הקשר בין תפיסת תופעת החלימה לבין מאפיינים אישיותיים על פי הטיפולוגיה של יונג
יעל פרי עזאני
מבוא
תופעת החלימה מרתקת אותנו מאז ימי קדם. מקורות שונים התייחסו אליה וניסו להסבירה, החל מסיפורי התנ"ך, מיתוסים של תרבויות עתיקות כאשור, בבל, מצרים, יוון ורומי, תרבויות "פרימיטיביות" בנות זמננו והתרבויות של התקופה המודרנית והפוסט-מודרנית. שאלות רבות שמתייחסות לתופעת החלום נבחנו במחקרים רבים. בעת העתיקה ניתנו הסברים, שהציגו את החלום כיצירה חיצונית לאדם בצד הסברים שראו בחלום יצירה פנימית נפשית של החולם. שיינפלד (1984) מביאה דוגמאות לשתי גישות אלה; לפי האחת, היוונים הקדמונים האמינו כי שדים ורוחות הם האחראים על יצירת החלום ועל תכניו – החלום כיצירה חיצונית לאדם. לפי השנייה, המכונה על ידה כמתקדמת יותר, נתפס החלום כאמצעי דרכו עוברות התרחשויות של מפגשים בין הנפש המשוטטת מחוץ לגוף במהלך השינה לבין נפשות אחרות. ברור, כי החלום קיבל משמעות שונה ומשקל ערכי שונה בתרבויות השונות, ובהתאם גם התקבלו הסברים שונים לחלומות. בהקדמה לספרה נאמר, כי חקר החלום המודרני מתבסס על המשמעות הפסיכולוגית מחד, ועל היסוד הפיזיולוגי מאידך. התקופות המודרנית והפוסט-מודרנית הניבו הגדרות ותיאוריות שונות לחלום כתופעה וכפונקציה בעלת משמעות נפשית. פרויד ויונג עשו חיבור בין החלום ללא מודע. גישתם הדגישה הבדלים של המהות בין החלימה לערות, ושניהם ייחסו לחלום חשיבות בכך, שהוא מאפשר הצצה לעולם הלא מודע (גיורא, 1989). בעקבותיהם נערכו מחקרים רבים בהקשר לסוגיות שונות של החלימה, ששפכו אור נוסף על התופעה. נזכיר כאן את תיאורית סגנונות החלימה של צבי גיורא (1982), שחלקה על תפיסת החלום הסטראוטיפית של פרויד, יונג וההולכים בעקבותיהם, הציעה גישה אלטרנטיבית לחלימה, והניבה מחקרים שונים, שעסקו בחקר מתאמים בין סגנונות חלימה לבין משתנים אחרים כגון: זכרונות ראשונים (הורוביץ, 1988); מאפיינים אישיותיים (ממון, 1988); דומיננטיות המיספריאלית, פונקציות וטיפוסי עמדות לפי יונג וכישורים קוגניטיביים דיפרנציאליים (רס, 1983); מאפייני אישיות אצל ילדים (איכילוב, 1988).
להורדת המחקר המלא
