פסיכולוגיה עבריתפסיכולוגיה עברית

×Avatar
זכור אותי

"לשאול בכדי למנוע" - על חשיבותן של שאילות שאלות בהערכת אובדנות של אדם השרוי במצוקה

דעות | 5/6/2014 | 16,231

האם לשאול אדם השרוי במצוקה שאלה ישירה בנוגע לאובדנות עלולה 'להכניס לו מחשבות לראש'? פרופ' קלי פוזנר מאוניברסיטת קולומביה, מהבולטות בתחום הערכת האובדנות בעולם, הציגה בהרצאתה בכנס 'להבין בכדי למנוע 20142', את חשיבותן של שאלות ישירות בנוגע לסכנה אובדנית ואת האופן ששאלות אלה עשויות במקרים רבים להציל חיים. ד"ר יוסי לוי בלז סוקר בקצרה את הרצאתה של פוזנר וקורא לאנשי מקצוע הבאים במגע עם השרויים במצוקה, לא להסס לשאול את השאלות הנכונות. הגרסא העברית של סולם קולמביה לדירוג חומרת האובדנות מצורפת בזאת לשימושכם.

 

"לשאול בכדי למנוע" 

על חשיבותן של שאילות שאלות בהערכת אובדנות של אדם השרוי במצוקה

מאת ד"ר יוסי לוי - בלז

 

רשמים מכנס 'להבין בכדי למנוע 2014' שהתקיים ב26.5.2014 במרכז האקדמי רופין 

 

יותר ממיליון אנשים מתים מידי שנה מהתאבדות בעולם וזו אחת מעשרת סיבות המוות המרכזיות בעולם המערבי. בישראל מתאבדים מידי שנה 500 אנשים ויותר מ 5000 מבצעים ניסיונות התאבדות.

בכנס "להבין בכדי למנוע 2014" – הכנס המדעי השנתי לחקר האובדנות בישראל, התכנסו טובי המומחים והחוקרים בתחום האובדנות כדי לנסות ולהבין יותר לעומק את התופעה הכאובה הזו כצעד לקראת מניעה של ההתאבדות הבאה. "התאבדות אינה גזירה משמיים" אמרה באופן חד משמעי שרת הבריאות יעל גרמן, אשר התארחה בכנס ונתנה את האות ליום מלא בעניין ותוכן באשר לאיך מבינים וכיצד מונעים תופעה קשה וכאובה זו. היה זה המפגש הישראלי הגדול ביותר אי פעם של חוקרים, מטפלים ובני משפחות שהתכנסו יחד בכדי לדון בתופעה ההתאבדות בישראל וניסו יחד להבין על מנת להצליח בהמשך לתרום גם למניעה.

בטקסט זה אבקש להתמקד בהרצאתה של אחת החוקרות הבולטות ביותר בתחום הערכת האובדנות בעולם – פרופ' קלי פוזנר מאוניברסיטת קולומביה בניו יורק. פרופ' פוזנר היא החוקרת המובילה של הכלי המתוקף ביותר בעולם להערכת אובדנות, הנקרא סולם קולומביה לדירוג חומרת האובדנות - (C-SSRS; Pozner et al., 2011), ומשמש עבור ארגוני מניעה וטיפול רבים ככלי הסטנדרטי להערכה של הסיכון האובדני ורמות החומרה של אובדנות. השאלון תורגם עד כה ל 117 שפות ברחבי העולם.

פרופ' פוזנר הדגישה בהרצאתה נושא מרכזי אחד – בכל הנוגע להערכת אובדנות - עלינו להעיז ולשאול שאלות ישירות. לא לחשוש, לא לפחד, לא לחשוב שזה מכניס שאלות לראש של מי שנשאל. משמע- כאשר אתה פוגש אדם במצוקה, במשבר, בדיכאון – שאל אותו את שתי השאלות הבאות שהן שאלות סקירה:

  • האם אכן יש לך מחשבות על התאבדות?

  • האם היית רוצה להיות מת/ה או האם את/ה מייחל/ת להירדם ולא להתעורר עוד?

פרופ' פוזנר סיפרה כי במדינות רבות בעולם מעבירים הכשרות שונות לכל מי שבא במגע עם אנשים שייתכן ויימצאו בסיכון אובדני - רופאים, אנשי טיפול, אנשי חינוך ורבים אחרים. היא הציגה לדוגמא את ההכשרות שעושים לנהגים באוטובסים המסיעים ילדים לבתי הספר, והכשרות אחרות לשוטרים. בדוגמא מרתקת שהציגה בוידאו הראתה איך שוטר מתשאל בחורה צעירה וכשהוא מבחין שהיא במצב דיכאוני הוא לא מהסס ושואל אותה האם יש לה מחשבות אובדניות. כשהבחורה עונה בחיוב, הוא מפנה אותה להמשך טיפול ומעקב במסגרת מתאימה - ולמעשה, ייתכן והציל חיים.

בעולם שלנו קיימת חשיבות רבה לתשומת לב למי שנמצא במצוקה וזקוק לעזרה. האחריות החברתית שלנו היא לא לחשוש, אלא לשאול על מחשבות אובדניות במצבים אלו. פרופ' פוזנר הדגישה כי בשאילת השאלה אין כל סיכון וזה "לא מכניס לאנשים רעיונות לראש". לעומת זאת, כאשר אנחנו לא שואלים - קיימת האפשרות שהאדם שלפנינו מתמודד עם מחשבות אובדניות שעלולות להמשיך ולהתפתח למשבר אובדני, בעוד אנחנו פספסנו את האפשרות להציע לו עזרה.

פרופ' פוזנר ממשיכה במסעה המרגש בעולם כדי לחנך עוד ועוד מדינות להשתמש בכלי החשוב הזה שמשמש חוקרים, אנשי טיפול וחינוך בכל המסגרות, כדי לאתר מבעוד מועד ולהפנות לטיפול את מי שנמצא במצוקה וזקוק לעזרה. אנחנו נותרים בישראל עם המידע החשוב הזה שכדאי שיגיע לכל אחד ואחד מאתנו - כאשר מישהו במצוקה, חשוב שנתעניין ונבדוק ונשאל - כדי לדעת, כדי להבין וכדי למנוע!.

מצורף בזאת הנוסח העברי של שאלון קולומביה להערכת חומרת האובדנות, לשימושכם:

C-SSRS : Columbia-Suicide Severity Rating Scale

חומרים נוספים, תקצירים, מצגות ותקצירי וידאו של ההרצאות בכנס ניתן למצוא באתר הכנס

 

תבנית לציטוט ביבליוגרפי (APA):

לוי - בלז, י. (2014). "לשאול בכדי למנוע" - על חשיבותן של שאילות שאלות בהערכת אובדנות של אדם השרוי במצוקה. פסיכולוגיה עברית. אוחזר מתוך https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=3142

תגובות

הוספת תגובה

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

איתן טמיראיתן טמיר3/8/2014

תודה יוסי, יופי של יום עיון !. זה מאיר לכולנו את החשיבות של מניעה והתערבות מושכלת עם מטופלים אובדניים. נדמה לי שהיוזמה של רופין משלבת כוחות עם מיטב המומחים בתחום בישראל.
איתן טמיר
http://www.tipulps...co.il/

אולגה בס לינצ'וקאולגה בס לינצ'וק9/6/2014

נורמות לשאלון. שלום רב. היכן ניתן להשיג נורמות לשאלון קולמביה?
תודה

אולגה בס לינצ'וקאולגה בס לינצ'וק9/6/2014

נורמות לשאלון. שלום רב. היכן ניתן להשיג נורמות לשאלון קולמביה?
תודה

ליטל מאור כהן-רזליטל מאור כהן-רז6/6/2014

מידע ישן שאין בו מאמה חדשני. אינני מצליחה להבין את הפירסום הזה.... זה שנים רבות שהדבר ידוע בקרב אנשי טיפול אשר מטפלים באנשים אובדניים או אנשים עם מחשבות אובדניות. לא צריך לחכות לכנס ברופין שהתקיים במאי 2014. זה נושא שמרוב שהוא מובן מאליו, כמעט ואין דנים בו.
זהו חלק שיגרתי, מדובר וידוע מזה שנים רבות. פרופ׳ ישראל אור-בך ז״ל דיבר על זה לפני יותר מעשרים שנה....
וניתן היה לסקור את הכנס העולמי לאובדנות והתנהגות אובדנית אשר מתקיים באירופה אחת לשנתיים וב 2013 התקיים כאן. בתל אביב. היו שם הרבה מחקרים חדשים ומלמדים....

צביאל רופאצביאל רופא6/6/2014

לפרופ' פוזנר ולאנשי מקצוע: דוגמה למקרה בו לא היו עוזרות שאלות מהסוג הנדון כאן. חרף תופעות הלוואי הלא קלות, ולפעמים גם המסוכנות ממש הכרוכות בטיפולים פסיכולוגיים, מעטים יודעים שטיפולי נפש עלולים לעיתים להביא את המטופל: לגירושין, לדיכאון, לאשפוז, ובמקרים לא מעטים נומינאלית אפילו להתאבדויות.
אישית, אני מכיר היטב את נסיבות התאבדותם למוות של עשרה מחבריי המתמודדים. הם היו חבריי הקרובים אשר נחשפתי למתרחש בטיפול שלהם וידעתי שהם התאבדו כתוצאה ישירה מהתערבויות הכואבות של הטיפולים הפסיכודינמיים שהופעלו עליהם. טיפולים מלחיצים ומייסרים הרבה יותר ממה שעשרת חבריי היו מסוגלים לסבול. כך כנראה קרה קורה ויקרה, כאשר התערבויות טיפוליות בוטות ומזעזעות מתבצעות מתוך כוונות טיפוליות טובות וצחורות כשלג, אך במצב בו המטפל טועה בהערכת המאזן שבין 'הכוחות' לבין 'העומסים' במוחו הקודח של המטופל. אגב, מצבים קונפליקטואליים שכאלה, עלולים לגרום בין היתר גם להפניית התוקפנות כלפי הזולת בכלל, וכלפי המטפל האישי בפרט:

א.מ. היה אדם בן 19 שסבל מהפרעת אישיות (אך לא הוגדר כחולה נפש) והיה נתון בטיפול פסיכולוגי עמוק בסוף שנות ה- 80'. הוא ירה למוות בארבעה אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש בבניין קופת החולים בקרית יובל בירושלים, ביניהן גם בפסיכולוגית שטיפלה בו. אחר כך עלה והסתתר על גג בניין סמוך. אנשי הימ'מ - יחידה מיוחדת של המשטרה הגיעו לגג והרגו אותו, למרות שנאמר בפירוש שלא איים שם על איש - האם לא הייתה כל דרך להורידו משם בעודו חי?

בתוכנית טלוויזיה בה צפיתי בימים ההם, בהשתתפות כמה וכמה מטפלים מהצוות הטיפולי שכה נפגע. התברר, שהפסיכולוגית שטפלה בו הבטיחה לו מפורשות שיוכל מבחינתה לקבל רישיון למונית. גם התברר שהצוות לא ידע שהוא מועסק כמאבטח ושיש ברשותו נשק. והוא, כילד תמים, שמח וטוב לב הגיע בוקר אחד למשרד הרישוי על מנת לקבל הרישיון שמאוד ייחל לו. ואולם, שם הראו לו מסמך בו הפסיכולוגית שוללת מכל וכל, קאטגורית, את זכותו לקבל רישיון נכסף זה בניגוד גמור להבטחותיה הגורפות. מן הסתם, באותו רגע עברה על מוחו 'חטיפה רגשית' וסביר בעיניי שאולי גם התנסה בספרציה חדה מדי (נוסח קרנברג?).