פסיכולוגיה עבריתפסיכולוגיה עברית

×Avatar
זכור אותי

בטחון ואקספלורציה בראי תיאורית ההתקשרות

אדם בצרה. הוא פונה לאדם אחר כדי שיעזור לו. הוא מבקש בטחון והיענות של האחר לצרכי קירבה ותלות. יחד עם זאת, הוא מבקש מרחב לעצמו והיענות לצרכי אקספלורציה ועצמאות. בין לבין הוא חש תסכול ויאוש כשהאחר אינו מדייק במינון ובתיזמון מתן שני אלה.
אלינער פרדס מגייסת את תיאורית ההתקשרות כדי להסביר מדוע התסריט המתואר לעיל הוא פתח למסע משותף עם תקווה לתיקון.

מאמרים | 4/6/2013 | 26,413

תגיות:

 

בטחון ואקספלורציה בראי תיאורית ההתקשרות

 

מאת אלינער פרדס

 

מאמר זה הינו הראשון מבין שני מאמרים שנכתבו כהרחבה להרצאה שניתנה ביום העיון של האגודה לטיפול משפחתי שנערך ב- 4.6.12.

 

מבוא

מאמר זה דן בבטחון בהתקשרות כעוגן לאקספלורציה ובתרומתם של מושגים כגון "חוף מבטחים" (safe haven) ו"בסיס בטוח" (secure base) להבנת תהליכים דינאמיים ביחסי הורים וילדים, בזוגיות וביחסי מטפל-מטופל.

הספרות על התקשרות בבגרות והשלכותיה לטיפול מוכרת פחות בהשוואה לזו הדנה בילדות. הספרות על מערכת האקספלורציה בבגרות מוכרת אף פחות. לכן תורחב הסקירה על יחסי הגומלין בין מערכת ההתקשרות לבין מערכת האקספלורציה בחיים הבוגרים. כהקדמה לכך יובא תיאור של "סיטואציית הזר" (strange situation) ותכנית המכונה "מעגל הביטחון" (circle of security).

מהפרספקטיבה של תיאורית ההתקשרות, עולה שתלות ועצמאות, שלמראית עין נראים כצרכים מנוגדים, בפועל דווקא עולים בקנה אחד, תופעה שמכונה "פרדוקס התלות" (dependency paradox). עצמאות אמיתית מתפתחת כתוצאה מהיכולת להישען, בעת הצורך, על פרטנר לקשר. הפנמה של התנסויות מטיבות עם דמויות התקשרות לאורך מעגל החיים מעניקה תשתית איתנה לאוטונומיה ולאיזון בין הסתמכות על העצמי והסתמכות על האחר.

זהויותינו מתעצבות תוך תנועה מתמדת בין החיפוש אחר קרבה והצורך באקספלורציה. קטעים מהסרט "נאום המלך" ימחישו את האפשרות לעדכון דגמים פנימיים של התקשרות בבגרות ולפיתוח "בטחון על ידי השקעה" (earned security) ו"תסריט של בטחון" (security script). דוגמאות אלה יובילו לדיון בסוגיות הנוגעות לקשר טיפולי כבסיס בטוח לאקספלורציה, הן במציאות החיצונית והן במציאות הפנימית.

בטחון בהתקשרות ואקספלורציה לאורך מעגל החיים

בולבי, אבי תיאורית ההתקשרות, ראה בצורך באהבה ובקרבה לדמויות ההתקשרות המשמעותיות של היחיד צורך ביולוגי בסיסי המלווה אותנו לאורך החיים – "מן העריסה עד הקבר" (Bowlby, 1988). את ההתנהגויות המיועדות לשמור על קרבה המשיג בולבי כשייכות למערכת מולדת, שייעודה העיקרי הוא להבטיח חוויה של בטחון והגנה ליילוד האנושי בעת מצוקה. התנהגות חקרנית הומשגה על ידי בולבי, כשייכת למערכת האקספלורציה שאף לה יוחס תפקיד אבולוציוני המכוון לתרום לפיתוח והרחבה של מיומנויות והסתגלות בעולם מורכב ומשתנה. תיאורית ההתקשרות טענה כי שתי המערכות נמצאות ביחסי גומלין לאורך מעגל החיים (Elliot & Reis, 2003).

בהצביעו על הקשר בין חווית בטחון לבין פתיחות לאקספלורציה (התנהגות חקרנית) התבסס בולבי בין היתר על תצפיות שערך הארלו (Harlow, 1958) באוניברסיטת ויסקונסון בשנות השבעים על התנהגויות חברתיות לקויות של גורי קופים שהופרדו מאמותיהם. הארלו ביקש לבדוק בתנאים מעבדתיים מה ינבא את רמת הדחק של הקופים ואת התמודדותם עם מציאות לא מוכרת. בסדרת ניסויים עם "אם מגבת ואם תיל" הוא הפריד גורי קופי רזוס בני יומם מאמהותיהם והכין עבורם שתי דמויות אם תחליפיות: בובת קוף עשויה מגבת, רכה וחמימה, ובובת קוף עשויה תיל, אשר מספקת חלב. הקופיפים הראו העדפה ברורה לשהות במחיצתה של "אם המגבת" וחיפשו את קרבתה כאשר הופיע בפניהם גירוי מאיים. הם פנו אמנם לקבל חלב מ"אם התיל", כשהיו רעבים, אך הקפידו לשמור על מגע וקרבה ל"אם המגבת" תוך כדי האכילה. בקרבת האם הרכה היו הקופיפים רגועים יותר והעזו יותר לחקור את החדר לתוכו הוכנסו ולהתוודע אל החפצים בתוכו, וזאת בהשוואה לקופיפים שהוצמדו רק לאם העשויה תיל, שהיו מפוחדים וקפואים יותר. מחקריו של הארלו תרמו לביסוס ההבנה שהתקשרותו של התינוק לאמו מספקת בטחון במגעיו הראשונים עם העולם הסובב ובסיס להתנהגות חקרנית.

בטחון ואקספלורציה ב"מצב הזר"

על בסיס הנחותיו של בולבי, חקרו מארי איינסוורת' ועמיתיה (Ainsworth et al., 1978) את תגובותיהם של פעוטות כלפי "המצב הזר". החוקרים ערכו תצפיות על תגובותיהם של פעוטות בניסוי מעבדה שבמסגרתו כל ילד הופרד לזמן קצר מאימו, אשר יצאה מן החדר בו שהו יחד קודם לכן, ונשאר בחברת אדם זר. התצפיות התמקדו בהתנהגותו של הפעוט בנוכחות האם, בביטויי המצוקה לאחר לכתה ובתגובות כלפי האם עם שובה. על בסיס תצפיות אלו תארו החוקרים שלוש קטגוריות המאפיינות את תחושות הביטחון של הפעוט בקשר עם אמו ואת דפוסי תגובתו לאיום: (1) בטוח (2) חרד/אמביוולנטי (3) נמנע.

פעוטות שהוגדרו כבעלי סגנון בטוח (70% מהמדגם), גילו סקרנות וחקרו את החדר כשהאם הייתה נוכחת. הם מחו בעת הפרידה מהאם, אך עם שובה הביעו את רצונם בקרבתה, נענו לניסיונותיה להרגיע ולנחם אותם. אחרי כמה דקות הם היו מוכנים בבטחה לשוב לשחק ולחקור את סביבתם.

יתר הפעוטות אופיינו כחסרי בטחון בהתקשרות (insecurely attached). מבין אלה, אפשר היה להבחין בין שני סוגים של חוסר בטחון בהתקשרות – חרדים ונמנעים. פעוטות שאופיינו כחרדים בהתקשרות היו עצורים יותר בעת הפעילות החקרנית, נטו להיצמד אל אמם, והתקשו להיפרד ממנה. עם חזרתה לחדר, הגיבו כלפיה באמביוולנטיות, שעירבה כעס, התנגדות למאמצי האם לנחמם, יחד עם חיפוש פעיל אחר מגע קרוב והיצמדות חרדתית.

תינוקות שאופיינו כבעלי דפוס של הימנעות בהתקשרות קידמו את פניה של האם החוזרת באיפוק, קרירות ואף התעלמות יחסית. הם נטו להסיט את מבטם מהאם, ונענו פחות לניסיונותיה ליצור עימם קשר בעת המפגש המחודש. הם נראו אדישים ומנותקים יחסית, כאילו ניסו להתמודד עם המצוקה על ידי התנתקות מן הכעס והפגיעה.

מקצת מהילדים לא התאימו לאף אחת מן הקטגוריות. התנהגותם נראתה לחוקרים בלתי עקבית. הם הפגינו מגוון התנהגויות מעורב – היצמדות והתקרבות לאם לצד פניה והתרחקות פתאומית ממנה, ריצה לקראתה ולפתע הקפאה של כל תנועה או השלכה של עצמם על הרצפה. כך נוספה בהמשך ביוזמת מארי מיין (Main, 1983) מאוניברסיטת ברקלי שבקליפורניה, קטגוריה רביעית שכונתה "סגנון בלתי מאורגן" (disorganized).

מחקרים רבים על התקשרות בבגרות מראים כיצד איכות ההתנסויות עם דמויות ההתקשרות, בעבר ובהווה, מהווה בסיס להתפתחותם של הבדלים בין-אישים בדפוסי ההתקשרות גם בהמשך החיים. דפוסי התקשרות אלה משפיעים על ההסתגלות במגוון רחב של מדדים כגון: מסוגלות עצמית, סקרנות ותפיסת קושי כאיום או כאתגר. לחוויה של בטחון בהתקשרות השפעה מחסנת בהתמודדות עם מצבי לחץ וקשיים, חיצוניים ופנימיים, והיא משמשת בסיס למערכות יחסים מיטיבות ומפרות יותר, כפי שנראה בהמשך (Bowlby, 1988).

דמויות ההתקשרות כ"חוף מבטחים" וכ"בסיס בטוח" לאקספלורציה

בולבי גרס, שלדמות ההתקשרות שני תפקידים:

1. חוף מבטחים (safe haven) – עוגן ומקום מקלט שאפשר לחזור אליו לקבל נחמה, הרגעה והגנה.

2. בסיס בטוח (secure base) – ממנו אפשר לצאת לעולם, להעז ולנסות אפשרויות חדשות.

בתצפיות על תינוקות שמתחילים לזחול נוכל לראות כיצד התינוק מתחיל להתרחק מהאם, נעצר, מסתכל אחורה – וממשיך. כאשר הוא מביט לאחור הוא יכול להרגיש בנוכחות האם המלווה אותו במבט. הוא מרגיש כי "החוף הבטוח נמצא, אני בטוח, אני יכול להמשיך...". כשהתינוק בשלב מאוחר יותר לומד ללכת ועושה את צעדיו הראשוניים, נראה את האם מושיטה את ידיה, אך לא רחוק מדי או קרוב מדי, על מנת לטעת בטחון ולעודד התקדמות עצמאית. הילד זקוק למגע הרגיש ולזרועותיה העוטפות של האם, במקביל לעידוד ולתמיכה בסקרנותו ובגישושים לקראת אוטונומיה. הביטחון בידיעה שההורה "נמצא שם" עבורו – מאחוריו, איתו, לידו – גם כשהוא מתרחק, מאפשרת לו להתרחק ולהכיר את העולם.

הצורך של הילד בזמינות ורגישות ההורה כ"בסיס בטוח" ממנו אפשר להתרחק כדי לחקור את העולם וכ"חוף מבטחים" אליו אפשר לחזור לצורך "תדלוק" מחדש, מומחש בתכנית המכונה "מעגל הביטחון" (Powell et al, 2007). תכנית זו מנגישה להורים בדרך בהירה ו"ידידותית למשתמש" תובנות הנגזרות מתיאורית ההתקשרות. השילוב בין שני אופני התמיכה – חוף המבטחים והבסיס הבטוח – מיוצג באמצעות ידיים המצוירות בצד שמאל של תרשים גרפי ששורטט לצורך תכנית זו (ראה תרשים 1). הידיים משמשות: 1. חוף מבטחים – "רשת בטחון" במקרה של מעידה ו"חיק" אליו אפשר לחזור כדי לקבל הרגעה וניחומים בשעת הצורך (למשל, במצבים של עייפות, מחלה, פחד או מצוקה מסיבות אחרות). 2. "בסיס בטוח" ליציאה לאקספלורציה.

תרשים 1 - מעגל הבטחון

במסגרת תכנית זו, מכוונים את ההורים "לקרוא" את האיתותים שבהתנהגות הילד באופן המאפשר היענות רגישה לצרכיו. איתותים המבטאים את הצורך ב-safe haven כוללים התנהגויות המשדרות- "השגח עלי", "נחם אותי", "עזור לי לארגן את רגשותיי". הצורך ב-secure base בא לידי ביטוי באיתותים שמשמעותם: "לווה אותי במבט", "תהנה איתי", "שמח בי". במילים אחרות, הילד זקוק למעטפת המגנה של ההורה, במקביל לעידוד סקרנותו ולתמיכה בניסיונותיו להרחבת האוטונומיה שלו. שתי הפונקציות של דמות ההתקשרות משתלבות ללא הפרד. לרגשות חיוביים תפקיד משמעותי במעגל הביטחון: מבט מתפעל, התלהבות, השתתפות בחדוות ההתנהגות החקרנית והשמחה על גילויי העצמאות, ההולכת ומתפתחת – כל אלה תומכים ביכולת הילד לממש את הסקרנות הטבועה בו ולחקור את העולם סביבו.

זהויותינו מתעצבות תוך תנועה מתמדת בין החיפוש אחר קרבה ואקספלורציה במעגלי ההקשר השונים בהם אנו חיים. את הפרדיגמה של מעגל הביטחון, שנבנתה במקור עבור הורים לילדים בגיל הרך, ניתן, להערכתי, ליישם גם ליחסי הורים-ילדים בשלבים אחרים של מעגל החיים, תוך התאמתו למאפיינים ולצרכים המשתנים עם ההתפתחות. האקספלורציה בגילאים מאוחרים יותר תתבטא במגוון רחב של פעילויות, באינטראקציות חברתיות, בהשתלבות במסגרות לימודיות וחינוכיות, בבילוי בשעות הפנאי, וכן בפתיחות לאקספלורציה של העולם הפנימי, כפי שנראה בהמשך.

מחקרים מעידים על הקשר בין תמיכה הורית לבין אקספלורציה במשפחות עם מתבגרים ובוגרים צעירים (Allen, 2008). נמצא כי תלמידי תיכון וסטודנטים המרגישים בטוחים בתמיכה מצד הוריהם, פנויים יותר לאקספלורציה, חשים בטוחים יותר ביכולתם להכריע בין אפשרויות שונות של לימודים ותעסוקה, מתמודדים טוב יותר עם לחצים, משתלבים חברתית, ומסתגלים טוב יותר למעברים למסגרות לימודיות חדשות (כגון אוניברסיטה). במחקרים שנערכו בישראל נמצא קשר בין חוויה של בטחון בהתקשרות לבין הסתגלות לצבא. בהקשר זה יש לציין כי בולבי השתמש, למעשה, במטפורה צבאית של "בסיס" על מנת להדגיש כמה חשובה לחייל היוצא לקרב הידיעה שיש לו לאן לחזור. תמיכת ההורים באקספלורציה, גם בשלבים מאוחרים יותר של "שיגור" הבוגר הצעיר (יציאה לטיול ארוך בחו"ל, יציאה למגורים עצמאיים וכו'), מאפשרת לו לעצב את זהותו הייחודית, לגבש את מטרותיו והעדפותיו בתחום האישי, התעסוקתי והחברתי, תוך שמירה על קשרים פתוחים עם משפחת המקור.

השילוב בין שני אופני התמיכה –safe haven ו- secure base – בהתנסויות עם דמויות התקשרות לאורך החיים (מדריכים, חברים, בני זוג וכו') מהווה בסיס להתנסויות חוזרות ונשנות באמצעותן לומד הפרט לאזן בין תלות לבין עצמאות, בין היכולת להסתמך על אחרים לבין היכולת להסתמכות עצמית.

הביטחון בזמינות של דמויות ההתקשרות ובהיענות לצרכי התלות, מאפשרת לנו לצאת אל העולם ולחקור את עצמנו ואותו. זמינות והיענות רגישה לצרכי התלות אינן מטפחות תלות, כי אם מהוות בסיס להתפתחות אוטונומיה. על כך מעידים מחקרים שנערכו בשנים האחרונות על מה שמכונה "פרדוקס התלות" (Feeney, 2007), כפי שנרחיב בהמשך.

בטחון בהתקשרות ופתיחות לאקספלורציה בבגרות

התנסויות נשנות בנוכחות זמינה (availability) ורגישה (sensitivity) של דמויות ההתקשרות, מופנמות כ"דגמי עבודה פנימיים" (internal working models) של בטחון בהתקשרות. ייצוגים אלה כוללים ייצוגים של העצמי ושל האחר, המוכללים, בבוא העת, גם למערכות יחסים אחרות. דגמי העבודה הפנימיים מהווים מודלים של "מה זה יחסים" ובאמצעותם אנו חווים את עצמנו, את האחר ואת העולם (Bowlby, 1988).

דגמי עבודה פנימיים של מערכת ההתקשרות (הבטוחים והלא בטוחים כאחת) מכוונים את הציפיות של האדם לקראת אינטראקציות בהווה ולאורם הוא גם מסנן ומפרש את האירועים. כך משמשים דגמי העבודה של מערכת ההתקשרות, למעשה, כ"מפות מנטאליות" (Mikulincer & Shaver, 2007). ציפיות הנובעות מדגמי העבודה הפנימיים הללו יכולות לפעול כ"נבואה המגשימה את עצמה" ביחסים עם אחרים: חברים, בני זוג, ממונים ועמיתים במסגרות לימודים,עבודה, פנאי ועוד.

בטחון בהתקשרות וויסות רגשי

כאשר הפרט תופס את האחר כלא זמין ולא רגיש לאיתותיו, ואינו חווה תחושת בטחון המאפשרת לו לסמוך על משאבים פנימיים ו/או חיצוניים בעת מצוקה, הוא ינקוט באסטרטגיות משניות ופחות יעילות לניהול מצוקתו. לפי מודל אינטגרטיבי שגובש על ידי מיקולינסר ושייבר (Mikulincer & Shaver, 2003) להתקשרות בבגרות, אסטרטגיות אלה יכולות לכלול הפעלת-יתר (היפר-אקטיבציה) של מערכת ההתקשרות או ניתוק בפעילות (דה-אקטיבציה) מערכת ההתקשרות. אנשים הנוטים להפעלת יתר של מערכת ההתקשרות (בעלי דפוס חרד בהתקשרות) נוטים להתמקד בסיכון לדחייה ולהגיב למצבי תסכול בחרדה מוגברת או בכעס, אשר מופנה החוצה או פנימה. חשוב להם לזכות בתשומת לב, אך הם חוששים מחוסר היענות של הסביבה, חוסר הערכה ו/או דחייה ולכן גם אמביוולנטיים בחיפוש אחר עזרה.

אנשים הנוטים לדה-אקטיבציה של מערכת ההתקשרות (בעלי דפוס נמנע בהתקשרות), נוטים, לעומת זאת, להכחיש רגשות בכלל, ורגשות הקשורים להזדקקות וקרבה, בפרט. הם מגינים על עצמם באמצעות שריון של אדישות ונמנעים מפנייה לעזרה (Pereg & Mikulincer, 2004).

חוויה של בטחון בהתקשרות, לעומת זאת, מאפשרת ויסות רגשי ויכולת להירגע בעת איום או מצוקה. אנשים בעלי ייצוגים פנימיים של התקשרות בטוחה, נוטים להתמודדות קונסטרוקטיבית יותר עם לחצים, מצליחים יותר לגייס רגשות חיוביים במצבי קונפליקט, סובלניים יותר לנקודות ראות שונות משלהם, ומתמודדים בצורה מאוזנת יותר עם פרידות (סקירה ב-Mikulincer & Shaver, 2007) .

פיתוח תסריט בטחון בהתקשרות

אנשים שומרים בזיכרון ייצוגים של מצבי מצוקה בהם זכו לנוכחות זמינה ורגישה מצד אחר משמעותי, בצורה של "תסריט" (script), המוכלל גם לסיטואציות בין-אישיות אחרות (Waters & Waters, 2006). לתסריט של בטחון בהתקשרות יש מרכיבים התנהגותיים, רגשיים, וקוגניטיביים, המאפשרים לאדם לסמוך על משאבים פנימיים (הייצוגים המופנמים) ו/או חיצוניים (מקורות תמיכה) בעת מצוקה. היכולת לגייס מקורות תמיכה אלה בעת הצורך, מאפשרת לו להתפנות לאקספלורציה.

התסריט הבטוח כולל את המרכיבים הבאים: 1. אדם העסוק בפעילות של אקספלורציה, נתקל במכשול או קושי וחווה מצוקה. 2. האדם פונה לדמות התקשרות כדי לקבל תמיכה או שדמות ההתקשרות מגיבה מעצמה למצוקה ומושיטה יד כדי לסייע בפתרון הבעיה ולהפיג את המצוקה. 3. בעקבות אינטראקציה זו, המצוקה יורדת והאדם יכול לחזור לפעילויות אחרות. יש לציין כי תסריט של ביטחון בהתקשרות היא לא רק אמון באחרים ובאפשרות להיעזר בהם ברגעי הזדקקות, כי אם גם אמון בעצמי וביכולת לגייס כוחות פנימיים.

בטחון בהתקשרות בבגרות – רצף דו מימדי

ברנן, קלרק, ושייבר (Brennan, Clark & Shaver, 1998) מצאו שני ממדי-רצף מרכזיים באמצעותם ניתן להסביר הבדלים בין-אישיים בדפוסי התקשרות בבגרות: ממד של חרדה וממד של הימנעות (ראה תרשים 2). ממד החרדה בהתקשרות מייצג דאגות לגבי זמינות אחֵר משמעותי ורצון עז לקרבה ולהגנה בקשר, מלווה פחד מנטישה וחשש מבדידות. ממד ההימנעות בהתקשרות נמצא קשור לחוסר נוחות עם רגשות וצרכים של הזדקקות ותלות, הסתמכות עצמית, ובלימה של הצורך בקרבה כדרך להתמודד עם מצוקה. שיטת מדידה זו מאפשרת מיפוי של הבדלים יחסיים באופני ההתקשרות, מבלי לפשט את התיאורים לקטגוריות נבדלות וקבועות. כל אדם יכול לנוע על פני מיקומים שונים על פני שני הממדים. אנשים שנמצאים נמוכים בממד החרדה ובממד ההימנעות בהתקשרות, מאופיינים כבטוחים יחסית בהתקשרות, מאמינים באחר ובנגישותו בעת הצורך, מרגישים נוח עם קרבה, ומתמודדים עם מצוקה בדרכים קונסטרוקטיביות.

תרשים 2 - התקשרות בבגרות - רצף דו-מימדי

מערכת ההתקשרות קיימת ברקע, ומופעלת באופן אוטומטי בעת דחק והתעוררות של מצוקה פיזית או נפשית. במצבים כאלו, של איום (חיצוני או פנימי), מופעלות אסטרטגיות מווסתות (regulatory strategies), לחיפוש קרבה לדמות ההתקשרות (בן זוג, חבר קרוב, מטפל וכו'), שמטרתן להחזיר את תחושת הביטחון. דרכי חיפוש הקרבה בבגרות אינן בהכרח קונקרטיות, אלא יכולות לבוא לביטוי בגיוס ייצוגים מנטאליים של דמויות התקשרות ויצירת קרבה סימבולית המספקת תמיכה.

העלאת ייצוגים של התקשרות בטוחה

בנוסף למאפייני ההתקשרות האישיותיים, אצל כל אדם קיימים מודלים נוספים של ה"אני" ושל ה"אחר", שיכולים להיות מופעלים במגוון מצבים וקשרים. ריבוי מודלים של עבודה בבגרות הם תוצאה של גיבוש הדרגתי של רשת אסוציאציות היררכית (hierarchical associative networks) במאגר הזיכרונות. בתחתית רשת היררכית זו נמצאים זיכרונות אפיזודיים, מעליהם קיימת רמה של ייצוגי קשרים ספציפיים (התקשרות עם אב, אם, בן זוג וכו') ומעליה רמה של ייצוגיים כלליים יותר של התקשרות (Mikulincer & Shaver, 2007). האינטראקציה עם אדם אחר (הציפיות, האמונות, הרגשות, ההתנהגויות המתעוררים בקשר עם אותו אדם), מושפעת לא רק מסגנון ההתקשרות האישיותי של היחיד (דפוס ההתקשרות שלו), אלא גם מגורמים הקשריים ותלויי-מצב שתורמים להעלאת ייצוגים של בטחון או של חוסר בטחון (חרדה או הימנעות בהתקשרות) (שם).

גוף מחקר הולך ומתרחב מראה כי מגע ממשי או סימבולי עם אדם הנחווה כתומך עשוי להגביר את תחושת הבסיס הבטוח, אפילו בקרב אנשים עם סגנונות התקשרות לא בטוחים. מחקרי ההטרמה של בטחון בהתקשרות מתבססים על ההנחה לפיה לכל אדם קיים ייצוג קוגניטיבי של ה"בסיס הבטוח", אלא שמידת הנגישות לייצוג זה נבדלת בין אנשים בעלי סגנונות התקשרות שונים. משימה של הטרמה מפעילה את הייצוג הזה והופכת אותו לנגיש יותר, ולו באופן זמני (שם). העלאת ייצוגים של התקשרות בטוחה (priming attachment security), הכוללת, למשל, העלאה לדמיון של פניה של דמות התקשרות משמעותית או הצגה תת סיפית של מילים הקשורות לקבלה ותמיכה, מסייעת גם לאנשים בעלי התקשרות לא בטוחה להגיב ולהתמודד כפי שהיו מגיבים אנשים עם דפוס התקשרות בטוח (Mikulincer, Shaver & Rom , 2011).

המחקר על ההשלכות ארוכות הטווח של העלאת ייצוגים של התקשרות בטוחה עדיין בחיתוליו, אך המחקרים המעידים על השלכות חיוביות של הטרמה של בטחון בהתקשרות, רלבנטיים ביותר לקליניקה; כמטפלים אנחנו יכולים לתרום לא רק ליצירת קשרים בטוחים (secure connections) כי אם גם ליצירת תנאים המאפשרים לאנשים לגייס זיכרונות מהעבר של קשרים משמעותיים שהיו מקור לביטחון ואמון בעצמם ובאחרים. העלאת זיכרונות של אינטראקציות עם אנשים אשר נטעו בהם אמונה לגבי יכולתם להתמודד עם אתגרים, עשויה לתרום ליצירת חוויה של בטחון בהתקשרות גם בקרב אנשים שסגנון ההתקשרות שלהם חרד או נמנע, ולחזק כך את החוסן בהתמודדות עם לחצים ועם מציאות משתנה.

זוגיות כ"חוף מבטחים" ו"בסיס בטוח" לאקספלורציה

חווית האהבה הרומנטית בגיל הבגרות היא תהליך התקשרות המקביל במובנים רבים לזה של הקשר ילד-הורה, בהיבטים דוגמת החיפוש אחר קרבה במצבי מצוקה, וגיוס האחר כ"בסיס בטוח" לאקספלורציה.

הדרך שבה הפרדיגמה של דפוס ההתקשרות בילדות מתורגמת למערכות יחסים זוגיות בבגרות הודגמה לראשונה במחקר החלוץ של חזן ושבר (Hazan & Shaver, 1987). באמצעות שאלון של דיווח עצמי על יחסי התקשרות בבגרות, הם מצאו תמיכה להשערותיהם בדבר ההבדלים בתיאור קשרי האהבה בין בעלי סגנונות ההתקשרות השונים. בעלי דפוס ההתקשרות הבטוח תיארו את חוויות האהבה כנוסכות בטחון ומושתתות על אמון, חברות, ערבות הדדית. הם ביטאו קבלה ותמיכה של בן הזוג למרות חסרונותיו, והאמינו יותר באורך חייה של אהבה. אנשים בעלי דפוס חרד של התקשרות אופיינו בצורך עז בקרבה, יחד עם רגישות לדחייה, צורך מתמיד באישורים ונטייה לקנאה. הם ביטאו רצון עז למגע קרוב וניחומים בקשר, מחד-גיסא, אך סיכלו לעיתים קרובות את הסיכויים לקבלם בשל הכעס שנבע מהפגיעות והרגישות לדחייה.

לבסוף, אנשים בעלי דפוס נמנע של התקשרות תיארו פחד מאינטימיות והזדקקות לשמירה על ריחוק, פיסי ו/או רגשי, כדי להרגיש בטוחים יותר. קיימת תמיכה מחקרית נרחבת לקשר בין חוסר בטחון בהתקשרות (הימנעות או חרדה) לבין קשיי הסתגלות וחוסר יציבות במערכות יחסים ורמות נמוכות של סיפוק מיחסים אלה (שם).

בני זוג ממלאים במצב אופטימאלי תפקיד של "בסיס בטוח" ממנו אפשר לצאת ו"חוף מבטחים" אליו ניתן לחזור כדי לקבל תמיכה ונחמה בעת צורך(Feeney, 2004). איום חיצוני (או איום פנימי, כגון מצוקה המתעוררת על רקע חשש מכישלון או דחייה) גורם ליחיד לחפש את קרבתו של בן הזוג. היענות זמינה ורגישה מצד בן הזוג במצב זה, יכולה לסייע לאדם לפנות משאבים כדי לחזור לפעילויות אחרות. אדם המרגיש שבני משפחה או אנשים אחרים המשמעותיים עבורו מכירים אותו ואת חולשותיו וחוזקותיו ומקבלים את צרכי התלות שלו, פנוי יותר לאקספלורציה, ועשוי להפגין יכולת טובה יותר לנווט בתנאי חוסר וודאות וחוסן במצבי לחץ. האיזון בין קרבה (Proximity) ואוטונומיה (Autonomy) בקשרים קרובים הוא ביטוי להתקשרות בטוחה. התקשרות בטוחה היא תולדה של אינטראקציה בין סגנון ההתקשרות ובין טיב הקשר שנרקם בין בני זוג, וזו משפיעה על הפתיחות ליוזמות והתנסויות חדשות (Feeney & Thrush, 2010; Wu & Yang, 2012).

פרדוקס התלות

מהפרספקטיבה של תיאורית ההתקשרות, עולה שתלות ועצמאות, שלמראית עין נראות כצרכים מנוגדים, בפועל דווקא עולות בקנה אחד (Feeney, 2004). קבלה של תלות מקדמת עצמאות accepting dependence promotes independence) (Feeney, 2007. עצמאות אמיתית והיכולת לצמוח בתוך מערכת יחסים מתפתחת כתוצאה מהיכולת של הפרט להישען, בעת הצורך, על פרטנר לקשר (relationship partner) (שם). השימוש במינוח הרחב - relationship partner מתייחס לדמויות משמעותיות לאורך מעגל החיים, כולל הורים, מורים, חברים, בני זוג ומטפלים. הדגש הוא על קבלה (acceptance) של צרכי התלות על ידי הפרטנר לקשר. קבלה זו משפיעה על (ומושפעת מ) האופן בו הפרט מקבל את הפגיעוּת וההזדקקות שלו עצמו. חוויה של ביטחון בזמינות לא חודרנית והיענות רגישה של דמויות התקשרות משמשת בסיס בטוח להתנהגות אוטונומית ופרו-אקטיבית המכוונת להשגת יעדים וליכולת לצמוח בתוך הקשר ודרך הקשר (Feeney & Thrush, 2010).

עדכון המודלים הפנימיים של ההתקשרות (Internal working models)

דגמי העבודה הפנימיים, על מרכיביהם השונים, נוטים למידה מסוימת של עקביות במהלך השנים, אולם בולבי (1988) ציין שהם גם עשויים להשתנות, להתרחב ולעבור עדכון (updating) בעקבות מערכות יחסים משמעותיות ואירועים שונים המתרחשים בחיי הפרט. התקשרות בטוחה בילדות המוקדמת אינה מסלול בטוח להתפתחות ייצוגים פנימיים חיוביים של העצמי והאחר בבגרות. אירועים שליליים בחיי הילד, כגון התעללות פיזית, מינית או נפשית, גירושים רווי סכסוכים והסתה בין ההורים, או מוות של הורה, יכולים לגרום להתערערות תחושת הביטחון בהתקשרות, בפרט אם אין בסביבתו של הילד מרחב לעיבוד הכאב והאבל, וכשהמטפלים בילד אינם יכולים לספק לו את התמיכה הרגשית לו הוא זקוק. לעומת זאת, התנסויות מיטיבות ומעצימות, עשויות לתרום להעלאה ולחיזוק של ייצוגים הפנימיים של בטחון בהתקשרות, הן של העצמי כראוי לאהבה והן של האחר כמי שאפשר לסמוך עליו.

תמיכה מצד בן זוג או קשר משמעותי אחר יכולה למתן את ההשלכות השליליות של חוסר בטחון בהתקשרות על ההתמודדות במצבי לחץ שונים. ממחקרי אורך שבהם נערך מעקב על התפתחות דפוסי התקשרות מילדות עד בגרות, ניתן ללמוד על קבוצה של אנשים שבילדותם אופיינו כ"לא בטוחים" בעוד כיום הם מאופיינים כ"בטוחים" מבחינת ההתקשרות (Main, 1983). תופעה זו מוגדרת כ- "בטחון נרכש" או "בטחון באמצעות השקעה" (Earned security) (Roisman et al, 2002).

הדגמה מהסרט "נאום המלך"

הסרט "נאום המלך" (The King's Speech , יצא ב-2010 , במאי-תום הופר) מדגים את תפקיד המטפל כבסיס בטוח לאקספלורציה ואת האפשרות לפתח "בטחון באמצעות השקעה" - Earned security.

בסרט אנו עוקבים אחר כברת הדרך שעובר הנסיך אלברט, דוכס יורק, המומלך, בשל פרישת אחיו מהשלטון, כמלך אנגליה. הסרט פורש את סיפור התמודדותו עם בעיה קשה של גמגום ופחד במה, על רקע היסטוריה אישית רוויה בחוויות של דחייה ותחושות של כשלון ואף השפלה. העלילה מגוללת את התהליך העובר עליו כשהוא משתחרר בהדרגה מכבלי העבר ולומד לבטא את עצמו. באחד משיאי העלילה אנחנו רואים אותו ניצב בפני הצורך המאיים לנאום בפני האומה, ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה, וכיצד הוא מגייס אומץ כדי להתגבר על החרדה המציפה לקראת מעמד מכריע זה. החוויה החדשה של בטחון בקשריו מאפשרת לו לפנות משאבים להתמודדות עם האתגרים הכרוכים בהמלכתו ולפתח נרטיב חדש לגבי עצמו וחייו.

קטעים שונים בסרט ממחישים כיצד יכולות של פריצת מחסומי ההימנעות, מציאת קולו וביטוי עצמו, מתפתחות תוך שהוא מקבל את הפגיעות שלו ולומד לסמוך על עצמו ועל אחרים. אנו רואים כיצד הוא שואב מהקשר הזוגי שלו כוח להתעמת עם הפחדים והכאב ולפרוץ את מעגל ההימנעות.

הסרט מתאר את הקשר עם בת הזוג כמרכיב מרכזי שמאפשר לו לעבור את התהליך המשמעותי שהוא עובר. הוא גם מתאר את הקשר המיוחד שנוצר בינו לבין המטפל שלו, קלינאי התקשורת ליונל לוג, וכיצד קשר זה מאפשר לו לבוא במגע עם רגשותיו וצרכיו, ולהתחבר לעצמו ולכוחותיו פנימיים. נראה כי האמון שנוצר בקשר עם המטפל, אמון העומד בבחינות חוזרות ונשנות, מאפשר למלך להשתחרר מהשריון ההגנתי, להבין טוב יותר את צרכיו ולקבל את רגשותיו. דוגמא זו ממחישה בין היתר גם כיצד במצבי משבר - בשל האקטיבציה של צרכי ההתקשרות - נוצר חלון הזדמנויות לעדכון של ייצוגים פנימיים. זו ההזדמנות שאנחנו, כמטפלים, יכולים למנף.

הטיפול כחוף מבטחים ובסיס בטוח לאקספלורציה

סיכוייה של הזמנה לאקספלורציה להתקבל קלושים כל עוד לא הושגה רמת ביטחון ראויה, המאפשרת הכלה של הפגיעות, החרדות והרגשות כגון כאב, תסכול ובושה סביב פערים שמתגלים בין ה"רצוי" ל"מצוי".

בתיאור של המפגש הראשון של המלך עם המטפל, לדוגמא, אנחנו רואים כיצד המלך דוחה בכל תוקף את ההזמנה של המטפל לנסות לשמוע את ההקלטה של קולו. הוא עדיין לא מוכן לכך. אחת הטעויות הנפוצות בתהליך טיפול היא להתקדם בפזיזות לאקספלורציה, בלי מתן תשומת לב מספקת למשימות של כינון הביטחון והבטחת הברית הטיפולית.

ככל שמתבססת החוויה של בטחון בטיפול, האדם יכול יותר להעז לנסות אפשרויות חדשות ולנוע בשבילים לא מסומנים. המצוקה אז עשויה לשמש מנוע לאקספלורציה במקום לחסום את ההתקדמות או להוביל לצמצום או נסיגה. אנחנו רואים בקטע הבא כיצד האמון מתבסס דרך ההתמודדות עם "שברים" בברית הטיפולית. רגעים קשים ורווי מתח הופכים להיות הזדמנות להרחבת היכולת לקשר ולביטוי עצמי אותנטי.

המתח הדיאלקטי בין הצורך בהכרה באחר והצורך בביטוי עצמי מוליד התנגשות אך גם נושא בחובו פוטנציאל לצמיחה; כשיש אפשרות של ביטוי עצמי בנוכחות אחר מבין וכשהתנגשות זאת לא גורמת לנסיגה או נקמה, נפתחות אפשרויות חדשות להעזה ולקשר שאינו מושתת על שליטה או ביטול עצמי כי אם על הכרה הדדית (Benjamin, 1988). הביטחון המתגבש דרך תהליך של היווצרות קרעים ואחרי כן איחויים (ruptures and repair) מאפשר בירור של שאלות של זהות, חקירה של שורשי הפחדים והספקות העצמיים והתנסות בדפוסים חדשים של אינטראקציה. הקטע שנפתח בהפניית אצבע מאשימה כלפי ליונל על שהוא נטע תקוות שווא ב-"Voiceless king", מסתיים באמירה הנחושה ורבת העוצמה –"I have a voice!".

הצורך של העצמי באחר הוא צורך פרדוקסאלי כיוון שהעצמי מנסה לבסס את עצמו כישות עצמאית, ועם זאת חייב להכיר באחר ולהיות מוכר על ידו. קבלה של הצורך באחר מקדמת את היכולת לעצמאות, כאשר הדגש מושם כאן על המילה "קבלה". הפתיחות לאקספלורציה במרחב הטיפול תלויה במידה רבה באיכות הברית הטיפולית (Littman-Ovadia, 2008).

הברית הטיפולית כוללת שלושה מרכיבים: איכות הקשר, הסכמה על מטרות הטיפול והסכמה על האמצעים להשגת מטרות אלה. מחקרים מעידים כי איכות הברית הטיפולית חשובה יותר מכל מאפיין אחר של המטפל בניבוי תוצאות הטיפול (Martin et al, 2000). במטה-אנליזה של מחקרים על יעילות של טיפול נמצא כי ממצא זה תקף לטיפולים באוריינטציות שונות (דינאמי, קוגניטיבי-התנהגותי, וכו').

תפיסת המטפל כבסיס בטוח יכולה למתן את ההשפעות השליליות שיש לחרדה ולהימנעות בהתקשרות אצל המטופל, כפי שמעידים ממצאי מחקריה של הדסה ליטמן-עובדיה (הרחבה על כך תינתן במאמר השני מתוך סדרה זו). על מנת שתיווצר בטיפול תשתית של בטחון שאכן תהווה עוגן לאקספלורציה, על המטפל להגיב בצורה מותאמת (attuned) למצבים משתנים ולשלב בין תמיכה מסוג "חוף מבטחים" (safe haven), הכוללת את היכולת להימצא עם המטופל בבלבול, חוסר אונים או תקיעות ולסייע בארגון וויסות רגשות שקשה להכילם, לבין תמיכה מהסוג של "בסיס בטוח" (secure base), המהווה בסיס ממנו אפשר "לצאת" ליוזמות חדשות וגילוי הזדמנויות לביטוי ומימוש עצמי. שילוב זה מתאפשר כשהמטפל מתייצב לצד המטופל בסמיכות מספקת, אולם לא בקרבה עודפת, אשר עלולה לפגום בניווט העצמי. החיפוש אחר האיזון של תמיכה מהסוג של safe haven caregiving ואיתגור מהסוג של secure base caregiving, בקשר הטיפולי, מבוסס על זמינות ורגישות, בדומה לתהליכים שתוארו בתת הפרק על מעגל הביטחון (Circle of security). בין המטפל לבין המטופל נרקמת בדרך זו שותפות למסע, על עליותיו ולמורדותיו, שותפות לכאב סביב גילוי הקשיים, לתסכול בהיתקלות במחסומים בדרך, כמו גם לשמחה סביב גילוי כוחות. קבלה של הפגיעות מאפשרת גיוס משאבים שעשויים לקרב למיצוי מספק יותר. האקספלורציה היא דינאמית, ומשמשת הזמנה להמשך פעיל של הבירור וההתוודעות לאפשרויות אשר תתגלנה במהלך המסע.

 

מקורות

Ainsworth , M. D. S. Blehar , M. C. Waters , E. Wall , S. (1978). Patterns of attachment: Assessed in the Strange Situation and at home. Hillsdale, NJ: Erlbaum.

Allen , J. P. (2008). The attachment system in adolescence. In J. Cassidy P. R. Shaver (Eds.), Handbook of attachment: Theory, research, and clinical applications (2nd ed., pp. 419-435). New York: Guilford Press.

Benjamin, J.(1988) The Bonds of Love. Psychoanalysis, Feminism, and the Problem of Domination. New York, NY: Pantheon.

Bowlby , J. (1988). A secure base: Clinical applications of attachment theory. London: Routledge.

Brennan, K. A., Clark, C. L., & Shaver, P. R. (1998). Self-report measurement of adult attachment: An integrative overview. In J. A. Simpson & W. S. Rholes (Eds.), Attachment theory and close relationships (pp. 46-76). New York: Guilford Press.

Elliot , A. J. Reis , H. T. (2003). Attachment and exploration in adulthood. Journal of Personality and Social Psychology, 85, 317-331

Feeney , B. C. (2004). A secure base: Responsive support of goal strivings and exploration in adult intimate relationships. Journal of Personality and Social Psychology, 87, 631-648.

Feeney, B. (2007). The dependency paradox in close relationships. Accepting dependence promotes independence. Journal of Personality and Social Psychology, 92 (2), 268-285.

Feeney, B. C. Van Vleet , M. (2010). Growing through attachment: The interplay of attachment and exploration in adulthood. Journal of Social and Personal Relationships, 27, 226-234.

Green , J. D. Campbell , W. K. (2000). Attachment and exploration in adults: Chronic and contextual accessibility. Personality and Social Psychology Bulletin, 26,

Harlow H.F. (1958) The nature of love. American Psychologist 13: 673–685.

Hazan, C. & Shaver , P. R. (1987). Romantic love conceptualized as an attachment process. Journal of Personality and Social Psychology,52, 511-524.

Littman-Ovadia, H. (2008). The effect of client attachment style and counselor functioning on career exploration. Journal of Vocational Behavior 73, 434–439.

Main, M. (1983). Exploration, play, and cognitive functioning related to infant-mother attachment. Infant Behavior and Development, 6, 167-174.

Martin, D. J., Garkse, J. P., & Davis, M. K. (2000). Relation of the therapeutic alliance with outcome and other variables: A meta-analytic review. Journal of Consulting and Clinical Psychology, 68, 438–450

Mikulincer, M., & Shaver, P. R. (2003). The attachment behavioral system in adulthood: Activation, psychodynamics, and interpersonal processes. In M. P. Zanna (Ed.), Advances in experimental social psychology (Vol. 35, pp. 53-152). San Diego, CA: Academic Press

Mikulincer, M. & Shaver , P. R. (2007). Attachment in adulthood: Structure, dynamics, and change. New York: Guilford Press.

Mikulincer , M. Shaver , P. R. Rom , E. (2011). The effects of implicit and explicit security priming on creative problem solving. Cognition and Emotion, 25, 519-531.

Pereg, D., & Mikulincer, M. (2004). Attachment style and the regulation of negative affect – Exploring individual differences in mood congruency effects on memory and judgment. Personality and Social Psychology Bulletin, 30, 67-80.

Powell, B., Cooper, G., Hoffman, K. & Marvin, R. (2007). The Circle of Security: A Case Study. In Oppenheim, D. & Goldsmith, D. (eds.) The added value of attachment theory for clinical work: Bridging the gap between research and practice. Guilford Press

Roisman, G. I., Padrón, E., Sroufe, L. A., & Egeland, B. (2002). Earned-secure attachment status in retrospect and prospect. Child Development, 73, 1204–1219.

Waters, H. S., & Waters, E. (2006). The attachment working models concept: Among other things, we build script-like representations of secure base experiences. Attachment & Human Development ,8, 185 – 197

Wu, C. H., & Yang, C. T. (2012). Adult attachment and exploration in adulthood: the mediation effect of social support. International Journal of Psychology, 47 (5), 346-354

תבנית לציטוט ביבליוגרפי (APA):

פרדס, א. (2013). בטחון ואקספלורציה בראי תיאורית ההתקשרות. פסיכולוגיה עברית. אוחזר מתוך https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=2977

תגובות

הוספת תגובה

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

רחל בר-יוסף-דדוןרחל בר-יוסף-דדון9/6/2013

מצוין! ועל יישום תיאוריית ההתקשרות בטיפול זוגי. תודה. הבאת סקירה מצוינת של תיאוריות ומחקרים סביב ההתקשרות, וכמה זה מעודד, שדפוסים יכולים להשתנות לאורך החיים!
למי שרוצה לקרוא על היישום של תיאוריית ההתקשרות בטיפול הזוגי של ג'ונסון, שאולי לא במקרה נחשב היום לטיפול הזוגי היעיל ביותר, שייכנס לכאן:
http://www.hargash...id=11

מיכאלה נחמן וולךמיכאלה נחמן וולך8/6/2013

"דומה בדומה מרפא". תודה אלינער על המאמר המרתק.
אהבתי מאד את הניתוח שעשית לסרט 'נאום המלך'.
ולגבי פרדוקס התלות עליו את מדברת נזכרתי בעיקרון ההומאופטי של 'דומה בדומה מרפא'. כלומר על מנת לרפא את המחלה יש להשתמש בחומר שיגרום סימפטומים הדומים למחלה עצמה.
וכך, דווקא העובדה שהמטפל מאפשר את התלות היא זו שמחזקת את המטופל ומאפשרת לו מסע אקספלורציה אמיץ ומרתק.
ורק למען הסר ספק ההערה שלי מתייחסת לכל מערכת יחסים ולא רק ליחסי מטפל מטופל.

אלעזר פרקלאלעזר פרקל8/6/2013

מאמר חשוב ומרתק. אלינער,תודה על מאמר חשוב,מעניין ,מרתק וכתוב היטב.
ילדים חסרי ביטחון בהתקשרות, במיוחד אלה החרדים מפני כל קשר והרואים בו פוטנציאל לדחייה,פגיעה השפלה וכד',הופכים לעיתים למתבגרים תוקפניים, ולעיתים אף אלימים שלא בטובתם, אם אפשר לומר זאת כך.דווקא הם זקוקים בשלב זה למערכת התקשרות המביאה לידי ביטוי מיטבי את פוטנציאל מימוש המרחב שבין 'חוף המבטחים' ל'בסיס הבטוח'. אלא שבמהלך הנסיון לשחזר חוויה מיטיבה הם מרחיקים מעלייהם את המבקשים את טובתם שנאלצים להגיב באמצעות גבולות או אף הימנעות העלולה להתפרש כדחייה. כך מתחזק מעעגל ההימנעות אצל המתבגר. אני תוהה אם תוכלי להתייחס לתהליכים דיאלקטיים אלה .
תודה,
אלי

אורלי צדוק לויתןאורלי צדוק לויתן7/6/2013

תודה אלינער. דרך נהדרת להכנס לשבת ולחשוב על הקשרים וההתקשרויות האישיים והמקצועיים מאמר נהדר

דפנה פדפנה פ7/6/2013

מאמר מקיף וברור. מאוד נהניתי לקרוא את המאמר. הוא עסק בהרחבה בתאוריית ההתקשרות והדברים הוגשו באופן מקיף וברור. נעזרתי בו לזהות את דפוס ההתקשרות שלי ואף שמחתי כי יש אפשרות לשפר את דפוס ההתקשרות באמצעות קשר טיפולי או בזוגיות. תודה ושבת שלום

דפנה פדפנה פ7/6/2013

הסרט "נאום המלך". האם אפשר להשיג קישור של הסרט עם תרגום?

דפנה פדפנה פ7/6/2013

מאמר מקיף וברור. כסטודנטית המסיימת השנה לימודים בתחום הטיפולי, קריאת המאמר הבהירה לי הרבה דברים בתאוריית ההתקשרות וגם עזרה לי למקם את עצמי במקום הנכון מבחינת דפוס ההתקשרות שלי.
נהניתי מהאופטימיות כי אפשר לתקן באמצעות קשר זוגי או תוך כדי טיפול דפוסים לא מותאמים.
אשמח לקרוא את המשך המאמר.
המון תודה.

שושנה הלמןשושנה הלמן7/6/2013

תודה!. שמחה שהעלת בכתב את מה שהרצת ביום העיון שיזמנו בזמנו דרך האגודה לטיפול משפחתי. תודה על ההרחבה וההבהרה . מחכה להמשך!

יפעת פרסיפעת פרס7/6/2013

מאמר מרתק. כאמא וכמטפלת קראתי את המאמר בשקיקה ונהניתי מאוד.
מצפה להמשך הסידרה ומעלה תהייה האם ישנה אפשרות תיקון ההיקשרות בתוך מערכת היחסים עם ההורה.

יפעת