פסיכולוגיה עברית

×Irina Lemeshinsky
Uma © Irina Lemeshinsky
זכור אותי
 

מאמרים

דילמות וקונפליקטים הלכתיים ומוסריים בהם נתקלים פסיכולוגים דתיים

מאמר קצר זה מביא מספר דוגמאות לדילמות וקונפליקטים הלכתיים ומוסריים, שבהם נתקלים פסיכולוגים דתיים במהלך עבודתם, לצד חוות דעות של רבנים מכובדים שהתבקשו לספק פסק הלכתי ביחס לדילמות מקצועיות שכאלו.

מתפרסם מ 11/11/2008 | 14,523 צפיות

תגיות: | |



דילמות וקונפליקטים הלכתיים ומוסריים בהם נתקלים פסיכולוגים דתיים

ד"ר שניאור הופמן

  

תקציר:  

מאמר קצר זה מביא מספר דוגמאות לדילמות וקונפליקטים הלכתיים ומוסריים, שבהם נתקלים פסיכולוגים דתיים במהלך עבודתם, לצד חוות דעות של רבנים מכובדים שהתבקשו לספק פסק הלכתי ביחס לדילמות מקצועיות שכאלו.

 

* * *

 חובה על כל מטפל  לשמור על חוקי המדינה וכן על כללי האתיקה של הדיסציפלינה אליה הוא משתייך. מטפלים דתיים, בנוסף לכל אלה, מחויבים בראש וראשונה למצוות התורה ולהוראותיהם של הרבנים פוסקי ההלכה, למרות שלעתים מנוגדים הם לחוקי המדינה ולמוסריות המקצועית. 

 להלן מובאות מספר דוגמאות למצבי טיפול בהם התעוררו קונפליקטים הלכתיים-אתיים, שהיוו דילמות עבור המטפל הדתי, ודעותיהם ההלכתיות של פוסקי-הלכה ידועים – בהן פסקי הלכה "ידידותיים" לעקרונות הטיפול הפסיכולוגי, בצד פסקי הלכה "לא ידידותיים" לעקרונות הטיפול הפסיכולוגי.

 

 פסקי הלכה "לא ידידותיים" לעקרונות הטיפול הפסיכולוגי:

 כיבוד הורים

 ב"אסיא" (מב-מג, י"א, ב-ג, ניסן תשמ"ז) הופיעה שאלה של פסיכולוגית ותשובתו של הרב זילברשטיין:

שאלה: בעקבות אבחון מורחב, מאתר הפסיכולוג  גורמים שונים לבעיות אצל ילד, אשר לא תמיד הם בידיעתו, כגון בעיות המעוגנות במערכת יחסים לא טובה עם הורים, עקב קשיים שלו ו/או שלהם. האם מותר לפסיכולוג להעלות למודעות הילד את חלקם של ההורים בבעייתו, מחשש של "כבד את אביך ואת  אמך"?

תשובה: אסור בשום אופן להעלות את חלקם של ההורים למודעות הילד כי יש בזה עוון "ארור מקלה אביו ואמו" ואין להתרפא באיסורים.  היינו, אין להביא למודעות הילד את חלקם של הוריו בבעייתו.

 בהקשר זה, בשבועון "בשבע" (27.1.05) התפרסם מאמר של ראש ישיבת הר ברכה, הרב אליעזר מלמד, בנושא "פסיכולוגיה וכיבוד הורים", ותחת כותרת משנה של ''''''''בעיית הפסיכולוגים'''''''' נאמר:

"פסיכולוגים רבים נוטים כיום לתלות את הבעיות של המטופל בהוריו שלחצו עליו, כעסו עליו ואף היכו אותו. במילים אחרות – "התעללו בו". וכיון שהמטופל נחשב לקרבן של הוריו, ממילא ברור שהוא אינו אשם בבעיותיו. מצפונו יכול להיות נקי, הוא יכול להשתחרר מהמועקות שלו. ההורים הם האשמים בכל הצרות והבעיות שהוא מעולל לעצמו ולסביבתו. מתוך הסתכלות כזאת, ברור שהיחסים שבין הבן להוריו נעשים גרועים, ובעידוד הפסיכולוג הוא עובר על מצוות כיבוד הורים בשאט נפש. גם אם טיפול זה היה מועיל מבחינה פסיכולוגית, אסור להשתתף בו מפני שהוא מנוגד למצוות התורה. וכמו שאין אדם רשאי לגנוב או לרצוח כדי להקל על סבלו, כך אסור לו לעבור על מצוות כיבוד הורים כדי להקל על סבלו".

 

להפריש מעבירה

 שאלה: אשה הנמצאת בטיפול פסיכולוגי סיפרה למטפל שבחודשים האחרונים לא טבלה במקווה, ושאין בדעתה לטבול בעתיד, וזאת בלא שהביאה את דבר מעשיה ואת כוונתה לידיעת בעלה.

נשאלה השאלה, האם על המטפל לבגוד באמון שהאשה נתנה בו ולידע את בעלה שאשתו גורמת לו לעבור על עברה חמורה? בצד השני של המתרס, להפרת האמון עשויות להיות השלכות שיתבטאו בכך:

1.      שהאשה תפרוש מקבלת טיפול הפסיכולוגי החיוני לה 

2.      שאחרים הזקוקים לטיפול פסיכולוגי יימנעו מלהיעזר במטפלים דתיים

3.      שפרנסתו של המטפל הדתי תיפגע מהעדר פניות פוטנציאליות אליו

לרשימה זו יש להוסיף - המטפל יהיה חשוף לתביעות משפטיות ממטופליו; עלול הוא לאבד את משרתו ואת שמו הטוב; ובנוסף, המפר סודיות עובר על החוק האזרחי וצפוי לעונש מאסר של חצי שנה עד שלש שנים.

תשובת הרב יצחק זילברשטיין לשאלה זו היתה חד משמעית:

"ברור מאליו שעל המטפל לידע את בעלה של אותה אשה, שכן, הגע עצמך - אילו סיפרה האשה לפסיכולוג שהיא עומדת להרעיל את בעלה, האם גם אז היה נמנע מלהזהיר את בעלה מהסכנה האורבת לו בגלל מחויבותו לאתיקה הרפואית?" 

 

כהן נשוי לגרושה

שאלה: האם מותר ליועץ נישואים להמשיך בטיפול בזוג לאחר שנודע לו שהבעל כהן ואשתו גרושה, האסורה להתחתן עם כהן?

 הרב דוד קיי, ראש המחלקה למוסר ברפואה במכון פרקר לבריאות הנפש ושיקום, ענה שהדבר אסור:

"בהחלט לא! התורה אוסרת לכהן להתחתן עם גרושה באופן ברור וחד משמעי. בנוסף, ישנו חיוב מיוחד על אחרים לדאוג לכך שהכהן ישמור על המצוות המיוחדות לו, ''''''''וקדשתו - בעל כרחו''''''''. רש"י לויקרא (כא,ח) כותב שמלקים את הכהן במקרה כזה עד שיפרוש מאשתו האסורה. אין שאלה שמטפל דתי מחויב ככל יהודי אחר וצריך לעשות כל שביכולתו להפריד בין בני הזוג. ייתכן שכאיש מקצוע ישנן סיבות המתירות לו להימנע  מלפעול באופן חיובי בכיוון הזה (סיבות רשיוניות או מחשש לתביעה על רשלנות מקצועית), אבל ברור שאסור לו להמשיך לייעץ להם ולעזור להם לחיות ביחד. המטפל ייאלץ להסביר להם שבגלל האיסור שבנישואים שלהם, אסור לו להמשיך לסייע להם. אין זה שונה ממקרים אחרים בהם מתגלים קונפליקטים ונאלץ המטפל מחמתם לסיים את הטיפול. בנוסף, המשך הטיפול בזוג הזה מהווה עבירה על האיסור, "לפני עוור לא תתן מכשול"...

 

 פסקי הלכה "ידידותיים" לעקרונות הטיפול הפסיכולוגי:

כיבוד הורים

הרב נחום רבינוביץ, ראש ישיבת מעלה אדומים נשאל שאלה זו:

אשה דתיה, אם לחמשה ילדים, הזכירה בפגישה הראשונה שלה שבעלה התעלל בה ובילדיה באופן פיזי, כמו שעשו לה אביה ואמה. "אבי היה איש נורא. האם מותר לי לומר דבר זה?"

מהי עמדת ההלכה בקשר לילדים (קטנים או מבוגרים), המבזים ומבטאים כעס ושנאה כלפי הוריהם במסגרת טיפול (פרטני, משפחתי או קבוצתי)? האם הדבר מותר, כיוון שהמטרה היא ריפוי ושיקום של מטופל שסובל ואינו מתפקד; או שהדבר אסור  מחמת איסור התורה "ארור מקלה אביו ואמו"? שאלה זו אינה נוגעת רק למטפל הדתי, אלא גם למטופל הדתי, שעלול להסס מלדבר על הבעיות, הקונפליקטים והרגשות שלו באופן פתוח, מחשש לעבור איסור מן התורה.

 תשובת הרב:

"... מובן מאליו שהיחס של האדם לזולת חייב לקחת בחשבון גם את האלמנטים החיוביים שלו; גם רגשות שליליים צריכים להשתלב בפרספקטיבה כוללת. אם מטרת הביטוי של הרגשות השליליים הוא ריפוי המטופל, הדבר בודאי מוצדק. מצד שני, צריך תמיד לזכור שלפעמים הרגשת כאב (אמיתי או דמיוני) של האדם מנופחת מעבר לפרופורציה הנכונה. דומני שחלק מתפקידו של המטפל הוא לעזור למטופל לראות את הדברים בפרספקטיבה הנכונה, ובכך לאפשר לו לשחרר רגשות כלואים באופן מבוקר. אפילו ילד צריך ללמוד לראות את התמונה בשלמותה, אפילו במקום שיש צורך לדבר באופן שלילי על חלקים ממנה".

 

להפריש מעבירה

כתב הרב אלפרד כהן (במאמרו "Privacy: A Jewish Perspective", Journal of Halacha and Contemporary Society, vol. 82 (1981)):

אדם שפרנסתו תלויה בשמירת הסודות שהופקדו אצלו, אינו צריך לסכן את מעמדו על ידי גילוי סודות אלו. אפילו במקום שעל ידי שתיקתו עובר על האיסור של "לא תעמוד על דם רעך", כל עוד אינו עובר ב"קום ועשה", אינו מחויב לסכן את פרנסתו.

 אפילו בלי השיקול של איבוד פרנסה, נותרת השאלה האם ייעוץ מקצועי יוכל להמשיך ולהוות אופציה מעשית כשהציבור יודע שאינו יכול לסמוך על המטפל שישמור על סודותיו... מובן שהפחד שמא סודם יתגלה ימנע מאנשים רבים לבקש עזרה שהם זקוקים לה ביותר. האם זה לטובת הציבור שיהיו אנשי מקצוע היכולים לעזור לאלו השרויים בצער ובלבול? דומני שכן. האם ניתן לטובה זו להתגבר על חובות היחיד בתוך הציבור? דעת הרבנים היא שצרכי הציבור עולים בחשיבותם על צרכי היחיד.

  

כהן נשוי לגרושה 

 הרב שבתאי רפפורט, ראש ישיבת שבות ישראל, נשאל את השאלה הנ"ל בקשר למתן ייעוץ מקצועי לזוג של כהן הנשוי עם גרושה. האם מותר לו להמשיך ולטפל בזוג, והאם מוטל עליו לקיים בהם את המצוה של "הוכח תוכיח את עמיתך"?

 תשובת הרב:

צריך לבחון שאלה זו משתי בחינות: א) מהי חובתו של מי שאינו איש מקצוע שנקלע למצב כזה? ב) האם דינו של איש מקצוע שונה, ובמה? מי שאינו איש מקצוע מחויב מצד מצות תוכחה לשכנע את הכהן לגרש את אשתו האסורה. כאשר הדבר בלתי אפשרי, מכל מקום, אסור לגלות תמיכה בנישואים אלו. המגלה תמיכה לעובר עבירה נחשב מסייע בידי עוברי עבירה, האסור על פי ההלכה, וכפי שביאר זאת הרב משה פיינשטיין (אגרות משה או"ח חלק ה יג,ז): במקום שמוטל על הציבור לתעב ולגלות את התיעוב שלהם כלפי עבירות על חוקי התורה, מי שתומך בחוטא נעשה מעין שותף לעבירה.

בנקודה זו, דינו של בעל מקצוע שונה. לפי דעתי, בעל המקצוע מחויב להוכיח בעלי עבירה רק באופנים רלוונטיים. הוא צריך להשתדל להראות לזוג שנישואין בניגוד לתורה לא יביאו לתוצאות טובות, כפי שהוא מאמין. אך כאשר תוכחה אינה אפשרית, אינו חייב להפסיק את הטיפול. הקשר שלו עם הזוג אינו קשר חברתי, ולכן היחס שלו אליהם אינו כיחס שאר בני הקהילה. במסגרת עבודתו המקצועית, קבלת מצב נתון כפי שהוא אינה מהווה הסכמה למציאות זו, וממילא אין קבלה זו מתפרשת כאן כאישור להתנהגות המטופל. מומחה המטפל באדם המתעלל בילדים אינו מבטא את דעתו בקשר להתעללות זו ועל כן אינו נחשב מסייע בידי עובר העבירה (אגרות משה שם).

  

מצות תוכחה

 הרב נפתלי בר-אילן, רב קהילה ברחובות, נשאל שאלה זו:

האם מוטל על פסיכולוג, שנודע לו שהמטופל שלו עובר עבירה חמורה, להוכיח אותו על כך, כמצוות התורה (ויקרא יט,יז) "הוכח תוכיח את עמיתך"?

 

תשובת הרב:

1.   פסיכולוג ורופא חייבים במצות תוכחה.

2.   חייבים במצוות תוכחה רק כאשר קיים סיכוי שדברי המוכיח יישמעו.

3.  חייבים במצווה זו רק כאשר אין חשש שייגרם למטופל נזק נפשי או גופני כתוצאה מהתוכחה. משום כך, פטורים ממצות תוכחה כשקיים חשש שהמטופל יפסיק את הטיפול כתוצאה מהתוכחה.

4.   פטורים ממצוות תוכחה כשיש חשש מבוסס שהמטופל יפגע בשמו הטוב של הרופא או יתלונן עליו בפני הרשויות.

5.   פטורים ממצוות תוכחה כאשר יש חשש מבוסס שייפגע האימון שרוחש הציבור לפסיכולוגים או לרופאים, וכתוצאה מכך פחות אנשים הזקוקים לעזרה יפנו לבקש עזרה.

6.   אמנם על פניו נראה שלאור הסתייגויות אלו כמעט ולא יתכן שפסיכולוג או רופא יוכלו לקיים מצווה זו, אולם על המטפל להפעיל שיקול דעת רב במשך כל תקופת הטיפול כדי לאמוד האם ניתן במשך הטיפול, או לאחר סיומו, לקיים מצות תוכחה מבלי לגרום נזקים.

 

* * *

 

ראינו, אם כן, מצבים אחדים בהם מתעוררת השאלה של התאמת הדרישות המקצועיות של תחום הפסיכולוגיה עם דרישות ההלכה, וראינו גישות שונות אצל פוסקי ההלכה לגבי הכרעת ההלכה במצבים אלו.

 

מלות מפתח: יהדות, דת, פסיכולוגיה ויהדות, רבנים, הלכה יהודית

תבנית לציטוט ביבליוגרפי (APA):

הופמן, ש. (2008). דילמות וקונפליקטים הלכתיים ומוסריים בהם נתקלים פסיכולוגים דתיים. [גרסה אלקטרונית]. נדלה ב 21/11/2018, מאתר פסיכולוגיה עברית: https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=1896

תגובות

הוספת תגובה

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

יששכר עשתיששכר עשת19/11/2008

דברים חשובים לכולנו.

ד"ר שניאור הופמן

שלום וברכה

הדברים שאתה כותב חשובים מאד.

האם היית מעונין להתארח למשך זמן מוגבל בפורום שלנו באתר זה: "לא בשמיים היא" שבו אנו מנסים ביחד לחבר בין קצוות ולהיות לתועלת?

בתדוה מראש

יששכר עשת