ושוב התפר הזה, בין אבל אין קץ, צער העולם, לבין שמחת העצמאות, חדוות ההתפתחות. כל שנה מחדש נטעם טעמה החמוץ מתוק של התנועה, נעשה שימוש עד לקצה בגמישותה...
'- מה יש? מה קרה, חזרזיר?
- - לא כלום – אמר חזרזיר – לא כלום, כל זמן ששלושתנו אומרים 'א-הא!', כל זמן ששלושתנו אומרים 'א-הא!' – אמר חזרזיר – אינני דואג...