צום עשרה בטבת
יום הקדיש הכללי
עשרת השבטים כבר הוגלו על ידי מלך אשור. בארץ ישראל נשארו שבטי יהודה ובנימין וכוהנים ולוויים. בי' בטבת שנת 589, נבוכדנצר מלך בבל שם מצור על ירושלים. כעבור שלוש שנים נחרב בית המקדש.
ב1938 מתחילה השמדת העם היהודי על ידי הצורר הנאצי. ששה מליון יהודים הושמדו. רוב הנרצחים לא נודע מקום קבורתם, אין תאריך ליום מותם ואין מי לומר עליהם תפילת "קדיש"
בשנת 1951 קבעה הרבנות הראשית לישראל את יום י' בטבת כ"יום הקדיש הכללי ביום זה, שנקבע לפני 2,500 שנה כיום תענית, כל העם מתאבל ואומר "קדיש" על ששה מליון יהודים שנהרגו בשואה.
שיהיה יום משמעותי לכולם
יששכר
יום צום עשרה בטבת
עשרה, י' בטבת הוא יום צום המציין את תחילת המצור של נבוכדנאצר מלך בבל על ירושלים. המצור החל בתאריך י' בטבת בשנת 588 לפני הספירה, ונמשך שנה וחצי - עד כיבוש ירושלים וחורבן בית המקדש הראשון ביום תשעה, ט' באב בשנת 586 לפני הספירה. "ויהי בשנת התשיעית למלכו בחדש העשירי בעשור לחדש בא נבוכדנאצר מלך בבל הוא וכל חילו על ירושלים ויחן עליה ויבנו עליה דייק סביב . ותבא העיר במצור עד עשתי עשרה שנה למלך צדקיהו ."( מלכים ב' כה' א' .)
"כה אמר ה’ צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים והאמת והשלום אהבו". בגמרא מפורש שכוונת הנביא זכריה (ח י"ט) לי"ז בתמוז, תשעה באב, ג’ בתשרי ועשרה בטבת.
הצומות הללו, שנקבעו על ידי הנביאים בעקבות חורבן בית ראשון, בטלו עם בנין הבית בימי עזרא וחזרו ונהגו לאחר חורבן הבית השני. על כן נפסק להלכה בשולחן ערוך שיש להתענות בימים הללו.
י' בטבת הוא גם יום הקדיש הכללי למי שמקום קבורתם לא נודע. ביום זה יד ושם שם דגש מיוחד על הנצחת הפרט.
אַלֶּנָה סִינְקוֹבָה
לִבְרוֹחַ לְמָקוֹם אַחֵר, לָנוּד, לִמְצוֹא אֶת הַדְּרָכִים אֶל אֲנָשִים טוֹבִים יוֹתֵר, אֶל אֵלֶּה שֶׁאֵינָם רוֹצְחִים.
הֵן פֹּה בְּאֶלֶף לְבָבוֹת תְּפִלָּה אַחַת לֹא דָעֲכָה: כִּי יוֹם יָבוֹא, זֶה יוֹם תִּקְוַת - שְׁעַת הַשִּחְרוּר וְהַבְּרָכָה.
יששכר עשת
''היום י' בטבת אני מסתכל דרך חלון חדרי שבירושלים אל מעבר לחומות העיר, ואני רואה מחזה מפחיד! צבא אדיר וחזק, צבא נבוכדנצאר מלך בבל, נערך סביב חומת העיר. אני שומע את המבוגרים מדברים על כך שאנחנו במצור! המילה הזאת, מצור, היא מילה מפחידה. מצור - רעב, צמא, מחלות והרג... מצור... המילה הזאת מסמלת עבורי כלא. לא נוכל עוד לצאת להרים שמסביב לירושלים. הכל מתחיל היום, ומה יהיה הסוף - אינני יודע."
מתוך יומן (דמיוני) של ילד שחי בתקופת המצור
מצא באתר סנונית
יששכר
יום צום עשרה בטבת
יום הקדיש הכללי
עשרת השבטים כבר הוגלו על ידי מלך אשור. בארץ ישראל נשארו שבטי יהודה ובנימין וכוהנים ולוויים. בי' בטבת שנת 589, נבוכדנצר מלך בבל שם מצור על ירושלים. כעבור שלוש שנים נחרב בית המקדש. "ויהי בשנת התשיעית למלכו בחדש העשירי בעשור לחדש בא נבוכדנאצר מלך בבל הוא וכל חילו על ירושלים ויחן עליה ויבנו עליה דייק סביב ותבא העיר במצור עד עשתי עשרה שנה למלך צדקיהו ."( מלכים ב' כ"ה א')
ב1938 מתחילה השמדת העם היהודי על ידי הצורר הנאצי. ששה מליון יהודים הושמדו. רוב הנרצחים לא נודע מקום קבורתם, אין תאריך ליום מותם ואין מי לומר עליהם תפילת "קדיש"
בשנת 1951 קבעה הרבנות הראשית לישראל את יום י' בטבת כ"יום הקדיש הכללי לכל מי שמקום קבורתו לא נודע" ביום זה, שנקבע לפני 2,500 שנה כיום תענית, כל העם מתאבל ואומר "קדיש" על ששה מליון יהודים שנהרגו בשואה. ביום זה יד ושם שם דגש מיוחד על הנצחת הפרט.
"הצוואה שלי"-געלע זקשטיין
"מה אני יכולה ברגע זה לומר ולדרוש בעמדי על הגבול בין חיים ומוות, כשאני יותר בטוחה שלא אחיה מאשר כן אחיה. ברצוני להפרד מידידיי ומעבודותי. את עבודותי אני תורמת למוזיאון היהודי שיוקם בעתיד כדי לשקם את חיי התרבות היהודית מלפני המלחמה עד לשנת 39, ללמוד על הטרגדיה הנוראה של הקיבוץ היהודי בפולין בזמן המלחמה. עכשיו אני רגועה. גורלי להיהרג. אני מנסה להחביא חלק מעבודותי, אני רק רוצה זכר לשמי ולשם בתי המוכשרת מרגלית ליכטנשטיין. בארבעה בנובמבר ילדתי את בתי, זהו אושרי וגאוותי. היא מוצלחת, מוכשרת ויפה. הצער והכאב גדול. אם אשאר בחיים, יהיה זה למען בתי האהובה. היו בריאים חברים וידידים, היה בריא עם יהודי, אל תתנו שחורבן כזה יתרחש שוב. געלע זקשטיין, 1 באוגוסט, 1942, היום ה - 14 של אקציית היישוב מחדש "מתוך עונג שבת" - הארכיון המחתרתי של עמנואל רינגלבלום בגטו וורשה. נמצא באתר יד ושם.
שיהיה יום משמעותי לכולם
יששכר
|