פסיכולוגיה עברית

×Dafna Wexler
 Dafna Wexler ©
זכור אותי

כתבות

מהישרדות לאנרגיית חיים: תהליך הסליחה על בסיס משנתה של וירג'יניה סאטיר

נושא הסליחה הוא מרכזי בחוויה האנושית, אך רק בעשורים האחרונים החל להיחקר מפרספקטיבה פסיכולוגית. תחילה נתפסה הסליחה כתהליך בינאישי, ולאחר מכן התפתחו גם מודלים תוך-אישיים שהתייחסו לסליחה כעבודה פנימית של האדם עם עצמו. מאמר זה מציג מודל תוך אישי לתהליך סליחה המבוסס על משנתה של וירג׳יניה סאטיר. מתוארים השלבים השונים בתהליך הסליחה והאופן בו המטפל יכול לסייע לקדם אותו.

מתפרסם מ 16/9/2018 | 2,336 צפיות

תגיות:

מהישרדות לאנרגיית חיים: תהליך הסליחה על בסיס משנתה של וירג'יניה סאטיר

 

מאת טלי אהרני

 

 

יש שכורעים על חוף הסליחה לאחר שהטלטלו במים סוערים וייחלו לשקט ולהשלמה, או לאחר שנשאו נטל כבד של אשמה; יש שמתוך סערת רגשותיהם כלל אינם רואים חוף זה; ויש החוששים שהוא טומן בחובו סכנות של ארץ לא נודעת ומעדיפים להפליג הרחק ממנו. נושא הסליחה, על מגוון צורות ההתמודדות עמו, הוא מרכזי בחוויה האנושית, אך רק בעשורים האחרונים החל להיחקר מפרספקטיבה פסיכולוגית (Enright, 2011). במאמר זה אציג גישה ייחודית לתהליך הסליחה שפותחה על בסיס משנתה של וירג'יניה סאטיר. לפי גישה זו הסליחה היא תהליך תוך-אישי שאדם עובר מתוך בחירה ואמונה בכוחותיו, כחלק מטרנספורמציה רחבה יותר מהישרדות לאנרגיית חיים.

נושא הסליחה הוא חלק חשוב בתהליכי הטרנספורמציה שאדם יכול לעבור במטרה לבסס ולחזק קבלה עצמית וערך עצמי ולחיות בשלום בתוכו (אהרני, 2018). תהליכים אלו כוללים התבוננות וחקירה פנימית של החלקים השונים הנמצאים בתוכנו, של האופן שבו אנחנו מתמודדים עם העולם ושל האופן שבו אלו התעצבו בהשפעת המשפחה בה גדלנו. חקירה עמוקה זו כוללת התמודדות עם נושאים שנותרו לא פתורים מהעבר, וביניהם מטעני כעס שהצטברו במהלך השנים, לפעמים כתוצאה ממטענים שנשאו דורות קודמים. לאחר שאנחנו מודעים למטענים שצברנו, מבינים ומקבלים את האופן שבו אולי הם גם שירתו אותנו בעבר ומזהים את המחיר שאנו משלמים על המשך נשיאתם היום, ניתן לבחור להשתחרר מאותם מטענים באמצעות תהליך הסליחה. רעיון זה נשמע פשוט לכאורה, אך הדרך לסליחה היא מפותלת ומאתגרת.

עם זאת, לפעמים מתרחשת כמעט כבמעשה נסים סליחה ספונטנית, כפי שבא לידי ביטוי בדוגמה שבה שיתפה אחת המשתתפות במהלך קבוצת הלמידה של מודל סאטיר:

״בוקר אחד נשמעה דפיקה על דלת ביתי. הייתי אז נערה כבת 15. המשפחה שלי הייתה עסוקה סביב התארגנות לארוחת הבוקר ואני, לבושה בטרנינג פשוט פתחתי את הדלת. נשימתי נעצרה. בפתח הדלת עמד דודי שלא ראיתי זה חמש שנים מאז אותו המשבר המשפחתי והנתק... הוא עמד מולי זרועותיו שמוטות לצדדים ורק עיניו מביטות אלי היישר... מבלי שהבנתי מה מתרחש הרגשתי את החזה שלי מוצף מבפנים במין אור כזה והעיניים שלי החלו לזלוג דמעות... בכיתי ללא קול... הדמעות פשוט זרמו ולא ידעתי אם משמחה, כאב, הקלה, הפתעה... הכול היה מעורבב... ואז שמעתי את עצמי אומרת: אהלן, היכנס... והושטתי לו יד…״

לדבריה, באותו רגע הציפו אותה הזיכרונות מלאי האהבה שהיו מנת חלקה של המשפחה לפני המשבר והנתק. רגשות אלו גברו על הכול והתערבבו בגעגועים אל האדם שהוא חלק ממשפחתה. היא תיארה את חוויתה האישית מתהליך סליחה אשר התרחש בן רגע, אך סביר להניח שהקרקע הייתה בשלה לכך ושהתרחש תהליך שהוביל לכך גם אם לא הייתה מודעת לו.

סליחה אותנטית היא תהליך ריפוי עמוק ואישי, שהוא מעבר לשינוי קוגנטיבי. פעמים רבות תהליך הסליחה מקרטע, ולפעמים הוא כלל לא מגיע לכדי מימוש. אנשים רבים מתקשים לסלוח. קושי זה נובע לעתים קרובות מכך שתופסים את הסליחה כתהליך שמתרחש בהכרח מול האחר, ולכן התהליך מלווה בתחושת כניעה- ויתור על עצמי או על ההכרה בפגיעה שהתרחשה. במצב זה אנשים מכריזים שלעולם לא יסלחו, ומשלמים על כך מחיר של כאב, עצב ובדידות.

מפרספקטיבה בינאישית להתבוננות תוך אישית

בדומה לתפיסה זו, גם המודלים הראשונים של תהליך הסליחה היו מפרספקטיבה בין-אישית, כלומר, מנקודת המבט של היחסים בין סולח לנסלח (Worthington, 1998; Enright, 2011). חוקרים בתחום הסליחה שאבו השראה ממנהיגים שהובילו לקראת שלום, קבלה והתנגדות לא אלימה כגון הדלאי לאמה, נלסון מנדלה ומהטמה גנדי. בין הראשונים שביססו את מקומה של הסליחה במחקר הפסיכולוגי הוא ד"ר רוברט אנרייט. במאמרו (Enright, 2011) סוקר אנרייט את התפתחות המחקר בנושא הסליחה. אנרייט הגדיר את הסליחה כמעלה מוסרית, שבאה לידי ביטוי בחמלה כלפי אלו שפגעו באדם שלא בצדק. החל משנת 1985 אנרייט עסק בחקירת מושג הסליחה ובפיתוח ומחקר של מודלים של פסיכותרפיה לקידום הסליחה. למשל, במחקר שערך על תהליך סליחה אצל נשים מבוגרות שחוו בעברן התעללות ממושכת, הוא מצא כי פסיכותרפיה מקדמת סליחה הפחיתה סימפומים טראומטיים שמהן סבלו לפני הטיפול (Hebl and Enright, 1993).

התהליך של פסיכותרפיה מקדמת סליחה שתאר אנרייט היה מורכב ממספר שלבים. השלב הראשון היה זיהוי הכאב האישי. השלב השני היה הבנה של מורכבות המניעים של הפוגע ונסיון למצוא חיבור אנושי ואמפטי אליו מתוך חמלה. באופן זה, גם אם הפוגע לא היה חלק מתהליך פיוס בינאישי, הנפגע עצמו יכול היה להשתחרר ממטעני הפגיעה,הכעס והטינה. השלבים הבאים הוקדשו לעבודה על הסליחה דרך הגדרה מחדש של הפגיעה, והענקת משמעות חדשה להתמודדות איתה בהקשר רחב יותר של החיים. בהמשך למודל זה פיתח אנרייט גם תוכניות חינוך לבתי ספר ונסיון לבנות קהילה של סליחה.

גם אלון ועומר (2010) עסקו בתהליך שמכוון לקדם את הסליחה לאחר, ובמובן זה התייחסו לסליחה כאל תהליך בינאישי, אך הם עסקו בתהליך שנעשה באופן חד-צדדי ומבחינה זו הוא תוך-אישי. לדידם, בניגוד לחשיבה המקובלת על סכסוכים, תיקון יכול להיות תהליך חד-צדדי שיתרחש גם אם הצד השני לא סולח ולא עושה שינוי. הם מציעים חמישה עקרונות מנחים לדרך של סליחה עצמית משחררת ולתיקון של סכסוך בין שני צדדים: (1) נטילת אחריות לעוולות ולתיקונן באופן חד צדדי, מתוך כבוד לצד השני אך מבלי לתבוע ממנו צעדים מקבילים; (2) תפיסת הסכסוך כמעגל קסמים טרגי שבו כל צד היה חליפות קורבן ותוקף; (3) נטילת אחריות ועשיית צעדי תיקון בלא לצפות שהללו יניחו את דעתו של הצד השני; (4) הימנעות ממעגל הקסמים של האשמות הדדיות; (5) תיקון בלא מדד מוסכם לעומק הפגיעה (שני הצדדים רואים באופן שונה את עומק פגיעתם ואין טעם לחפש מי נפגע יותר).

סליחה כתהליך תוך-אישי של טרנספורמציה מהישרדות לאנרגיית חיים

הגישה המובאת כאן מתייחסת לסליחה כאל תהליך תוך-אישי. לפיה הסליחה היא תהליך פנימי, שמטרתו להשכין שלום בתוכנו. לא מדובר בפיוס עם הפוגע, אף שפעמים רבות פיוס כזה אכן מתרחש כתוצאה מהתהליך שעובר הנפגע. תהליך הסליחה הוא בין האדם לבין עצמו, ולכן הוא באחריות האישית של כל אחד. הסליחה היא בשירות אחת ממטרות־העל בטיפול לפי מודל סאטיר - להביא לתחושת קבלה, לשלמות פנימית ולתואמות. תואמות היא אחד ממושגי המפתח בגישה של סאטיר. הכוונה בו היא לחיבור והקשבה של האדם לעצמו ברגע הנתון ולחיבור שלו לאנרגיית החיים שלו. (אהרני, 2018; Banmen, 2010).

כאשר האדם מפויס עם עצמו יש סיכוי טוב יותר לכך שיוכל להתפייס גם עם האחר, אך משמעותו של פיוס כזה איננה שִכחה, התעלמות או התייחסות מקלה לפגיעה שנעשתה, והוא אינו כרוך בהקרבה עצמית. להיפך- תהליך הסליחה מעניק תחושת חוזק, חופש וקבלה. סליחה היא הכרה בכך שאנחנו לא זקוקים יותר לשמירה על הטינה ולתחושות התרעומת, השנאה והרחמים העצמיים. משמעות הסליחה היא ויתור על הרגשות האינטנסיביים הקשורים לאירוע מהעבר, ושחרור של המרירות שמלווה אותם. סליחה היא ההבנה שכל התנהלות מתוך רצון לנקום ולהעניש את הפוגע לא תוכל להביא מזור. הסליחה מאפשרת לנו את החופש להמשיך בחיינו בהווה למרות הפגיעה שנעשתה בעבר. אנחנו לוקחים לעצמנו את השליטה על מהלך חיינו, ולא מנוהלים יותר על ידי הפגיעה שנעשתה בעבר. סליחה מתרחשת כאשר האדם מפסיק לקוות לעבר טוב יותר.

במאמר שכתב ג'ון בנמן, מהבולטים בדור ההמשך של וירג'יניה סאטיר, על נושא הסליחה (Banmen, 2010) הוא מאמץ שמונה עקרונות מהגישה של לוסקין (Luskin, 2001):

  1. סליחה היא השלום שאתה לומד לחוות כשאתה משחרר את האובדן והאבל.
  2. סליחה היא עבורך ולא עבור הפוגע.
  3. סליחה היא האופן שבו אתה מחזיר לעצמך את הכוח והשליטה.
  4. סליחה נוגעת לריפוי שלך, ולא לאלו שפגעו בך.
  5. הסליחה עוזרת לך לקבל אחריות על רגשותיך.
  6. הסליחה עוזרת לבריאות הנפשית והגופנית שלך.
  7. סליחה היא להיות גיבור במקום קורבן.
  8. סליחה היא בחירה.

יש אנשים שלא סולחים מתוך אשליה שהם מקבלים תמורה מסוימת. לפעמים ההיאחזות בעמדת הנפגע משמשת כבסיס להגדרה עצמית, אך המחיר של ההיאחזות בחוויית הקורבן הוא גבוה. אנשים שאינם סולחים פוגעים בבריאותם (Enright, 2011). אנשים אלו מתקשים לראות שהעובדה שמישהו פגע בהם אינה מחייבת אותם לשאת את סבלם לנצח, זו איננה גזירת גורל.

בסרט התיעודי הישראלי "פוטו פרג‘", של הבמאי קובי פרג‘, מוצג סיפורה הכאוב של משפחתו, שעלתה לארץ מעיראק. הסרט מספר כיצד במאמץ משותף שהוביל הבן הבכור הצליחה המשפחה לבנות עסק משגשג ופורץ דרך. אך בשלב מסוים נוצר שבר וכתוצאה ממנו נוצר נתק בין האח הבכור לאחיו הצעירים. הסרט מראה את מחיר הכאב והבדידות שכולם שילמו. הבמאי, קובי, בן לאחד האחים, ייחל לפיוס שיהיה ביניהם, וקיווה באמצעות הסרט לעשות צעד לקראת תהליך הסליחה.המקומות שבהם קובי הצליח הם המקומות שבהם הוא עצמו הקשיב לאביו ולדודיו מתוך קבלה והערכה. כך יכלו לעלות הגעגועים לקרבה ולאהבה שהיו בעבר. קובי עצמו לקח תפקיד מגשר, שאינו שופט, והשתמש בשפה המוכרת לכל בני משפחתו, המצלמה, כאמצעי מחבר. אפשר לראות בסרט כמה התהליך מורכב ולא פשוט לחצייה. אמון יכול להישבר בן רגע, אבל כדי לבנות אותו זקוקים להרבה מאוד צעדים קטנים שהולכים ומחזקים זה את זה.

כל החוקרים של נושא הסליחה, אם כתהליך בין־אישי ואם כתהליך תוך אישי, מתארים את תהליך הסליחה ככזה שנע בשלבים. כדי לסלוח באופן אותנטי, עלינו לעבור בתהליך זה דרך השכבות המרובות של הפגיעה, הכעס, הפחד, האכזבה והבושה. סליחה היא התהליך של קבלת הקיים וויתור על הציפיות הלא ממומשות, פרידה מהעבר והתמקדות בחיים בהווה, עם אופטימיות לגבי העתיד.

ארבעת שלבי הסליחה

בגישה שפיתחתי מתוך תהליכי הסליחה שליוויתי ועל בסיס משנתה של סאטיר, אני תופסת את תהליך הסליחה כמורכב מארבעה שלבים. שלבים אלו אמנם אינם הכרחיים, אך הם מהווים סמנים ואבני דרך בהגשת עזרה למטופל.

1. לעזור למטופל להכיר בחוויה הפנימית שלו

פעמים רבות אדם שנפגע עסוק בכעס על המצב, על חוסר ההגינות, או ברצון לנקום בפוגע, כלומר תשומת הלב פונה החוצה, אל האחר שנתפס באור שלילי. הנכונות להתבונן גם פנימה, בחוויה של הנפגע, היא צעד חשוב בהנעה הראשונית של תהליך הסליחה. ההתבוננות בחוויית הפגיעה נעשית ברגישות רבה באמצעות מטפורת הקרחון. מטפורה זו היא אחד הכלים המרכזיים במודל סאטיר. לפי סאטיר, עולמו הפנימי של האדם נתפס כמערכת רבת שכבות בדומה לקרחון שמרביתו נסתר מן העין.ההזמנה היא להכיר מתוך סקרנות את הרבדים השונים של המערכת הזו ואת יחסי הגומלין בין חלקיה. במקרה זה הגישה המערכתית מיושמת על ההתבוננות התוך אישית (אהרני, 2015).

ציור מטפורת הקרחון​​​​​​​

דרך הרבדים השונים של הקרחון ניתן ללמוד באיזה אופן התמודד האדם, מה היו רגשותיו ואיך התייחס לרגשות אלו, מה הן תפיסותיו הנוגעות לאירוע שעבר, מה הוא מצפה מעצמו ומאחרים בהקשר זה. כל אלו רבדים הקשורים לאופן התמודדותו ההישרדותית. ההקשבה באמצעות מטפורת הקרחון מאפשרת לזהות גם כמיהות שנמצאות מתחת לרבדים ההישרדותיים ולגלות את המהות של אותו אדם.

בשלב זה יכולים לעלות רגשות שליליים כמו כעס, כאב, פגיעות, פחד וחוסר אונים. המטופל יכול להיות מוצף במחשבות של נקמה ושנאה (דמוניזציה, על-פי אלון ועומר, 2007). המטרה בשלב זה היא להפחית את הנטייה להכחשה ולהאשמה ולהשלים עם הפגיעה שהתרחשה. כדי לסייע בכך ישנה חשיבות רבה לקשר בין המטפל למטופל. הקבלה של המטפל את המטופל היא הכרחית וחשוב שיהיה למטפל קשר טוב עם המטופל ועם החוויה שעבר. חשוב שהמטפל יהיה מקורקע (grounded) ובתואמות. התהליך שהמטופל עובר דומה לתהליך אבל. המטפל והמטופל חוקרים ביחד את השפעת האירוע על המטופל, תוך שימת לב להיבטים הפיזיים של החוויה.

הבמאי קובי פרג' ניסה להניע את בני משפחתו לעבור את שלב זה דרך הסרט התיעודי המרגש שיצר. הוא הצליח בכך חלקית, דרך הסכמתם לקחת חלק בסרט שלו ונכונותם לספר כל אחד את סיפורו האישי באופן נוגע ללב. עם זאת, בני המשפחה ביטאו עמדות שונות כלפי הנכונות והאפשרות להשלים שלב זה ולהתקדם לעבר סליחה.גם מטופלים מתקשים לעתים להשלים שלב זה,ולמי שמנסה לעזור ולזרז את תהליכי הסליחה זו יכולה להיות חוויה מתסכלת, אבל אין זה נכון לדחוף מעבר לאפשרי ברגע המסוים. התקווה במקרה זה נמצאת בקבלה של מצב זה כנכון לרגע הנתון, כשאולי בהמשך יתאפשר גם משהו אחר. חשוב שהמעבר לשלבים הבאים של הסליחה יהיה אותנטי, ולפעמים יש לעבור דברים נוספים לפני שזה יתאפשר, ולו מרחק בזמן. מטפל רגיש יכול לרכך את מטרות הסליחה, להגמיש אותן, ולהפוך את התהליך לאפשרי יותר. זכור לי למשל מטופל שסירב לסלוח לאמו, אך כשהצעתי לו במקום סליחה "רגעי סלחנות“, היה מוכן לכך.


2. נכונות לנוע לקראת סליחה ויצירת חוזה

הסכם שבו המטופל יקבל על עצמו אחריות על הריפוי של עצמו. חלק מהעבודה בשלב זה הוא גם פסיכו־חינוכי. המטרה היא הרחבה והגמשה של התפיסות בנוגע להתמודדות עם פגיעה ועם תהליך הסליחה. הכרה בכך שסליחה היא תהליך פנימי, מרפא, שכל אדם עושה למען עצמו. הכרה במחיר שמשלמים כאשר נמנעים מסליחה. פעמים רבות שלב זה כולל עבודה על הציפיות הלא ממומשות והעברת המוקד לכמיהות. המטפל יפעל להבין כיצד המטופל התמודד עם הפגיעה, יכיר בכך שזו הייתה דרך התמודדותו, וינסה להבין מה הכמיהה החשובה שהוא מנסה להגן עליה.
בסיפורה של משפחת פרג', למשל, כמיהתו של האח הבכור הייתה להערכה על התפקיד שהוא לקח כמי שתומך במשפחתו ודואג לה. הכמיהה של אחיו הצעירים הייתה למימוש ולביטוי אישי. כמיהות אמנם אינן נמצאות במאבק זו בזו, אך לעתים אנחנו לא יודעים כיצד ניתן לממש אותן זו לצד זו.
בשלב זה יכולים לבוא לידי ביטוי התלבטויות של המטופל. על המטפל לקבל אותן, להקשיב להן ולתמוך במטופל בהמשך התהליך, שכן הנכונות לנוע לקראת תהליך ריפוי כרוכה במצב של בלבול (שלב הכאוס שהוא הכרחי בדרך לטרנספורמציה), המאפיין את השלב הבא.


3. תהליך עבודה שמאופיין בכאוס

הקשבה משולבת לכמיהות ולרגשות הטעונים מייצרת סערה מבלבלת. לרגע האדם מעז ומביע את הגעגוע, הצורך, הכמיהה שלו, ולרגע צץ הכעס או הפחד שמא ימשיכו לפגוע בו. כמו בתהליכי טיפול אחרים, גם כאן שלב הכאוס הכרחי, והמטפל יכול ללוות את המטופל בנוכחות ברורה ובשמירה על התקווה והאמונה שתהליכי הסליחה מביאים בסופו של דבר ליותר שקט פנימי. המטפל צריך לקבל את החוויה השלילית של המטופל ובו בזמן להמשיך ולהחזיק בתקווה. התיקוף של החוויה הסובייקטיבית חשוב ליצירת קבלה ואמון, הנדרשים כדי שהאדם יוכל לוותר על האחיזה בכעס ובפגיעות כאמצעי מגונן. עם זאת, המטפל יכול להוסיף דרכים להבין את האירוע, דרכים שיכולות להרחיב את הפרשנות, ולאפשר למטופל לחיות יותר בשלום עם החוויה שלו. 
במקרים שבהם הפוגע הוא בן משפחה או אדם קרוב אחר, למשל במקרי בגידה, השבר באמון קשה במיוחד. הביטחון באהבה ובהערכה של האדם הקרוב מתערער ואפילו מתרסק, ועם זאת ישנם געגועים לאהבה ולהערכה שלו. התנגשות שני הכוחות יוצרת כאוס. כחלק מההתמודדות על האדם לקבל את חוסר הוודאות ואת חוסר הביטחון שנוצר כאשר אין וודאות לגבי האהבה וההערכה של אותו אדם שפגע. בנייה מחדש של האמון היא תהליך שנעשה בצעדים ולא בחטף. בקבלה של חוסר הוודאות יש התבגרות, ויש הזמנה לתהליכים נפשיים נוספים של הנפגע. אם האמון איננו מלא ואוטומטי, קיימת תקווה שאפשר לחפש ולמצוא צעדים שיביאו לבניית יותר אמון. למעשה מדובר בתהליך טיפול "רגיל", אלא שנושא הסליחה פעמים רבות כרוך בהתמודדות עם מקומות רגישים וכאובים שאנשים רבים מתקשים לשחרר.



4. שלב הסליחה

זהו שלב השינוי. התפיסות לגבי הפגיעה ולגבי עצמי משתנות; הרגשות מתרככים. זוהי חוויה של שחרור (let go) שמאפשרת לבנות זהות חדשה שאיננה קורבנית אלא מתמודדת ובעלת ערך. זכור לי ריאיון ששמעתי ברדיו שבו אחת מקורבנותיו של מנגלה אמרה שהיא איננה כועסת, והמראיין התקשה לקבל את דבריה. מבחינתו זה היה כאילו היא ביטלה את חומרת המעשים האיומים שעשה מנגלה. אבל אותה אישה התעקשה שאיננה רוצה להמשיך לכעוס, למענה. הסליחה היא לעצם העובדה שהאירוע הנוראי הזה קרה, והכרה בכך שזה היה בעבר. אישה זו הצליחה להגיע ליותר שלום עם עצמה ועם החוויה שעברה. היא יכלה להשתחרר מהמטענים השליליים הכבדים שנשאה, וליצור זהות חדשה, שאיננה מבוססת על עמדה קורבנית. זוהי למעשה הטרנספורמציה מהישרדות לאנרגיית חיים.

ומה לעשות עם הפוגע? - כלום. מטפורת הקרחון מאפשרת להבין גם את מורכבות עולמו הנפשי של הפוגע. האדם הנפגע עלול לעתים להרגיש אשמה או בושה במידה שהוא תופס את התנהגות הפוגע ככזו שקשורה בו, אך הכרה בסיבות הפנימיות של הפוגע להתנהגותו יכולה לסייע לשחרר מאשמה זו. המטרה בהבנת הקרחון של הפוגע איננה לרחם עליו או לחבב אותו, וגם לא לבטל את הפגיעה. עם זאת, בכוחה להפחית את הכאב ואת החיפוש אחר נקמה. בעקבות תהליך הסליחה הפנימי לפעמים מתאפשר פיוס עם האחר, שקורה באופן ספונטני, ולפעמים המטופל עצמו רוצה ליזום פיוס עמו.

המרכיב הנוסף שיש לחוות בשלב זה הוא הסליחה לעצמי. שלב זה מהווה נדבך משמעותי בסליחה הפנימית. לא פשוט ליצור סליחה כזו, גם כמי שנפגע וגם כמי שפגע. קורבנות רבים נושאים בתוכם אשמה על הפגיעה שחוו. חלק חשוב בתהליך הסליחה הוא ההשלמה עם עצמי, עם האופן שבו התמודדתי עם מה שקרה ועם האופן שבו הושפעתי מכך.

בעקבות הסליחה עשויות להיפתח דלתות נוספות. במהלך עבודתי כמטפלת פגשתי מטופלים רבים שתקועים ברגשות טעונים כלפי הוריהם, אחיהם, בני זוגם או אנשים קרובים אחרים, ואינם מוכנים לסלוח. יכולים להיות מקרים שההורה כבר הלך לעולמו מזמן, וה"ילד", שהוא עצמו כבר לקראת זקנה, נושא עדיין טינה גדולה כלפי אותו הורה. רגשותיהם הטעונים של האנשים שחוו פגיעה צמצמו את התפיסה שלהם את האדם האחר ואת המצב. פעמים רבות היו אפשרויות נוספות לקבל דברים טובים מהאחר, אך הם לא ראו אותם. תהליך הסליחה הפנימית מאפשר הרחבת התפיסות ופתיחות לקראת דרכים חדשות להשיג משהו מהדברים שאנחנו מבקשים.

כל האמור עד כה שייך למקרים שבהם האדם הוא הנפגע. באשר למצבים שבהם האדם הוא הפוגע, הרגשות המאפיינים הם של אשמה ובושה, ומכאן הקושי בבקשת סליחה. בקשת הסליחה כרוכה בהודאה בפני עצמנו במעשה הפוגע שעשינו, וממלאת אותנו ברגשות של אשמה ובושה. היהדות מתייחסת לבקשת הסליחה ביום הכיפורים. בקשת הסליחה היא מצווה חשובה, שבה אדם מכיר באשמה שלו ויכול לחפש תיקון. האדם מקבל אחריות על מעשיו, יכול ללמוד ממה שקרה, לבקש את סליחתו של האחר שנפגע ולהציע תיקון.

גם סליחה זו ממוקדת בראש ובראשונה בתהליך פנימי של האדם עם עצמו. כאשר האדם שלם יותר עם עצמו, בקשת הסליחה שלו תהיה אותנטית יותר. גם אז יכול להיות שבקשתו תידחה על ידי הנפגע. אין דרך לכפות על האחר לסלוח, ולא ניתן לומר לו איך עליו להרגיש. אך על כל אחד האחריות לעשות את המיטב, לערוך בדיקה פנימית אמיצה וכנה, להגיע לשלום עם עצמו ולהגיע לסליחה.

תרגיל להמחשת העבודה בתהליך סליחה המבוסס על גישתה של סאטיר:

להלן שאלות מנחות לעבודה בזוגות בנושא הסליחה. כל אחד מבני הזוג לתרגיל בוחר מקרה שהוא מעוניין לחקור, מהניסיון האישי בהתמודדות עם נושא הסליחה. זה יכול להיות נושא שהתמודדתם איתו בעבר, או כזה שעדיין בהתמודדות. בן הזוג לתרגיל יכול לראיין את האחר בעזרת השאלות המכוונות הבאות:

1. האם היית הפוגע או הנפגע?

2. מה היית רוצה לקבל מהחקירה של ההתמודדות שלך במקרה זה?

3. האם היית רוצה לסלוח? מדוע?

4. חקור את הקרחון שלך בהקשר להתמודדות זו. הכוונה היא לשאלות הבאות: תאור קצר של האירוע שבו התרחשה הפגיעה, מה הרגשת, מה הרגשת כלפי רגשות אלו שהתעוררו (השיפוט של הרגשות), מהן תפיסותיך ואמונותיך הקשורים לאירוע זה, מהן ציפיותיך-מעצמך, מאחרים, איך אתה תופס את ציפיות האחרים ממך, איזו כמיהה שלך באה לידי ביטוי באופן התמודדותך, מה כל זה אומר עליך כבן אדם.

5. בהתאם לחקירת הקרחון, הצב לעצמך מטרה ברורה בנושא הסליחה.

6. מה עליך לשחרר כדי לקדם את עצמך לסליחה?

7. האם אתה מוכן לסלוח גם לעצמך?

לסיכום

העבודה הטיפולית מפגישה מטפלים עם אנשים המתקשים לסלוח לאחרים ולעצמם. במידה שהמטפלים יאמינו בחשיבות תהליך הסליחה כתהליך מרפא, כך יוכלו לעזור גם למטופלים להאמין בכך ולעשות צעד אמיץ לקראת תהליך כזה. כמו כן, גם ברמה החברתית יש למטפלים תפקיד פסיכו-חינוכי לקדם את הקבלה של תהליכי סליחה. מלחמות רבות נגרמות על רקע של סיכסוכים רוויי טינה ואפילו שנאה. האמונה שאי שם ישנו חוף של סליחה וניתן להגיע אליו יכולה לעזור לשמור על תקווה לחיים טובים יותר.

 

מקורות

אהרני, ט.(2015). האוצר החבוי באבן ספיר: הטיפול כטרנספורמציה מאנרגיית הישרדות לאנרגיית חיים. https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=3311

אהרני,ט. (2018). מהישרדות לאנרגיית חיים: המודל של וירג'יניה סאטיר בפנים חדשות. ישראל: ספרי ניב.

אלון, נ. ועומר, ח. (2007). השטן שבינינו – מדמוניזציה להידברות. ספרים הוצאה לאור. אוחזר מתוך Psychom: http://www.psychom.com

אלון, נ. ועומר, ח. (2010). נטילת אחריות מתוך עמדת כוח.

http: //info.org.il/data/responsibility_with_strength.pdf

אלון, נ. (2016). "חיסול חשבונות"עם הורים מזדקנים. [גרסה אלקטרונית]. נדלה ב 9/8/2016, מאתר פסיכולוגיה עברית: https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=3382

עשת, י. (אוקטובר 2011). יצירת תהליכי סליחה והתפייסות, מחקר והמלצות טיפוליות. פסיכואקטואליה, עמ' 74-93

פרדס, א. (2016). הסליחה- פנים רבות לה. הגיל החדש (22). 4-9

Banmen, J. (2010). Forgiveness as Therapy in the Satir Model. Satir Journal 4(1).p. 6

Banmen, J., Gerber, J., & Gomori, M. (1991). The Satir model family therapy and beyond. Palo Alto, CA: Science and Behavior Books.

Enright,R. (2001) Forgiveness is a Choice, American Psychological Association, ISBN 1-55798-757-2

Enright, R. (2011). Psychological Science of Forgiveness: Implications for Psychotherapy and Education

Hebl, J. H., & Enright, R. D. (1993). Forgiveness as a psychotherapeutic goal with elderly females. Psychotherapy, 30, 658-667

Luskin, F. (2010). Forgive for good: A proven prescription for health and happiness.[Kindle Edition] New York.

Satir, V. (1989) “Forgiving Parents” (DVD-video). NLP Comprehensive. 12567 W. Cedar Dr. Suite 102, Lakewood CO 80228. - https://youtu.be/sMuomo6OsSM

Worthington, E. L. (Ed.). (1998). Dimensions of forgiveness: A research approach (Vol. 1). Templeton Foundation Press

תבנית לציטוט ביבליוגרפי (APA):

אהרני, ט. (2018). מהישרדות לאנרגיית חיים: תהליך הסליחה על בסיס משנתה של וירג'יניה סאטיר. [גרסה אלקטרונית]. נדלה ב 15/12/2018, מאתר פסיכולוגיה עברית: https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=3735

תגובות

הוספת תגובה

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

מיה דןמיה דן19/9/2018

סליחה רק שאלה... תודה רבה טלי על מאמר מושקע מאיר עיניים ומרחיב לב..

סליחה נחווית בד״כ כהקרבה של משהו יקר, ואילו המאמר שלך עושה חשק לחפש למי לסלוח, כדי להרוויח משהו יקר לא פחות!

שתי שאלות עלו בדעתי:

לאורך כל מאמרך התייחסת אל הפגיעה בלשון עבר. ארוע נקודתי בזמן, שארע כנראה בעבר היחסית רחוק, בין אם כיום יש או אין קשר עם הפוגע.
מה דעתך על סליחה במערכות יחסים מתמשכות אל ההווה, שהפגיעה אולי ארעה בעבר, אך היבטים ונגזרות ממנה ממשיכים עד היום?

לדוגמא, מטופלת (פרטים בדויים) שספגה מאימה רעלים והתעללות בהיותה ילדה קטנה. כיום יחסיהן סבירים יותר, אין פגיעה בלתי נסבלת, אך האמא עדיין קשה מאד, אנוכית, פוגענית, ובסבתאות שלה לביתה של המטופלת גם יש קשיות שמעוררת במטופלת שוב ושוב את זוועות ילדותה. כל נסיונות התקשורת עימה כדי לחולל שינוי עלו על שרטון. בטיפול אנו עובדות הרבה על ניפרדות, וגם קצת על אמפתיה לאם במידה שהמטופלת מסוגלת לכך. האם ניתן לעבוד גם על סליחה כאשר הפגיעה מתמשכת ומתרחשת בהווה?
דוגמא אחרת, בזוגיות פוגענית וקשה, כיצד ניתן לבסס תהליך של סליחה כשהפגיעה עדיין מתרחשת. האם ניתן ורצוי להיות בעמדה של חמלה ומחילה גם במערכת פוגעת בהווה?

השאלה השניה היא יותר הערה. נראה לי שאפשר לבחור בסליחה רק כאשר זו בחירה אמיתית. כלומר, שגם האופציה האחרת היא סבירה ולגיטימית. נראה לי שהאופן שבו הצבעת על מחירי אי - הסליחה עלול לייצר תחושה של איום שאם לא תבחר בסליחה יבולע לך. זה ריקוד מאד עדין. במקרי קיצון של טראומה מידי אדם, כמו ניצולי שואה, הקורבן יכול לבחור בתהליך המעצים שתארת, אך באותה מידה יכול לבחור לא לסלוח ולהפיק מעמדה זו חיים משמעותיים לא פחות, למשל להעביר הלאה מורשת הומניסטית או לאומית. לא כל אי-סליחה משמעה בהכרח התחפרות בקורבניות והישרדות. החלמה מטראומה תמיד מחייבת עבודה נפשית משמעותית, והסליחה היא אפשרות אחת מבין כמה.

שוב תודה על מאמר נהדר, וסליחה.