשֶׁר הִשְׁלִיכוּ אֲרָם בְּהחָפְזָם {בְּחָפְזָם} וַיָּשֻׁבוּ הַמַּלְאָכִים וַיַּגִּדוּ לַמֶּלֶךְ: (ואכן הם מגלים את מנוסת צבא ארם)

   (טז) וַיֵּצֵא הָעָם וַיָּבֹזּוּ אֵת מַחֲנֵה אֲרָם וַיְהִי סְאָה סֹלֶת בְּשֶׁקֶל וְסָאתַיִם שְׂעֹרִים בְּשֶׁקֶל כִּדְבַר ה': (והעם מצליח להחיות את נפשו. דבר ה' בנבואת אלישע התקיים.)

   לארבעת המצורעים אבדה החומה הרגשית (העור) והחומה האמונית (הבית). נותרה להם רק החומה המוסרית. "ונשמרתם לנפשותיכם." מתוך כך הם יוצאים לדרך. הנס מחזק בהם עוד את הכוח המוסרי לשוב ולספר על הנס לעם ישראל. עם ישראל ניצל בזכות כוח מוסרי של מצורעים!

   האם זכו ארבעת המצורעים לבצר את החומה הרגשית? האם זכו להשיג את אמונתם? התנ"ך אינו מספר לנו על כך. נראה שכן. האומנם? מה עוד אמור לקרות כדי שאדם יחזק את עולמו הרגשי והאמוני?

שבת שלום

יששכר