איך עומדים ביום הזיכרון?

עלון פסיכולוגיה עברית | 9/5/2014 | הרשמו כמנויים

אז הזמנו לסלון הלאומי שלנו את המוות, שעל אף שפניו אפורות וכפוף לו הגב, הוא מצמית כתמיד וכוחו במתניו. בסופו של היום, בעודנו נשענים זה על זה, כואבים, התפרצה אל החדר העצמאות המגונדרת ודרשה שהמוות יסתלק. המוות, כדרכו, התמקם בפינת הסלון ומלמל שהוא ממש ומאד מצטער, תמיד מקווים שהוא ילך בסוף, אבל הוא כאן כדי להישאר. ועכשיו? חוזרים אל החדרים הפנימיים - אל חדר השינה, חדר המשפחה וחדר הילדים ןממשיכים אל החיים הפרטיים, הארוגים גם הם, בין כה, בסוגי עצמאות ומיני אובדנים.

החומרים שעלו השבוע לאתר מעניקים זוויות התבוננות נוספות על נושאים שהעסיקו אותנו השבוע, אך רלוונטיים תמיד - האם אפשר לאבד מישהו שלא הכרנו? ד"ר מעיין למפרט-צמרת מקדישה את מאמרה המרתק להתבוננות בחווית אובדן נעדרת זיכרון -  אובדן המתרחש בגיל צעיר מאד, בהיעדר זיכרון ממשי וברור מהנפטר. המאמר סוקר את מאפייניו של אותו 'אובדן בלתי נראה' ומסמן את הדרך בה ניתן לנוע ממצב של 'היעדר ייצוג' ל'ייצוג של היעדר'. מומלץ מאד. משה אלון, מנהל שפ"ח תל-אביב, שירת במהלך מלחמת יום הכיפורים כמפקד זחל"ם. את הרגעים בהם מטוס סורי צלל לעברו והתרסק מטרים ספורים ממנו, הוא משחזר מאז שוב ושוב. בעדות אישית מגולל אלון את חוויותיו מהמלחמה ההיא ומבקש לשרטט דרך סיפור הטראומה האישית שלו, את קווי המתאר של הטראומה הלאומית ואת ה'טיפול החוויתי' שעברו הוא ובנו כדי לרכך את הטראומה. וברוח הימים, תוכלו להכיר גם את ספרו של ד"ר ניסים אבישר - 'טיפול פוליטי', העוסק בקשרי הגומלין המורכבים בין הפסיכותרפיה לבין הפוליטיקה במובנה הרחב ומנסח בסיס תאורטי לעבודה טיפולית רגישה פוליטית תוך כדי התייחסות גם להקשר המקומי-ישראלי. לעיונכם זמין אחד מפרקי הספר העוסק בהתמודדות עם תכנים פוליטיים בטיפול.

נמשכת ההרשמה למחזור לימודים חדש (מחזור שמיני)
של תוכנית הכשרה בפסיכותרפיה ברוח פסיכולוגיית העצמי

ומפוליטיקה רחבה לבירוקרטיה פנימית - תהליך ההתמחות של פסיכולוגיות ופסיכולוגים, ובעיקר תהליך הקבלה להתמחות, עוברים בימים אלו שינויים מפליגים.  בניסיון לעשות קצת סדר בנהלים החדשים פרסם משרד הפסיכולוגית הארצית מסמך עם הכותרת "מלגות פנויות והגשת מועמדות - עדכון". מתמחים מבולבלים מוזמנים להציץ. ובהזדמנות זו, נגיש לכם גם מדריך קטן למתמחה הנבוך ובו השלבים שיש לעבור והטפסים שאסור לכם לפספס עד שתראו את האור שבקצה המנהרה (או במילים אחרות - עד לבחינת ההתמחות).

שבת שלום!

"ואיך עומדים בטקס זיכרון? זקופים או כפופים

מתוחים כאהל או ברישול של אבל,

ראש מושפל כאשמים או אש מורם בהפגנה נגד המוות,

עיניים פעורות וקפואות כעיני המתים

או עיניים עצומות, לראות כוכבים בפנים..?'

(מתוך 'איך עומדים ביום הזיכרון', יהודה עמיחי)