פסיכולוגיה עבריתפסיכולוגיה עברית

×Avatar
זכור אותי
אפקט העגבנייה המתפוצצת: דרכים להתמודדות עם טעויות בחשיבה / שלמה קניאלאפקט העגבנייה המתפוצצת: דרכים להתמודדות עם טעויות בחשיבה / שלמה קניאל
אפקט העגבנייה המתפוצצת: דרכים להתמודדות עם טעויות בחשיבה / שלמה קניאל

אפקט העגבנייה המתפוצצת: דרכים להתמודדות עם טעויות בחשיבה / שלמה קניאל

ספרים | 25/6/2019 | 802

אפקט העגבנייה המתפוצצת נועד לאנשים ללא רקע מדעי אשר מעוניינים להבין את המציאות בעיניים מורכבות ובכך להימנע מטעויות שתוצאתן קלה (עגבנייה רקובה), וטעויות שתוצאתן קשה (עגבנייה מתפוצצת). בין הנושאים בספר: כיצד להימנע מלקבור את השני בביקורת? מדוע ציפור כלואה שרה בשמחה? האם הברק אינו מכה פעמיים- על אקראיות, מזל ואלוהים; הגודל כן קובע - חשיבה הסתברותית בנתוני עתק; טוב שברופאים לגיהינום - טעויות רופאים ומטפלים; ילדי "כאפות" כקורבן תמיד; לשתול מוח של גבר בגוף של אישה; האם אפשר לסמוך על זיכרונם של עדים ומדוע היפנוזה אינה מקובלת כעדות? האם נעמי שמר העתיקה את השיר ירושלים של זהב? למה מומחי שחמט אינם יועצים לגנרלים? כיצד יצר המין אינטימיניות) משכין שלום בזוגיות? מה מרגיש הפחמי בסיפור חנה'לה ושמלת השבת? למה קל הרבה יותר לפרק אטום מאשר גזענות ומדוע ילדות שחורות מעדיפות בובות לבנות? הנושאים החשובים מהולים בחומר מעניין כמו ניתוחי מקרים טיפוליים, סיפורים, בדיחות ומחקרים המוגשים בצורה שווה לכל נפש.

אפקט העגבנייה המתפוצצת דרכים להתמודדות עם טעויות בחשיבה

שלמה קניאל

אפקט העגבנייה המתפוצצת 

דרכים להתמודדות עם טעויות בחשיבה

הוצאת ספרי ניב

 

"באפקט העגבנייה הרקובה כל טעות מופיעה בהסתברות נמוכה מאוד ותוצאות הטעות הן זניחות. הגרוע ביותר הוא שתהיה חסרה עגבנייה בסלט, ועלות עגבנייה היא מזערית. כעת נשנה מעט את הסיפור לאירועים בעלי הסתברות נמוכה מאוד, ואף על פי כן תוצאות האירוע הן הרסניות, כלומר העגבנייה אינה רקובה אלא 'מתפוצצת בבית', וגורמת לנזקים בגוף ובנפש. טעויות כאלה אפשר למצוא כאשר שוכחים ילד במכונית, בגד על התנור שגורם לשריפה או כאשר טועים טעות אחת בנהיגה שסופה טרגי."

אפקט העגבנייה המתפוצצת נועד לאנשים ללא רקע מדעי אשר מעוניינים להבין את המציאות בעיניים מורכבות ובכך להימנע מטעויות שתוצאתן קלה (עגבנייה רקובה), וטעויות שתוצאתן קשה (עגבנייה מתפוצצת). בין הנושאים בספר: כיצד להימנע מלקבור את השני בביקורת? מדוע ציפור כלואה שרה בשמחה? האם הברק אינו מכה פעמיים- על אקראיות, מזל ואלוהים; הגודל כן קובע - חשיבה הסתברותית בנתוני עתק; טוב שברופאים לגיהינום - טעויות רופאים ומטפלים; ילדי "כאפות" כקורבן תמיד; לשתול מוח של גבר בגוף של אישה; האם אפשר לסמוך על זיכרונם של עדים ומדוע היפנוזה אינה מקובלת כעדות? האם נעמי שמר העתיקה את השיר ירושלים של זהב? למה מומחי שחמט אינם יועצים לגנרלים? כיצד יצר המין אינטימיניות) משכין שלום בזוגיות? מה מרגיש הפחמי בסיפור חנה'לה ושמלת השבת? למה קל הרבה יותר לפרק אטום מאשר גזענות ומדוע ילדות שחורות מעדיפות בובות לבנות? הנושאים החשובים מהולים בחומר מעניין כמו ניתוחי מקרים טיפוליים, סיפורים, בדיחות ומחקרים המוגשים בצורה שווה לכל נפש.

 

פרופסור שלמה קניאל מרצה במרכז ללימודים אקדמיים באור יהודה ושימש בעבר כמרצה וכחוקר בבית הספר לחינוך באוניברסיטת בר-אילן. הוא מומחה בעל שם בינלאומי בתחומים כמו חשיבה, למידה, קשב וזיכרון, טיפול מערכתי וקבלת החלטות; אבחון וטיפול בליקויי למידה ועוד. כיהן כפרופסור-אורח באוניברסיטאות שונות בחו"ל וחבר במערכות של עיתונים מדעיים שונים ופרסם עד היום עשרות מאמרים וספרים.

 

לפניכם פרקים מתוך הספר באדיבות המחבר וההוצאה לאור:


הקדמה

 

חלוק את הידע שלך

זו הדרך להגיע לאלמותיות

(אלמוני)

 

הסקרנות של אדם בנוגע לחייו הפנימיים ולחיי אחרים היא אחד הדחפים האנושיים הבסיסיים ביותר, ודחף זה הוא שהוביל אותי לכתיבת מה שאתם מחזיקים כעת בידיכם. בעיקר דחפה אותי הסקרנות לדרך שבה אנשים חושבים. סקרנות היתר שלי לא הרגה את החתול ולמדתי ממנה רבות, למשל: מכיוון שמהירות האור גדולה ממהירות הקול אנשים נראים טוב עד שהם פותחים את הפה ומדברים; מילה לא זהירה יכולה להצית סכסוך; מילה אכזרית יכולה להרוס חיים; מילה טובה בתזמון מתאים מורידה לחצים ומילה אוהבת מרפאת. באחת הסצנות בסרטי לורל והרדי (השמן והרזה), השניים צמאים מאוד אבל יש להם כסף לכוס משקה אחת בלבד. הם מחליטים שכל אחד מהם ישתה חצי כוס. ברוב נדיבותו מציע השמן לרזה להתחיל בשתייה, והלה שותה את כל המשקה בלגימה אחת. "למה שתית הכול?" צועק השמן על הרזה ופניו אדומים מכעס. הרזה הנבוך מצטדק וטוען כי החצי שלו היה למטה.

זכיתי לעסוק באבחון לְקויי למידה ובטיפול בהם, לערוך מחקרים וגם – ואולי בעיקר – לעסוק בהוראת סטודנטים במגוון תחומים, כמו חשיבה, למידה, אמפתיה, טראומות ועוד. שנים רבות כתבתי בסגנון מדעי מחקרי וקוראיי היו מעטים; חלק מהם סטודנטים – קהל שבוי שהיה חייב לקרוא כדי להצליח בקורס. הקו המנחה בכל הספרים והמאמרים שכתבתי היה שהחשוב עדיף תמיד על המעניין. אם אפשר לשלב ביניהם מה טוב, ואם לא – העיקר שיהיה חשוב, עם מסרים ברורים ולכידות הגיונית בין רכיבי הספר. כאשר הוצאתי לאור את ספרי הראשון בדקתי מדי פעם את קצב המכירות, שהרי הצלחת המכירות הייתה מעין הוכחה שאני סוף סוף סופר. אולם הספר הראשון, כמו רוב האחרים, נמכרו רק למעטים, וכדי להישמר מאכזבות בניתי לי הגנה בטענה שאני דומה לפָּסַל שכל ייעודו הוא ליצור, ואת הפסלים שלו הוא מניח בחצר שפונה לרחוב קטן. ירצו – יקראו, לא ירצו – לא יקראו. החשוב הוא שאני יוצר וסופר.

מתברר שמה שנכתב היטב לא בהכרח נקרא היטב. בכתיבה מדעית יש צורך לשכנע את הקורא ולאו דווקא לעניין אותו. בספר זה עברתי אפוא לכתיבה של מדע שימושי שמחייב סגנון אחר. סגנון שיש ביכולתו לעורר בכם עניין, לגרום לכם לחשוב, לאפשר לכם להציץ לתוך ראשו של מישהו אחר – גם אם בסופו של דבר תסיקו שראשו אינו המקום שאתם באמת משתוקקים להימצא בו. עטפתי את החשוב במעניין – בתוך סיפורים, בדיחות ומחקרים שנכתבו בצורה לא מדעית. אין לי עוד צורך בלכידות לוגית בין חלקי הספר ובתוכו או ברשימת מקורות מדעית.

הספר אמור להשיג מטרה חשובה – להנגיש את הידע הפסיכולוגי־חינוכי לציבור רחב ובכך להעלות את מורכבות השיח הציבורי. כאמור, הספר שייך לסוגה (ז'אנר) של מדע שימושי "רך", ובנוי פרקים נפרדים השזורים שתי וערב משני מרכיבים: ראשון, סוגי חשיבה מורכבת, למשל חשיבה הסתברותית, חשיבה סיבתית, חשיבה ביקורתית, מעגלי הגברה, כאוס ועוד. שני, תכנים מגוונים, למשל חשיבות המסגור והשפה שבה אנו משתמשים, טעויות שתוצאתן קלה (עגבנייה רקובה), טעויות שתוצאתן קשה (עגבנייה מתפוצצת), מיניות וזוגיות, תכונות אישיות, נקמה מתוקה, רובוטים ואינטליגנציה מלאכותית, הונאה ורמאות, טעויות רופאים ומטפלים, חלומות, עדות במשפט, גזענות, תחזיות מומחים ועוד. בכל הסיפורים החלפתי את שמות הגיבורים ואת הרקע שלהם כדי לשמור על פרטיותם.

המדינה שלנו קטנה וכולם מכירים את כולם. קוראים מסוימים עשויים לחשוב שהם מכירים את המטופלים המתוארים בספר. כדי להגן על המטופלים הסוויתי את הפרטים עליהם ושילבתי כמה מטופלים לסיפור אחד שמגלם אב טיפוס של הבעיה. אני מקווה שהצלחתי להתנתק מהניסוחים המדעיים שאני מורגל בהם ולהבליט את הרעיונות המרכזיים. השתדלתי להרבות בסיפורים, באנקדוטות ובדוגמאות, לקרב את הקורא לנושא, לעורר בו עניין, ולחזק הסברים ומסקנות שיגיעו בעקבותיהם. כדברי דקארט "הבטחתי לעצמי לשפר את מחשבתי בהדרגה ולעולם לא להרשות לה לסגת לאחור".

היעד המרכזי שלי הוא להגיע לקהל רחב יותר ולהשקיע בעיקר בהעלאת מורכבות השיח, שיש בכוחו לצמצם שסעים ולקרב הידברות. לכן הספר נועד בעיקר לאנשים ללא רקע מדעי מחקרי, שאינם מצויים בחשיבה מורכבת מדעית לסוגיה, אבל מעוניינים מאוד להבין את בעיות המציאות בעיניים מורכבות וביקורתיות. אלה יכולים להעלות את איכות החשיבה וזו בתורה תעודד סובלנות וחמלה.

 

אני מודה למרכז ללימודים אקדמיים באור יהודה ולנשיא המכללה פרופסור דוד מרון על הסיוע הכספי בהוצאת הספר. תודה מיוחדת לאשתי אסתר שמאפשרת לי את "חדר הבריחה" ושומעת בסבלנות ובהתעניינות אמיתית את מחשבות הבוסר שלי.

הספר מוקדש למורי ורבי פרופסור ראובן פויירשטיין ז"ל חתן פרס ישראל ממנו למדתי לחשוב בצורה מורכבת וביקורתית.

 

 


העובדות הן עבד לאמונות: חשיבה במסגור

 

התולעת בתפוח בטוחה

שהעולם הוא תפוח

 

נוסע שישב במושב האחורי במונית טפח על כתפו של הנהג כדי לברר את מחיר הנסיעה. הנהג צעק, איבד את השליטה על המונית, התנגש בכמה פחי אשפה, ובשנייה האחרונה נעצר מאחורי משאית חונה. שקט השתרר במונית לכמה שניות ואז נהג המונית התעשת ואמר: "לעולם אל תעשה זאת שוב. הפחדת אותי עד שכמעט נפחתי את נשמתי." הנוסע התנצל והסביר שלא העריך שטפיחה קטנה על כתפו תבהיל אותו כל כך. "אתה לא אשם, זה בסדר," הרגיע אותו הנהג, "זה היום הראשון שלי כנהג מונית. רק אתמול סיימתי תקופה של עשרים וחמש שנים כנהג של חברה קדישא." להיות נהג בחברה קדישא במשך שלושים שנה יוצר לאדם 'מסגור' בתחום הנהיגה. כך גם למורה, לאדריכל ולכל בעל מקצוע במקצועו שלו; כל אדם מגיע להתרחשויות שהחיים מזמנים לו עם היסטוריה של למידה ופתרון בעיות. היסטוריה זו אגורה במאגר זיכרונו ויוצרת מסגור לניתוח האירועים במציאות.

מסגור (framing) הוא מונח מתחום מדעי החברה שפירושו שכל אדם מתמודד עם המציאות בהתאם למסגרות – שהן תבניות או סכמות – מסוימות הקיימות במאגר הזיכרון שלו, בין אם הוא מודע לכך ובין אם לאו. מושגים דומים למסגור הם: הקשר (context) פרדיגמה בתחום המדע, נרטיב, מערך מנטאלי ובאנגלית: Frame, , Prototype ו-Template. גם פראקסיס – מושג פילוסופי מתחום תורת ההכרה – דומה למסגור, ומבטא את תפיסת המציאות של האדם. לפניכם סיפור שמצאתי במרשתת שממחיש כי בסיכומו של דבר העובדות כפופות לפרשנות של האדם, וזו תלויה במסגור שלו.

לפני זמן רב גר אדם זקן בכפר ולו סוס יפה ביותר. ראש השבט שמע על הסוס ושלח שליח אל האיש הזקן כדי לבקש ממנו לרכוש את הסוס. "איש זקן, הגעתי לכאן בשם ראש השבט, הוא שולח את ברכותיו ומבקש לקנות את הסוס שלך."

ענה האיש הזקן: "שלח בבקשה את ברכותיי לראש השבט והודה לו בבקשה על הצעתו הנדיבה לקנות את הסוס. אך הסוס הוא חברי. אנחנו ידידים. אני מכיר את נפשו כפי שאני חש שהוא מכיר את נפשי. אינני יכול למכור את החבר שלי."

רכב השליח לדרכו. שבועיים מאוחר יותר נעלם סוסו של האיש הזקן. כששמעו אנשי הכפר שהסוס נעלם, התאספו סביב האיש הזקן. "הו, איש זקן, זהו גורל אכזר מאוד! יכולת למכור את הסוס לראש השבט. עכשיו אין לך סוס ואין לך תשלום בתמורה לסוס. איזה גורל אכזר!"

האיש הזקן הביט בכל אחד מאנשי הכפר בעיניים טובות ורכות ואמר: "אין זה גורל אכזר. אין זה גורל טוב. איננו יודעים את כל הסיפור. אפשר לומר שהסוס ברח."

חודש לאחר מכן חזר הסוס של האיש הזקן ואחריו עשרים סוסים נפלאים נוספים. כל הסוסים היו מלאי חיים ומרץ ורצו בחיוניות ובערנות. אנשי הכפר רצו אל האיש הזקן. "הו, איש זקן, צדקת – זה לא היה גורל אכזר כשברח הסוס שלך. זה היה גורל טוב. עכשיו לא רק הסוס שלך חזר, אלא יש לך עוד עשרים סוסים נהדרים. זה גורל טוב!" האיש הזקן הניד בראשו לאיטו ואמר ברחמים עמוקים:

"אין זה טוב. אין זה רע. איננו יודעים את כל הסיפור. אפשר לומר רק שהסוס חזר." לאיש הזקן היה בן יחיד, והוא אילף את הסוסים. האיש הצעיר התברך בחן טבעי בשעה שקפץ על גבו העירום של סוס פראי. הסוס רקע בחוזקה לשמאל והסתובב לימין. לפתע פתאום העיף את הבן בבעיטה פראית ברגליו האחוריות גבוה באוויר. בנו של האיש הזקן נחת על ערמת עפר, שתי רגליו נשברו.

כל תושבי הכפר התאספו וקראו בצער: "הו, לא! לא! איש זקן, צדקת. חזרתו של הסוס אליך היא גורל אכזר מאוד. עכשיו נשברו שתי הרגליים של בנך היחיד, והוא נכה. מי ידאג לך בשיבתך? זהו גורל אכזר מאוד." האיש הזקן הזדקף ואמר: "אין זה גורל אכזר, אין זה גורל טוב. אפשר לומר שבני שבר את רגליו. איננו יודעים את כל הסיפור."

מלחמה קשה פרצה באותה ארץ, וראש השבט קרא לכל הגברים הצעירים להשתתף בקרב. זאת הייתה מלחמה נוראה, ואנשי הכפר ידעו שלעולם לא יראו עוד את בניהם. שוב התאספו סביב האיש הזקן ואמרו: "איש זקן, צדקת. אין זה גורל אכזר שהבן שלך שבר את שתי רגליו. אף על פי שהוא נכה הוא חי. אנחנו לעולם לא נראה עוד את בנינו. זהו באמת גורל טוב." ושוב אמר הזקן: "אין זה גורל טוב. אין זה גורל אכזר. איננו יודעים את כל הסיפור."

המסגור של האדם הרגיל דומה מאוד להשפעת עורך באמצעי התקשורת הקובע מה נראה ומה נקרא; ראשית נעשית העדפה של מקור מידע אחד על פני אחר, וזו תשמש מעין מסנן למציאות המטשטש חלק מהעובדות ומבליט אחרות. בהמשך ישפיע המסגור על הפרשנות של האדם לאירועים באופן שיתאים למסגור הקיים וישלול הסברים אחרים. במקרים רבים המסגור מקל עלינו את החיים בכך שהוא מאפשר לזהות בקלות מצבים שכיחים ולהגיב בצורה מתאימה. אולם יש פעמים שהמסגור פועל לרעתנו, למשל, כאשר אנחנו מתקשים לשנות אמונות ודעות לאור נתונים חדשים. המסגור קיים לא רק אצל היחיד אלא גם בקבוצה, בקהילה ובתרבות הכוללת. כך למשל רוב אזרחי הארץ ממסגרים הרוג בתאונת דרכים אחרת מאשר הרוג מפיגוע טרור. בפסיכותרפיה, 'מסגור מחדש' הוא ניסיון של המטפל לשנות את הנרטיב (הסיפור האישי) של המטופל, או חלק ממנו. המטפל מארגן למטופל את סיפורו האישי ומחבר אותו בהקשר אחר. מתוך כך משתנה המשמעות של הסיפור (או האירוע), ובהתאם לכך גם התגובות הרגשיות של המטופל לסיפור.

תפיסת עולם מוסרית והערכים שבהם אדם מאמין הם מסגור חשוב המשפיע על היווצרות או היעדר רגשות אשמה; חייל המאמין כי אנחנו במלחמה מתמדת עם הערבים לא ירגיש אשמה בעת חיפוש בחפציהם של ערבים והשהייתם בתור ארוך ביום חם מאוד. לעומת זאת חייל המאמין כי אנו כובשים והערבים רוצים בשלום יראה את אותן עובדות כפגיעה קשה בעולם הערכים שלו, ותלווה אותו תחושת אשמה.

 

כניסה לנעלי (מסגור) הזולת

במושג 'כניסה לנעלי הזולת' הכוונה למצב שבו אדם נכנס למסגור ולנרטיב של האחר. מטפלים עושים זאת כחלק מהמערך הטיפולי. שחקנים וסופרים עושים זאת כחלק מהמקצוע שלהם כשהם מגלמים דמות או בוראים אותה. ביחסים בין־אישיים אנו מצליחים לעשות זאת כאשר אנחנו מבטאים את דעותיו, את עמדותיו ואת רגשותיו של בר פלוגתא והוא מאשר שאכן עשינו זאת היטב. כניסה מוצלחת למסגור הזולת מתבטאת היטב בהבעת תחושות אמפתיה, ביכולת לראות ולהבין כיצד אנשים אחרים יצרו ועיצבו את המציאות, וכיצד הם תופסים ומגלים את עולמם. הכניסה לנעלי הזולת דומה למרכיב 'הקבלה' של רוג'רס ולאינטליגנציה הבין־אישית של גרדנר.

כאמור, המסגור הוא הבנת הזולת אך לא בהכרח הסכמה עימו או הצדקתו. הבנה פירושה ראיית הנושא מנקודת מבטו של הזולת ללא שיפוט. היא יכולה לשאת אופי רציונלי (אני מבין את המניעים) או אופי רגשי (אני מבין שבמצב כזה אפשר להרגיש כך). לעומת זאת הסכמה היא עמדת שיפוטית – האדם חושב כמו הזולת ומסכים עימו ברמה המעשית. הצדקה מבטאת הסכמה עקרונית ערכית עם דרך ההתנהגות של הזולת. כל רמה מכילה בתוכה את הקודמות לה, והצדקה מכילה בתוכה גם הסכמה וגם הבנה. הבחנה בין הבנה, הסכמה והצדקה מאפשרת להיכנס לנעלי הזולת ברמות מגוונות ובשלל ממדים ומובילה להבנת ערך חשוב: למגוון אנשים יש מגוון השקפות לגיטימיות, ואם מתחשבים ברגשות ובהשקפות של הזולת, אפשר לשנות את התנהגותם במצבים רבים. התוצאה הסופית, החשובה ביותר, היא שהעמדה הסובלנית מתבטאת בכניסה לנעלי הזולת וכך מופחתים הלהט, העוצמות והאנרגיה להשגת המטרה הנמצאת בקונפליקט. כאשר לשני הצדדים בקונפליקט יש עמדות סובלניות יש סיכוי מצוין לגישור, לפישור ולפתרון הקונפליקט באופן ידידותי.

קוראים וכותבים צריכים אף הם להיכנס למסגור הזולת. בקריאה נכנסים לנעלי הכותב ומנסים להבין את המסרים מתוך נקודת מבטו של הכותב. בשלב ראשון כדאי שהקורא יביא עימו את העצמי האובייקטיבי בניסיון להבין את המרב בלי להסכים או להעריך את מסרי הכותב. בשלב שני כדאי להכניס את העצמי הסובייקטיבי, ואז אפשר להעריך את המסרים באופן ביקורתי. הכותב עובר אותם שלבים אך בסדר שונה: בשלב ראשון עליו לכתוב את הדיאלוג הפנימי שלו כדי להבהיר לעצמו את המסרים המדויקים שהוא רוצה להעביר. לאחר שהבהיר לעצמו את המסר, הכותב מנתח את קהל הקוראים הפוטנציאלי שלו ומתאים לו את המסר. כאשר מחברים את השלבים ולא מבחינים ביניהם עלולים ליצור ביקורת לא ראויה ופזיזה מדי.

"ואל תדין את חברך עד שתגיע למקומו" (משנה, אבות, ב, ד), פירושו שעל מקבל המסר, בכתב או בעל פה, להיכנס לנעליו של מעביר המסר, ולבדוק אותו מנקודת מבטו של הנדון. 'להגיע למקומו' פירושו להתייגע ולהיכנס לפרדיגמה שלו – להנחות, לאמונות, לנקודת המוצא ולרקע כללי – אגב זכירה מתמדת שהוא חברך. רק לאחר שהיית במקומו של חברך אתה רשאי לדון אותו מנקודת מבטך ולהפעיל עליו את מערכת השיפוט הערכי שלך. להערכתי זו ההגדרה הטובה ביותר למושג סובלנות, שכן הוא טומן בחובו את היכולת להבין את הזולת (להיכנס לנעליו) בלי להסכים עימו.

דוגמה נוספת למסגור היא הנחת יסוד שעימה מגיעים להתמודדות עם בעיה. למשל: ילד משקר הוא ילד מניפולטיבי והוא מתמרן אותנו או שהוא ילד במצוקה ונאלץ לשקר; או ילדים הם טובים במהותם ואם הם רעים זה משום שרע להם. הטווח בין חשדנות כלפי העולם לבין אמון בו יוצר מסגור אוטומטי.

 

מסגור בזמן

מרכיב בסיסי במסגור הוא גבולות של זמן. בוויכוח על השסעים הקיימים כיום בחברה הישראלית אפשר להרחיב את מסגרת הזמן לתקופה של טרום המדינה במאבק בין אצ"ל ולח"י עם ההגנה. אפשר ללכת אחורה בזמן עד ל"שנאת אחים," שהיה אחד הגורמים העיקריים לחורבן בית שני. הרחבת פרספקטיבת הזמן אגב השוואה בין התקופות יכולה דווקא להוביל לאופטימיות, ולפי האמירה הידועה: אופטימיסט הוא פסימיסט עם פרספקטיבה היסטורית. בתקופה שבה נרצח יצחק רבין ז"ל האשימו הימין והשמאל זה את זה בסיבות לרצח עד שהגיעו לפרשת אלטלנה. היה אפשר בקלות להמשיך את שרשרת הסיבות והתוצאות עד לאדם הראשון ולאלוהים שברא אותו. אירועים מורכבים מאופיינים במרחקי זמן ארוכים בין סיבה לתוצאה, ובנקודות מגוונת הניתנות לפרשנות ומשמשות מדד למורכבות של הקשר שבין הסיבה לתוצאה.

לאחר שנקבע המסגור בזמן אפשר לקבוע גם את מידת המיקוד והרזולוציה, כלומר כושר הפרדה או כושר הבחנה. זאת בדומה לצלם היכול לקבוע את מידת המיקוד במסגור שקבע לתמונה או לסרט. ככל שהמיקוד גבוה, כך גבוה הדיוק בפרטים הנראים, אולם המסגור מצומצם; ככל שהמסגור רחב הפרטים מדויקים פחות. הינה דוגמה למסגור ממוקד: אדם מכור לסמים (סיבה) נוסע לאזור מפוקפק ומסתכן כדי לקנות סמים (תוצאה). בתוך המסגור הזה אפשר להתמקד בצעדים הקטנים המובילים להתרחשות החל מרגע התעוררות הצורך לסם, נסיעה לאזור מכירת הסם, איתור המוכר וקניית הסם.

 

מסגור המתבטא בתפקיד, במצב או בזהות האדם

האדם עובר במשך חייו מתפקיד לתפקיד (אפשר לקרוא לזה גם תת־זהות), ובכל אחד מהתפקידים או המצבים הוא נמצא במסגור אחר, למשל: אזרח לעומת חייל במילואים; מנהל בית ספר או תלמיד תואר שני; הורה או בעל מקצוע; נוהג ברכב; צופה במופע בידורי; נופש בחופשה ועוד. במשך יממה שלמה הוא קם בבוקר כהורה, נוהג לעבודה בתפקיד נהג, מגיע לעבודה, בערב הולך לבקר את הוריו ונמצא במסגור של בן להורים וכך לאורך השבוע והשנה. כל תפקיד שאליו האדם נכנס מביא עימו מסגור אחר. בעת כתיבת הספר חלק גדול מהזמן שלי אני נמצא במסגור של סופר ומסתכל על העולם בעיניים של צורכי הספר: אני מקשיב לאקטואליה וממתין למשפט או לרעיון שייכנסו לספר; כך גם בתפילה, בקריאת ספרים, בהקשבה לאנשים ועוד.

 

יתרונות וחסרונות המסגור

יתרונות המסגור: המסגור מסייע לאדם לפתור בעיות רבות בחיים ולא להתמודד מחדש עם כל בעיה. הוא מאפשר לאדם לזהות בקלות מצבים שכיחים למשל מצב רוח רע של בן משפחה, פקקי תנועה אפשריים ועוד, ולהגיב בצורה מתאימה. כיסא בפארק, אקדח, בית כנסת – אלו יוצרים מראש מסגרת, וההקשר נעשה באופן מהיר מאוד מכיוון שהוא יושב בזיכרוננו באופן שלם. גם המעבר ממסגור למסגור יכול להיות מהיר. כך למשל כשמספרים לנו על יוסף וממשיכים במילה צדיק, ההקשר התנ"כי מובן מייד, בשונה מאזכור בן הדוד, שגם לו קוראים יוסף. המסגורים מקלים עלינו את חיים ואיננו צריכים כל פעם ללמוד מחדש.

חסרונות המסגור: מחקרים בשנות החמישים של המאה קודמת, הראו כי סטודנטים התקשו לפתור בעיה חשבונית פשוטה ששולבה באקראי בתוך שאלון ארוך וקשה. זאת תוצאה של מסגור הנקרא 'קיבעון תפקודי'. בקיבעון תפקודי אנשים מתקשים לשנות את תפקודם של עצמים מסוימים כדי לפתור בעיה כמו למשל, לפתוח מהדק ולהשתמש בו כקולב, או להשתמש בכרטיס האשראי כסכין. בתחילת יולי 1988 יירטו מלחים בארצות הברית מטוס נוסעים והרגו מאתיים ותשעים נוסעים. התברר שלא היה פגם במכשירי המכ"ם ובכל זאת המלחים זיהו את מטוס הנוסעים כמטוס קרב המגיח לעברם במבנה תקיפה אף על פי שבמכשירים הוא נראה מטפס לשחקים הרחק מהם. המלחים היו במסגור של איום ממטוסים, ולכן טעו.

מסגור גורם גם להיעדר נכונות לשנות אמונות ודעות לאור נתונים חדשים. ערב מלחמת יום כיפור רווחה בצבא ובממשלה הדעה שהמצרים אינם מוכנים למלחמה, ומשהחלה תנועת גייסות במצרים, הסבירו זאת בארץ כתמרון צבאי בלבד. מחקרים למיניהם מצאו שתפיסה עצמית ותפיסה חברתית עומדות בעינן גם לאחר שבסיסן נשמט; אנשים שקיבלו משוב מטעה ביחס ליכולותיהם התמידו באמונה זו גם לאחר שהוכח להם שהמשוב היה מטעה. תופעה דומה קיימת אצל אנשים המאופיינים בסגירות למידע. יוצא אפוא שאם אדם בטוח שנשים הן נהגות גרועות, בכל פעם שמכונית תנוע על הכביש באופן לא זהיר הוא יזכור רק את הנהגות הגרועות ולא את הנהגים הגרועים. מבנה האמונה של האדם – המסגור שלו – יכול להפוך תוהו ובוהו לסדר.

 

 

אפקט העגבנייה הרקובה: מותר לטעות כאשר התוצאה שולית

תיזהרו כשאתם קוראים ספרי בריאות,

אתם עלולים למות בגלל טעות דפוס!

 

אדם הולך לקניות ועושה מאמצים גדולים לבצע את המשימה בשלמותה, ולהקפיד על כל מוצר שיהיה יפה, תקין עם תאריך תפוגה נכון. עייף ומרוצה מעצמו הוא מגיע לביתו, ולאחר שפורק את מאמציו מרים בן זוגו, עגבנייה יחידה רקובה ובקול לעגני וציני אומר: "מה זה? לא יכולת לבדוק יותר טוב את מה שקנית? אתה מזלזל ולכן קונה עגבנייה רקובה." חבל שהמבקר מתעלם מאלפי קניות טובות ומתייחס למקרה בודד, וממנו הוא מסיק יחסים של סיבה (אתה מזלזל) ותוצאה (קניית עגבנייה רקובה). כיצד מגיב האדם שזרקו עליו עגבנייה רקובה? התגובה השכיחה היא להיעלב ולהתאמץ פחות בקנייה הבאה.

היחס לקניית העגבנייה הרקובה אינו בא סתם כך, משום מקום. לבן הזוג המגיב יש כבר מסגור שלילי שלפיו הקונה נוהג לזלזל בקניות, ולכן העגבנייה הרקובה רק מחזקת את הנחת המסגור בבחינת נבואה המגשימה את עצמה. לו היה מסגור חיובי למשל 'אתה קניין מצוין ולא עושה טעויות', יש להניח שהתגובה על העגבנייה הרקובה לא הייתה עולה כלל.

נמשיך עם העגבנייה הרקובה לכבישים. מכונית עוברת בין המכוניות, חותכת את הכביש, ורכב אחר עוקף בצורה מסוכנת. התגובה הראשונה שלנו היא להתעצבן ולכעוס על הנהגים כולם ועל התחבורה הדפוקה מכיוון שהמסגור השלנו הוא 'נהגי ישראל איומים'. אולם במסגור חיובי רואים שמאות ואלפי נהגים מתנהגים כמונו, בצורה הוגנת ובטיחותית. במצב כזה האירוע הופך לזניח, יישכח בשניות והעגבנייה הרקובה לא תהרוס את הסלט.

המקום המרכזי שבו אני פוגש את העגבנייה הרקובה הוא ביחסי הורים־ילדים בתחום המאמץ הלימודי. כאשר אני מאבחן את הילד הוא מספר על מאמצים רבים שהוא משקיע בלימודים (שמונה מתוך עשר בסרגל המאמצים שלו). ההורים מעריכים את המאמץ של הילד בסרגל שלהם בציון שתיים מתוך עשר. אלא שכשהורים מגיעים הביתה לאחר יום עבודה, הם רואים אותו בדיוק כאשר הוא נח מול סדרת טלוויזיה אהובה עליו, לאחר שעשה את מטלותיו. להורים יש מסגור הנובע מהעבר שלהם עם הילד, ובו הילד נתפס כלא מתאמץ. הם רואים את ההתנהגות הלא מתאמצת מול הטלוויזיה (העגבנייה הרקובה) ומיד מסיקים שהילד לא התאמץ כלל אף על פי שהבטיח לעשות זאת. ההורים כועסים, הילד מבין שאף אחד לא מעריך את המאמץ שלו, ומכאן המשבר הוא בלתי נמנע והתוצאה המידית היא שהילד מפסיק להתאמץ. בקליניקה הוא אומר לי את משפט המחץ: "אף אחד לא מקשיב לי עד שאני עושה טעות."

דוגמה נוספת אקטואלית מהתקופה שבה נכתב הספר (2017): ראש הממשלה וארנון מוזס, עורך ידיעות אחרונות, נחקרים ב'תיק 2000' בחשד לתיאום מהלכים, לכאורה, להגבלות על העיתון 'ישראל היום' בתמורה לסיקור אוהד בעיתון 'ידיעות אחרונות' ובאתר ynet. יש הקלטה של ארבע שעות על השיחות ביניהם. כל שעה הקלטה מכילה כשלושת אלפים מילים ובסך הכול כשנים־עשר אלף מילים. מהן הושמעו בתקשורת כשלושים מילים. האם זו עגבנייה רקובה שאינה מעידה על הכלל? תלוי במסגור של המאזין.

 

טעויות מהסוג של התעלמות מהשלם (שיעור הבסיס)

התקשורת נוהגת להביא סיפורים יוצאי דופן על אנשים שהצליחו בחייהם למרות הקשיים, למשל: לוחם שהרופאים ניבאו לו שיהיה רתוק לכיסא גלגלים כל חייו מצליח לחזור לשירות קרבי; נערה ממשפחת מצוקה עם אבא אלים שמצליחה להגיע לניהול בנק או להפוך לחברת כנסת, אולם אינה מציגה סיפורים שכיחים של כישלונות. מאחר שהכישלונות לא נכנסים לזיכרון מתקבעת בזיכרוננו סבירות גבוהה מאוד להצלחה.

אני שומע שכמות תאונות האופנועים בשנה האחרונה גבוהה מכמות התאונות בשנה הקודמת. כדי להתרשם שאכן קיימת בעיה ועליי לאסור על בני רכיבה באופנוע עליי לדעת כמה אופנועים יש בשנה זו וכמה היו בשנה הקודמת. סביר שחל גידול בכמות האופנועים, ולכן היחס בין כמות האופנועים (שיעור הבסיס) לבין כמות התאונות נשאר אותו יחס. נראה שכל אחד משמיע נתונים בהתאם למסקנה שהוא רוצה שנגיע אליה. הינה דוגמה נוספת: הרציתי בבית אבות על בעיות שכחה. בקהל נכחו שמונים אחוז נשים ועשרים אחוז גברים. האם אני רשאי להסיק כי בבית אבות זה בעיות שכחה מעסיקות נשים יותר מגברים? מובן שעד שלא אבדוק את כמות הנשים וכמות הגברים בבית האבות לא אוכל להסיק דבר. ועוד: במלחמת לבנון השנייה, ביולי 2006, היו נפגעים רבים בין השריונאים כתוצאה מפגיעות טילים נגד טנקים. השומע היה מתרשם כי למחבלים יש הישגים גבוהים, אולם עד שלא יודעים כמה טילים ירו ומתוכם כמה פגעו יחסית למספר הטנקים שהיו בגזרה, אין אפשרות להעריך את ההישג.

דובר 'שוברים שתיקה' מעיד כי חיילים מתעללים בפלסטינאים. נניח שבכל שנה היו עוד עשרה מקרים כאלה שהוכחו עובדתית. השאלה היא כמה מפגשים בשנה יש בין חיילים לבין פלסטינאים, ומתוכם יש לבדוק כמה אחוזים נמצאו מתעללים. הגיוני שהיו חריגות, השפלות מיותרות והתעללויות. תמיד יש סדיסט אחד בתוך עשרת אלפים חיילים ויש מעטים החורגים מנהלים. הבעיה היא ששוברים שתיקה משליך ממקרים ספורים על כל צה"ל ומציג תמונה שבה יש לנו צבא סדיסטי לא מוסרי. השקר הוא בעצם ההכללה וההגזמה. לא זאת בלבד אלא שלוקחים את האירועים האלה ועושים מסע בעולם שכל ייעודו הוא להשמיץ את המדינה על סמך מקרים מעטים.

 

לטפל בעגבנייה הרקובה

אני סבור שהדבר הראשון שצריך לעשות כדי לטפל בעגבנייה הרקובה הוא לדעת כי הטעות הגדולה ביותר היא לחשוב שאנחנו תמיד צודקים. המאפיין את העגבנייה הרקובה (בניגוד למתפוצצת, עיינו בהמשך) שהמעוות כן יוכל לתקון.

הורים יכולים לטפל בעגבנייה הרקובה של ילדיהם באמצעות התעלמות מהטעות או על ידי אמירת משפט חיובי: הילד מפיל בטעות את כוס השוקו דקה לפני שצריך להגיע להסעה. במקום להטיף לו מוסר, לצעוק עליו או להעניש אותו, אפשר לנגב ביחד את הלכלוך. זה הרגע שבו הילד יבין שמותר לו לטעות. גם הספורטאים המפורסמים ביותר טועים; אפילו מסי, גדול הכדורגלנים, מחמיץ בעיטות מאחד־עשרה מטרים (פנדלים). טעויות הן לא דבר נורא כל כך, גם כשיש נזק, כל זמן שאדם לומד את הלקח. תמיד טועים והחוכמה היא לא אותה לחזור על אותה טעות. תנו לילדיכם לטעות, ואז תנו להם למצוא את הדרך הנכונה.

במילים אחרות לכולנו יש טעויות אנושיות ובלתי נמנעות – רק אם נשלב רגליים ולא נעשה דבר, לא נטעה. החוכמה היא להודות בטעויות. קשה לעשות זאת ביחסים בין־אישיים בשל פגיעה בכבוד העצמי שלנו, במיוחד כשמופעל עלינו לחץ. אומרים לנו שהכרה בכישלון היא איננה עדות לחולשה אלא דווקא לכוח, אולם הדבר קשה ודורש אומץ, והכישלון הוא דווקא באי־למידה מהטעות.

יש סוגים מגוונים של טעויות או כישלונות: טעות של תום לב, היסח הדעת, פליטת פה, חוסר הבנה, זלזול, התנשאות וחוסר נכונות להשתפר.  לכולנו עליות וירידות, ימים שבהם ערך העצמי שלנו גבוה וחזק וימים שבהם ערך העצמי נמוך ודבר לא מצליח. מסגור רחב יחד עם חשיבה הסתברותית מאפשרים להתייחס לכל הצלחה וכישלון בדרך ראויה. העיקרון המנחה הוא להמשיך ולהתאמץ באומץ (המילים מאמץ ואומץ קשורות אחת בשנייה, ולא לחינם).

גנדי המנהיג ההודי נהג לומר: "חופש הוא חסר חשיבות אם איננו כולל את החופש לטעות." אם תמיד היינו מצליחים ולעולם לא טועים היינו נידונים לחיים רדודים. אומנם יש פעמים שמי שהייסורים פוסחים עליהם זוכים לשקט ולביטחון, אולם הם עלולים לפתח נשמה פשוטה ושטחית. לו יכולנו לכבוש כל פסגה, להשיג בקלות כל עבודה ולהרוויח כמה כסף שנרצה, ללא טעויות וללא כישלונות, לא היינו מרגישים את השיאים בחיינו. די מהר היינו מאבדים כל תמריץ להתאמץ ולהיאבק עבור הדברים שחשובים לנו, מכיוון ששום דבר אינו בעל חשיבות, אם אינך צריך להתאמץ עבורו ולהתפתח כדי להשיגו. אדם שלעולם צודק, לעולם נאהב ובטוח, לעולם מצליח ומצוין עלול לשלם מחיר יקר מאוד של היעדר העומק הנפשי – עומק הנבנה על הספק, על אי הסדר, על חוסר ביטחון ועל מבוכה. הצלחה כרונית סוגרת את האדם מפני רוחות פנימיים המעוררים ספק, סימני שאלה, מבוכה וחוסר ביטחון. רוחות של כישלון יכולים להזין את האדם, לספק לו את הכוח לאמפתיה ולכניסה לנעלי הזולת, לעמת אותו עם האני הפנימי, ולהעניק לו את העושר החוויתי הנוצר רק בעת כישלונות. טעויות וכישלונות הם חלק מהותי מהחיים ובעזרתם משיגים גם את ההנאה שבהצלחות. כאשר הורים, בני זוג או מנהלים מעניקים את הזכות לטעות, הם מאפשרים לאהובים שלהם לתקן את הטעויות מתוך בחירה בריאה ולא מתוך הלקאה עצמית.

 

להפוך את העגבנייה הרקובה למנוף לצמיחה

כדי לקבל פרספקטיבה על החיים תדמיינו מצב שבו ניצלתם ממוות בטוח: אתם נוהגים ברכב המשפחתי לבד, מאבדים לפתע את השליטה על הרכב, מתהפכים פעמיים לתהום, ומוצאים את עצמכם בתחתית הוואדי עם צלעות שבורות. לאחר הצעקות, הדמעות, הכאבים, יללות האמבולנסים, התפילות והנדרים שלכם אתם מצליחים להתעשת ולחשוב בבהירות על מה שקרה זה עתה. אני מניח שאלה מכם שממתפללים בימים נוראים בבית כנסת אשכנזי ימלמלו את התפילה (מתוך תפילת ונתנה תוקף) "אָדָם יְסוֹדוֹ מֵעָפָרוְסוֹפוֹ לֶעָפָר בְּנַפְשׁוֹ יָבִיא לַחְמוֹ מָשׁוּל כְּחֶרֶס הַנִּשְׁבָּר כְּחָצִיר יָבֵשׁ וּכְצִיץ נוֹבֵל כְּצֵל עוֹבֵר וּכְעָנָן כָּלָה וּכְרוּחַ נוֹשָׁבֶת וּכְאָבָק פּוֹרֵחַ וְכַחֲלום יָעוּף". ההכרה עד כמה החיים שלנו שבריריים אמורה להוביל אותנו לענווה ולצניעות.

הפתרון החיובי לכישלונות ולטעויות, כמו לכל משבר, הוא להבין כי רבים נכשלים בשלב כזה או אחר בחייהם. צרת רבים אינה תמיד נחמת שוטים, ובמקום להתכנס פנימה ולהרגיש אשמה ושנאה עצמית, אפשר להשתמש בכישלון כמנוף לצמיחה אישית ולנתינה לאחרים. הכישלון אמור לטעת בנו גם ענווה וצניעות, ולאזן בין התחושה שאנחנו מיוחדים ונמצאים במרכז החיים, לבין המחשבה שהחיים יקרי ערך ועלולים להיגמר בכל רגע נתון. עֲנָוָה היא עמדה או תכונה שאנחנו שווים לכולם ואיננו מרגישים כחשובים ונישאים מאחרים מכל סיבה שהיא. היא קשורה לצניעות, לכך שהאדם מצניע את כישוריו ואת מעשיו הטובים ואינו מבליט את עצמו. האדם לא אמור לבטל את הישגיו ואת כישוריו, אלא למקם את עצמו במקום הראוי. הכישלון מסייע לנו לצאת מגאוות יתר ולהבין שההצלחה והכישלון אינם קשורים רק בנו, וקיבלנו עזרה מאחרים, לכן הכישלון אינו דווקא מפלה אישית. כשאנחנו טועים באשר למה שטוב לנו אנחנו אמורים לזכור כמה קל לטעות בנוגע לאחרים ולפגוע בהם.

 

תגובות

הוספת תגובה

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

אין עדיין תגובות למאמר זה.