הריון הוא התהליך שבמהלכו אישה נושאת עובר ברחמה. להריון יש השפעות רבות על נפשה וגופה של האישה, החל מהשפעות פיזיולוגיות, בשל שינויים הורמונליים, המטולוגיים ומטבוליים, וכלה בהשפעות פסיכולוגיות בשל המצב החדש והמשתנה תדיר. לידה היא התהליך שבו מסתיים ההריון והצאצא יוצא לאוויר להעולם, וגם לה השפעות פיזיולוגיות ורגשיות רבות על האישה. מלבד ההשפעות על האישה שנושאת את ההריון ויולדת, להריון ולידה ישנן השפעות פסיכולוגיות גם על התא המשפחתי המצומצם והרחב.
תהליכים נפשיים של האישה ההרה
באופן לא מפתיע, אחד התחומים העיקריים שמעסיק אישה הרה הוא נושא האמהות. ייצוגים פנימיים של דמות האם, שנבנו במהלך השנים, עולים וצפים. ייצוגים אלה בנויים מהתנסויות של אותה אישה עם אימה שלה, ומחוויות שקשורות בנשים אחרות שתפקדו כאימהות. חוויות הקשורות לינקות ולילדות המוקדמת צפות ועולות. במודע יש עיסוק בשאלות כמו איך אני אהיה כאמא, האם אהיה דומה לאימא שלי? האם ארצה להיות דומה לה?
תהליך נוסף המתרחש בנפשה של האישה ההרה, הוא העיסוק בעובר, ויצירתו של העובר הדמיוני. בעצם, התינוק הדמיוני התחיל להיווצר עוד לפני ההיריון. אולי עוד בתקופת ילדותה של אותה אישה, כאשר שיחקה בבובות, ופגשה תינוקות ואימהות. התהליך מתחזק במהלך ההיריון. לפי סטרן, סביב אמצע ההיריון, התהליך הופך מודע, והאישה מתחילה לבנות לה תאור של העובר-התינוק שעומד להיוולד. מחשבות על איך הוא יהיה, אילו תכונות יהיו לו, איך יראה, איך יהיה הקשר איתו. הציפיות ניזונות מהעולם הפנימי של אותה אם לעתיד. סטרן מתאר שהעיסוק בתינוק הדמיוני יורד לקראת הלידה, כמעין הכנה למפגש עם התינוק האמיתי. למרות זאת, לעיתים יש קושי החיבור הזה. במהלך ההיריון, ואח"כ, אחרי הלידה, נעשה עיבוד של התכנים הללו. המשימה של האישה ההרה והאם החדשה היא להצליח לעבד ולארגן תכנים אלה, לחבר אותם למציאות החיים, לתינוק האמיתי, המציאותי שנולד להמשיך הלאה בחייה.
מתוך: הולר הררי, ל. (2007). חרדה ודיכאון בהריון, ותהליכים נפשיים של האישה ההרה. פסיכולוגיה עברית.
דיכאון, חרדה והפרעות פסיכיאטריות במהלך ההריון
במחקרים שונים בספרות הרפואית נמצא שאחוז לא מבוטל של נשים יסבלו מהפרעות פסיכיאטריות שונות במהלךה הריון. אחוז הנשים ההרות הסובלות מתסמינים חרדתיים או דיכאוניים נע בין 10%, בחלק מהמחקרים, עד 26% בקרב נשים מאזורי מצוקה. חלק מנשים אלה ימשיכו ויסבלו מהתסמינים גם לאחר הלידה. באחד המחקרים נמצא של-46% מהנשים שסבלו מתסמינים דיכאוניים במהלך ההיריון סבלו מתסמינים דומים בשבועות שלאחר הלידה. עוד נמצא, שתסמינים חרדתיים בהריון מהווים גורם סיכון להתפתחות דיכאון לאחר הלידה. למצבה הנפשי של האם יש השלכות גם על המצב הגופני, ויתכן שגם על העובר. נמצא שנשים עם תסמינים דיכאוניים וחרדתיים בהריון סבלו יותר מבעיות גופניות בזמן ההיריון, נזקקו ליותר ימי מחלה בזמן ההיריון וביקרו יותר אצל רופא הנשים. נשים אלה הביעו יותר פחד ודאגה לקראת הלידה עם עליה בשיעור הניתוחים הקיסריים המתוכננים.
להפרעות בתקופת ההריון ולאחר הלידה מאפיינים ייחודיים ולעיתים הסתמנות שונה ממצבים דומים בתקופות אחרות בחיים. הנשים שסובלות מתסמינים דיכאוניים וחרדתיים יהיו עסוקות לרוב בתכנים ייחודיים למצבן-שאלות הקשורות בתפקודן כאמהות, בושה ואשמה הקשורים לפגיעה בדימוי האם שציפו שיהיו, קונפליקטים הקשורים ליחסים בינם ובין ההורים שלהן מתעצמים בתקופה זו. למרות שקיים טיפול יעיל הרי שנשים רבות אינן מאובחנות ולא מגיעות לטיפול.
מתוך: הולר הררי, ל. (2007). חרדה ודיכאון בהריון, ותהליכים נפשיים של האישה ההרה. פסיכולוגיה עברית.
הולר הררי, ל. (2005). דיכאון אחרי לידה והפרעות במצב הרוח בתקופת ההריון ולאחר הלידה. פסיכולוגיה עברית.
לידה וטראומה בעקבות לידה
לידה נתפסת כאירוע חיובי בעיקר, הקשור לבריאה ולחיים ולאו דווקא למצוקה ולחולי. יחד עם זאת, עבור חלק מהנשים הלידה עשויה להיות טראומטית, ואחוז קטן מהן מפתח הפרעת דחק פוסט טראומתית בעקבות החוויה. הביטוי הקליני כולל סיוטי לילה, מחשבות חוזרות ומעוררות חרדה על הלידה, עצבנות, קושי לתפקד ולעיתים פחד מלידה חוזרת עם בקשה ללדת בניתוח קיסרי, או עד כדי הימנעות מהריון נוסף.
לקריאה נוספת על טראומה בעקבות לידה
לידה שקטה
לידה שקטה היא הכינוי ללידה שבה נולד ולד ללא רוח חיים. מדובר פעמים רבות באירוע טראומטי, שהשלכותיו על ההורים עלולות להיות קשות וממושכות. לעתים קרובות ההורים השכולים מתמודדים עם פער תהומי בין הדחף להכרה בממשות התינוק והצורך לכינון אנושיותו, וכן הצורך בהכרה באובדן ובכאב, לבין הציווי הבוקע מכל מערכות התמיכה - לשכוח ולהשקיט.
השפעתם של הריון ולידה על הגבר
העבודה הקלינית מספקת תמיכה רבה לקיומו של תהליך "ההריון הפסיכולוגי של הגבר", המקדים את תהליך ההסתגלות הנפשית הגברית להולדת תינוק ונבדל ממנו. ההכרה, כי הגבר עובר תהליך נפשי מקביל לאשתו ההרה אין פירושה שהוא זהה לזה של האישה. לתהליכים אלה אפיונים ייחודיים, נפרדים משל האישה, שחלקם דומים לאלה של האישה וחלקם שונים.
בשלבי ההריון הראשונים, יש נטייה להתקרבות רבה בין בני הזוג, לקראת ההורות המשותפת. כתוצאה מהמגמה החברתית של מעורבות ושיתוף, כפי שצוינה לעיל, גברים מודרניים מלווים את נשותיהם לבדיקות השונות ומגלים בקיאות בהיבטים השונים של ההריון. יש גברים המשתמשים בביטויי לשון כמו "אנחנו בהריון". אפשר שאמירה זו מאותתת על חציית גבולות - משיתוף להזדהות מלאה. חציית גבולות (מודעת או בלתי מודעת) - מהדדיות לעבר חתירה לשוויון מלא - מחטיאה את המטרה. עלולה להשתמע מכך דרישה מהגבר "לשאת יחד את ההריון". מצב כזה עלול לעורר חרדה אצל הגבר, כמעין איום על תחושת הגבריות. לקבוצה זו מצטרפים גם גברים ש"מנכסים" לעצמם ההריון ו"נוטלים פיקוד" צמוד על התנהלות בת זוגם, הנושאת את ההריון בפועל. אחת מהנשים שפנו לקליניקה, סבלה מהצקות בלתי פוסקות מבן זוגה. היא הופתעה מהשינוי שחל בו מאז הרתה. בימים רגילים הוא גילה מעט מאד עניין ביום עבודתה ואילו כעת התעניינותו באורח חיי היום יום שלה הלכה וגברה: מה אכלה, מתי אכלה, הטיל איסורים לעשות פעילות גופנית, לעשן ופיקח צמוד ובלווי מתמיד לבדיקות ועוד. כמובן,שתגובות אלה יצרו אצלה כעס, תחושת אובדן חירות וחשש שלא סומכים עליה. עקב כך, פרץ עימות חריף בין בני הזוג. גברים אחרים דיווחו על תגובות פסיכוסומאטיות כמו בחילות, השמנה או הצמחת שדיים.
כרמל, ש. (2009). ההריון הפסיכולוגי של הגבר – התבוננות בתהליך הפסיכולוגי המלווה גבר הממתין ללידת צאצא. פסיכולוגיה עברית.
השפעת הלידה על האח/ות
במאמרה על אחאות, הפסיכואנליטיקאית ג׳ולייט מיטשל טוענת שתקופת הילדות המוקדמת מלאה בטראומות, חלקן גנריות, כמו למשל גמילה מיניקה. בחברות מסורתיות, גמילה מיניקה (ובעקבות זאת חידוש המחזור החודשי של האם והפריה חדשה) התרחשו לרוב בגיל שנתיים, ובכך הצטרף אובדן השד להופעתו של אח. עד לאותו רגע, הפעוט היה התינוק – והגעתו של האח החדש מובילה לכך שזהותו של הילד הוחרבה. למרות זמן ההכנה שבתשעה ירחי לידה, התינוק החדש מתפרץ לתוך הסצנה של האם והפעוט עם נוכחות עצומה שהיא טראומתית עבור הפעוט. לפי מיטשל מדובר בעיניה בטראומה של ממש, ולא רק בקושי ברמות משתנות; היא מסבירה שכל טראומה היא עוררות עודפת שמגיעה מן החוץ, אבל במקרה של טראומה פסיכולוגית, ההפרעה החיצונית תצטרף לגירוי מפריע שמגיע מבפנים.
