פסיכולוגיה עברית

×Avatar
זכור אותי
שכחת את הסיסמא? הקלידו אימייל ולחצו כאן
הסיסמא תשלח לתיבת הדוא"ל שלך.

פסיכו

רפאל יונתן לאוס

שאלות בטלפון ברגע של אולי טיפול - על התפר שבין הפרטי המציאותי למושלך המקצועי

רפאל יונתן לאוס | 19/4/2018 | הרשמו כמנויים

[מוזיקת רקע מומלצת "טלפון האהבה", זהבה בן, https://www.youtub...5X4kg]

אחר הצהריים באחד מימי השלישי בקיץ של השנה שעברה התישבתי על ספה במרחב פתוח באוניברסיטה. לא מיהרתי לשום מקום והתנוחה שלי הפכה בהדרגה לקרובה יותר ויותר לשכיבה. עצמתי עיניים ולרגע היה לי שקט בתוך הראש. הסלולרי שלי צלצל ועל הצג היה מספר לא מוכר. ההשערה הראשונה שלי הייתה שזו סטודנטית ממוקד המכירות של תיאטרון החאן שמתקשרת שוב אחרי ששיחה שלנו נקטעה. החלטתי בו ברגע לקנות את המנוי שהיא הציעה ועניתי בנחישות. בקול שנשמע לי כמו ערבוב של התרגשות וחרדה אשה צעירה אמרה שהיא רוצה להתחיל טיפול.

והרגעים האלה, הקצרים לרוב, של שיחות עם אנשים שמחפשים טיפול הם יוצאי דופן בתוך המוני אינטראקציות מקצועיות אחרות. הם שונים במובן הזה שהם תופסים אותי בתוך החיים, בבית, כשאני לבד או כשאני עם עוד אנשים, רגע אחרי קפה עם חבר או כשאני מחכה שמישהו יחזור אליי. בלי שאני יודע מהרגע הראשון שאני עכשיו בתפקיד, בכובע הפסיכולוג. וכן עם כל הכנות ואולי דווקא בגללה זה תפקיד (אי אפשר בלי קצת ריאליזם רוסי ואסכולת סטניסלבסקי), זה state of mind, מסגרת מארגנת. ראלף גרינסון בספרו על הטכניקה הפסיכואנליטית (Greenson, 1967) כותב על היחסים המציאותיים (Real-Relationship) המתקיימים תמיד ברובד מקביל ליחסי ההעברה*. הטענה שלו היא פשוטה ומשכנעת – איזו משמעות יש לפנטזיה ולסילוף המציאות של ה"העברה" אם אין יחסים מציאותיים שניתן לתפוס באופן לא מציאותי? מתחת להעברת אהבה או שנאה סוערת מסתתרת לעיתים מערכת יחסים מציאותית פושרת למדיי ולהיפך – העברה שנחווית כשעמום ותקיעות יכולה להתקיים במתח עם (ויש מי שיגיד כהגנה מפני) מרכיב יחסים מציאותיים סוער. שאלה שעולה בטיפול לא פעם מכוונת לזיהוי של טיב המרכיב המציאותי הזה - מה היה מתחשק שיהיה טיב הקשר בינינו אם היינו נפגשים בסיטואציה אחרת? או בגרסה העממית והמצומצמת יותר – האם היינו יושבים לשתות ביחד בירה.

שיחות טלפון שכאלה מרגישות לפעמים כמו שיחות לפני דייט. התרגשות עצורה, ציפיות, חששות ולא מעט שאלות שלא תמיד קולעות ל”דבר הזה” שבאמת מנסים להבין. וכמו עם דייט זה מתכנס לכן קובעים פגישה או שלא (הוריאציות הרגשיות המרובות שבלא לקבוע פגישה יכולות לפרנס רומן רומנטי או לכל הפחות פוסט המשך). השיחה הזו לא הייתה שונה. והתחושה הייתה די טובה. היחסים המציאותיים בינינו בשלב הזה היו של חיבה וסקרנות. (כשלוקחים בחשבון שטלפון הוא מכשיר מתעתע – בהיעדר הגוף על המראה, הלבוש והתנועה ומה שהוא אומר או מכסה יש מקום רב יותר לדמיון ). אחרי כמה משפטים והבירורים הטכניים ההכרחיים קבענו מועד לפגישה ראשונה ורגע לפני שניתקתי היא אמרה שיש לה עוד דבר אחד אחרון שהיא שכחה לשאול. "בעצם אני כבר בטוחה שאני יודעת מה תהיה תשובה אז אני לא מאמינה שזו תהיה בעיה ובכל זאת" היא אמרה – "חשוב לי לדעת שאתה מטפל התייחסותי". היה כאן רגע קצר של שתיקה. התחושה שלי בבטן הייתה זהה לזו שהייתה לי כשנשאלתי פעם בשיחה דומה האם אני דתי. מעין הפתעה משאלה שהרגישה לי חודרנית ובכלל לא רלבנטית (השלב הבא הוא לשאול אם אני איש של תה או קפה? איזו דמות אני במשחקי הכס? זמר מזרחי מועדף?) . מצד אחד חשבתי לעצמי שזו שאלה מקצועית פרופר, כמו לשאול על הכשרה או ניסיון ומהצד השני ההרגשה הייתה שזו שאלה של זהות שמגיעה ממקומות מאוד אישיים. אם זה היה עולה כבר בתוך טיפול זה היה מזמין בירור על מה זה בעצם מטפל התייחסותי מבחינתה..ומה הדבר הזה שכל כך חשוב עבורה ושהיה ברור לה בעצם שיש בי כמו שניתן היה לברר לגבי רצון/פנטזיה שאהיה עבורה דתי, מזרחי או טייס. אבל אנחנו עדיין לא בתוך טיפול ובנתיים הטון שלה השתנה. הוא נשמע לי כמעט כמו תחינה. "נכון שאתה התייחסותי?". וכאן בחיי שרציתי לענות לה שכן ובטח ושלא תדאג. יכולתי לגבות את עצמי בספר של לו ארון שהיה לי בתיק ובהרצאה על מצבי עצמי וברומברג שהלכתי לשמוע רק שבוע קודם לכן והייתה מעניינת מאוד. כמה מחבריי הטובים ביותר הם התייחסותיים ועדיין ובכל זאת האמת בקעה מגרוני. שמעתי את עצמי אומר לה שאני נוטה לגישה קלאסית. הייתה שוב שתיקה של מבוכה כזו..ושוב רציתי למתן את מה שאמרתי אבל נוטה זה כבר די ממותן אז יש לה סולם לרדת מהעץ והיא באכזבה אמרה שחבל. שהיא כבר הרבה זמן מתלבטת והפעם היא כבר חשבה שמצאה.

ואולי הפוסט הזה הראשון בבלוג הוא גם כמו שיחת טלפון כזו. לא הייתי אומר עליו שהוא מקצועי אבל כמו הרבי מלובביץ' במערכון של היהודים באים** אני גם לא הייתי אומר שלא. וכן הוא אישי וגם לא כל כך ויש ריח של ציפיה באוויר, והתחלה והרבה מקום לדמיון ולמה שעוד לא קרה.


*תפיסה של המטפל כאילו היה מישהו אחר, דמות / אובייקט משמעותי בחייו של המטופל (הורה, מורה, בן/בת זוג וכדו') והעתקת מכלול הרגשות, הציפיות ודפוסי התגובה ממערכת היחסים האחרת אל תוך הטיפול.

** הרבי מלובביץ' , היהודים באים עונה 3 פרק 9 -- https://www.youtub...h58sQ

Ralph, G. (1967). The Technique and Practice of Psychoanalysis.

תגיות: | | |

עוד בבלוג של רפאל יונתן לאוס

[מוזיקת רקע מומלצת , סופי – מרסדס בנד https://www.youtube.com/watch?v=USqIFvqwmXo] טו באב הנה חלף עבר לו ולפחות כמה מבנות...

תגובות

הוספת תגובה לפוסט

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

Tamar Ben-BarakTamar Ben-Barak6/6/2018

אלוהים ישמור. "האם אתה מטפל התייחסותי" זאת שאלה חודרנית בעיניך? בעיני זו שאלה סופר-רלוונטית. ורחוקה מרחק עצום מהשאלות האישיות שהבאת כדוגמה.
זה לא משהו שאני הייתי בוחרת לשאול כמטופלת פוטנציאלית, אבל בהחלט מאותה משפחה.
וכן, הייתי שואלת שאלות כמו זאת, אם לא בשיחה המקדימה אז בפגישה הראשונה.