חדר המיטות של 'הגבר החדש' וה'אשה החדשה'
ד"ר ניצה ירום | 25/5/2018 | הרשמו כמנויים
חדר המיטות של 'הגבר החדש' וה'אשה החדשה'
לאחרונה מושמעת דעה שהזוגיות ה'שוויונית' פוגעת בתשוקה המינית שבין בני הזוג. מטפלים יכולים להציג מטופל, המכונה – 'גבר חדש' – שפנה אליהם כשהתחיל להרגיש מדוכא; הוא יתאר את הלו'ז שלו כך שעליו להחזיק עבודה, לתמרן בין לוחות הזמנים של הילדים, להכין ארוחת ערב שלוש פעמים בשבוע, להתנדב בבית הספר, לשלם חשבונות, ובנוסף על כך – עליו להיות אבא מגניב ובעל רגיש, לחזר אחרי אשתו אם הוא רוצה סקס לפני השינה, בדרך כלל אחרי שהקשיב לסקירת אירועי היום שלה ועבר על רשימת הדברים שהוא צריך לעשות למחרת. הוא יכול להרגיש שהוא בקושי מגיע לדברים שהוא באמת רוצה לעשות – להגיע לחדר כושר או לכתוב, ושהניסיון שלו לאזן בין העבודה לבין ההורות, הזוגיות ומטלות הבית – מטריף אותו.
ממש תמונת ראי למה שנשים טענו כל השנים – ש'הכול עליהן'. אלא שזוהי תמונת המשפחה והזוגיות השיתופית העכשווית. אך סיפור אישי כזה של גבר תואם ממצאי מחקרים סוציולוגיים שונים ומצביע על כך שסקס ושותפות בזוגיות – נראים סותרים זה את זה.
עמדתי היא ש'שוויון' מיכני בין המינים הוא מדומה וצריך לדבר על עמדה זוגית-מינית של שותפות וחברות, כשכל אחד מן הפרטנרים – הגבר ואישה (או כל הרכב מיגדרי אחר) – פועל לפי טבעו וצרכיו, כשהם מספקים זה את זו יחדיו. כשהם יוצרים שפה ייחודית ואופיינית לחלוקת התפקידים, לקשר ולזוגיות שביניהם ועם ילדיהם.
מסתבר שסטנדרטים תפקודיים גבוהים וקשוחים מכבים את התשוקה – כשצריך להתגייס ול'תקתק'. נוצרות מוסכמות הנובעות מהפנמות מבית ההורים, או מקלישאות לגבי מין וזוגיות הנרכשות בשיח חברות או במפגש בנים במילואים או בגינה; הן מתקבעות כנורמות - "כך צריך לנהוג". ממקורות אלה נזרע חשד מובנה כלפי הפרטנר ולגבי תסכול צפוי ביחסים - שיכולים להטביע בעשייה את השותפים בזוגיות. וכך קורה שמחליפים עזרה כנה וחברית והתמסרות הדדית - במושלמות ופיקוח, ומפספסים את ההנאה שבשותפות הזוגית והמשפחתית, ומכאן – אפשר בקלות לפספס גם את ההנאה שבשותפות המינית.
המיניות יכולה וצריכה להיות 'הרפיה' ועונג משותפים. העובדה שחדר הכושר יזוהה (כמו אצל הגבר שתואר) כגורם המרפה, והמתחרה בסקס – מעידה שבני זוג חשים חשדנות ואי-נוחות זה לגבי זו במה שקשור לפורקן, לקרבה פיזית, ולאינטימיות שהיא גופנית ונפשית כאחד, הם חשים חשדנות וחשבונאות שפוגעות בחברות טובה.
במצב עניינים שכזה סקס נחשב ל'ביצוע', לעוד תפקוד, עוד מטלה שצריך ללהטט בסדר היום הצפוף לאדם במאה ה-21. אצל 'הגבר החדש' התשוקה המינית יכולה להתבלבל כשהוא משתף פעולה וחברי בהתנהלות המשפחתית, אבל נדרש ליוזמה ועוצמה במיניות הגברית שלו. הוא יכול לחוש שהאישה המועצמת שאיתו – ה'מתקתקת', הפעילה, העצמאית, המודעת למיניות שלה – קצת מפחידה אותו, כשהוא שואל את עצמו: האם יוכל לספק אותה?
'האישה החדשה' יכולה ללהטט תפקודית את בעלה בשותפות ביניהם - שאותה הוא, מצידו, מקיים ברצון ובנכונות, הוא לא מלוהטט אלא שותף מרצונו. היא יכולה לשכב אתו, אבל להתרגש ממפגש עם 'הבנות', מ'אקס מיתולוגי' בוגדני – שלאחרונה 'זכר אותה'; בעלה – לא מרגש אותה. היא מוצאת עצמה מתגעגעת לאינטנסיביות הרגשית שהייתה לה כאישה פנויה - שאין לה איתו. היא נרגשת כשהיא רואה סדרות בטלוויזיה – למשל, על אישה שיש לה בעל, אבל היא שכבה עם מישהו בעבודה, והמסר הוא 'לכי בעקבות הלב'. היא יכולה להתלונן למה אי-אפשר לאהוב דבר בטוח, ולהתנחם ש'לכולם יש סטוצים', כשהיא מפחדת לסכן 'דבר בטוח' בשביל סטוץ.
מסתבר, שלמרות המהפכה המינית - כשהנשים חדלו להתנהל מינית בתפקידן כמספקות את הצורך המיני של בן זוגן ללא הכרה בצורך שלהן, והפכו למי שמכירות בהיותן בעלות תשוקה וצורך מיני משלהן – הן עדיין לא ממש משוחררות מינית.
מסתבר שתפיסת המיניות של האישה 'כסחורה', תפיסה שעליה היא גדלה ואותה הפנימה דרך הדמויות ההוריות שהיו לה ודרך ההתנסויות המיניות שלה בהתבגרותה, כשגילתה את מיניותה כנשק וככוח לכבוש גברים ופרטנרים בכלל – היא עדיין המיניות המככבת בזוגיות הבוגרת שלה.
את היכולת ליהנות ממין בשניים - לעבור מתפיסת המיניות הגברית כפורקן גרידא ותפיסת המיניות הנשית ככוח 'לכיבוש אובייקט' (בן/בת זוג) או לעונג 'לי' לתפיסתה כמקור לקרבה ותקשורת זוגית - צריך עדיין לשכלל. מוזר אולי שבמאה ה-21, כשהמיניות מוצגת חשופה במרחב הציבורי – עדיין במרחב האינטימי היא זקוקה לשיפור. תפיסת בן הזוג כשותף ולא כמתחרה או כאובייקט המופעל בשרות 'מראית עין של משפחתיות וזוגיות' - היא עדיין אופציה שאנחנו צריכים לשכלל לקיום שותפות חברית, מינית, מענגת והדדית.
