פסיכולוגיה עבריתפסיכולוגיה עברית

×יצירה מאת Richard Van Mensvoort
Richard Van Mensvoort ©
זכור אותי

קיבוץ געגועים / עוזית דגן

בספר "קיבוץ געגועים" מתועדים המכתבים מלאי האהבה ששלחו ארנסט וגרטל וָלֶר מגרמניה לבתם הילדה ולר בקיבוץ בארץ ישראל, בשנים הקשות של 1941-1935. נכדתם עוזית דגן, עו"ס ומטפלת משפחתית, כותבת: "אני, שגדלתי בקיבוץ, דור שלישי לאם שהשתיקה את קולה, את קול הוריה, וגם את קולי, זכיתי להשמיעו מחדש לאחר גילוי אוצר המכתבים".

ספרים | 8/8/2012 | 12,579

תגיות:

קיבוץ געגועים / עוזית דגן 
 
עוזית דגן
קיבוץ געגועים
 
 
גוונים
 
 
 
 
18.4.1939
פרנקפורט אמ-מיין
הִילְדֵה עכברונת מתוקה,
היום קיבלנו את מכתבך ובו הפרחים המיובשים. הם יפים כל כך, פרחי ארץ ישראל!
שמתי אותם בקערה עם מים, כדי שאולי בכל זאת הם שוב ייפתחו. הרגשתי שריחם חזק כמעט כמו של פרחים אמיתיים.
אני עוצם את העיניים (עכשיו פקחתי אותן שוב) ורואה את שלושתנו שוב ביחד, עניים אבל בכל זאת מאד עשירים מפני שיש לנו זה את זה.
מנשק אותך,
אבא.

 
קטע מכתב זה הנו דוגמה קטנה למכתבים המופלאים ששלחו ארנסט וגרטל וָלֶר, סבי וסבתי מגרמניה, אל אמי הילדה ולר בארץ ישראל, בשנים 1935-1941.
המכתבים, מלאי אהבה, מהווים תיעוד מצמרר של חיי היהודים בגרמניה בשנים הקשות שבהן הלכה ואזלה האהבה מהעולם, ובה בעת משקפים את ראשית החלוציות הקיבוצית בארץ.
זהו סיפורם של אנשים בעלי קול אנושי וחכם, אשר נשמע מעבר למקום ולזמן.
המקשיב לקולם יוכל לחוש חיבור אמיתי אליהם, ואל צומת הדרכים ההיסטורי שבו חיו.
אני, שגדלתי בקיבוץ, דור שלישי לאם שהשתיקה את קולה, את קול הוריה, וגם את קולי, זכיתי להשמיעו מחדש לאחר גילוי אוצר המכתבים.
עוזית דגן.
 
עוזית דגן היא עובדת סוציאלית, מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת (.M.A), אישה, אם, אחות, חברה, אדם יוצר ונוצר, יו"ר חוג היוצרים של כפר-סבא והשרון. מפעילת אתר המוקדש כולו ליצירותיה הספרותיות: www.uzitdagan.com
 
 
 
לפניכם פרק מתוך הספר באדיבות המחברת וההוצאה לאור:
 
 

תגובות

הוספת תגובה

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

מיכל אנזנברגמיכל אנזנברג21/8/2012

תגובה למאמר: קבוץ געגועים. התרגשתי ביותר לקרוא את ספורך, גילוי המכתבים והחיבור לאמך ולסיפור המשפחתי. כתיבתך מרגשת ביותר ומענינת.
מיכל אנזנברג

נופר גלסמןנופר גלסמן12/8/2012

תודה. עוזית, דרך קריאת הפרק מספרך, הרגשתי שהצלחת לנסח ולבטא תחושות ומחשבות משמעותיות שליוו אותי, כנכדה 'גורת ייקים' לסבתא חלוצה שהותירה מאחוריה משפחה בדרכה להקים מדינה וקיבוץ. קשר משמעותי שהצליח להשתמר דרך מכתבים הדדיים עד למשלוח לאושוויץ. למזלי, זכיתי להכיר את המשפחה העלומה שיכלה להיות לנו, דרך מבצע תרגום משותף עם סבתא, שכלל ארוחת צהריים קבועה, 'כדי שלא יהיה לך עצוב מידי ולא תשתעממי'... מתנה ייחודית שלא ניתן לכמת בערכה הרגשי, המשפחתי וההיסטורי. במהלך פרוק הבית, לאחר מותה לפני כמעט שנתיים גילינו צרור מכתבים נוסף, אותו בחרה שלא לתרגם עמי מתוך רצון לשמור עלי ואולי גם על עצמה מפני התיאורים הקשים. עד עכשיו, מתוך רצון לכבד את בקשתה ומניחה שגם מתוך הקושי האישי, לא המשכתי את מלאכת התרגום. כנראה שכל דבר בזמנו.. משהו במילותייך, חיבר אותי לשם שוב ועל כך תודה גדולה.