על מטפלים המועלים בתפקידם
ד"ר ניצה ירום | 16/8/2010 | הרשמו כמנויים
על מטפלים המועלים בתפקידם
'המטפל השותק' הוא נושא אשר בהשלכותיו הבעייתיות בחדר הטיפולים דנתי בסיפרי 'פסיכואנליזה בנפשנו' (שהתפרסם ב'פסיכולוגיה עברית', 2004), אשר נועד לחשוף כשלים בפרקטיקה הטיפולית העכשווית (ראה פרק 2 – קולות מטופלים מתוך טיפולים פסיכואנליטיים, ופרק 4 – דיוקנות מטפלים: המטפל השותק).
ולכן, כאשר חזר בן זוגי הביתה ממפגש עם חברים כשהוא מזועזע וסיפר לי מעט מתוכנו המדגים את הבעייתיות של מטפל שותק, האצתי בו להעלות זאת בכתב ולפרסם אותו בטורי. לעתים נדרשת ראיה שמחוץ למערכת, אולי מפרופסיה שונה כדי לצפות באופן בקורתי בעקרון מקובל.
רשות הדיבור לבן זוגי ד"ר זאב הירשפלד, סוציולוג:
שלום לקוראים,
לשם הבהרת הרקע לספור שזעזע אותי, אני חייב להציג את עצמי.
לפני כעשרים שנים , כבר בהיותי איש בוגר (בן למעלה מחמישים ) פניתי לטפול בגלל מצוקות אישיות. במשך כשלוש וחצי שנים נפגשתי עם מטפלת, חלק גדול מהזמן שלוש פעמים בשבוע.
מידי יום אני מברך את האומץ שהיה לי להיכנס וללכת במסע הקשה של התבוננות עצמית. מסע שהיה משא רגשי קשה ולעתים רבות מייאש, תוך נטל כלכלי גדול.
אין לי שום ספק – הטיפול היה הדבר החשוב והנכון ביותר שעשיתי בחיי – גיליתי את עצמי ומידי יום אני מברך על כך. אני מרבה לספר על הטיפול שלי ומעודד אנשים במצוקה לפנות לטיפול בעצמם.
למרות שאני רואה את הטיפול שלי כהצלחה גדולה, במהלך הטיפול היו שעות תיסכול - בקשתי מהמטפלת שתסביר לי את הרציונל של הטיפול, את השונות בינו לבין טיפולים אחרים ולעתים פשר זכרונות או חלומות שלי, אני זוכר בזועה את התגובה השותקת שלה. כבר אז הבנתי (הרי הייתי אדם מבוגר ומנוסה שתיפקד בהצלחה בחיים האמיתיים) שהיא אינה יודעת כיצד להגיב בתחומים שאינה בקיאה בהם, ושלעתים נושאים שאני מעלה מזעזעים גם אותה – תגובותיה הזכירו לי תגובות של טכנאי המתפקד לפי מדריך למשתמש, הבנתי שכך היא הוכשרה לתפקידה.
עד היום אני כועס על חלק זה – על כך שאדם משכיל ומלומד בתחומו שמתיימר להיות מקצוען ומחויב ברגישות כלפי הלקוח שלו אינו מספיק פתוח לשוחח ולהודות גם בחולשותיו ומגבלותיו, והרי אדם פונה לטיפול כדי ללמוד לעצב מחדש את חייו הפרטיים והחברתיים, ללא דו שיח שוויוני כיצד ילמד? אני חושש שמטפלים רבים חוטאים בחטא היהירות ומתנשאים על מטופליהם שבאו לחפש מזור למצוקות. רבים שוגים וחושבים שהם מוכרים למטופלים זמן טיפול והמטפל רשאי לנצל זמן זה כרצונו – ולא כך, המטפל מוכר למטופל זמן, ידע ומסירות. המטופל משלם כסף רב כפיצוי על זמן ההכשרה של המטפל ועבור רמת חייו של המטפל.
למה ספרתי הקדמה ארוכה זאת?
ישבתי בחברותא עם ידידים וספרתי את סיפורי (שלעולם איני מתעייף מלספר) ואז הופיעה בתם של הידידים, נערה פורחת בת 17 וספרה: כשהייתה בת 12 כפו עליה הוריה ללכת לטיפול בגלל ניסיון אבדני, היא לא רצתה והלכה בעל כורחה, במשך שנתיים מידי שבוע היא הלכה אל המטפלת וכמחאה סירבה לדבר, וכך ישבו להן השתיים במשך שנתיים ושתקו.
איני פסיכולוג ואני מזועזע, נערה לא יודעת למה לצפות מטיפול ולמה נועד. חובת המטפלת לפרק את ההתנגדות ולהגיע אל הנערה, ואם אינה מסוגלת לדבר אל נערה מתבגרת - עליה להסתלק ולהעביר את הטיפול לאחר.
שאלתי את הנערה, "אולי תלכי עכשיו לטיפול", תשובתה היתה חדה: "בחיים לא".
הרי לכם מטפלת שלא רק שלא הועילה אלא גרמה נזק. ובמשך שנתיים גבתה המטפלת שכר וידיה לא רעדו.
רציתי לקרוא לרשימה זאת "מטפלים מושחתים", אבל אני בטוח שלמטפלת לא היתה כוונת זדון, אני חושש שהשתיקה היא חלק מההכשרה המקצועית שלה – העתקה בלי שכל והבנה של עקרונות שכבר אינם תקפים כיום, וזאת בשילוב עקרות רגשית המונעת את היכולת להכיל את המטופלת ולשמוע את השיח שהיא צועקת בשתיקה הרועמת שלה.
אנא מטפלים, לתשומת ליבכם.
זאב הירשפלד
