אחיות | איציק שמולביץ

איציק שמולביץ | 31/3/2020 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג

כל הזמן חשבתי שהפסקול לא מתאים כשהקשבתי לשיחה של סבתא ז'ניה עם אחותה דבורה בטלפון. לא ממש הצלחתי להבין מהיכן לקחה את המשפט הזה, הרי זה לא משפט ששגור על פיה או משפט שאיכשהו קשור לעולמה המקצועי של ז'ניה.

ז'ניה הייתה פסיכולוגית די מפורסמת ברומניה. תחום ההתמחות שלה היה הפחד לפחד.

ברומניה זה היה תחום די פופולרי בימים ההם, לכן אינני יודע אם הפופולריות שלה זכתה קשורה בדרך כל שהיא למיומנות מיוחדת שהייתה לה, או לפופולריות של התחום ברומניה.

בכל מקרה המשפט הזה לכד את אוזני.

הנחתי בצד את עיסוקי המעטים שכל ענייני בעיסוקם הוא שעמום שמלווה אותי מגיל הגן, וגמלה החלטה בליבי להתחקות אחר מקורו של המשפט.

כמובן שיכולתי לחכות לסיום השיחה השבועית בין דבורה לז'ניה ולהתעצבן מסגנון תשובותיה המתחמקות. אולם החלטתי לצפות בשיחה, שיחה שבדרך כלל עסקה בהחלפת דעות על קצב עליית מפלס הכנרת ומידי פעם החלפת תפריטים אשר הועברו בין אחת לשנייה באופן חסר, כביטוי של התחרות העתיקה שסחבו השתיים במשך שנים רבות מרומניה.

ז'ניה הייתה חביבת ליבו של אביה גרקו ודבורה אחותה הייתה חביבת ליבה של סונייה האימא ואותם יחסים לא פתורים של ההורים הועברו באופן דיי גלוי לבנות, מתח שנשכח שעלו לארץ.

אולם הוא שב הוא צץ והתבטא במין תחרות קולינרית חסרת פרסים שכל עיסוקה היה מי הבשלנית הטובה ביותר.

ניתן לומר שנדיבות רבה שכנה בין השתיים בהעברת פרטים על מצב הכנרת ומידי פעם דיברו על מצב הדגה, כך בנושא התפריטים שהיה קודש הקודשים של תפיסת הערך העצמי של השתיים, ניכר היה החוסר בהעברת האינפורמציה. דבורה שהייתה גדולה קצת מז'ניה יצאה זה מכבר לפנסיה לאחר שנים רבות של עבודה ולכן זמנה היה בידיה, ושעות רבות חקרה את הדברים לעומקם.

כשאני מציין בשם קוד את המילה דברים כוונתי כמובן לתפריטים השונים שאותה גזרה מהעיתונים הישנים וסידרה בסדר מופתי באלבומים.

נמשכת ההרשמה למחזור לימודים חדש (מחזור שמיני)
של תוכנית הכשרה בפסיכותרפיה ברוח פסיכולוגיית העצמי

דבורה הייתה ידועה בסדר וארגון מופתי אשר לטעמי גבל במקצת בכפייתיות יתר.

הדברים שבאלבום היה מסודרים לפי טעמים, צבעים, סוגי תבלינים, זמני בישול, חגים מועדים, ימי חול, בוקר צהריים וערב, אוכל לבית ואוכל לאורחים.

לעומת זאת ז'ניה שמרה את גזרי העיתון שלה בקופסת נעליים ואותם גזרי עיתון היו נחים להם באי סדר מופתי על המדף שמעל סירי הנחושת הישנים.

שז'ניה רצתה לבשל משהו מיוחד, הייתה שולחת את ידה ושולפת באופן אקראי דף מהקופסא 

מרימה את המשקפיים הקשורות בשרוך מניחה אותם על קצה אפה מביטה בדף במבט שכזה כפי שמביטים בדפים ישנים ואומרת ברומנית: "את זה בדיוק חיפשתי, מזמן לא בישלתי" ואז חוזרת לעברית וממציאה שם שכזה שמתאר את התבשיל, שם שבהחלט לא מופיע במילון אבן שושן או בכל מילון בישול אחר. בכל אופן גמלה בליבי החלטה להתחקות אחר מקורו של אותו משפט שהיה דיי זר בביתנו…

חידדתי את חושיי הבלשיים, אותם חושים שמאוד התחדדו בי שקראתי בילדותי את הספרים שדודה דבורה הייתה קונה לי לחג.

זוכר אני את אמיל והבלשים השביעיה הסודית. עטיתי על פניי ארשת שכזו שיש לבלשים, אותה ארשת שבלטה מאוד לפניהם של הגיבורים בסיפורים. התקרבתי במעט ובזהירות לז'ניה כדי שאוכל לדלות פרטים נוספים מהשיחה שאולי יוכלו לשפוך אור על מקורו של המשפט ובעיקר על התפקיד שקיבל באותם יחסים בין שתי האחריות.

שרקתי לעצמי את השריקה הידועה שלי מין שריקה שאני שורק מתמיד. אינני זוכר מאיזה סרט היא לקוחה, אך אני בהחלט זוכר שזה היה הסרט הראשון שהלכתי עם גילה הבת של יעקב ושושנה. אותה שריקה מפורסמת שהייתי שורק לגילה ואז הייתה יוצאת מהחלון על מנת שיעקב לא יידע. שרקתי חרש על מנת לא להפריע כפי שלמדתי בספרים, אפילו הבטתי לצדדים במין מבט סתמי. כשקרבתי במקצת ואולי יתר על המידה, אותה שריקה נשמעה בחלל ומילאה את המרחק שבין הקיר שבסלון לקיר המטבח ששם ישבה ז'ניה  על כיסא הפורמייקה הישן ושוחחה עם דבורה.

ז'ניה פנתה אלי הניחה את ידה הגרומה על השפורפרת  שדבורה לא תקשיב לאותם דברים שברצונה לחלוק עמי ואמרה: "זה לגבי השריקה שלך, אותה שריקה שאתה תמיד שורק" דבורה ואני היינו בסרט ישבנו כמה שורות מאחוריך אז שהייתה עם גילה.

"כל הזמן חשבתי שהפסקול לא מתאים ודבורה חושבת שהוא כן מתאים".

אהבתם את הסיפור? כתבו תגובה!
מספר התגובות ישוקלל בבחירת הסיפור הזוכה