פסיכולוגיה עבריתפסיכולוגיה עברית

×Avatar
זכור אותי

סקירת סמינר בנושא טיפול זוגי ומשפחתי בגישת יחסי אובייקט

ד"ר שארפ דיבר בסמינר על התאוריות העומדות בבסיס הטכניקה של ההערכה והטיפול בזוג ובמשפחה, על העבודה הקלינית ועל הנרטיב של טיפול זוגי קצר מועד. בנוסף, הוא הציג את הגישות החדשות בטיפול הזוגי והמשפחתי היונקות מתיאוריות ההתקשרות, תיאוריית הכאוס, תיאוריות ה- Link ותאוריית הקשר שמקורה בדרום אמריקה. הרצאותיו לוו בסרטונים של הצגות מקרה.

כתבות שטח | 4/3/2013 | 8,915

תגיות:

 

סקירת סמינר בנושא טיפול זוגי ומשפחתי

בגישת יחסי אובייקט

 

מאת מיכל ויס

 

סמינר "תקשורת לא מודעת בטיפול זוגי ומשפחתי" אורגן בידי האגודה הישראלית לטיפול משפחתי וזוגי ונערך בימים שני ושלישי, 4-5 בפברואר, 2013; כ"ד-כ"ה בשבט, תשע"ג, באולם הכנסים שבמלון קיבוץ שפיים.

 

 

דר. דייויד שארפ, פרופסור קליני לפסיכיאטריה, מכהן בהווה כראש התכנית הבינלאומית המתקדמת בהכשרה זוגית פסיכואנליטית ויושב הראש של קבוצת העבודה בפסיכואנליזה זוגית ומשפחתית באיגוד הפסיכואנליטי האמריקאי. בעבר היה נשיא האיגוד האמריקאי למטפלים, יועצים ומחנכים בחינוך מיני, ונשיא האיגוד הבינלאומי לפסיכואנליזה זוגית ומשפחתית. ד"ר שארפ נתן סמינר של יומיים בנושא התקשורת הלא מודעת בטיפול זוגי ומשפחתי.

במהלך הסמינר, שארפ הסביר והדגים את שיטת הטיפול שלו בזוגות ובמשפחות דרך הצגות מקרה. ההרצאות נפתחו בהצגת התיאוריה המנחה את טיפוליו. הטיפול דינמי מאד במהותו, ומבוסס על תיאוריות של יחסי אובייקט. המודל של Fairbairn מהווה בסיס להבנת והמשגת המקרים הטיפוליים של שארפ. על פי המודל, ה"אגו" בנוי משלושה חלקים: ה"אגו המרכזי", הוא זה שמנהל אותנו למעשה, ותפקידו בין השאר זה לפצל מתוכו ולהדחיק חלקים מכאיבים ומתסכלים בהתנסויות שלנו. רגשות של עצב, תסכול וכעס, הקשורים באובייקט מתסכל ומונע צרכים מהעצמי, מודחקים אל האגו ה"אנטיליבידינלי". רגשות של כמיהה ועוררות, הקשורים באובייקט ש"מתלהב" יתר על המידה ובכך חונק את העצמי, מודחקים אל האגו ה"ליבידינלי". בהצגות המקרה (שלא יפורטו כאן, בשל בקשתו המפורשת של ד"ר שארפ), הראה ד"ר שארפ איך דרך ההיסטוריה הפרטית של כל מטופל ניתן לזהות את שלושת חלקי האגו שלו, מערכת היחסים בין חלקים אלה, איזה חלק דומיננטי מדי ואיזה פסיבי מדי, ואיך מבנה אישיות זה בא באינטראקציה עם מבנה האישיות של המטופל האחר. אותם חלקים מודחקים ואותה תפיסת עולם שהאגו מעצב מושלכים על האחר ומשפיעים על מערכות היחסים.

אכן, ההשלכה תופסת מקום מרכזי בטיפול של שארפ. הוא לוקח את ההזדהות ההשלכתית של Klein, ומרחיב את המונח – לא עוד רק מנגנון הגנה אלא תופעה רבת שימושים, שכולנו צריכים כל הזמן. זוהי "דרך לתקשר בין שני מיינדים", כאשר האחד מזהה את התחושות של השני, מעבד אותן עבורו ומחזיר לו אותן, והשני בתורו מגיב. שארפ משלב יפה בין שתי התיאוריות כשהוא מסביר שה"אגו המרכזי" הוא המעביר את המסרים המודעים שבתקשורת, אך ברמה הלא מודעת, הם יוצרים רסוננס באגו ה"ליבידינלי" וה"אנטיליבידינלי" של האחר. אינטראקציות כאלה בונות של המיינד של התינוק, ובאות לידי ביטוי במערכות היחסים שלאורך החיים. הוא מסתמך בין השאר על Dicks, שתיאר את ההזדהות ההשלכתית כתהליך מתמשך בנישואין. בנוסף, Winnicott אף הוא בא לידי ביטוי, בעיקר בהתייחס למושג הholding, המרחב שסיפקה הדמות המטפלת לתינוק על ידי ההחזקה הפיזית והנפשית שלו. מרחב זה מתבטא ומהדהד במערכות היחסים המאוחרות יותר. למשל, זוגות מספקים holding האחד לשני. הרבה פעמים ניתן לראות בטיפול הזוגי את אופי אותו ה holding, כשאחד מבני הזוג בתפקיד יותר הורי ומכיל, והשני בתפקיד יותר ילדי, יותר דורש שצרכיו יסופקו ויותר צריך הכלה.

 


                      

נראה כי בגישתו הטיפולית של שארפ אין הרבה חידושים דינמיים תיאורטיים, אך יש אינטגרציה יפה של תיאוריות: המטפל הוא דמות האם שיוצרת את הholding עבור המשפחה או הזוג המטופל, בכך שהוא יוצר להם מרחב בטוח בו הם יכולים לחקור את עצמם ואת מערכת היחסים שלהם. המרחב בנוי הן מהסטינג הטיפולי שבקליניקה והן מהמרחב הנפשי שהמטפל מאפשר בין הנוכחים בחדרף ובמרחב זה בני הזוג או המשפחה יכולים ללמוד איך לשחק, ולבטא בכך רעיונות לא מודעים ומודעים, חרדות והגנות. ההעברה שמתרחשת בטיפול ועליה הדגש היא זו שקוראת בין בני הזוג, או חברי המשפחה, כאשר הם משליכים זה על זה חלקים מתוכם. ההעברה הזו היא מוקד ההתייחסות של המטפל ודרכה מתקדם הטיפול. ההעברה הנגדית בטיפול, לפי גישה זו, היא הכלי הטיפולי החזק ביותר של המטפל, והיא מתרחשת כשהמטופלים (וההזדהות ההשלכתית שלהם) יוצרים רסוננס עם חלקי האגו המופנמים של המטפל.

התיאוריה הטיפולית המנחה של ד"ר שארפ הוצגה והומשגה דרך הצגות מקרה שהביא. הוא שיתף הרבה את הקהל ויחד חיפשנו מהם יחסי האובייקט שמאפיינים את המטופלים, איזה מן holding הם מספקים אחד לשני, מי ההורה ומי הילד במערכות היחסים, ומהם החרדות וההגנות, המודחקים לחלקי האגו המפוצלים, שמניעים את הבעיות במערכות היחסים.

משיחות הפסקות הקפה, נראה היה כי קהל המטפלים שהגיע לסמינר התאכזב מעט מחוסר החידוש. לדוגמא, הדגשת המסרים הלא מודעים שמתחת למילים בטיפול, או המשגת מטרת הטיפול כחזרה לשלב ההתפתחותי שמתאים למשפחה או לבני הזוג ופיתוח היכולת לחשיבה על האחר ולדיפרנציאציה ממנו, וכמובן, שימוש בהעברה והעברה נגדית ככלי טיפולי – הם עקרונות ידועים בפסיכואנליזה.

אני חייבת להודות שהזדהיתי עם התחושות האלה, אך לדעתי הסמינר כן התייחד בהמשגה בהירה ושילוב נכון בין תיאוריות, גם אם לא בחידוש תיאורטי מפתיע. שארפ הציג טיפול הנשען על יסודות תיאורטיים חזקים ובסיסיים, ולפעמים הם נשכחים בקליניקה במרוצת השנים. לכן, אני רואה חשיבות ברענון מדי פעם, בעיקר אם הוא מוצג בצורה מקיפה, יסודית, מקצועית ואינטגרטיבית, כפי שהיה בסמינר.

כחוקרת, חסרה לי מעט התייחסות לממצאי מחקר. אמנם ברור שזו לא היתה מטרת הסמינר, והזרם הפסיכואנליטי פחות מדגיש את ההיבט האמפירי שלו ויותר את התיאורטי. עם זאת, אני חושבת שאין סיבה ממשית לדבר, מלבד מסורת. בשנים האחרונות תחום המחקר האמפירי בטיפולים הדינמיים תופס תאוצה, וזה שינוי משמח שלדעתי ראוי שיתפוס יותר ויותר מקום בכנסים וסמינרים, גם אם תיאורטיים. זה לא ימעיט בערך התחום, נהפוך הוא- ירחיב אותו ויחזק אותו ויתרום להתקרבות בין זרמים טיפוליים שונים.

לסיכום, הסמינר של ד"ר שארפ היה מעניין, ולווה בהמון ווינייטות טיפוליות והמשגות תיאורטיות. כל הכבוד לאגודה לטיפול במשפחה ובנישואין ולחינוך בחיי המשפחה על הארגון המוצלח! כיוון טוב להמשך הדרך לדעתי יהיה חיבור של הקליניקה והתיאוריה לחידושים בתחום, כמו גם למחקר.

תבנית לציטוט ביבליוגרפי (APA):

ויס, מ. (2013). סקירת סמינר בנושא טיפול זוגי ומשפחתי בגישת יחסי אובייקט. פסיכולוגיה עברית. אוחזר מתוך https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=2930

תגובות

הוספת תגובה

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

אין עדיין תגובות למאמר זה.