בין גבר לאישה, יש אור המושך לנגיעה, חס ושלום לנגע לנתק וגם להיטהרות ולאור חדש.

   אשה כי תזריע אותנו, בן ובת, ברבות הימים בעזרת השם אנו הגבר והאישה. כבוגרים אנו מתכוונים זה לזו וזו לזה. נשמות תאומות, מכוונות למגעים. כותב לנו עלי מוהר בשירו "כשהייתי איתך לא היית איתי, היית רק תמונה. הרשית לי רק לאהוב אותך, וכל חסד אחר נמנע. ושום חסדים לא רציתי ממך, אבל באותה הדקה. הייתי רוצה, הייתי זקוקה, לנגיעה אחת רכה..." חסד גדול היא האפשרות לאותו המגע הרך המתאפשר ברגעים מסוימים בתנאים מסוימים.

   במדרש רבה בראשית פרשה כ פסקה יב מספרים לנו (יב) "ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם..." בתורתו של רבי מאיר מצאו כתוב "כתנות אור". אלו בגדי אדם הראשון...

   עורנו מקרין משהו מן האור הפנימי שלנו ושל הקדוש ברוך הוא. זהו האור המושך את האחר אלינו. "לנגיעה אחת רכה" ואם אפשר שיהיה יותר, למה לא? וכשהמגע של האחר מן המין השני פוגע, משהו נפגם בנו,  בעורנו, באורנו. ויש לפעול תיקון על פי תורת נגע הצרעת. ויקרא פרק יג (נט) זֹאת תּוֹרַת נֶגַע צָרַעַת בֶּגֶד הַצֶּמֶר אוֹ הַפִּשְׁתִּים אוֹ הַשְּׁתִי אוֹ הָעֵרֶב אוֹ כָּל כְּלִי עוֹר לְטַהֲרוֹ אוֹ לְטַמְּאוֹ: או על פי תורת כל נגע הצרעת ולנתק. ספר ויקרא פרק יד (נד) זֹאת הַתּוֹרָה לְכָל נֶגַע הַצָּרַעַת וְלַנָּתֶק: (נה) וּלְצָרַעַת הַבֶּגֶד וְלַבָּיִת: (נו) וְלַשְׂאֵת וְלַסַּפַּחַת וְלַבֶּהָרֶת: (נז) לְהוֹרֹת בְּיוֹם הַטָּמֵא וּבְיוֹם הַטָּהֹר זֹאת תּוֹרַת הַצָּרָעַת:

   בשירו של מוקי אלוהים  הוא אומר "אתה האדמה, אתה החיים, אתה הבריאה, אתה השנים, אתה האהבה חסרת הפנים. אתה בשנאה ובעין הממשות, אתה בקנאה ובחוסר ודאות, באפסות ההיות, ריקנות הימים. כשאני נושם, כשאני נוגע, פוקח עיניים מביט ויודע, שומע אמת נקייה ממילים, אני מכיר אותך, אלוהים. אותה נגיעה שאחר שעשויה להביא אותנו לדעת אלוהים יכולה ככך כל לפגוע.

   ומהו הטיפול בנגעי העור האור המביאים לנתק? על פי תורה זו "טיפול על ידי היטהרות פיזית ומוסרית." שתפו זה את זה ואותנו בחוויות אהבה שבהם היו מגעים של אור. שתפו זה את זה ואותנו בחוויות אהבה שהוליכו לא עלינו למגעים של נתק וחושך.